בואו נזכיר לעצמנו שההמנון שלנו הוא "התקווה" ולא "הפחד"  

לחיצת יד משולשת בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין (מימין), נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת, לאחר טקס חתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון, ארצות הברית, 26 במרץ 1979 (צילום: לע"מ)
לע"מ
לחיצת יד משולשת בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין (מימין), נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת, לאחר טקס חתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון, ארצות הברית, 26 במרץ 1979

במערכות הבחירות האחרונות וגם מאז שהוקמה ממשלה, הדגש בשיח הפוליטי במחוזותינו הוא על סוגיות כגון מאזן הכוחות בין רשויות הממשל והאם ראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום. זאת, בעוד שנושאי מדיניות חוץ נעדרים מהשיח בשל תחושה שיש הסכמה רחבה לגביהם במרכז הפוליטי, וגם בשל תחושת החרום המוגזמת שיוצר משבר הקורונה.

הסיבה שמדיניות חוץ אינה במרכז השיח נובעת מהעובדה שגורמי הימין הצליחו לשווק לציבור את החרדות הקיומיות שכל כך מושרשות ב-DNA היהודי, גם בהקשר הגאו-אסטרטגי וגם בהקשר הבריאותי והכלכלי. זאת, בעוד גורמי השמאל והמרכז ניסו לטשטש את ההבדלים מהימין בסוגיות המדיניות, כדי להתחבר לסנטימנטים האלו בציבור.

הסיבה שמדיניות חוץ אינה במרכז השיח נובעת מכך שגורמי הימין הצליחו לשווק לציבור את החרדות הקיומיות שמושרשות ב-DNA היהודי, גם בהקשר הגאו-אסטרטגי וגם בהקשר הבריאותי והכלכלי

סוגיית הסיפוח והרצון האמריקאי לבסס את מימוש החלק החד-צדדי בתכנית טראמפ על הסכמה פוליטית פנים-ישראלית, מעלה את הנושא המדיני לקדמת השיח וכופה על המרכז והשמאל המתון בישראל לנקוט עמדה.

זאת הזדמנות לנתח את ההבדלים בין שתי הגישות המרכזיות שפילגו את הפוליטיקה הישראלית בעבר ושטושטשו בשנים האחרונות:

  • הימין נקט בעמדות ניציות מתוך גישה פסימית וקורבנית המאמינה שהעולם נגדנו, שאי אפשר לסמוך על אף אחד חוץ מעל עצמנו, שאנחנו בסכנה קיומית, ושביקורת מבפנים או מבחוץ נובעת מאנטישמיות מוסווה או מחוסר פטריוטיות.
  • השמאל, לעומת זאת, ראה בציונות מהלך שאמור להפוך אותנו מקורבן של ההיסטוריה לבני השפעה על עתידנו, לנתק אותנו מתחושת הטראומה וחוסר האונים שחווינו בגולה הדוויה ולפעול מתוך תחושת ביטחון ואופטימיות לגבי מקומנו בעולם ובאזור.

בעוד ישראל הפכה עם השנים למעצמה אזורית בעלת יכולות ביטחוניות וכלכליות מהמובילות בעולם, ישראלים רבים נשארו בתחושת החרדה הקיומית שאפיינה את מצבנו ההיסטורי. מנהיגינו ליבו בשנים האחרונות את התחושות האלו, חלקם בשל מרכיבי אישיותם האותנטיים וחלקם מתוך מניפולציה פוליטית לחיזוק מעמדם.

בעוד ישראל הפכה עם השנים למעצמה אזורית בעלת יכולות ביטחוניות וכלכליות מהמובילות בעולם, ישראלים רבים נשארו בתחושת החרדה הקיומית שאפיינה את מצבנו ההיסטורי. מנהיגינו ליבו בשנים האחרונות את התחושות האלו

על מנת לבחון כיצד נבדלת מדיניות חוץ המבוססת על בטחון עצמי, אופטימיות ויוזמה לעומת מדיניות חוץ קורבנית ופסימית, אציג את הבדלי ההתייחסות של שתי הגישות ביחס לשלושה אתגרים גאו-אסטרטגים מרכזיים לישראל: האיום האיראני, השינויים האזוריים מאז "האביב הערבי" והסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל אחד מהם נראה שונה לגמרי אם בוחנים אותו מהפריזמה האופטימית או הפסימית.

