איראן אמנם שלטה לאחרונה בכותרות מהמזרח התיכון, על רקע הדיכוי האלים של המפגינים והספקולציות בדבר תקיפות אמריקאיות אפשריות, אך תשומת הלב הזו מסתירה תמורה אזורית חשובה הרבה יותר: טהרן אינה עוד השחקן המרכזי המעצב את המסלול האסטרטגי של האזור.

במקום זאת, המזרח התיכון נכנס לשלב חדש המוגדר על ידי תחרות בין שני גושים מתהווים: הקואליציה "האברהמית" והקואליציה האסלאמית. האופן שבו תתפתח יריבות זו – הרבה יותר מאשר צעדיה הבאים של איראן – הוא שיכריע את עתיד האזור ואת תפקידה של ארצות הברית בתוכו.

אף שטרם גובשו בריתות רשמיות, שני הגושים הללו הולכים ומתגבשים לכדי כוחות קוהרנטיים. המחנה הראשון סובב סביב ישראל ואיחוד האמירויות, ומתרחב החוצה כך שיכלול את מרוקו, יוון ואף את הודו. מחנה זה הוא רוויזיוניסטי באופיו: הוא מבקש לעצב מחדש את האזור באמצעות כוח צבאי, שיתוף פעולה טכנולוגי ושילוב כלכלי.

המחנה הראשון סובב סביב ישראל ואיחוד האמירויות והוא רוויזיוניסטי באופיו: הוא מבקש לעצב מחדש את האזור באמצעות כוח צבאי, שיתוף פעולה טכנולוגי ושילוב כלכלי

מדינות הליבה במחנה זה שותפות לאמונה כי הסדר הנוכחי במזרח התיכון נכשל בבלימת הגאות של האסלאם המיליטנטי, בין אם בגרסתו השיעית הנתמכת על ידי איראן ובין אם בגרסתו הסונית הנתמכת על ידי טורקיה וקטאר.

לשיטתן, יציבות מתמשכת תושג רק באמצעות התערבות בסכסוכים השונים באזור לטובת כוחות בעלי אוריינטציה חילונית יותר.

הקואליציות המתגבשות במזרח התיכון: הקואליציה האברהמית (בכחול), הקואליציה האסלאמית (בירוק) והמדינות שבטווח אשר הפכו לשטחי מריבה בין הקואליציות (בירוק כהה מקווקו)

מדינות אלו, הנשענות על רצונו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להרחיב את הסכמי אברהם, מעניקות עדיפות להרחבת מעגל הנורמליזציה הישראלי-ערבי – וזאת במנותק מהתקדמות לקראת הגדרה עצמית פלסטינית או מקבלת פתרון שתי המדינות על ידי ישראל.

הקואליציה האברהמית נמצאת במגמת עלייה. המערכה הצבאית של ישראל בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 שיקמה את ההרתעה שאבדה לישראל וחיזקה את יכולתה להקרין עוצמה. במקביל, איחוד האמירויות ממשיכה למנף את השפעתה הכלכלית ואת גמישותה הדיפלומטית כדי להרחיב את דריסת הרגל שלה הרחק מעבר למפרץ.

מומחי או"ם וארגונים בינלאומיים חושדים כי איחוד האמירויות מספקת נשק ל"כוחות התמיכה המהירה" בסודאן, ל"מועצת המעבר הדרומית" בתימן ולשליט החזק בלוב, ח'ליפה חפתר.

בזירה אחרת, יוון הפכה לשותפה מרכזית במזרח הים התיכון, כשהיא משתפת פעולה עם ישראל בתרגילים צבאיים וביוזמות אנרגיה כמשקל נגד לטורקיה, יריבה אסטרטגית משותפת.

