בעידן שבו הביטוי "ערכים דמוקרטיים" נשמע כמו משהו כמעט נוסטלגי, ישראל וארצות הברית חוות טלטלה שהיא שילוב בין מערכון גרוע לאפוקליפסה. שתי דמוקרטיות ליברליות משגשגות, שניצבות מול מגמות המערערות את כל מה שתפסנו כיציב ונצחי.
חזרתו של דונלד טראמפ לנשיאות מאיימת על כל ליבת האתוס האמריקאי – ערך החירות, ואילו כאן, ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", בנימין נתניהו מגביר הילוך בתוכנית הרודנות שלו, ומחליט לרענן את מוסדות המדינה משל מדובר בריהוט משרדי. ישראל חשובה, אבל נתניהו ומשפחתו חשובים הרבה יותר.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מר חקלאי, הסיפור כולו כאן בישראל הוא סיפור דתי. הדת דורשת מהמאמין שלה נאמנות לקודי ההתנהגות שלה ובתמורה היא מבטיחה לו לדאוג לכל מחסורו – כמובן על חשבון המדינה, שהשליט שלה קונה בכסף שהוא משלם ובעזרתו מקיימים את החברה הדתית את התמיכה הפוליטית הדתית וזה בדיוק מה שעושים הפוליטיקאים החרדים והחרד"לים – נאמנות תמורת נאמנות. אצל הפוליטיקאים הליברליים יש רק נאמנות אחת – אתם תצביעו בשבילנו, אבל הנאמנות השניה לא קיימת, תסתדרו בעצמכם, זבשכ"ם. עד שהפוליטיקאים הליברליים-דמוקרטיים לא יבינו את קוד הנאמנות תמורת נאמנות לא תהיה למחנה הליברלי-דמוקרטי שום יכולת לחזור לעמדת השפעה פוליטית.