עסקים בין המדינה לציבור נוטים להותיר לקחים כואבים, ואחד הבולטים שבהם הוא מערכת היחסים של הישראלים עם "צים" ובעליה. החברה, שהוקמה בידי ההסתדרות והסוכנות היהודית, רכשה את אונייתה הראשונה, "קדמה", בשנות ה־40, כדי להביא מהגרים ובהמשך גם אספקה חיונית במהלך מלחמת 1948. עם התפתחות חברות התעופה בישראל, עברה "צים" להתמקד בהובלת מכולות.
חברת הספנות הקטנה מחיפה הפכה עם השנים לאחת מענקיות התובלה הימית בעולם. אלא שמאז שנת 2000 המדינה והציבור נכוו פעם אחר פעם ביחסיהם עם החברה. הליך המכירה הבעייתי כלל בסופו של דבר מציעה אחת בלבד – "החברה לישראל", שבשליטת משפחת עופר. תג המחיר נקבע ב־2004 במה שנודע לשמצה כ"שיטת השקשוקה".
את המונח טבע עו"ד רם כספי, שייצג את הקונים, כאשר במהלך ההתמחרות הציע לקבוע את המחיר כממוצע בין הצעת "החברה לישראל" להצעת המדינה. כך אכן היה, והמדינה מכרה לאחים עופר מחצית מ"צים" בכחצי מיליארד שקל. כבר באותה שנה הפליגה החברה על גלי הגאות בתובלה הימית והציגה רווח של 170 מיליון דולר – סכום ששיקף מחצית משווי החברה כולה. הקונים החזירו את השקעתם בפרק זמן קצר באופן חריג.
היה ברור שהמדינה מכרה את חלקה בזיל הזול, ותובנה זו קיבלה חותמת רשמית בדוח מבקר המדינה, שקבע כי היה על המדינה לדרוש מחיר גבוה יותר
היה ברור שהמדינה מכרה את חלקה בזיל הזול, ותובנה זו קיבלה חותמת רשמית בדוח מבקר המדינה, שקבע כי היה על המדינה לדרוש מחיר גבוה יותר. הציבור, שהחזיק ביתרת המניות, המשיך לבלוע צפרדעים ביחסיו עם בעלי הבית החדשים.
זמן קצר לאחר ההפרטה הצליחה משפחת עופר לאשר מכירה של אוניות פרטיות שבבעלותה ל"צים" – בעסקת בעלי העניין הגדולה ביותר בתולדות המשק, בהיקף של 820 מיליון דולר.
ב־2008 עלתה "צים" על שרטון, והציבור נאלץ להציל אותה, לאחר שמשבר הסאבפריים הקריס את מחירי התובלה הימית והחברה נקלעה להפסדים כבדים. יותר מאלף עובדים פוטרו, והחובות לבנקים, למחזיקי אגרות החוב ולמספנות האמירו ל־3.2 מיליארד דולר. אך במסגרת הסדר חוב ענק שנחתם ב־2009 מחקו הציבור והבנקים חובות בהיקף של מיליארדים – וזו לא הייתה הפעם האחרונה.
אחרי חמש שנים בלבד שוב נקלעה "צים" למשבר, והפעם נדרש עידן עופר לוותר על רוב החזקותיו לטובת הנושים. "צים" רשמה פעם נוספת תקדים, כשב־2014 בוצעה התספורת הגדולה ביותר בחובות שהציבור נאלץ לספוג: חוב בהיקף של 1.4 מיליארד דולר הומר למניות.
מה שהופך זאת לרלוונטי במיוחד לימים אלה הוא שבאותה הזדמנות חלה שחיקה מסוימת במניית הזהב של המדינה ב"צים" – אך לא לגמרי.
בתום מו"מ ממושך ומאבק משפטי, הצליחה המדינה לשמר את זכות הווטו שלה על מכירת 24%–35% מהחברה. במקביל טענה "צים" כי קיבלה הסכמה לוותר על הדרישה להחזיק צי של 11 אוניות ישראליות לשעת חירום
בתום משא ומתן ממושך ומאבק משפטי שהגיע עד לבית המשפט העליון, הצליחה המדינה לשמר את זכות הווטו שלה על מכירת 24%–35% מהחברה. במקביל טענה "צים" כי קיבלה הסכמה לוותר על הדרישה להחזיק צי של 11 אוניות ישראליות לשעת חירום, וכי אם המדינה מבקשת לשמר מספר מינימלי של אוניות, עליה לשפות את החברה על כך.
