היום, ה-19.7, אמור בית הדין הבינלאומי לצדק, ICJ, לפרסם חוות דעת מייעצת על התנהלות ישראל באיו"ש, חוקיות הכיבוש הישראלי, והשפעתם על חיי הפלסטינים.

חוות הדעת, שהוזמנה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בסוף 2022, תונח עם פרסומה על שולחן העצרת, שתחליט אם ואיך ליישם מסקנותיה. ישראל ומדינות אחרות כופרות במהלך ובסמכות ביה"ד לדון בכך, אך מרבית המדינות חושבות אחרת. לדברים שייאמרו בחוות הדעת בפורומים הללו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת במגוון תחומים, הרבה מעבר לספקטרום המדיני/משפטי.

לדברים שייאמרו בחוות הדעת של ביה"ד הבינלאומי לצדק לגבי התנהלות ישראל באיו"ש וחוקיות הכיבוש, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת במגוון תחומים, הרבה מעבר לספקטרום המדיני/משפטי

עקרונות הדין הבינלאומי הופכים בשנים האחרונות לכלי משמעותי במאבק הפלסטיני נגד ישראל, בדגש על הכיבוש. בדיני המלחמה כיבוש (צבאי) הוא מצב קביל, כל עוד הוא זמני ומסתיים בהסדר. מאידך, סיפוח שטחים חד צדדי הוא בלתי חוקי ומהווה פשע/עבירה על החוק הבינלאומי.

החל מסוף 2022 מתחולל שינוי פרדיגמה ביחס הקהילה הבינלאומית לסכסוך הישראלי פלסטיני. מסכסוך פוליטי שאמור להיפתר במו"מ, לסכסוך משפטי, שאמור לכאורה להיות מוכרע בבתי הדין הבינלאומיים. לכולנו ברור זה מכבר שהסכנה מההליכים משפטיים נגד ישראל ונגד ישראלים שרירה וקיימת וכי יש להיערך אליהם במלוא הרצינות.

עצרת האו"ם החליטה בסוף 2022 לבקש מה-ICJ לחוות דעתו על ההשלכות המשפטיות של חוקיות הכיבוש הישראלי בשטחים, האם הוא זמני/"לגיטימי" או קבוע/"לא חוקי", ומה השפעתו על האוכלוסייה הפלסטינית ועל זכותה להגדרה עצמית.

כן אמורה חוות הדעת להידרש לשאלה אם הכיבוש יצר "חקיקה מפלה" (קוד "מכובס" למושג "אפרטהייד"). יוזמי המהלך קיוו ש"בינאום" הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, אשר כשל במו"מ בין הצדדים ובאו"ם, יצלח באולמות בתי דין בינלאומיים או מדינתיים באמצעות לחץ וסנקציות נגד ישראל.

החל מסוף 2022 מתחולל שינוי פרדיגמה ביחס הקהילה הבינלאומית לסכסוך הישראלי פלסטיני. מסכסוך פוליטי שאמור להיפתר במו"מ, לסכסוך משפטי, שאמור לכאורה להיות מוכרע בבתי הדין הבינלאומיים

כיום מתנהלים ארבעה מהלכים משפטיים בשני בתי הדין הבינלאומיים בהאג:

1. "תיק פתוח" בבית הדין הבינלאומי הפלילי ICC  מ-2021, שהתובעת לשעבר והתובע הנוכחי לא מימשו לכדי תביעה.
2. המלצת התובע לשופטי בית הדין לפרסם צווי מעצר לרה"מ ולשר הביטחון  בבית הדין הפלילי הבינלאומי ICC.
3.  תביעת דרום אפריקה ב-ICJ (בית הדין הבינלאומי לצדק) נגד ישראל על הפרה לכאורה של אמנת רצח עם.
4. דיון ב-ICJ בחוקיות הכיבוש ו/או לכאורה סיפוח שטחי איו"ש לישראל.

לכאורה אין קשר בין מהלכים אלו, אך זיקת הגומלין ביניהם עשויה להיות קטלנית.

*  *  *

בראיית הקהילה הבינלאומית, כיבוש הוא מצב זמני, עד להסדר בין צדדים על שטח המריבה. כיבוש שלא באמצעות צבא בלבד, ובכלל זה העברת אזרחים של הכובש לשטח הכבוש, נחשב לעבירה ויש המגדירים אותו אף כ"פשע מלחמה".

למרות זאת נמנעה הקהילה הבינלאומית מלהחליט עד כה על נקיטת אמצעים נגד ישראל, והסתפקה ברטוריקה ובהחלטות גינוי בלתי מחייבות בפורומים שונים. ישראל נהנתה לאורך השנים גם מגיבוי של ידידות וממוניטין של מדינה דמוקרטית-ליברלית שאיננה מתפשרת על ערכיה.

