בחירות 2026 בפתח ואין הכרעה באופק.

המחנה הלאומני משקיע בתקשורת אנושית חמה. בתי כנסת, ישיבות, דוכני חב"ד וגם ברשת. המחנה הליברלי מסתפק ברשתות החברתיות, במדיה ובהפגנות.

מי ינצח את הבחירות?

ההצטופפות בהפגנות מקנה תחושה אדירה של יחד ועוצמה. האם זה ישפיע בקלפי? אולי הפעילות במדיה וברשתות תשפיע? 

רשומה זו מתחבטת בשאלות אלה. 

השיח ברשתות החברתיות מקטב ומרחיק

השיח ברשתות מאופיין בחלוקה לגושים. קהילות עם קשרים פנימיים מאוד צפופים אבל עם מעט מאוד קשרים החוצה. הקהילות הן תיבות תהודה שמהדהדות את עצמן. החלוקה לגושים נובעת ממגוון סיבות. 

השיח ברשתות מאופיין בחלוקה לגושים, ממגוון סיבות. מדובר בקהילות עם קשרים פנימיים מאוד צפופים אבל עם מעט מאוד קשרים החוצה. הקהילות הן תיבות תהודה שמהדהדות את עצמן

א. נטייה פסיכולוגית (Homophily).

בני האדם נמשכים באופן טבעי לאנשים שחושבים כמוהם. ברשתות החברתיות זה בולט יותר, כי קל מאוד לבחור אחר מי לעקוב או את מי להשתיק.

ב. האלגוריתמים של הפלטפורמות הדיגיטליות.

כדי לעודד תעבורה, האלגוריתמים מתגמלים תוכן שמגיבים אליו יותר, כי תעבורה שווה מכירות. הזדהות עם תוכן מסוים מביאה אליך עוד מאותו תוכן, ומבלי לשים לב אתה הופך שותף לקהילות, שכולן דומות לך.

פוליטיקה, זהות ודת – מקבצות יחד קבוצות אידיאולוגיות הומוגניות, והתוצאה היא פוליטיזציה של המרחב הדיגיטלי. כלומר, חלוקה של הרשת לקבוצות פוליטיות הומוגניות מאוד וזרות מאוד זו לזו.

ג. הגושים מתקטבים ומתרחקים זה מזה. 

השיח הפנימי בגוש נוטה להקצנה. התוכן המוקצן מאיץ תעבורה כמו: תגובות, שיתופים ולייקים, ולכן הוא נדחף קדימה על ידי הפלטפורמות.  

ד. אפקט החדרים ההדיים ("Echo Chambers").

הגושים במדיה מחברים בין אנשים עם דעות דומות. כתוצאה מכך עמדות שהן קצת שונות בתוך הגוש עצמו נתפסות כקיצוניות (מאיימות) והן זוכות לתגובות-נגד שהן עצמן קיצוניות (מאיימות). והשיח? השיח הולך ומסלים, הולך ומקצין. 

ה. תקשורת קצרה וסיסמאית. 

בגלל ההיצף במידע, הניסוחים ברשתות הן בסגנון חד וקצר. סגנון שכזה נוטה  יותר להתבטאויות של "שחור-לבן" ופחות לשיח רב-גווני ורך שמתאים לסוגיות חברתיות מורכבות. 

הגושים במדיה מחברים בין אנשים עם דעות דומות. כתוצאה מכך, עמדות קצת שונות בתוך הגוש עצמו נתפסות כקיצוניות (מאיימות) וזוכות לתגובות-נגד שהן עצמן קיצוניות. והשיח? הולך ומסלים, הולך ומקצין

מה אומרים המחקרים?

מחקר של Yarchi, Baden & Kligler משנת 2021, בדק קיטוב פוליטי במרחב הדיגיטלי לאורך תקופה של 16 חודשים, סביב בחירות 2019 בישראל (המערכות החוזרות), בפלטפורמות: טוויטר, פייסבוק וווטסאפ.

הממצאים העיקריים היו:

 א. הפוליטיזציה חוצה פלטפורמות. 

כל שלוש הפלטפורמות הראו מגמה של קיטוב, אבל בעוצמות שונות.

1. בטוויטר (X) ניכרה פוליטיזציה ברמת הקיטוב הגבוהה ביותר – קהילות מבודדות, עם מעט אינטראקציה בין-מחנות.
2. בפייסבוק הייתה חשיפה רבה יותר לתוכן מגוון, אבל לפני הבחירות הקיטוב התעצם מאוד.
3. ב־WhatsApp נמצאה פולריזציה חזקה מאוד – קבוצות הומוגניות וזרות כמעט לחלוטין.

ב. עלייה בקיטוב.

ככל שהבחירות מתקרבות, הקיטוב הולך ומתגבר בכל שלושת המאפיינים שלו:

1. קשרים עם אחרים.
2. עמדות פוליטיות
3. רגשות. 

העוינות כלפי הקבוצה היריבה מגיעה בשיאה לשיח של דה-לגיטימציה, ובתמצית המסרים ברשתות מהדהדים את הגוש עצמו, מצטיינים בשיווק עצמי אך אינם משפיעים כלל על היפוך הקולות בקלפי. 