א. האיום האיראני


הגישה הפסימית:
מנהיגי איראן קוראים באופן מפורש להשמדת ישראל ומנסים להשיג את הנשק האולטימטיבי להגשמת מטרה זו. מדובר אם כך באיום קיומי שמצדיק כל מחיר למונעו, גם אם מדובר ביציאה נגד נשיא אמריקאי, בפילוג הקהילה היהודית באמריקה, ואפילו בהתקפה חד-צדדית על מתקני הגרעין הצבאי האיראניים.

בנוסף, מנהיגי איראן מנסים להשיג הגמוניה אזורית נגד ישראל ומפעילים שלוחות – חיזבאללה בצפון, מליציות שיעיות בסוריה והשפעה על חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה. בשורה התחתונה, זהו הנושא המרכזי לביטחון הלאומי הישראלי וכל השאר מתגמד בהשוואה אליו. לטובת יציבות ושלום באזור, על הדיפלומטיה הישראלית להתמקד באיום האיראני.

הגישה האופטימית:
לישראל יש אינטרס להיות חלק ממאמץ בינלאומי רב-צדדי להתמודד עם איראן ולא לקחת מונופול על הנושא ולהציב את עצמה בחזית המאבק בו.

איראן היא אכן מדינת אויב מאז המהפיכה החומיינית ב-1979, ואכן יש לישראל אינטרס למנוע ממנה להשיג נשק גרעיני ויכולת להפעיל את שלוחותיה בלבנון, עזה, וסוריה נגדנו. למרות זאת, חשוב להימנע מאלרמיזם שמעוות את קבלת ההחלטות. גם אם איראן תשיג נשק גרעיני, שבינתיים לפי כל המומחים אין לה, מקורות זרים טובים גורסים שלישראל יש יכולות מאיימות יותר מאשר לאיראן, כולל יכולות למכה גרעינית שנייה.

השאיפות האיראניות להשגת יכולות גרעיניות אינן קשורות בהכרח לישראל ונובעות מהחרדה האיראנית כמדינה פרסית שיעית שמוקפת בערבים סונים עוינים, וכן מהטראומה הלאומית של מלחמת איראן-עיראק שגבתה מיליוני קורבנות איראניים.

השאיפות האיראניות להשגת יכולות גרעיניות אינן קשורות בהכרח לישראל ונובעות מהחרדה האיראנית כמדינה פרסית שיעית שמוקפת בערבים סונים עוינים, ומהטראומה הלאומית של מלחמת איראן-עיראק

הקואליציה הבינלאומית שגובשה על ידי ממשל אובמה הביאה לסנקציות מתואמות נגד איראן, שכללו את כל מעצמות העולם ובסופו של דבר להסכם JCPOA, שאומנם אינו מושלם, אך הרחיק את תקופת הפריצה האיראנית האפשרית לפצצה גרעינית באופן משמעותי.

הנטישה החד-צדדית של ממשל טראמפ את הסכם הגרעין קירבה את איראן להשגת פצצה וחיזקה את הכוחות הקיצוניים בה. בטווח הארוך, העם האיראני, בניגוד לשלטון האייאתולות, הוא המשכיל והפרו-מערבי ביותר בעולם המוסלמי ודומה לעם היהודי מבחינות רבות.

יש לנו אינטרס להפריד בינו ובין המשטר על ידי פתיחה של איראן לעולם וחיזוק המנהיגות המתונה יותר שם, שגם אם היא מחויבת למהפיכה החומייניסטית הרי שהיא מעדיפה את כלכלת איראן על הגמוניה אזורית. יוזמה מדינית מול הפלסטינים תחזק את היכולת של ישראל להיות חלק מברית אזורית ומערבית מול האיום האיראני.

ב. “האביב הערבי"


הגישה הפסימית:
לא מדובר ב"אביב ערבי" אלא ב"חורף אסלאמי". גם אם בתחילת הדרך הובילו את ההפגנות והמחאות כוחות ליברלים רודפי חופש, שמחו נגד הדיקטטורים של הסטטוס קוו, מהר מאד השתלטו האסלאמיסטים והג'האדיסטים שהיו הרבה יותר מאורגנים ואיתם גבר גם הסנטימנט האנטי-ישראלי. הברבריות, שהתבטאה בעריפת ראשים סיטונאית מבית מדרשם של דעא"ש ואל-קאעידה, השתלטה על המזרח התיכון. קירבתם לגבולותינו של הקיצוניים הללו, כמו למשל בסיני, מסוכנת לישראל. מבחינת ישראל, אין מה לדבר כרגע על הסדרי שלום, עד שלא "ישקע האבק" ונדע מי שולט היכן. ישראל צריכה להתמקד בהפגנת יכולותיה הצבאיות, וזהו לא זמן לדיפלומטיה.

