אפינג היא עיירה שקטה בפאתי לונדון, התחנה האחרונה באחד מקווי הרכבת התחתית, שעולה בשלב זה מעל לפני הקרקע כשהיא חוצה את יער אפינג ועיירות דומות במחוז אסקס.

עמוק באזור הכפרי, התמרורים מזהירים מפני צבאים וחיות בר אחרות שחוצות את הכבישים הצרים ובשבת האחרונה של אוגוסט, המקומיים ישבו בפאב המקומי לכוס בירה או קפה בשמש הנעימה.

זה נראה כמו יום קיץ אידיאלי, אבל ניתן היה להבחין שמשהו אינו כשורה. שורת גזעי עצים גדולים חסמה את המעבר, על הקירות צוירו כתובות נגד מהגרים וכיכרות תנועה רבות באזור כוסו בצלבים אדומים

זה נראה כמו יום קיץ אידיאלי, אבל ניתן היה להבחין שמשהו אינו כשורה. שורת גזעי עצים גדולים חסמה את המעבר לחלקת דשא רחבה ביער. על קירות אחד המוסכים הסמוכים צוירו כתובות נגד מהגרים וכיכרות תנועה רבות באזור כוסו בצלבים אדומים.

הדבר הבולט ביותר היה דגלים רבים שהתנוססו על פנסי הרחוב באזור: דגלי בריטניה ובעיקר דגל סנט ג'ורג' האנגלי – צלב אדום על רקע לבן. באנגליה, ביום שאינו הכתרת מלך חדש או טורניר כדורגל גדול, זהו משהו יוצא דופן.

דגלי בריטניה ודגלי סנט ג'ורג' במהלך מצעד נגד הגירה שקרא לגירוש המוני, במנצ'סטר, אנגליה, 2 באוגוסט 2025 (צילום: PETER POWELL / AFP)

אנגליה אינה ארצות הברית, שבה כל בית פרטי מניף דגל, או מדינת ישראל בתקופת משבר – ומי כבר זוכר מתי לא הייתה תקופה כזו – שנאחזת בכוח בדגל בייאוש. אנגליה היא מקום שאתה יכול להעביר חודשים שלמים מבלי להיתקל בדגל מלבד בפרלמנט.

במציאות כזו שבה הדגלים לא נראים כמעט, דגל הוא לא רק סמל לאומי בסיסי ומוכר, אלא הצהרה. הדגל הוא טווח רגשות וזהויות שמשתנות עם הזמן. הוא יכול להיות חגיגי, מלכד, מזמין או בדיוק ההיפך. ובתקופה הזו, הדגל הוא בעיקר אצבע בעין ותמונת מצב של החברה השסועה והמערכת הפוליטית בבריטניה ובאנגליה בפרט.

במציאות שבה הדגלים לא נראים כמעט, דגל הוא לא רק סמל לאומי בסיסי ומוכר, אלא הצהרה. ובתקופה הזו, הדגל הוא בעיקר אצבע בעין ותמונת מצב של החברה השסועה והמערכת הפוליטית בבריטניה ובאנגליה בפרט

הדגל הבריטי מטבעו הוא סמל מתון יותר, הוא איקוני וכולל את כל חלקי הממלכה, ומהגרים נוטים להרגיש בנוח תחתיו – לעומת הדגל האנגלי שעלול ליצור מתח.

בשנות השבעים, הדגל האדום-לבן היה בעיקר מאיים. הוא היה נפוץ בקרב תנועות ימין קיצוניות וגזעניות בעלות מאפיינים נאצים, גלוחי ראש וחוליגנים. הוא נופנף בהפגנות אלימות כאיום כלפי כל מי שלא היה לבן או שותף לאידאולוגיה.

מפגינים עם דגלי סנט ג'ורג' ודגלי בריטניה מתאספים מחוץ למלון המהגרים "בל" בעיירה אפינג, 29 באוגוסט 2025 (צילום: CARLOS JASSO / AFP)

באופן מרתק, הדגל חזר להיות שייך לכל חלקי החברה דווקא על ידי אוהדי נבחרת הכדורגל הרב-גזעית, שנטרלו את המטען הפוליטי. יום אחד במהלך המשחקים האולימפיים בלונדון ב-2012, נסעתי ליד משפחה ממוצא הודי ברכבת לאצטדיון האולימפי ואב המשפחה שאל את בנו האם הוא זכר להביא דגל איתו. הבן בדק בתיקו ושלף את דגל בריטניה, סוג של אוטופיה לעומת שנות השבעים.