יוון הפכה לשותפה מרכזית במזרח הים התיכון, כשהיא משתפת פעולה עם ישראל בתרגילים צבאיים וביוזמות אנרגיה כמשקל נגד לטורקיה, יריבה אסטרטגית משותפת

הרחק מזרחה משם, מעורבותה המתרחבת של הודו עם ישראל ואיחוד האמירויות – הן במישור הדו-צדדי והן במסגרות רב-צדדיות כמו I2U2 והמסדרון הכלכלי הודו-מזרח תיכון-אירופה – העניקה לגוש הזה עומק אסטרטגי החורג הרבה מעבר לגבולות המזרח התיכון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס במלון מצודת דוד בירושלים, 22 בדצמבר 2025 (צילום: מעיין טואף/לע"מ)

מול הציר האברהמי ניצבת הקואליציה האסלאמית, ניסיון ליצירת משקל-נגד בהובלת ערב הסעודית, לצד טורקיה, פקיסטן, קטאר – ובזהירות רבה יותר, מצרים. מדינות אלו רואות בציר הישראלי-אמירתי גורם המערער את היציבות באופן עמוק. הן טוענות כי תמיכתה של הקואליציה האברהמית בכוחות בדלניים רק מחריפה את הפירוק במוקדי העימות באזור.

בעיני הקואליציה האסלאמית, הנרטיב של "בלימת כוחות אסלאמיסטיים" הוא רק תירוץ שנועד לשרת את הקרנת הכוח של יריבותיהן. העדפתן היא לשמר את המבנים הקיימים ולפעול מתוכם, פגומים ככל שיהיו. בין אם בתימן, בסודאן או במקומות אחרים, הן תומכות במדינות חלשות ושבורות המתקשות לממש ריבונות ולשמור על שלמותן הטריטוריאלית.

בשנה האחרונה פעלה ערב הסעודית לחיזוק קשרי ההגנה עם פקיסטן וביססה אותם לכדי ברית ביטחון הדדית, זאת לאחר תקיפה אווירית ישראלית חסרת תקדים על קטאר השכנה. גם שיתוף הפעולה הצבאי שלה עם טורקיה התרחב משמעותית, והסכם הגנה רשמי יותר נראה כעת באופק.

מצרים, המוטרדת מהפעילות האמירתית והישראלית בקרן אפריקה, מנהלת גם היא מגעים עם ריאד על תיאום הדוק יותר בסודאן ובסומליה. יחד, מדינות אלו יוצרות כעת משקל-נגד, רופף אך מתעצם, המשתרע לאורך ציר המזרח-מערב של האזור.

מצרים, המוטרדת מהפעילות האמירתית והישראלית בקרן אפריקה, מנהלת גם היא מגעים עם ריאד על תיאום הדוק יותר. יחד, מדינות אלו יוצרות כעת משקל-נגד המשתרע לאורך ציר המזרח-מערב של האזור

בליבה של ההערכות-מחדש הזו מצוי הקרע הדו-צדדי המשמעותי ביותר במזרח התיכון כיום: היריבות הגוברת בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות. מי שבעבר היו שותפות כמעט בלתי נפרדות, הן כעת מתחרות אסטרטגיות.

נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי מקבל את פניו של יורש העצר של ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן בקהיר, 15 באוקטובר 2024 (צילום: SPA / AFP)

הפער ביניהן בלט לאחרונה בתימן, שם תקפה ערב הסעודית את נמל מוקאלה כדי לעצור משלוחי נשק מהאמירויות. ריאד יצאה וידה על העליונה וכפתה נסיגה אמירתית – אך תימן היא רק זירה אחת בתחרות רחבה יותר.

ללא ניהול נכון, התחרות הסעודית-אמירתית עלולה להסלים ממלחמות באמצעות שליחים (פרוקסי) לכדי עימות ישיר. היא עלולה להתדרדר להגבלות במרחב האווירי, לסגירת גבולות ולפרישה של האמירויות ממוסדות הנשלטים על ידי סעודיה, כגון OPEC+. למעשה, איומים מעין אלו כבר הושמעו על ידי בכירים.

צעדים אלו, שבעבר היו בלתי נתפסים, עלולים לטלטל את שוקי האנרגיה, לשבש את התנועה האווירית באזור ולהשפיע משמעותית על היכולת לנהל עסקים חוצי-גבולות.

עד כה, דיפלומטיה שקטה בין מדינות המפרץ סייעה להכיל את ההתנגשות, אך המחלוקת היא מבנית, לא נקודתית, ואינה נובעת רק מיריבות אישית בין המנהיגים החזקים של שתי המדינות; היא חלק מהותי מהמבנה האזורי החדש, ובה בעת גם תוצאה שלו.

