בשבועות האחרונים נרשמת החמרה מדאיגה כלפי הופעתן של נשים במרחב הציבורי והצבאי. מפקדות שחגגו את סיום שירותן הצבאי בגזירת תעודת חוגר, כשחלקן לבשו חולצת בטן או גופייה, נקנסו והועמדו לדין על לבוש "לא צנוע" אף שמדובר במועד שחרורן מהצבא. במרתון ירושלים, חיילות לא הורשו לרוץ במכנסיים קצרים, בעוד שחיילים הורשו להשתתף בלבוש קצר ללא מגבלה.

עוד התבשרנו כי טרם הפסקת האש בלבנון נאסר על לוחמות יהל"ם להיכנס למוצב שבו שוהים לוחמים חרדים, והפעילות המבצעית שתוכננה לאותו יום בוטלה. ראוי לשאול מה היה קורה אילו התרחש אסון. 

בחגיגות יום העצמאות השנה התבשרנו על כך שהשנה החיילים והחיילות המצטיינים בצה"ל יקבלו את הפרס בטקס נפרד מזה של שני חיילים חרדים מחטיבת החשמונאים, על מנת שאלה לא יידרשו חלילה לקבל פרס לצד נשים.

כדי להבין מדוע מהלכים אלה – מהדרת לוחמות ועד הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים – הם כה קריטיים, יש  להכיר בכך שהמאבק הנוכחי בישראל אינו רק על "כללי המשחק" המשפטיים, אלא על עצם זהותה של המדינה.

כדי להבין מדוע המהלכים – מהדרת לוחמות ועד הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים – הם כה קריטיים, יש  להכיר בכך שהמאבק הנוכחי בישראל אינו רק על "כללי המשחק" המשפטיים, אלא על עצם זהותה של המדינה

גורמים דתיים וימניים קיצוניים מתוך המערכת השלטונית מקדמים חזון בו הזהות היהודית-דתית, גוברת על הערכים הדמוקרטיים-ליברליים. בראייה זו, מעמדן של נשים הופך ל"קו חזית" קריטי: כחלק מביסוס זהות דתית-לאומנית, גורמים אלו פועלים להגדיר מחדש את מקומה של האישה במרחב הציבורי והמשפטי.

מאז ינואר 2023, לאורך העשור האחרון, נורמות של הפרדה ו"צניעות" חלחלו בהדרגה, ולעיתים אף התקבלו בסובלנות בשם תפיסות ליברליות של הכלה. מקרים שבהם נשים התבקשו לעבור לחלק האחורי של האוטובוס, סורבו לעלות בשל לבוש "לא צנוע", נמנע מהן לשיר בטקסים, או הוטלו מגבלות על השתתפותן במרחבים ציבוריים ודתיים – טופלו לרוב באופן נקודתי וזמני בלבד. ייתכן שהטעות נעוצה דווקא שם: בסובלנות כלפי הדרה – שבסופו של דבר יצרה מנגנון מצטבר של הדרה. 

במקביל מתרחבת סמכותם של בתי הדין הרבניים – הפועלים על בסיס נורמות שאינן מושתתות על שוויון מגדרי. כך נבנית תשתית מוסדית שמכשירה פיקוח מוגבר על התנהלותן של נשים, לרבות שליטה על גופן ולבושן. פיקוח זה אינו אקראי: הוא חלק ממנגנון רחב יותר שמגדיר מחדש את גבולות הנראות, התנועה וההשתתפות של נשים במרחב האזרחי הצבאי והפוליטי.

הדרישה ל"צניעות" אינה נותרת בגבולות הקהילה הדתית, אלא הופכת לכלי משמעתי רחב יותר, המופעל גם בזירות אזרחיות וביטחוניות. בתוך תהליך זה, נשים אינן רק יעד לפיקוח, אלא גם נושאות במחיר החברתי והפוליטי של צמצום נוכחותן במרחב הציבורי – תהליך המשפיע ישירות על השתתפותן וייצוגן בזירה הפוליטית. התעוררותם של ארגוני נשים וארגוני חברה אזרחית היא נקודת אור, אך עליה להיות מגובה גם על ידי  מוסדות המדינה, הצבא ונבחרי ציבור.