והנה, 13 שנה מאוחר יותר, הדגל האנגלי שוב קיבל זהות חדשה-ישנה. אלו לא המועצות המקומיות שהניפו את הדגל על פנסי הרחוב באפינג, אלא תושבים זועמים.

באופן מרתק, הדגל חזר להיות שייך לכל חלקי החברה דווקא על ידי אוהדי נבחרת הכדורגל הרב-גזעית שנטרלו את המטען הפוליטי, וכעת הדגל האנגלי שוב קיבל זהות חדשה-ישנה

היוזמה החלה בברמינגהם, שם המועצה המקומית לא מתפקדת והעיר טובעת בהרי אשפה, ומשם התפשטה לרחבי בריטניה. הדגלים באסקס נתלו באופן פיראטי על עמודים ופנסים – שורה ארוכה של דגלים בחצי התורן, שיצרו תחושת אבל או חירום. המוחים גם ריססו בצלב אדום את איי התנועה, שלטי רחוב ומעברי חצייה.

באפינג, הצלב החשוב ביותר הוא על שלט שמוביל למלון "בל" על המילה "קבלה" ועל "חניה לבעלי מוגבלויות". אין קבלה ואין חניה.

שוטרים עומדים מחוץ למלון "בל" בעיירה אפינג ליד לונדון, 31 באוגוסט 2025 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)

באותו יום ראשון לפני שבועיים, הרחוב הראשי נראה תמים למראה, כמו כל רחוב ראשי, אבל לפנות ערב התארגנה תהלוכת מחאה של אלפי אנשים, שעשו את דרכם למלון "בל" תוך כדי שירת Rule Britania ושירים פטריוטים אחרים.

המלון העגום והמיושן למראה שמוקף מחסומי משטרה הוא מקלט ל-138 פליטים שהגיעו לבריטניה ונמצאים כעת במוקד של סערה ארצית לאחר שאחד החוסים בו, גבר אתיופי, הטריד נערות בנות 14. לפי כתב אישום שהוגש נגדו, הוא הציע להן להתנשק ו"לעשות תינוקות אפריקאים יפים", גם אחרי שאלו אמרו לו שהן בנות 14 בלבד. זה היה הניצוץ שהוביל להפגנות קשות מול המלון ובהמשך לתליית דגלים וצעדות ברחבי הממלכה.

המלון המיושן שמהווה מקלט ל-138 פליטים הפך למוקד סערה ארצית, לאחר שאחד מהחוסים בו, גבר אתיופי, הטריד נערות בנות 14. זה היה הניצוץ שהוביל להפגנות קשות מול המלון ובהמשך לצעדות ברחבי הממלכה

ביום שישי לפני שלושה שבועות, ניצח משרד הפנים הבריטי בערעור שהגיש לבית המשפט אחרי שהצטווה לפנות את המלון. המשרד קיבל אישור להמשיך לקלוט את מבקשי המקלט, אבל הבטיח להתאמץ לפנות את כל המלונות מפליטים.

"הזכויות של מבקשי המקלט גוברים על חששות המקומיים", נכתב בערעור – משפט שהודהד בכלי התקשורת ובהפגנות.

מפגינים נגד מלון המהגרים "בל" בעיירה אפינג הסמוכה ללונדון, 31 באוגוסט 2025 (צילום: Chris J Ratcliffe / AFP)

הקיץ של 2025 עמד בסימן מסע ההופעות של להקת "אואזיס", שמילאה אצטדיונים בסבב האיחוד שלה, אחרי 16 שנה. ההמונים שרו עם האחים גלאגר "אל תביטו אחורה בזעם", אבל ברחובות הכעס הלך והצטבר.

זה היה קיץ חם ויבש. לא היו שיאים של חום בלתי נסבל אלא תקופות ארוכות של יובש ומעלות מעל לממוצע. גם המערכת הפוליטית הולכת ומתחממת לאורך זמן, אם כי שיא דרמטי, כמו מהומות סאות'פורט בשנה שעברה – כשרצח המוני של ילדות הוביל להתפרעויות קשות ברחבי בריטניה – טרם התרחש.