הגישה האופטימית:
"האביב הערבי" יצר פתיחות רבה יותר לישראל מצד המשטרים באזור, שרואים את ישראל כחלק מהפתרון נגד הג'האדיסטים הסונים והשיעים. יחסי ישראל עם מדינות המפרץ השתפרו לעין ערוך ושיתוף הפעולה הביטחוני עם מצרים נגד הטרור הג'האדיסטי בסיני ובעזה מצוי בשיאו.

גם בנוגע לשיתוף פעולה בין אנשי עסקים, מאז "האביב הערבי" יש יותר פתיחות לישראל ואנחנו מזהים עניין רב בטכנולוגיה ויכולות ישראליות.

אכן, האזור עבר טלטלות קשות וטראומטיות, כולל הברבריות של דאע"ש, אבל דאע"ש מצוי בנסיגה. בסקרי דעת קהל באזור הפופולריות שלהם מזערית ובמדינות רבות – גם אם אין עדיין חלופה ליברלית למשטרים הסמכותניים – יש יותר מרחב לדעת הקהל וצורך בלגיטימציה למשטרים. בתוניסיה יש כבר ממשלת אחדות שהחליפה את האסלאמיסטים, וכך גם במצרים.

מי שהיה מגיע לצרפת מספר שנים אחרי המהפיכה הצרפתית לא היה רואה Liberte, Egalitte, Fratenite, אלא את הדיקטטורה של רובספייר והטרור היעקוביני. ייקח זמן למזרח התיכון, שהיה בקיפאון מאז שבריטניה וצרפת חילקו אותו ודיקטטורים השתלטו על המדינות שבו, לעבור להסדרים יותר ליברליים. אולם כבר עכשיו אפשר לקבוע שמבחינת ישראל השינוי האזורי מהווה הזדמנות לנקוט יוזמה מדינית, ואינו הזמן להסתגר.  בהיעדר יוזמה מדינית מול הפלסטינים לא ניתן יהיה לעבור את "תקרת הזכוכית" מבחינת השתלבות ישראל במרחב ונרמול יחסיה עם מדינות האזור.

ג. הסכסוך הישראלי-פלסטיני


הגישה הפסימית:
אין סיכוי להסדר עם הפלסטינים וכל מה שאפשר זה לנהל את הסכסוך. הפלסטינים לעולם לא יקבלו את ישראל כמדינה יהודית ולא יוותרו על זכות השיבה. בכל ההזדמנויות שהיו להם להגיע להסדר הם סירבו, כפי שאמר אבא אבן: הפלסטינים מעולם לא פספסו הזדמנות לפספס הזדמנות. כאשר יצאנו מעזה, קיבלנו שם שליטה של ארגון טרור וטילים על יישובי הדרום. נסיגה מהגדה המערבית תביא לטילים על תל אביב, ירושלים ומרכז הכלכלה הישראלית. ישראל חייבת להסתמך על כוחה הצבאי עד שהפלסטינים יבינו שאין להם ברירה אלא לקבל את השליטה שלנו. 

הגישה האופטימית:
הסרבנות עברה מהצד הפלסטיני לזה הישראלי, ושינוי גישה ישראלי יכול להביא לפריצת דרך. אכן היו שנים רבות בהם המנהיגות הפלסטינית תמכה בטרור וסירבה לכל יוזמת שלום, אבל המצב הזה השתנה דרמטית.

ב-1988, הכיר אש"פ בישראל בגבולות 1967 וצמצם את שאיפותיו ל-22 אחוזים מפלסטין ההיסטורית. ב-1993, הכיר אש"פ בישראל במסגרת תהליך אוסלו, ומאז שאבו מאזן החליף את ערפאת בראשות אש"פ והרשות הפלסטינית, העמדה הרשמית והמעשית של המנהיגות הפלסטינית היא נגד טרור ושימוש באלימות להשגת המדינה הפלסטינית.

אבו מאזן מאמין בדיפלומטיה דו-צדדית בהינתן פרטנר ישראלי ורב-צדדית בהיעדר פרטנר שכזה. אבו מאזן מנחה את כוחות הבטחון שלו לשתף פעולה עם השב"כ וצה"ל במלחמה בטרור החמאסי. הוא קיבל עיקרון חילופי השטחים ואת הדרישה שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת.

ההתנתקות החד-צדדית מעזה חיזקה את חמאס משום שלא תיאמנו אותה עם הכוחות המתונים. אנחנו ממשיכים להעצים את חמאס כשאנחנו מעבירים אליו כספים מקטר או משחררים אליו אסירים, בעוד שאנחנו מייבשים את מנהיגות הרשות הפלסטינית.

