שבועיים בלבד לפני בחינת הבגרות בהיסטוריה, התבשרו תלמידים בבתי ספר בגוש דן על שינוי בחומר הלימוד: המורים הורו להם להתעלם מפסקאות שלמות העוסקות ביוזמות השלום של סאדאת ב-1971 כמו גם פרטים נוספים סביב מלחמת יום הכיפורים, והזהירו כי שימוש במידע זה עלול לפגוע בציון של הנבחנים.

המהלך הפתאומי, המעלים נרטיבים היסטוריים רגע לפני המבחן, מעניק משנה תוקף כואב לקלישאה הישנה: את ההיסטוריה כותבים המנצחים. במקרה הזה, את הבגרויות כותבים האחראים במשרד החינוך, אלה שמבינים היטב מה מצפים מהם הפוליטיקאים שמעליהם.

האירוע נחשף כאשר תלמיד חזר לביתו וסיפר לאביו המופתע כי המורה להיסטוריה בישר לכיתה שהחומר "השתנה ברגע האחרון". המורה הסביר לתלמידים שכמה מהנושאים שלמדו הפכו להיות "לא רלוונטיים", כדבריו.

תלמיד חזר לביתו וסיפר לאביו המופתע כי המורה להיסטוריה בישר לכיתה שהחומר "השתנה ברגע האחרון". המורה הסביר לתלמידים שכמה מהנושאים שלמדו הפכו להיות "לא רלוונטיים", כדבריו

במבוכה מסוימת, הבהיר המורה שהוא עדיין עומד מאחורי הדברים שלימד, אך המליץ להם להימנע מלכתוב אותם כתשובות בבחינה, כדי שהציון שלהם לא ייפגע מכך. מורה אחר, שסייע לאותם תלמידים בתרגול, הגדיל לעשות ואמר כי הפרקים שעליהם למחוק "אינם נכונים".

עטיפת ספר הלימוד "מסעות בזמן: בונים מדינה במזרח התיכון" (צילום: משרד החינוך)

אז מה הוצא במפתיע ובבהילות מחומר הלימוד?

בסעיף שנמחק כליל נכתב:

"אנואר אל-סאדאת ניהל מדיניות שונה מזו של נאצר. סאדאת הבין כי אי אפשר לחסל את מדינת ישראל וביקש לחזור לקווי 5 ביוני 1967. עוד במהלך 1971 הציע כמה יוזמות שלום, אבל מנהיגי ישראל דחו אותן על הסף, כי לא האמינו בכנות הצעותיו.

"יש הטוענים שישראל החמיצה הזדמנות לשלום, כי שגתה בהערכת אישיותו של סאדאת… בקרב ההנהגה הישראלית רווחה ההערכה כי סאדאת הוא אדם אפור וחלש… גם אזהרתו של סאדאת בראשית 1973, כי ללא הסדר מדיני מלחמה היא הברירה היחידה – לא זכתה לתשומת לב מספקת בישראל".

מדובר בתיאור מתון וזהיר של אירועים שקשה לחלוק עליו. המסקנה העולה ממנו היא שייתכן שהייתה אפשרות מדינית למנוע את מלחמת יום כיפור, אך היא לא נבדקה בגלל הערכה מוטעית (ולראייה – כעבור ארבע שנים התברר שסאדאת אכן היה רציני).

מדובר בתיאור שקשה לחלוק עליו. המסקנה העולה ממנו היא שייתכן שהייתה אפשרות מדינית למנוע את מלחמת יום כיפור, אך היא לא נבדקה בגלל הערכה מוטעית

נשיא מצרים אנואר סאדאת ב-1970 (צילום: AP Photo/Michel Laurent)

אולם כעת, התלמידים התבקשו להתעלם מכך ולהתמקד בסיבות אחרות למלחמה: הרצון הערבי לנקום על השפלת ששת הימים, והאופוריה הישראלית ("הקונספציה") לפיה הערבים לא יעזו לתקוף.

לא רק הסיבות למלחמה שונו, אלא גם תוצאותיה.

התלמידים למדו במקור כי בשנים שאחרי המלחמה צמחו תנועות מחאה, בהן התנועה של מוטי אשכנזי (שגם הובילה לבסוף להתפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה, אחרי שהוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט בית משפט העליון שמעון אגרנט) ו"שלום עכשיו".

לקראת הבחינה, התבקשו התלמידים למחוק את הקמת "שלום עכשיו" ואף נאמר להם כי אם יישאלו על התוצאות הפוליטיות, עליהם לציין רק שגולדה התפטרה והליכוד עלה לשלטון

אלא שלקראת הבחינה, התבקשו התלמידים למחוק את הקמת "שלום עכשיו" ואף נאמר להם כי אם יישאלו על התוצאות הפוליטיות, עליהם לציין רק שגולדה מאיר התפטרה והליכוד עלה לשלטון – מה שמוחק בדיעבד את הקדנציה הראשונה של יצחק רבין (1974-1977).

משרד החינוך מסר בתגובה: "בניגוד לנטען, אין מדובר בשינוי של הרגע האחרון. ההנחיה הנוגעת לדיוק סוגיית הגורמים למלחמת יום הכיפורים נקבעה ופורסמה כבר באוגוסט 2024, ואושרה על ידי הגורמים הפדגוגיים המוסמכים במשרד החינוך. יישומה בבחינות נעשה באופן מדורג, לאחר תקופת היערכות ממושכת מול צוותי ההוראה והתלמידים, והוא נכנס לתוקף במועדי הבחינה הנוכחיים.

"אין שינוי בחומר הלימוד ואין הסרת נושאים, אלא דיוק נקודתי של טענה אחת בלבד: הטענה שלפיה ישראל דחתה הצעת שלום מצרית ערב המלחמה, טענה שאינה נתמכת עוד במחקר ההיסטורי העדכני".

משרד החינוך בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בכתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" לפני שנה, נחשף כי החלטת משרד החינוך באה בעקבות מחקר של פרופ' יואב גלבר, אשר טען בספרו "רהב" מ-2021 כי "טיעונים על דחיית הצעת השלום אינם מחזיקים מים ומדובר בשלום מומצא שלא הוצע על ידי מצרים לישראל או לארה"ב ולכן גם לא נדחה על ידן".

טענתו של גלבר, יש לציין, שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים רבים. העובדה שמשרד החינוך החליט לאמץ אותה למרות שאינה משקפת את העמדה הרווחת – גם היא חלק מההפיכה המשטרית המתרחשת תחת ממשלה זו.