הקהילה הבינל' נמנעה עד כה מלהחליט על נקיטת אמצעים נגד ישראל, והסתפקה ברטוריקה ובהחלטות גינוי לא מחייבות. ישראל נהנתה גם מגיבוי של ידידות וממוניטין של מדינה דמוקרטית-ליברלית

נטייתה המסורתית/העקרונית של ארה"ב להעדיף הסדר באמצעות מו"מ מדיני, סייעה לאורך השנים להדוף ניסיונות בינאום. בג"ץ ומערכת משפט עצמאית וחזקה, איזונים ובלמים, כמו גם יישום "עקרון המשלימות", עמדו לזכותה של ישראל ואיפשרו לה לאורך השנים "כיפת ברזל מדינית/משפטית".

אך התנגדותה המוצהרת של הממשלה לדון בפתרון שתי המדינות או אף ב"יום שאחרי" המלחמה בעזה, שלא לדבר על הצהרות גורמים בדרג מיניסטריאלי בזכות הסיפוח, שלא הוכחשו על ידי ראש הממשלה, יחד עם מהלכי חקיקה, סיוע להתנחלויות, יד רכה כלפי מי מקרב המתנחלים שלקחו את החוק לידיים – כל אלו הגבירו את הלחץ והציפייה הבינלאומית לפעולה (כמו שבאה לידי ביטוי בהצהרת שרי החוץ של מדינות G7 רק  לפני שבוע). במקביל, התבססה גם האווירה המאפשרת לבתי הדין הבינלאומיים לפעול.

העמקת האחיזה של ישראל בשטחים, למשל באמצעות הצו מסוף מאי 2024, הממנה סגן לעניינים אזרחיים לראש המינהל האזרחי, שידווח לשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' – מהווה סממן של סיפוח חד צדדי. הוא נתפס גם כהתרסה והתעלמות מהאתגרים הבינלאומיים עמם מתמודדת ישראל וממחויבויותיה כחברה בקהילה הבינלאומית.

מזכ"ל האו"ם התבטא בנושא בפני מועצת הביטחון השבוע, ב-17.7, כשהתייחס ל"שינויים הניכרים בשטח" כתוצאה מהצווים מסוף מאי. העברת הסמכויות בהקשר להיבטים שונים של חיי האוכלוסייה המקומית, כך המזכ"ל, מהווה צעד נוסף להרחבת הריבונות הישראלית על השטחים הכבושים.

אני תוהה אם דברי המזכ"ל, יומיים לפני פרסום חוות דעת בית הדין, לא מהווה הקדמה למה שייאמר בחוות הדעת עצמה. כל פעולה המעצימה את המעורבות האזרחית בשטחים תסייע לאמירה נוקבת יותר מצד ICJ, על כך שהכיבוש ה"חוקי" הפך למעשה ל"סיפוח" לא חוקי, או לקריאה לישראל לסיים את הכיבוש או לקריאה ל-ICC לחקור בכירים ישראלים.

כל פעולה המעצימה את המעורבות האזרחית בשטחים, תסייע לאמירה נוקבת יותר מצד ICJ על כך שהכיבוש ה"חוקי" הפך ל"סיפוח" לא חוקי, או לקריאה לישראל לסיים את הכיבוש, או לקריאה ל-ICC לחקור בכירים ישראלים

בהיות בית הדין מוסד יוקרתי ומוערך, לפסיקותיו יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת על מעמדה המדיני/משפטי של ישראל ועל בידודה. אם במהלכים ישירים או "אגביים", במהלכים משפטיים נוספים שיינקטו על ידי מערכות המשפט המדינתיות, בואכה קביעה מחמירה שישראל היא מדינה המפרה את החוק הבינלאומי, או בהגדרתה כ"מדינה סוררת".

לצד האפקט הציבורי בישראל לפרסום חוות הדעת, שעשוי לנוע בין אדישות לכעס ואף ל"היסטריה" תקשורתית, יש להניח שהתגובה המדינית הבינלאומית לא תהיה מיידית. מרבית המדינות תנקוטנה מדיניות זהירה, בין היתר תוך המתנה לתוצאות המהלך המדיני בעקבות מלחמת עזה, ולא תמהרנה, להערכתי, לנקוט באמצעים מיידיים אמיתיים נגד ה"סיפוח".