העילה המיידית להפגנות כעת הייתה אכסון מבקשי מקלט במלונות באפינג ובערים אחרות. אך הסיבות העמוקות יותר הן משבר מבקשי המקלט, מהגרים לא חוקיים וגלי הגירה גדולים, שמעצבים את הפוליטיקה המקומית

העילה המיידית להפגנות כעת הייתה, כאמור, אכסון של מבקשי מקלט במלונות באפינג ובערים אחרות. אך הסיבות העמוקות יותר הן משבר מבקשי המקלט, מהגרים בלתי חוקים וגלי הגירה גדולים, שמעצבים את הפוליטיקה הבריטית והאירופאית בשנים האחרונות.

ההסכמה הגורפת היא כי המערכת השבורה בבריטניה וביבשת הובילה לגבולות פרוצים, בעיקר בתעלת למאנש, משם מגיעים עשרות אלפי מהגרים לא חוקיים על סירות מנוע קטנות. אי-נחת גדולה גוררים גם המספרים הגדולים של מהגרים חוקיים וההטבות הנדיבות שמקבלים אותם מהגרים ומבקשי מקלט.

נואל גלאגר (מימין) אוחז בידו של אחיו ליאם גלאגר כשהם עולים לבמה בקרדיף, ויילס, להופעה הראשונה של אואזיס מזה 16 שנה. 4 ביולי 2025 (צילום: Scott A Garfitt/Invision/AP)

הבעיה החלה בתקופת שלטון השמרנים אבל פוגעת קשות גם במפלגת הלייבור, שתקועה בין הפטיש לסדן. מצביעי לייבור מסורתיים מתחלחלים כשהם שומעים את ראש הממשלה קיר סטארמר מדבר על הצורך למנוע מבריטניה להפוך ל"אי של מהגרים". שמאלה מהלייבור, הנושא הזה אפילו לא עולה לדיון מחמת חשד לגזענות, ייסורי מצפון פוסט-קולוניאליסטים ותחושות אשם של לבנים.

זו הבטן הרכה של הממשלה. יחד עם האופן הלא מרשים שבה ממשלת סטארמר מתפקדת, זוהי הרוח שמנענעת את הדגלים. חלקים גדולים בציבור הבריטי, בעיקר ממעמד הפועלים הלבן, מרגישים שהערכים שלהם מבוזים, שקולם לא נשמע במערכת הפוליטית ושהם בתחתית סולם העדיפויות לעומת מהגרים ומיעוטים אתניים.

בעיית המהגרים זו הבטן הרכה של ממשלת הלייבור, שתקועה בין הפטיש לסדן, בעוד חלקים גדולים בציבור הבריטי מרגישים שהערכים שלהם מבוזים ושהם בתחתית סולם העדיפויות לעומת מהגרים ומיעוטים

חוסר הפופולריות של הממשלה בסקרים למרות הרוב היציב בפרלמנט מלבה את הרוחות, בעיקר לאור הפופולריות של נייג'ל פרג' ומפלגתו "Reform UK"  בסקרים. המפלגה, שמשגשגת בימין לאחר קריסת השמרנים, עשויה להפוך למשמעותית בגודלה בבחירות הבאות. עד כה, החשש מכוחו של פרג' המיט על בריטניה את הברקזיט, וכעת הוא שוב מכתיב את הטון.

אומנם מדובר רק בסקרים והבחירות הבאות צפויות להיערך רק בקיץ 2029, אבל הקיץ הזה מעיד בעיקר על קווי השבר בחברה הבריטית ועל הצפוי במערכת הפוליטית. פרג' הבטיח קמפיין גירוש חסר תקדים בהיסטוריה הבריטית ברגע שהוא יעלה לשלטון, בטקסט שכאילו יצא מפנקסו של דונלד טראמפ.

נייג'ל פרג', מנהיג מפלגת "Reform UK" בוועידת המפלגה בבירמינגהם, אנגליה, 5 בספטמבר 2025 (צילום: Oli SCARFF / AFP)

אנשי "הניפו את הדגל" מבטאים גם משהו עממי, מקומי ואותנטי – אבל גם משהו מרוח התקופה הכלל-עולמית, הטראמפיסטית, המניפולטיבית והאופורטוניסטית, שמנצלת את השכבות החלשות ביותר.