נבנית תשתית מוסדית שמכשירה פיקוח מוגבר על נשים, לרבות שליטה על גופן ולבושן. הוא חלק ממנגנון רחב יותר שמגדיר מחדש את גבולות הנראות, התנועה וההשתתפות של נשים במרחב האזרחי הצבאי והפוליטי

מאז ינואר 2023, עם קידום הרפורמה המשפטית והפגיעה במעמדו של בית המשפט העליון – שהיווה לאורך שנים מנגנון הגנה מרכזי לזכויות נשים – הואצה גם הפגיעה במעמדן של נשים. מנגד, התעוררה מחאה אזרחית רחבה שבה מילאו נשים תפקיד מרכזי, במטרה להגן על ייצוגן במרחב הציבורי, על נוכחותן במוקדי כוח פוליטיים ועל עקרונות השוויון המגדרי.

עם זאת, יש לזכור כי מופעי הפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי בישראל ובצה"ל אינם חדשים. בעבר, רבים מהמקרים זכו למחאה אך טופלו באופן נקודתי וזמני: נשים התבקשו לעבור לחלק האחורי של אוטובוסים, נמנע מהן לשיר בטקסים, והוטלו מגבלות על השתתפותן במרחבים ציבוריים ודתיים. לאורך העשור האחרון, נורמות של הפרדה ו"צניעות" הצליחו לחלחל בהדרגה והתקבלו לא פעם בסובלנות ליברלית.

הספרות המחקרית על צבא ומגדר בישראל מראה כי הצבא אינו מוסד ניטרלי מבחינה מגדרית, אלא כזה שמשעתק יחסי כוח בין נשים לגברים. מחקרים מראים כי הפרדה מגדרית בצה"ל אינה רק פתרון ארגוני או "התחשבות" בצרכים דתיים, אלא מנגנון שמוביל בפועל להדרה של נשים מתפקידים, לפגיעה בקידומן ולשימור עליונות גברית במוקדי כוח. כאשר מתעוררים חיכוכים סביב שירות משותף, הפתרון הארגוני אינו שינוי הנורמה אלא הזזת נשים מתפקידים. כך נפגעות נשים בהשתתפותן בשירות שוויוני במוקדי קבלת החלטות.

הפרדה מגדרית בצבא אינה תופעה שולית, אלא מנגנון מבני שמייצר הדרה מצטברת הגולשת לשאר תחומי החיים: היא מצמצמת את נוכחותן של נשים, פוגעת בקידומן, ומגבילה את יכולתן להשפיע. יתרה מכך, בשל מרכזיותו של הצבא בישראל, לנורמות המתקבעות בו יש השפעה רחבה הרבה מעבר לו: הן מחלחלות לאקדמיה, לשוק העבודה ולפוליטיקה, ומעניקות לגיטימציה להרחבת הפרדה מגדרית גם בזירות אזרחיות.

בסופו של דבר, חוקי ההפרדה המגדרית, שיח "הצניעות" הממשטר, הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, ההתערבות בגופן של נשים – מלבוש ועד זכויות רבייה – אינם אירועים נפרדים, אלא חלק מאסטרטגיה פוליטית רחבה המבקשת לפרק ולעצב מחדש את זהות המדינה והחברה הישראלית.

חוקי ההפרדה המגדרית, שיח "הצניעות" הממשטר, הרחבת סמכויות בתיה"ד הרבניים, ההתערבות בגופן של נשים – הם חלק מאסטרטגיה פוליטית המבקשת לפרק ולעצב מחדש את זהות המדינה והחברה הישראלית

עלינו לראות את התמונה כולה ולא רק את הזווית המגדרית. לשאול מה המטרה ומה משרתת הרחקת נשים מקדמת הבמה – מדינה יהודית אותה מקדמים כוחות פוליטיים שמרניים-דתיים, או מדינה יהודית ודמוקרטית כפי שהוקמה, המושתתת על יסודות הדמוקרטיה הליברלית.

דורית דריה שמואלי היא חוקרת מגדר ופוליטיקה, מתמקדת בייצוג נשים ובחסמים מוסדיים בזירה הפוליטית. מחקרה עוסק בקשר בין מוסדות, ייצוג פוליטי והשתתפות פוליטית (של נשים). כותבת על דמוקרטיה, שוויון מגדרי ופוליטיקה. מייסדת ויוזמת המאבק ״החזירו את הגשר ליהודית״.