מחקר משנת 2021, בדק קיטוב פוליטי במרחב הדיגיטלי לאורך תקופה של 16 חודשים, סביב בחירות 2019 בישראל (המערכות החוזרות), בפלטפורמות: טוויטר, פייסבוק וווטסאפ

והמחאות?

המחאות משפיעות מאוד על סדר היום הציבורי וגם על תוצאות הבחירות. אבל קיימת אבחנה ברורה בין מחאות אלימות למחאות לא אלימות. המחאות האלימות מרתיעות את ציבור הבוחרים ומשיבות אותו לחיק ה"סדר-הטוב" של השלטון הקיים. לעומת זאת למחאות הבלתי אלימות יש הצלחה רבה. 

במערכת הבחירות הקרובה, על פי ההערכה השלטון בישראל יקרא תיגר על הדמוקרטיה ועל מערכת המשפט כדי להדליק ברחוב מחאות אלימות, ועל ידי כך לשמר את שלטונו.  

קצת דוגמאות מההיסטוריה.

א. מחאות לא אלימות

הודו – המאבק הלא אלים בהובלת מהאטמה גנדי (שנות ה־30–40):
נגד שלטון בריטניה ("צעדת המלח", שביתות, חרמות) עוררו אהדה ציבורית רחבה בתוך הודו ומחוצה לה, והן סללו את הדרך לעצמאותה של הודו ב־1947 .

ארה"ב – תנועת זכויות האזרח (שנות ה־60):
הפגנות ישיבה, צעדות ופעולות לא אלימות הפכו את אי השוויון בין שחורים ללבנים לנושא מרכזי. הלחץ הציבורי סייע למפלגה הדמוקרטית להעביר חקיקה חברתית היסטורית, ובחירות 1964 נתנו לג'ונסון הדמוקרט רוב עצום.

ישראל – מחאת  החטופים 2023-2025:
מחאת החטופים כוונה אל הלב. היא חצתה אוקיינוסים ופילחה לבבות. "אני רוצה לחבק את מתן שלי", "אני לא אפסיק לצעוק עד שמתן שלי יחזור הביתה". המחאה הצליחה בענק. החטופים החיים חזרו הביתה. סדר עולמי חדש הולך ונרקם במזרח התיכון.

המחאות משפיעות מאוד על סדר היום הציבורי ועל תוצאות הבחירות. אך יש להבחין בין מחאות אלימות למחאות לא אלימות. האלימות מרתיעות את הציבור ומשיבות אותו לחיק ה"סדר-הטוב" של השלטון הקיים

ב. מחאות אלימות

צרפת – מחאת "האפודים הצהובים" (2018–2019):

המחאה התחילה סביב מחירי הדלק. ההסלמה לאלימות גרמה לחלק גדול מהציבור להתרחק ממנה. בבחירות לפרלמנט האירופי (2019) היא חיזקה דווקא את המפלגות הקיימות (מרין לה־פן והנשיא עמנואל מקרון).

ישראל – מחאות נגד ההתנתקות  (2005):

המחאות ההמוניות, החסימות והעימותים עם כוחות הביטחון עוררו אנטגוניזם בציבור הרחב. בבחירות שלאחר מכן (2006) הליכוד נחלש מאוד, ומפלגת קדימה של אריאל שרון ואהוד אולמרט ניצחה.

סיכום, נגעת בלב – ניצחת בבחירות

השקעת-יתר ברשתות או בהפגנות שעלולות להידרדר לאלימות זו שגיאה. מחאות לא-כוחניות ושיח ישיר ללב ברחוב, הם שיעשו את השינוי.

חשיפה אישית, ישירה ומכבדת לבעלי עמדות מנוגדות יעילה הרבה יותר משיח דיגיטלי ואנונימי ברשתות (Hearing the Other Side ,Mutz 2006),ה קשבה ושימוש בנרטיבים משותפים – מחברים גם קטבים ומטים את המחט אל מתינות-ליברלית.

יציאה של המחנה הליברלי אל ליבו של הרחוב הפתוח תוסיף לנו את המנדטים הבודדים שיכריעו את הכף המתנדנדת. הלבבות חסרי התקווה שמאסו במלחמות הסרק יצטרפו אלינו הפעם, אל המחנה הליברלי, אל השינוי. 

יציאה של המחנה הליברלי אל ליבו של הרחוב הפתוח תוסיף לו את המנדטים הבודדים שיכריעו את הכף המתנדנדת. הלבבות חסרי התקווה, שמאסו במלחמות הסרק, יצטרפו הפעם אל המחנה הליברלי, אל השינוי

המשמעות המעשית היא מחאות לא-משבשות, התנחלות ברחובות והקמה של מאות דוכני-שיח ספונטניים בכל רחבי הארץ. דוכנים תמימים וכנים אלה הם שיכריעו את בחירות 2026 ואת אופייה היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל לדורות רבים.

נחום קשב הוא מהנדס תוכנה, מייסד חברת ktm. מתנדב סדרתי, פעיל בעמותות מחשבות של שלום (מנכ"ל לשעבר), בואונדבר דמוקרטיה, עמותת הצנחנים וידיד לחינוך מתמטי.

ד"ר גלית וידמן ששון היא בעלת דוקטורט בשפה וקוגניציה, מנחה, מאמנת ומפיצה של גישת תקשורת מקרבת בבית, בעיר ובמדינה.