ב-31 בינואר 2022 הגיש שר הביטחון דאז בני גנץ הצעת חוק לגיוס בני ישיבות שכללה את המרכיבים הבאים:

• הורדת גיל הפטור – גיל הפטור משירות צבאי יורד ל-23-21 למשך שנתיים, ולאחר מכן ל-22 לשנה אחת, ולבסוף ל-23.
• יעדי גיוס – יעדי גיוס נמוכים וקבועים מראש נקבעו לשנים הראשונות, עם עלייה הדרגתית לאורך זמן (עד 3590 בשנה העשירית).
• הרחבת היעדים – יעדי הגיוס יכללו גם את "בוגרי החינוך החרדי", ולא רק תלמידי ישיבות.
• מסלולי שירות – במסגרת ההצעה, יוצעו מסלולי שירות סדיר מקוצרים (שלושה שבועות או שלושה חודשים) להכשרה לשירות מילואים.
• סנקציות – ההצעה כללה סנקציות על מוסדות לימוד, באמצעות הפחתה הדרגתית של תמיכה כספית. סנקציות אלו יופעלו רק לאחר בדיקה רטרואקטיבית של שיעורי גיוס, ועם סייגים.

לו עברה הצעת החוק, המצב החוקי היום היה שחרדים היו בעצם פטורים משירות צבאי, שניתן היה להמיר שירות צבאי בשירות אזרחי, ושיוצאים בשאלה היו נחשבים לחרדים לצורך חוק זה.

לו עברה הצעת החוק של גנץ מ-2022, המצב החוקי היום היה שחרדים היו בעצם פטורים משירות צבאי, שניתן היה להמיר שירות צבאי בשירות אזרחי, ושיוצאים בשאלה היו נחשבים לחרדים לצורך חוק זה

כרגיל, החרדים לא פספסו את ההזדמנות לפספס הזדמנות, וכשממשלת בנימין נתניהו, בתרגיל אופייני, ביקשה להחיל רציפות על הצעת החוק של גנץ שעברה בקריאה ראשונה, הדבר נפל כי בינתיים פרצה מלחמה וצה"ל צריך הרבה יותר חיילים ולוחמים.

למען הסר ספק – אני סבור שאי גיוס חרדים הוא שערורייה ושלימוד התורה אמנם חשוב לעם ישראל, אבל הלימוד שלהם אינו משמעותי או ראוי יותר מאשר לימוד תורה של לומדות או לומדים אחרים.

אחרי שכתבנו את זה, בואו ננסה להבין מה הייתה המוטיבציה של ממשלת השינוי, שבה לא היו מפלגות חרדיות, להעביר חוק כל כך פושר. למה הם לא חשבו, אך לפני ארבע שנים, שצריך לגייס את כל החרדים, עד כמעט האחרון שבהם?

אני לא חושב שמס השפתיים לחרדים בדבר חשיבות עולם התורה הוא אשר עמד לנגד עיניהם של גנץ וחבריו לממשלת השינוי. סביר להניח שהם סברו כי גיוס לצבא של אנשים שאינם מעוניינים להתגייס הוא בעייתי. שגיוס נרחב של חרדים יגרום לנסיגה משמעותית בכל מה שקשור לשילוב נשים במגוון תפקידים. שיהיה צורך (שלבסוף התממש) ליצור מסגרות ייחודיות לחרדים, ושקיומן של אלה יעלה דרישות מצד גורמים נוספים להקמת מסגרות דומות עבורם (דבר שגם כך כבר קורה).

אני חושב שתפיסה זו היא נכונה בבסיסה. גיוס חרדים הוא תהליך חברתי ארוך ומורכב. כדרכם של תהליכים שמשנים תפיסות יסודיות של קבוצות אנשים – הם לוקחים זמן.

כרגיל, החרדים לא פספסו הזדמנות לפספס הזדמנות, וכשממשלת נתניהו, בתרגיל אופייני, ביקשה להחיל רציפות על הצעת החוק של גנץ שעברה בקריאה ראשונה, זה נפל כי פרצה מלחמה וצה"ל נזקק ליותר חיילים ולוחמים

באה המלחמה וטרפה את הקלפים. המצב החוקי היה, בין היתר בזכות החרדים עצמם, שאין הוראה חוקית המאפשרת את המשך ההסדר של "תורתו אומנותו". לפתע הסתבר שגם התפיסה לפיה ניתן להסתפק ב"צבא קטן וחכם" אבד עליה כלח, וכי צריך הרבה יותר חיילים בכלל ולוחמים בפרט לצרכי הצבא. מה שלא השתנה הוא שתהליך חברתי משמעותי זקוק לזמן ארוך.