ההתנתקות החד-צדדית מעזה חיזקה את חמאס כי לא תואמה עם הכוחות המתונים. אנו מעצימים את חמאס כשאנחנו מעבירים אליו כספים מקטר או משחררים אליו אסירים, בעוד שמייבשים את הרשות הפלסטינית

מדינות ערב עברו מעמדתם הסרבנית בפסגת חרטום (1967) של שלושת הלאווים (לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לשלום עם ישראל) ליוזמה ערבית שמונחת על השולחן מאז 2002 וקוראת לישראל להתקדם לפתרון מוסכם עם הפלסטינים, בכדי שיוכלו לנרמל את יחסיהם עמה. ישראל הפכה מבחינתם חלק מהפתרון ולא הבעיה.

יוזמת השלום הערבית מדברת אומנם על גבולות 1967, אך כוללת את עיקרון חילופי השטחים. המשפט שמופיע ביוזמה בנושא סוגיית הפליטים קורא לפתרון צודק ומוסכם (כלומר שלישראל יש זכות וטו לגביו).

פתרון שתי המדינות הוא לחלוטין בר-השגה עם הפלסטינים המתונים, שעדיין מייצגים את הרוב למרות כל מה שעשינו כדי להחליש את בחירתם בדיפלומטיה ובתיאום ביטחוני. ישראל חייבת לקדם יוזמה לפתרון שתי-המדינות ויש תנאים שמאפשרים ליישם פתרון זה ברגע שיהיה רצון פוליטי בכך בישראל.

*  *  *

לסיכום, כתלמיד של שמעון פרס, שהיה תלמידו של דויד בן גוריון, אני מאמין בגישה האופטימית והיוזמת (לפירוט הפילוסופיה הדיפלומטית של פרס ראו פוסט בבלוג שלי), אבל אני לא לבד. הרוב הגדול והמכריע של בוגרי מערכות הבטחון, צה"ל, שב"כ, מוסד, והרוב הגדול של הדיפלומטים ושל אנשי המקצוע שפרשו ממשרדי הממשלה ושחופשיים כיום להביע את דעתם – חושבים גם הם שישראל מעולם לא הייתה חזקה יותר בהשוואה לאויביה, ושיש לנו כיום אפשרות להתמקד בניצול הזדמנויות ולא רק בהתגוננות מפני איומים.

יש לנו את היכולת ליזום ולהביא להסדר עם הפלסטינים, שישמור על ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי ושישפר דרמטית את יחסינו באזור. מדיניות יוזמת תאפשר לנו לחזור לחיק מועדון המדינות הליברליות באירופה, שהן שותפות ערכיות וגם שותפות הסחר הכי חשובות שלנו.

הגישה האופטימית תאפשר לישראל לשמור על תמיכה דו-מפלגתית בארה"ב ולהתחבר מחדש לקהילה היהודית האמריקאית. ללא הגישה האופטימית והיוזמת לא היינו מכריזים על עצמאות ולא היינו חותמים על הסכמי שלום עם מצרים וירדן, ששינו את מצבנו האסטרטגי.

אולי דווקא מאיום משבר הסיפוח יצמח מחנה מרכז-שמאל שינווט את ישראל חזרה למדיניות של יוזמה מדינית, שמבוססת על בטחון עצמי ועל תקווה, ולא על פחד וקורבנות. בואו נזכיר לעצמנו ש"התקווה" היא שם ההמנון שלנו ולא הפחד.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא חבר בוועד המנהל של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה ומשמש כיו"ר מועצת הבוגרים של קרן ווקסנר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,547 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 5 באוגוסט 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בדרום אפריקה מפיקים לקחים מהאיידס, ומסרבים למות מבושה

דרום אפריקה מתמודדת עד היום עם ההשלכות הקשות של הכחשת מגפת האיידס על ידי מנהיגיה הקודמים ● אבל רופאים וחוקרים הפועלים במדינה רואים בכך קרן אור, בכל הנוגע להתמודדות עם מגפת הקורונה ● בניגוד לארה"ב, למשל, אצלנו מתמודדים עם המשבר בישירות ובאחריות, הם אומרים ● ועדיין, דרום אפריקה ניצבת במקום החמישי בקרב המדינות מוכות הקורונה ובמקום הראשון בשיעור ה-HIV

עוד 1,104 מילים

ישראל מעורבת במהומה האזורית, גם אם מנסה להרחיק עצמה

עדיין אין יודעים מי עומד מאחורי הפיגוע הגדול בנמל ביירות, אם בכלל היה פיגוע, אלא תאונה, אבל כך או אחרת מתנהלת כעת מערכה על השליטה בים התיכון, שמעורבות בה מעצמות עולמיות ואזוריות.