לפני חמש שנים "צים" הונפקה בוול סטריט ושוב נישאה על גלי הגאות של מחירי התובלה הימית, שהאמירו בזמן הקורונה. ההיסטוריה של החברה שזורה בשינויים הגאופוליטיים באזור, ועם היציאה מהמגפה חלה שוב הרעה בעסקים – הפעם מי שהציל אותה היו התקפות החות'ים בים האדום, ששוב הקפיצו את המחירים.
לפני כשנה מכר עידן עופר את יתרת המניות שלו, וההחזקה ב"צים" התפזרה בין גופים מוסדיים מהארץ ומהעולם, ללא גרעין שליטה. במצבים כאלה מתקיים מעין שלטון מנהלים, כפי שמקובל בחברות רבות אחרות במשק, ובהן גם בנקים גדולים.
התנודתיות וחוסר הוודאות התגברו עם השקת מדיניות המכסים הלא עקבית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "צים" הגיבה בביטול וחידוש של הקו ללוס אנג'לס, לצד הכפלה של מחירי ההובלה מסין ועליות מחירים גם בקווים נוספים.
בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה הקודמת ירדו מחירי התובלה והכנסות החברה קטנו ב־13% והסתכמו ב־5.42 מיליארד דולר. אלה עדיין נתונים גדולים ומרשימים, והרווח הנקי עמד על 443 מיליון דולר
התוצאה היא שבשלושת הרבעונים הראשונים של השנה הקודמת ירדו מחירי התובלה והכנסות החברה קטנו ב־13% והסתכמו ב־5.42 מיליארד דולר. אלה עדיין נתונים גדולים ומרשימים, והרווח הנקי עמד על 443 מיליון דולר.
רשות החברות מתזכרת
כעת עומדת על הפרק מכירת השליטה בחברה. הצעתם של המנכ"ל אלי גליקמן וטייקון הספנות רמי אונגר ירדה מהפרק, ולפי הערכות נותרו במרוץ הצעות של "האפאג לויד" הגרמנית ושל "מארסק" הדנית.
ערב סעודית וקטאר הן מן המשקיעות הבולטות בקונסורציום שמאחורי המציעה הגרמנית. ועד העובדים פנה לשרת התחבורה בדרישה להטיל וטו על המכירה, והחל מסוף השבוע יוכל לפתוח בצעדים ארגוניים.
במקביל לסכסוך העבודה הפתוח מול העובדים, גם באיגוד קציני הים סבורים כי המכירה מהווה איום ביטחוני־אסטרטגי, העלול לפגוע ביכולת להבטיח רציפות תפקודית של אספקה ימית לישראל וממנה, בשגרה ובחירום. המלחמה הנוכחית שימשה תזכורת חדה לסיכון הזה, כאשר חברות ספנות זרות חדלו מלעגון בנמלי הארץ, בעוד ש"צים" המשיכה לספק מזון, תרופות, ציוד צבאי ועוד.
במקביל לסכסוך העבודה הפתוח מול העובדים, גם באיגוד קציני הים סבורים כי המכירה מהווה איום ביטחוני־אסטרטגי, העלול לפגוע ביכולת להבטיח רציפות תפקודית של אספקה ימית לישראל וממנה, בשגרה ובחירום
העברת השליטה, כאמור, עלולה להביא לכך שישראל תהיה תלויה בגורמים זרים. באיגוד מתריעים: "קצין זר לא יסכן את חייו כדי להיכנס לנמל ישראלי תחת מתקפת טילים, ורק הון אנושי ישראלי מחויב יבטיח את המשק לשעת חירום".
מעבר לכך מציינים באיגוד כי שינוי בגרעין השליטה עלול להרע את המצב הקיים, שבו "מספר כלי השיט והקצינים הישראלים נמצא בשפל חסר תקדים, והמכירה לגורם זר עלולה להחריף את המגמה".
השבוע קיבל יו"ר צים יאיר סרוסי תזכורת מרשות החברות הממשלתיות שלפיה על המדינה לקבל הודעה מראש על כל מכירה, שאסור לשנות את תקנון החברה, וכי בידי המדינה הסמכות להתנגד להעברת מניות אם תגיע למסקנה שהמהלך עלול לפגוע בביטחון המדינה או באינטרסים החיוניים שלה.
במשרדי ראש הממשלה ומשרד הביטחון לא הביעו עמדה בנושא, אך המכירה תידרש לקבל את אישורם.
מניה ששווה את משקלה בזהב
נציג הדירקטוריון אמר בתחילת השבוע לוועדת הכלכלה כי טרם נחתמה עסקה, ולכן רשות החברות לא עודכנה. גם יו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, הודיע ש"לא ניתן לקטאר להשתלט על צים", אם כי ההחלטה אינה מצויה באמת בידיו.