אז אפשר כמובן לטעון שבמצב שנוצר ייקוב הדין את ההר. אני בספק אם זה יגרום לחרדים להתגייס, ואם הם אכן יתגייסו, הצבא רק יחשוב על דרכים יצירתיות כיצד להיפטר מהם. אי אפשר לגרום לאנשים לרצות לשרת. הטענות שגם רבים אחרים אינם רוצים, אינן מדויקות. צעירים לא חרדים מגיעים לצבא עם הבנה שזה מה שצריך לעשות וראוי לעשות זאת היטב. זה לא נכון לגבי צעירים חרדים.

באשר לסנקציות כלכליות: הן כמובן מוצדקות, ובהחלט ייתכן שהן ישפיעו בשוליים, אולם בסופו של דבר הן לא יביאו לגיוס של המוני חרדים חדורי מוטיבציה.

אז מה לעשות?

ראשית יש להבין שמדובר בתהליך מתמשך וכי יש מקרה מבחן מצוין שמראה את הדרך להגיע לגיוס חרדים במספר משמעותי – גיוס בנות החינוך הממלכתי-דתי.

כידוע, בת החייבת בגיוס יכולה להיפטר ממנו אם היא מצהירה שהיא דתית. במשך עשורים רבים בנות רבות אכן עשו זאת ורבות מהן שירתו בשירות לאומי מקביל. מאלה שהתגייסו, רבות שירתו במסגרות כמו מורות חיילות שאינן שונות מאוד משירות לאומי.

עם זאת, לפני כשני עשורים החל שינוי. הוא לא קרה בשל שינוי של החוק, אלא בשל ההבנה ששירות צבאי הוא חשוב ומשמעותי ושבת יכולה להתגייס לצבא ולשמור שם על אורח חיים דתי. על פי ההערכות שונות, השנה יתגייסו לצבא כארבעים וחמישה אחוזים מבוגרות החינוך הממלכתי דתי, נתון שלפני שני עשורים היה נשמע דמיוני. יש להניח שאם שום דבר לא ישתבש, הנתון עוד יעלה ויגיע תוך שנים ספורות לממוצע המקובל בציבור הכללי.

לפני כשני עשורים החל שינוי בגיוס בנות החינוך הממלכתי דתי. הוא לא קרה בשל שינוי החוק, אלא בשל ההבנה ששירות צבאי הוא חשוב ומשמעותי, ושבת יכולה להתגייס לצבא ולשמור שם על אורח חיים דתי

הצעת החוק שמונחת כיום על השולחן אינה שונה במהותה מהצעת החוק של גנץ. לפי ההצעה הנוכחית, יותר חרדים יתגייסו לצה"ל ויהיו סנקציות כאלה ואחרות על אלה שלא יתגייסו. עם זאת, ברור שהיא אינה פותרת את בעיות המחסור בכוח האדם שקיים היום בצה"ל.

מה שצריך לעשות זה חריש עמוק: כמי שנוסע בתחבורה ציבורית, אני רואה לא מעט חיילים שעל פי חזותם הם חרדים. אנשים אלה מנרמלים את תופעת הגיוס לצבא בחברה החרדית. פתאום לרבים בחברה החרדית יש בן או אח שמשרת בצבא. האנשים האלה נשאלים על ידי חבריהם בבית איך זה להיות בצבא, האם הצבא הוא אופציה עבור מישהו שמעוניין להישאר חרדי. ככל שיהיו יותר כאלה שיענו בחיוב, כן יגבר הגיוס החרדי לצבא. עם כל ההבדל בין המקרים, אותו דבר התרחש אצל הבנות הדתיות. בהתמודדות חזיתית בין הציבור החרדי לצבא – שני הצדדים יפסידו.

פרופ' מיכאל (מיקי) ארליך נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, יליד צ'ילה. מלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בגיאוגרפיה היסטורית של המזרח התיכון בימי הביניים, תוך התמקדות בתחומים: אסלום ושיערוב, עיור, הגירות, עליות לרגל, צלבנים ועוד. פעיל בתחומי חברה, סביבה והסברה. אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, מוסיקה וקולנוע.