לבנון הייתה קשורה במערכה הזאת באופן עקיף, ואין להוציא מכלל אפשרות שכך או אחרת גם הפיגוע בנמל ביירות קשור איכשהו במערכה הגדולה.

במערכה הנוכחית על השליטה בים התיכון מעורבות מעצמות עולמיות ואזוריות. לבנון הייתה קשורה בה בעקיפין, ואין להוציא מכלל אפשרות שגם הפיגוע בנמל ביירות, אם אכן היה פיגוע, קשור איכשהו במערכה הגדולה

מה שכן ברור – שתי זירות עיקריות שבהם כבר מתנהלת  מלחמה, הן סוריה ולוב. על מנת להבין את מהותה של המלחמה הזאת יש לנתח את הדומה והשונה בשתי החזיתות של אותה מלחמה, ומה הם המניעים של הצדדים הלוחמים בה, אם במישרין או בעקיפין.

מה שדומה בסוריה ובלוב הוא ששתי המעצמות, ארצות הברית ורוסיה, עומדות זו מול זו, כאשר לכל אחת מהן בעלי ברית שהם ה-BOOTS ON THE GROUND. בסוריה ובלוב יש שדות נפט, בלוב הם עשירים, בסוריה פחות, אבל לחופי סוריה ולבנון פוטנציאל של מציאת שדות גז עשירים.

שדות הנפט של סוריה נמצאים בשטח הכורדי, שהם בעלי הברית של ארצות הברית, וממש בימים אלה עומדים לפני סיום השיחות על חתימת חוזים להפקת נפט בין ממשל רוז'אבה, בהנהגת מפלגת PYD לבין חברות אמריקניות.

בלוב נמצאים שדות הנפט העשירים בשליטת הממשל הלאומי של המרשל חפתר, היושב בבנגזי, אבל הם משותקים, בגלל העימות האמריקני-רוסי. רוסיה היא בעלת בריתו של חפתר, והמיליציה של ווגנר היא הכוח הצבאי הזר המשמעותי ביותר שעוזר לו במלחמה מול ממשלת ההסכמה היושבת בטריפולי, שהיא ממשלת אחים מוסלמים.

עמדת ארצות הברית במלחמה בלוב איננה ברורה, אבל על פי מקורות לוביים, בגלל שרוסיה תומכת בחפתר, ארצות הברית תומכת באוייביו שבטריפולי. לדבריהם, ארצות הברית רוצה למנוע מרוסיה להקים בסיסים בים התיכון כדוגמת בסיסיה שבחוף הסורי, ולמנוע ממנה את רווחי שדות הנפט של לוב, ברגע שיחזרו לפעול.

לדברי מקורות לוביים, ארה"ב רוצה למנוע מרוסיה להקים בסיסים בים התיכון, כדוגמת בסיסיה שבחוף הסורי, ולמנוע ממנה את רווחי שדות הנפט של לוב, כשיחזרו לפעול

הדרך שבה ארצות הברית חוסמת את רוסיה מתוחכמת מאוד. היא מכירה רק בבנק המרכזי של לוב כגוף שדרכו יעברו עסקאות הנפט. הבנק הזה יושב בטריפולי תחת שליטת ממשלת האחים המוסלמים, ומכאן שלא חפתר והרוסים ייהנו מרווחי הנפט, אלא האחים המוסלמים.

האם מן המשוואה הזאת אפשר לגזור גזרה שווה לגבי הפיגוע בביירות? קרוב לוודאי שאם באמת היה פיגוע, הרקע לפיגוע הוא עסקאות נשק של אחת המיליציות של לבנון לקראת הכרעה בעתיד. אבל יש לבחון גם את הרקע של עסקאות הנפט.

כאשר החברות האמריקניות יחתמו על העסקה עם הכורדים, השאלה היא כיצד הנפט הזה יועבר? דרך הנמלים הסוריים שבשליטת רוסיה בוודאי שלא. תורכיה? ארדואן כבר השמיע התנגדות לעסקה עם הכורדים. מה שנשאר זה נמל לבנון. לא פשוט, כי גם אסד מתנגד לעסקה, אבל תמורת תשלום לקופתו הריקה אפשר להסדיר את העניין. ובכלל הקשרים בין PYD לאסד היו תמיד טובים, ועד היום יש קשר טוב ביניהם. PYD מעולם לא הייתה חלק מן המרד הסוני הגדול נגד אסד, מה שאיפשר לאסד להקצות כוחות נגד המורדים. אם כך, כאשר מחפשים מניע לפיגוע בנמל ביירות, אין להוציא את ההקשר הזה מכלל חשבון.

