בשעה שהעולם מתמודד עם מלחמות אזוריות, זעזועי אנרגיה ומשבר כלכלי מתמשך, נפגשו בשבוע שעבר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא סין שי ג'ינפינג בבייג'ינג לפסגה, שנועדה בעיקר למנוע הידרדרות נוספת ביחסים בין שתי המעצמות.

אף אחד מהצדדים לא ציפה להסכם היסטורי או לפיוס דרמטי. להפך: עצם קיומה של הפסגה נתפס כהישג, משום שהמטרה המרכזית הייתה לייצב את היריבות האסטרטגית ולהקטין את הסיכון להסלמה גלובלית.

היחסים בין וושינגטון לבייג'ינג הידרדרו בשנים האחרונות כמעט בכל תחום אפשרי: מסחר, טכנולוגיה, ביטחון, טייוואן, ים סין הדרומי ואפילו בינה מלאכותית. אולם דווקא לנוכח החרפת המתחים במזרח התיכון והחשש מהשלכות כלכליות עולמיות, שתי המעצמות מבינות כי עימות בלתי נשלט ביניהן עלול לערער את הסדר הבינלאומי כולו.

אף אחד מהצדדים לא ציפה להסכם היסטורי או לפיוס דרמטי. להפך: עצם קיומה של הפסגה נתפס כהישג, משום שהמטרה המרכזית הייתה לייצב את היריבות האסטרטגית ולהקטין את הסיכון להסלמה גלובלית

הפסגה לא נועדה לפתור את המחלוקות אלא "לנהל את היריבות". מדובר בשינוי תפיסתי משמעותי: במקום לדבר על שיתוף פעולה עמוק או "שותפות אסטרטגית", שני הצדדים מנסים לבנות מנגנונים שימנעו תאונות, חיכוכים צבאיים או טעויות חישוב מסוכנות.

אחד הנושאים המרכזיים שעלו בשיחות היה השפעת הבינה המלאכותית על היציבות הגרעינית. בשנים האחרונות גובר החשש שמערכות AI צבאיות יקצרו את זמני קבלת ההחלטות ויגבירו את הסיכון להסלמה גרעינית בלתי מכוונת.

מומחים מעריכים כי דווקא בתחום הזה עשויה להיווצר הבנה בסיסית בין וושינגטון לבייג'ינג, משום שלשתי המדינות אינטרס משותף למנוע תרחיש של מלחמה גרעינית שנובעת מטעות אלגוריתמית.

לצד סוגיית הבינה המלאכותית, נדונה גם המתיחות במפרץ הפרסי ובמצרי הורמוז. המלחמה המתמשכת מול איראן והאיומים על חופש השיט הפכו את נתיבי האנרגיה לנקודת חולשה גלובלית. ארצות הברית מעוניינת לשמור על זרימת הנפט כדי למנוע אינפלציה חריפה נוספת, בעוד שסין, יבואנית האנרגיה הגדולה בעולם, חוששת מפגיעה באספקה שתערער את הכלכלה הסינית.

החשש מפני "הלם אינפלציוני של הורמוז" כבר מורגש בשווקים. עליית מחירי האנרגיה מעלה את יוקר המחיה בעולם כולו ומאיימת על ההתאוששות הכלכלית השברירית שלאחר שנות המשבר האחרונות. לפי הערכות כלכלנים, חסימה ממושכת של המצרים עלולה לגרום לגל התייקרויות עולמי חדש, בדומה למשברי האנרגיה של שנות ה־70.

הפסגה לא נועדה לפתרון מחלוקות אלא ל"ניהול היריבות" – שינוי תפיסתי משמעותי. במקום שת"פ עמוק או "שותפות אסטרטגית", ניסיון לבנות מנגנונים שימנעו תאונות, חיכוכים צבאיים או טעויות חישוב מסוכנות

טראמפ עצמו מגיע לפסגה מעמדה מורכבת יותר מזו שניסה להציג בקמפיין הבחירות שלו. מדיניותו כלפי בעלות בריתה של ארצות הברית, במיוחד באירופה ובאסיה, יצרה מתיחות וחוסר אמון. אנליסטים מעריכים כי היחסים המעורערים עם שותפות מסורתיות החלישו את יכולתה של וושינגטון להפעיל לחץ אפקטיבי על סין. בעבר נשענה ארצות הברית על קואליציות רחבות כדי להתמודד עם בייג'ינג; כיום, טראמפ מנסה לנהל את המאבק בעיקר באופן דו־צדדי.

עם זאת, גם סין אינה נמצאת בעמדת כוח מוחלטת. הכלכלה הסינית מתמודדת עם האטה, משבר נדל"ן ממושך וירידה בביקושים העולמיים. בייג'ינג מעוניינת ביציבות שתאפשר לה להמשיך לשקם את הצמיחה ולמנוע בריחת השקעות. לכן, גם שי ג'ינפינג מעדיף כעת "לקנות זמן" ולא להיכנס לעימות חזיתי עם וושינגטון.

אחד התחומים שבהם היריבות בין המדינות צפויה להחריף, הוא מאבק חומרי הגלם הנדירים. טראמפ מבקש לצמצם את התלות האמריקאית בסין בתחום המתכות החיוניות לתעשיות השבבים, הרכב החשמלי והביטחון. מומחים מזכירים כי לארצות הברית יש מקור חלופי כמעט בלתי מנוצל: פסולת אלקטרונית. מיליוני טונות של טלפונים, מחשבים ומכשירים ישנים מכילים כמויות עצומות של מתכות נדירות שניתן למחזר ולהחזיר לשימוש תעשייתי.

במקביל למשבר הגיאופוליטי, מתחדדת גם ההבנה שהמערכת הבינלאומית מתקשה להתמודד עם אתגרים חוצי גבולות. תחומים כמו בריאות עולמית, ביטחון מים ומשבר האקלים אינם יכולים להמתין ל"סדר עולמי חדש". מדינות הביניים, אירופה, יפן, הודו ומדינות נוספות, נדרשות למלא תפקיד פעיל יותר, דווקא משום שהמאבק בין ארצות הברית לסין משתק לעיתים את שיתופי הפעולה הגלובליים.

בסופו של דבר, פסגת טראמפ־שי אינה מסמנת עידן חדש של פיוס, אלא הכרה הדדית בכך שהעולם הפך מסוכן מכדי לאבד שליטה. שתי המעצמות מבינות כי גם בעידן של תחרות חריפה, יש אינטרסים משותפים שחייבים לשמר: יציבות גרעינית, ביטחון אנרגטי ומניעת קריסה כלכלית עולמית.

פסגת טראמפ־שי אינה מסמנת עידן חדש של פיוס, אלא הכרה הדדית בכך שהעולם הפך מסוכן מכדי לאבד שליטה. שתי המעצמות מבינות כי גם בעידן של תחרות חריפה, יש אינטרסים משותפים שחייבים לשמר

הבעיה היא שההסכמות הללו שבריריות מאוד. כל משבר סביב טייוואן, איראן או הים הסיני הדרומי עלול להפוך במהירות לעימות רחב יותר. לכן, ייתכן שההישג המרכזי של הפסגה אינו מה שנחתם בה, אלא עצם העובדה שהיא התקיימה.

ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.