עד כה, דיפלומטיה שקטה בין מדינות המפרץ סייעה להכיל את ההתנגשות, אך המחלוקת אינה נובעת רק מיריבות אישית בין המנהיגים של שתי המדינות; היא חלק מהותי מהמבנה האזורי החדש, ובה בעת גם תוצאה שלו

התחרות בין הקואליציה האברהמית לזו האסלאמית מסבכת גם את אחת ממטרות החוץ המרכזיות של וושינגטון: נורמליזציה סעודית-ישראלית.

שלט חוצות של "הקואליציה לביטחון אזורי" נתלה בתל אביב הקורא להרחיב את הסכמי אברהם לכל מדינות ערב. 26 ביוני 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

ריאד עדיין רואה ערך בעסקה שתספק לה ערבות ביטחונית אמריקאית בחוזה, בתמורה לשילובה המלא של ישראל בסדר האזורי. אך בהיעדר שינוי משמעותי במדיניות הישראלית – במיוחד בנוגע לעזה ולגדה המערבית – סביר שהממלכה תמשיך להתקרב לטורקיה ולפקיסטן, ולהתרחק עוד יותר מישראל.

עבור ארצות הברית, האתגר האסטרטגי המוביל כבר אינו בלימת איראן, שמשטרה נראה פגוע אנושות וציר ההשפעה האזורי שלה נשחק עמוקות. האתגר האמיתי הוא ניהול התחרות המזיקה בין שותפותיה של ארה"ב, כדי למנוע פירוק נוסף של האזור.

עבור ארצות הברית, האתגר האסטרטגי המוביל כבר אינו בלימת איראן; האתגר האמיתי הוא ניהול התחרות המזיקה בין שותפותיה, כדי למנוע פירוק נוסף של האזור

המשימה מסתבכת בשל מחלוקות בתוך וושינגטון עצמה, שם בכירים בממשל חלוקים בדעותיהם ונחשדים כבעלי אינטרסים עסקיים עצמאיים באזור. התוצאה היא גישה של "ישיבה על הגדר" במקום מאמץ תיווך רציני מצד הממשל האמריקאי.

כדי להשיג פריצת דרך היסטורית במזרח התיכון, טראמפ יידרש לבצע שני מהלכים. ראשית, הנשיא יצטרך לנהל באופן פעיל יותר את היריבויות בין בעלות בריתה של אמריקה, כמו גם בין יועציו שלו. מינוי שליח מיוחד שיהיה אחראי ליישום גישה אחידה ומתואמת לאזור ישיג את שתי המטרות הללו.

שנית, יהיה עליו לשמר נתיב מעשי לנורמליזציה סעודית-ישראלית באמצעות עיצוב התוצאות הפוליטיות בירושלים לאחר הבחירות שייערכו בהמשך השנה. חיוני שהממשלה הישראלית הנכנסת לא תוחזק כבת-ערובה בידי שוליים קיצוניים, הנחושים למנוע הגדרה עצמית פלסטינית בשם אמונותיהם המשיחיות.

בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בכנסת, 13 באוקטובר 2025 (צילום: דוברות ראש הממשלה)

ערב הסעודית היא "מדינת המפתח" (Swing state) של המזרח התיכון. המדיניות הסעודית, כפי שתוארה באוזניי על ידי אחד מבכיריה, היא פרגמטית ולא אידיאולוגית – ומונחית על ידי עקרון של "גמישות מרבית בעת של אי-ודאות מרבית".

ערב הסעודית היא ה-swing state של המזרח התיכון. המדיניות הסעודית, כפי שתוארה על ידי אחד מבכיריה, היא פרגמטית ולא אידיאולוגית – ומונחית על ידי עקרון של "גמישות מרבית בעת של אי-ודאות מרבית"

אם טראמפ יצליח להביא לנורמליזציה סעודית-ישראלית לפני שיסיים את כהונתו, הוא עדיין יוכל להסיט את ריאד ואת האזור ממסלול היריבות הנוכחי. הוא יוכל לאחד את הקואליציה האברהמית והאסלאמית תחת "המטרייה הגדולה" של אמריקה במזרח התיכון, ולייצב את הסדר האזורי בעידן שלאחר איראן תחת דומיננטיות אמריקאית לעשורים קדימה.

פיראס מקסאד הוא מנהל בכיר לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה ב-Eurasia Group. הוא משמש גם כעמית מחקר ב-Middle East Institute.