קו משותף נוסף בין סוריה ללוב היא המעורבות התורכית. תורכיה הקימה בסיס חזק באידליב, שהוא כבר מחוז תורכי הלכה למעשה, והכוחות שהיא שולחת להילחם בלוב הם בעיקר תורכמנים מסוריה. גם מנהיג ממשלת ההסכמה, פואד א-סראג', הוא ממוצא תורכי, ושורשי משפחתו נטועים באזור איזמיר בתורכיה. כך, שההשפעה התורכית בלוב מבוססת על ההיסטוריה העות'מאנית, ועל הגרעין התורכי בטריפולי, וכמובן הקשר של האחים המוסלמים המלכד את תורכיה וקטאר לתמיכה בטריפולי מול בנגזי, או טריפוליטניה במערב מול קרינאיקה במזרח.

קרוב לוודאי שאם באמת היה פיגוע, הרקע לפיגוע הוא עסקאות נשק של אחת המיליציות של לבנון לקראת הכרעה בעתיד. אבל יש לבחון גם את הרקע של עסקאות הנפט

התמיכה של קטאר ותורכיה בממשלת טריפולי הביאה את מצרים, סעודיה והמיפרץ לתמוך בחפתר. השבטים הבדווים של לוב בעיקרו של דבר תומכים בחפתר (ובסיף אל-איסלאם קדאפי היושב בדרום המדברי). ההתקדמות הגדולה של חפתר לפני חצי שנה לכיוון הגבול עם תוניס לא היה פרי של נצחונות מזהירים בשדה הקרב, אלא מכיוון שהמיפרץ קנה את השבטים היושבים בדרך בכסף טוב, והם איפשרו לו לעבור.

כאשר החליטה מצרים כי אולי חלוקת לוב עדיפה מבחינתה, נפסק המימון של המיפרץ לשבטים, וצבא חפתר נאלץ לחזור על עקבותיו. מדוע עשויה מצרים לחשוב שחלוקת לוב עדיפה לה? מכיוון שיתנתק הקשר בין הבנק המרכזי בטריפולי, ובנק מרכזי חדש שיוקם בבנגזי יוכל להפעיל את שדות הנפט.

זה מסביר את המחלוקת הפנים אירופית בשאלת לוב בין צרפת לאיטליה. צרפת ואיטליה מתחרות זו בזו לגבי של מי הים התיכון. איטליה דבקה בססמה הרומאית הישנה של מארה נוסטרום – הים שלנו, בעוד צרפת חולקת על כך, והיא הקימה את המסגרת של הצהרת ליסבון, שבו היא מתיימרת להנהיג את המדינות השוכנות לחופי הים התיכון.

בעוד איטליה תומכת בטריפולי הנמצאת קרוב לחופי איטליה, צרפת תומכת בחפתר, ואם תצליח לפלג את לוב, אז הנפט יפול בנחלת הצד שבו תמכה במלחמה, והצד של טריפולי, שבו תמכה איטליה, "יתייבש".

בעוד איטליה תומכת בטריפולי הנמצאת קרוב לחופי איטליה, צרפת תומכת בחפתר, ואם תצליח לפלג את לוב, אז הנפט יפול בנחלת הצד שבו תמכה במלחמה, והצד של טריפולי, שבו תמכה איטליה, "יתייבש"

צרפת ואיטליה אינן חלק מן המאבק על סוריה, אבל סוגיית חלוקת סוריה עומדת גם היא על הפרק, כאשר דווקא הכורדים של PYD בגלל קשריהם הטובים עם אסד, מתנגדים לחלוקת סוריה, אלא מדברים על נוסחה של ביזור השלטון המרכזי, כלומר: דמשק תישאר הבירה, אבל תאבד סמכויות מול המחוזות. גם השבטים הבדווים של סוריה מדברים בשפה דומה, אבל רואים בכורדים של PYD אוייב, וזה עניין לדיון נפרד.

איטליה וצרפת, המתחרות על הנהגת הים התיכון, לא כל כך שמות לב לשחקן החדש, הבעייתי, בזירה, והיא תורכיה.