הפרופסור לקרימינולוגיה ג'יימס טרדוול מאוניברסיטת סטפורדשייר ייצג בשרשור מרתק בטוויטר את נקודת המבט של הדגלנים:

"זוהי צמיחה של תנועה של אנשים שכועסים עמוקות על המצב. עיריית בירמינגהאם לא מפנה אשפה ולא מטפלת בכבישים אבל מורידה דגלים למשל.

"חלק חשוב בתנועה הזו הוא שהיא מרגיזה בדיוק את האנשים שהיא רוצה לעצבן. האנשים שמגיבים באופן הביקורתי ביותר הם אלו שמניפי הדגלים הכי רוצים להכעיס. ככה זה עובד.

"הם מבטאים את הצביעות של אותם אנשים, שהם בדרך כלל הראשונים לנפנף בדגלים ושלטים – דגלי האיחוד האירופאי, דגלי גאווה, דגלי אוקראינה, דגלי פלסטין, כל דגל שיראה ש'הפוליטיקה שלי היא מתקדמת ומכילה'".

I am a product of the estate comprehensive school where raise the flags started once described in the Guardian. They talked to the Deputy Head. He lamented "absence of any serious debate in our society about the influences that actually shape most people's lives". He was right.

— James Treadwell (@James_Treadwell) August 27, 2025

פרופ' טרדוול מפנה את זעמו בעיקר אל מי שהוא מכנה "קוראי הגארדיאן", שם קוד אנגלי מקובל לעירונים, מבוססים, פרוגרסיביים ומטיפי מוסר בלתי נלאים. בכל מדינה יש כאלו.

"בוא נראה את שרי הממשלה ושכמותם חיים עם מבקשי מקלט מתחת לבית שלהם", אמרה אחת הצועדות באפינג.

הזעם מופנה אל "קוראי הגארדיאן", שם קוד אנגלי מקובל לעירונים, מבוססים, פרוגרסיביים ומטיפי מוסר בלתי נלאים. בכל מדינה יש כאלו. "בוא נראה את שרי הממשלה ושכמותם חיים עם מבקשי מקלט מתחת לבית שלהם"

התחושה הרווחת בקרב המוחים היא שיש מגזרים שמקבלים הכול – כוח, דיור, הכנסה, מעמד חברתי וייצוג – ואילו אחרים החיים בשוליים וזוכים לבוז בלבד.

טרדוול מסביר: "רבים מהם כועסים על הדרך שבה סטנדרטים כפולים פועלים, בעיקר בנוגע לאסלאם. אפשר לראות שישנה תחושה של גזענות הפוכה. גזענות אנטי לבנה ואנטי אנגלית שזוכה לתמיכה".

מפגינים קוראים לסגור את מלון המהגרים "בל" בעיירה אפינג שליד לונדון, 8 באוגוסט 2025 (צילום: HENRY NICHOLLS / AFP)

לכן הנפת דגל סנט ג'ורג' אפקטיבית כל כך. היא גם מחזקת את הערכים של אותו מעמד פועלים לבן, וגם מערערת את תחושת הביטחון של המעמד הבינוני הצדקני. היא מבטאת חוסר אמון במערכת וגם חשש מגלי ההגירה, שמשנים את פני החברה במקומות רבים.

הבעיה היא עם אלו שלא מסתפקים בלעצבן את "קוראי הגארדיאן" ולדרוש ייצוג הולם בחברה. הלך הרוח הזה שחרר כמה מגמות מאיימות. בצעדות רבות הושמעו קריאות גזעניות, בריטים לא לבנים החלו לחוש חוסר ביטחון וברשתות החברתיות הפיצו כוכבי הימין שקרים במטרה להתסיס.

הנפת דגל סנט ג'ורג' מחזקת את הערכים של מעמד הפועלים הלבן, וגם מערערת את תחושת הביטחון של המעמד הבינוני הצדקני. היא מבטאת חוסר אמון במערכת וגם חשש מגלי ההגירה, שמשנים את החברה הבריטית

טומי רובינסון, פעיל מוכר ואפקטיבי – וגם, למרבה הבושה, אליל של פעילי הסברה ישראלים – הציג אדם שחור משחק עם ילדות לבנות עם רמיזות בוטות. האיש היה סב ששיחק עם נכדותיו, אבל הוא נאלץ לרדת למחתרת בשל איומים שקיבל.