במקרה של "צים", הציבור עשוי אולי להרוויח מהמכירה באמצעות הגופים המוסדיים המחזיקים במניות בשמו, אך מנגד עומדות אזהרות כבדות משקל מפני פגיעה באספקה הימית ובכוח האדם שיידרש לנווט את האוניות
מערכת היחסים של המדינה עם חברות שבהן היא מחזיקה במניית זהב, או עם כאלה שקיבלו ממנה סיוע, נוטה להיות כפויה טובה.
כך, למשל, באל על: המדינה החזיקה אותה מעל המים באמצעות הזרמת כספים נדיבה במהלך הקורונה, ואף ממשיכה להשתתף במימון האבטחה של טיסותיה – אך הדבר לא ממש סייע לדרבן את חברת התעופה, הלא ממש לאומית, לטוס בשבת בזמן מלחמה או להימנע מהקפצות מחירים.
במקרה של "צים", הציבור עשוי אולי להרוויח מהמכירה באמצעות הגופים המוסדיים המחזיקים במניות בשמו, אך מנגד עומדות אזהרות כבדות משקל מפני פגיעה באספקה הימית ובכוח האדם שיידרש לנווט את האוניות.
גם בלי המכירה, בעלי המניות – ובהם גם ישראלים – גרפו בחמש השנים שחלפו מאז ההנפקה דיבידנדים בהיקף של 5.7 מיליארד דולר, סכום הגבוה פי 25 ממה שגייסה החברה אז, כפי שציין המנכ"ל גליקמן.
שני העשורים האחרונים מלמדים כי לאחר הפרטה שנעשתה במחיר הפסד צורב ושתי תספורות כואבות לחסכונות הציבור, למדינה יש לא מעט הצדקות – מיליארדים לפחות – להגן על עצמה מפני מכירה עוינת שעלולה להותיר אותה ללא אוניות שיסכימו להתקרב לנמלים תחת מתקפות טילים. לפחות במובן הזה, מניית הזהב שבידיה אכן שווה את משקלה בזהב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובעניין המחסור בכוח אדם במקרה חירום, לדעתי נושא זה צריך להתבסס על מערך מילואים ייעודי של חיל הים. החיל יכשיר כמה עשרות קצינים מנוסים ומאות לוחמים לשעבר, שידעו להביא אוניות לישראל בשעת חירום. בדיוק כמו לוחמי מילואים שעושים סבבים במוצבים שעל הגבול, כך גם יעשו המילואימניקים של חיל הים סבבים באוניות סוחר. אמנם ברור שיש הבדל גדול בין ניווט ספינת קרב לסוחרת, ולכן חיל הים יבנה קורס מתאים ויכניס אותו לתוך המערך בהכשרת קציני ים. או לכל הפחות לפני שהם יוצאים למילואים. מושלם זה לא יהיה, אבל זה יהיה מספיק טוב כדי להחזיק את המדינה מספר חודשים, עד שתיגמר המלחמה ויחזרו החברות הבינלאומיות.
ובנוגע לספינות עצמן, לדעתי הפתרון הוא שהמדינה פשוט תקנה כמה עשרות ספינות מכולה, כמה מיכליות וספינת צובר אחת או שתיים. ואז פשוט תשכיר אותן לחברות אחרות. אפשר גם לצים. השוק הימי הבינלאומי מאוד מורכב, ומלא בחכירות וחכירות-משנה. למשל, אפשר שספינה שייכת לחברה ממדינה א', מופעלת על ידי חברה ממדינה ב', הדגל הוא של מדינה ג', והצוות כולו מגיע ממדינה ד' – למעט הקצינים שמגיעים ממדינה ה'. ולכן, כאשר למדינה יהיה צי קטן של ספינות סוחר, היא פשוט תשכיר אותן למי שתרצה – בדיוק כפי שמקובל בענף – אבל בחוזה השכירות יהיה כתוב, שבמקרה של מלחמה, המדינה מייד לוקחת אותן בחזרה. זה הכל.
וכך נהיה מוכנים למקרה של מלחמה גדולה. היא תתחיל בהתקפה על תשתיות בישראל; חברות בינלאומיות יכריזו שהן לא ישוטו לישראל עד שיירגע המצב; המדינה תקפיץ כמה מאות מילואימניקים בצו שמונה, ובמקביל תממש את סעיף החירום בחוזה החכירה, ותקבל מיידית את הספינות שלה בחזרה. והנה לנו מערך ישראלי למקרה חירום.