תורכיה מתוסכלת על כי דווקא בחופיה לא מוצאים גז טבעי, והיא רוצה להיות שותפה באמצעות חבלה באינטרסים של האחרים. הסכם חלוקת המים הטריטוריאליים עם ממשלת ההסכמה בלוב קוטעת את הסכמי הגז של המדינות השותפות לישראל בעסקי הגז: מצרים, קפריסין, יוון ואיטליה.

לעימות הזה יש גם היבטים צבאיים: המתיחות בלוב בין מצרים לתורכיה, החיכוכים בים התיכון בין הצי התורכי לציים של צרפת ואיטליה.

הסכם חלוקת המים הטריטוריאליים עם ממשלת ההסכמה בלוב קוטעת את הסכמי הגז של המדינות השותפות לישראל בעסקי הגז: מצרים, קפריסין, יוון ואיטליה

מכאן, ככל שישראל מנסה להרחיק את עצמה מן המהומה האזורית, וטוב שכך, בכל זאת היא מעורבת, והאינטרסים שלה מעורבים, גם בסוריה וגם בים התיכון, וראוי כי תעשה בחינה זהירה כיצד היא יכולה להיות חלק מן המשחק האזורי, כי מתברר שאיננה יכולה לחמוק מכך לתמיד.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,009 מילים

ההרתעה הישראלית התחזקה - בלי אף ירייה

הפיצוץ בלבנון מבחינת הלבנונים, הימצאות חומרי נפץ של חזבאללה במתחמי מגורים הייתה כל השנים משהו אמורפי ● אבל אחרי הפיצוץ האדיר בנמל ביירות, כולם מבינים את פוטנציאל הנזק והסכנה ● כשמוסיפים זאת למצב הכלכלי בלבנון, חזבאללה הוא הכתובת למחאה ● "דוקטרינת הדאחייה" הישראלית - שמדברת על הרס תשתיות נרחב בלבנון - קיבלה אתמול ממד הרתעתי משמעותי, מבלי שנורה אף כדור ישראלי ● פרשנות

עוד 539 מילים

בנט תקף את הממשלה על מחדלי הקורונה: ״יש לנו עם שהולך ומת״

סקר: 28% ממצביעי הימין תומכים במחאה נגד נתניהו ● יותר מ-100 הרוגים ו-4000 פצועים באסון בביירות ● עיריית ת״א תואר בצבעי דגל לבנון ● פייגלין על הפיצוץ: חגיגה נפלאה לכבוד יום האהבה ● משרד החינוך החרים את ועדת החינוך של הכנסת ● כחול לבן נעדרו מההצבעה על ועדה לחקירת פרשת הצוללות ● הליכוד נעדר ממהצבעה על פסקת ההתגברות

עוד 21 עדכונים

"אבנר משלם מלא ומשלם טוב"

בדיקת זמן ישראל אבנר נתניהו שוכר דירה בבניין יוקרתי בבעלות היהלומן תומר ברוך, בפינת הרחובות בלפור ועזה, שמחובר מצד אחד למתחם המאובטח של מעון השרד של אביו - ומצד שני לרחוב ראשי שבו מתקיימות הפגנות ● הכניסה לבניין, כולל זאת של דייריו ושל לקוחות חנות התכשיטים שם, אפשרית רק תחת השגחת שב"כ ● אחד השכנים: "זה קשה מאוד לחיות ככה" ● הבעלים: "לדיירים זה נוח, נותן להם תחושת ביטחון"

עוד 1,388 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עוד הצלחה אופרטיבית וכשלון מערכתי

אירועי השבוע האחרון בגבול הצפון, בדגש על התגובה של ישראל לנסיונות הפיגוע של חזבאללה מגבול לבנון וככל הנראה מגבול סוריה, מעידים יותר מכל על השחיקה שחלה במדיניות ההרתעה של ישראל מול ארגון חזבאללה.

בעוד שבנסיון הפיגוע בהר דב בשבוע שעבר (3 מחבלים שניסו לפגוע במוצב גלדיולה) בחרה ישראל שלא להרוג את המחבלים ואף נמנעה, בניגוד להצהרותיה, לתקוף את לבנון כתגובה – התייחסות ישראל לנסיון הפיגוע ברמת הגולן (מספר מחבלים שבאו להניח "זירת מטענים" לפני שלושה ימים) היתה שונה לגמרי. שם מיהרה ישראל לגלגל את האחריות על משטר אסד ולא היססה לתקוף עמדות של צבא סוריה עוד באותו לילה.