תיתכן התייחסות תקשורתית דוגמת הצהרת ה-G7. אך לחווה"ד של ICJ עשויים להיות תגובות ונזקים "אגביים" חמורים מתחומים אחרים, חלקם אף מיידיים:

• "חרם שקט", גם בתחומי המדע, אקדמיה, ספורט, תיירות, יבוא ויצוא (כולל ביטחוני).
• הימנעות מהשקעות, רכישות חברות הזנק ישראליות ומנוכחות וקשרים עסקיים עם ישראל כמדינה נגדה מתנהלים הליכים משפטיים.
• בעוד עיקר הצעדים שיינקטו יהיו במישורים לא ממשלתיים, עצם העובדה שתהיה חוו"ד מבית דין יוקרתי כ-ICJ תקשה על ממשלות ידידותיות לעמוד בפרץ מול לחצים מהציבור וכך ינקטו זהירות יתר בקבלת החלטות פרטניות הקשורות ליחסיהן עם ישראל.

לצד האפקט הציבורי בישראל לפרסום חוות הדעת, שעשוי לנוע בין אדישות לכעס ואף ל"היסטריה" תקשורתית, יש להניח שהתגובה המדינית הבינל' לא תהיה מיידית. מרבית המדינות תנקוטנה מדיניות זהירה

מרכיבי חווה"ד ICJ ייכנסו לשיח הדיפלומטי, יניעו יוזמות פלסטיניות חדשות נגד ישראל ויהפכו ל"שפה בינלאומית מוסכמת". יותר מכל, עשויה חווה"ד ICJ  להביא למיתוגה של ישראל כמדינה המפרה את החוק הבינלאומי, ולתדלק בעקיפין את קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל.

סביר להניח שחוות הדעת של ICJ (שעניינו במדינות) תקרין בעקיפין גם על מהלכים ב-ICC ובבתי דין מדינתיים (שעניינם בחקירות/תביעות נגד יחידים).

הגדרת ישראל כמדינה שהפרה עקרונות המשפט הבינלאומי עלולה להעניק לגיטימציה משפטית לקידום הליכים נגד ישראלים, המעורבים בשליחותה ב"כיבוש/סיפוח". קיים חשש, גם אם כיום איננו מיידי, כי שרים, קצינים ישראלים ואזרחים הקשורים לכיבוש יחששו לנסוע לחו"ל ולהסתכן במעצר, או שיידרשו לאשרות כניסה, וכי אולי יסורבו.

ככל שפסיקת בית הדין תהיה מנוסחת בלשון יותר חד-משמעית לגבי אי חוקיות הכיבוש, סממני סיפוח וקיומה לכאורה של אפליה, ישראל תצטייר כהולכת ומתרחקת ממועדון המדינות המערביות הליברליות-דמוקרטיות (ה-LIKEMINDED), נכס שישראל התברכה בו במשך עשרות בשנים.

לכך השלכות חמורות ומרחיקות לכת. זה יכול להוביל לתחושת ניכור רגשי אצל קהלים רבים, ושחיקה מסוכנת בתפיסת האיכות של המותג "ישראל". בהינתן העובדה שה"טאבו" על סנקציות כלפי ישראל כבר נחצה, נוכח ההשפעה הגוברת של ציבור לא ידידותי, זו בהחלט תיבת פנדורה רצינית עבור ישראל.

מרכיבי חווה"ד ייכנסו לשיח הדיפלומטי, יניעו יוזמות פלסטיניות נגד ישראל ויהפכו ל"שפה בינל' מוסכמת". היא עשויה להביא למיתוג ישראל כמדינה המפרה את החוק הבינל', ולתדלק את קמפיין הדה-לגיטימציה נגדה

יהיה קשה להסיג לאחור את השלכות חוות הדעת. לכן ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה של בלימה ולמנוע הדרדרות נוספת, לא לצאת פומבית נגד בית המשפט.

על ישראל להיצמד לעקרון המו"מ הישיר, ולהבהיר בהצהרות בכירים שישראל מחויבת לכל ההסכמים ולפרדיגמת שתי המדינות, שהדרך אליה עוברת רק במו"מ ישיר. ישראל תצטרך לדבר בקול אחד. רה"מ יצטרך להיות הקול הזה, ואסור לו לאפשר התבטאויות מנוגדות מקרב חברי ממשלתו.

האם המלצות אילו מעשיות באקלים הפוליטי/קואליציוני הישראלי?

דניאל כרמון הוא יוצא שרות החוץ - בעל ותק של 45 שנה בשרות. ייצג את המדינה בארה״ב ובארגנטינה, כשגריר וסגן ראש המשלחת לאו״ם וכשגריר בהודו. היה סמנכ״ל משרד החוץ. כיום יועץ בכיר ב-MIND ISRAEL.