דאגלס קרסוול, חבר פרלמנט לשעבר ממפלגתו של פרג', צייץ: "מאפינג ועד לים, בואו נהפוך את אנגליה לחופשית מעבדול". בסקוטלנד איימה ילדה בת 12 על זוג בולגרי עם גרזן וסכין. היא הפכה לגיבורה אחרי שטענה שהם תקפו אותה.

חברי מפלגת הימין הקיצוני "בריטניה תחילה", פול גולדינג (שורה קדמית משמאל) ואשלי סיימון (שורה קדמית מימין), מובילים מצעד נגד הגירה שקרא לגירוש המוני, במנצ'סטר, אנגליה, 2 באוגוסט 2025 (צילום: PETER POWELL / AFP)

בתחנות רדיו וטלוויזיה ימניות דשו בנושא שוב ושוב. הם זיהו את נקודת התורפה הזו, תוך שהם מדברים על גאווה לאומית ודגלים ופטריוטיות, ובאותה נשימה כמעט, גם על דונלד טראמפ הנערץ וסגנו ג'יי. די. ואנס. "איך להם יש אנשים כאלו ואנחנו נתקענו עם הלייבור", אמרה מגישה פופולרית.

למרות שיפור בנתוני ההגירה בחודשים האחרונים, מפלגת הלייבור מתקשה להרגיע את הרוחות. שרת הפנים איווט קופר התראיינה ל-BBC וסיפרה שיש לה בבית דגלים ושאר חפצים בצבעי הדגלים הלאומיים. "אלוהים אדירים", הגיב הפרשן הפוליטי ניק כהן, "היו זמנים בהם הבריטים התגאו בכך שהם לא עושים רעש על דגלים ופטריוטיות".

בלייבור מתקשים להרגיע את הרוחות. שרת הפנים סיפרה ל-BBC שיש לה דגלים וחפצים בצבעי הדגל, המראיין התחלחל: "אלוהים אדירים, היו זמנים בהם הבריטים התגאו בכך שהם לא עושים רעש על דגלים ופטריוטיות"

סטארמר גם כן היה צריך לספק תשובות ואמר: "יש לנו בדירה דגל סנט ג'ורג' ואני חושב שזה פטריוטי. סמל גדול של האומה שלנו. אני לא חושב שהם צריכים להשתמש בדגלים באופן שמבזה או מקטין מערכם".

ואכן, מעניין מה חושבים אותם פטריוטים כשהם הולכים או נוהגים על פני הדגל שריססו. או האם הצלב האדום שצויר על מזרן לבן מוכתם שהיה זרוק על מדרכה תורם לגאווה הלאומית. או שהם יודעים שמדובר באקט של סימון טריטוריה ושל מסר מאיים. זו לא פטריוטיות, אלא האשמה בחוסר פטריוטיות.

מעבר חצייה שעליו צוירו צלבי סנט ג'ורג', ברחוב סמוך למלון "בריטניה אינטרנשיונל" בקנרי וורף שבלונדון, שלפי דיווחים הממשלה מתכננת להשתמש בו לשיכון מבקשי מקלט, 22 באוגוסט 2025 (צילום: CARLOS JASSO / AFP)

באפינג, ביום ראשון האחרון של הקיץ, היו כאלו שכבר התעייפו. "בתי גרה כאן ואני מבין את החששות של תושבי המקום", הסביר לי פנסיונר חביב. "מערכת ההגירה פרוצה מדי ויש מקום לארגון מחדש, אבל אני לא חושב שאיומים ואלימות הם הדרך הנכונה. בוא נקווה שמזג האוויר יתקרר ואיתו גם הרוחות".

ההערכה השקולה, המאוזנת והמפוכחת הייתה דרך הביניים הבריטית הקלאסית, שכרגע נמצאת תחת איום.

גם שיקול הדעת הבריטי, המאוזן והשקול, נמצא כעת תחת איום. "מערכת ההגירה פרוצה מדי, אבל אני לא חושב שאיומים ואלימות הם הדרך לשנות. בוא נקווה שמזג האוויר יתקרר ואיתו גם הרוחות", הסביר פנסיונר חביב

בדרך חזרה ללונדון עצרתי ברמזור. לידי התנדנד אדם בטרנינג אפור, ביד אחת פחית בירה ובשנייה פחית ספריי אדום, והוא ניסה לרסס צלב על השטח המפריד בין הנתיבים.

לרוע מזלו הוא ניסה לרסס עם פחית הבירה. לפחות הוא לא ניסה לשתות את ספריי הצבע.