אירועי השבוע האחרון בגבול הצפון, בדגש על תגובת ישראל לנסיונות הפיגוע של חזבאללה מגבול לבנון וככל הנראה מגבול סוריה, מעידים יותר מכל על השחיקה שחלה במדיניות ההרתעה של ישראל מול חזבאללה

הפעילות האופרטיבית של ישראל במענה לנסיונות פיגוע אלו חידדה את ההבדלים התהומיים בהתייחסותה של ישראל למתרחש ברמת הגולן ובגבול לבנון. ישראל נמנעת בכל מחיר לתקוף בלבנון או לפגוע במחבלי חזבאללה, אבל מנגד מנצלת את חולשת צבא סוריה, תוקפת את עמדותיו, ולא היססה להרוג את אותם פעילים שהתקרבו לעמדות צה"ל ברמת הגולן, מתוך הנחה שאילו לא אנשי חזבאללה (אלא "שלוחים" של הארגון).

אמנם האירועים השונים הוכיחו שוב את עליונותה האופרטיבית והמודיעינית של ישראל, כאשר כוחות צה"ל עקבו אחר ההתארגנות וסיכלו אותה הרבה לפני שזו הוציאה לפועל את זממה, אך הבשורות הפחות טובות הן שההרתעה הישראלית התגלתה שוב במערומיה. ישראל, למרות הצהרותיה התקיפות, נאלצת לסכל שוב ושוב פיגועים בגבולה הצפוני, וסביר שחזבאללה ימשיך בנסיונותיו לנקום את מות הפעיל בסוריה ללא כל קשר להצהרותיה של ישראל.

יתרה מכך, דומה שבכל הנוגע לרמת הגולן "הכתובת היתה על הקיר". כבר במרץ 2019 חשפה ישראל את קיומו של "תיק הגולן". אותה תוכנית מאורגנת של ארגון חזבאללה להקמת תשתיות טרור ברמת הגולן, בהובלת אבו חסין סאג'ד. בחודשים שעברו מאז הפרסום נראה שחזבאללה רק העמיק את נוכחותו במרחב זה. עדות לכך היתה בפרסום של דובר צה"ל לפני מספר שבועות שמפקד גיס 1 החדש בצבא סוריה, לואא'(אלוף) עלי אחמד סעד אף סייר בעמדות של הארגון ברמת הגולן בליווי מפקד חזית הדרום של הארגון חאג', האשם.

היחס של ישראל לבניין הכוח של חזבאללה בסוריה ממחיש כי מדינת ישראל, אשר מצהירה מעל כל במה אפשרית כי היא נלחמת בהתבססות איראן בסוריה ואף פועלת בלא מעט מהמקרים כדי לסכל נוכחות זו, מעניקה ביודעין חסינות לפעילי חזבאללה בסוריה ומסתפקת בפרסומים עיתונאיים, מתוך מחשבה שאלו ירתיעו את פעילי הארגון, אך לשווא.

דומה ש"הכתובת היתה על הקיר". כבר במרץ 2019 חשפה ישראל את קיומו של "תיק הגולן", תוכנית מאורגנת של חזבאללה להקמת תשתיות טרור ברמת הגולן, ונראה שמאז חזבאללה רק העמיק את נוכחותו שם

חסינות זו רלוונטית כמובן לא רק למתרחש ברמת הגולן. הארגון הצליח בשנים האחרונות להשתלט, הלכה למעשה, על מיטב הנשק האסטרטגי אשר הגיע לידי צבא סוריה ועושה במחסני אותו צבא כשלו. לא חזבאללה ולא סוריה שלמו מחיר על כך. עובדה זו מטילה ספק רב בהצלחת אותה מערכה בין המלחמות שנועדה למנוע את התעצמות הארגון. אבל בפועל נכשלת בכך.

אירועי העבר הוכיחו כי התקיפות הלילה בסוריה מצידה של ישראל לא ישנו את תמונת המצב בחזית הסורית. אסד מחויב להצלחת חזבאללה ואיראן, ונמנע מלהתעמת עימן וספק אם התקיפות האחרונות יזיזו אותו מעמדתו.

בהנחה שישראל מעוניינת לנצל את הארועים ברמת הגולן לעיצוב מחדש של מדיניותה כלפי נוכחות חזבאללה בסוריה, עליה לבנות תוכנית אופרטיבית אשר מטרתה אחת – לערער את תחושת הנוחות של חזבאללה בסוריה ולהציב איום של ממש על בכירי משטר אסד באם אלו ימשיך לשתף פעולה עם הארגון.

על כן, אם ישראל תמשיך להעניק חסינות דה פקטו לחזבאללה בסוריה, הרי שיעילות המערכה להתבססות איראן בסוריה מוטלת בספק. לא ניתן למנוע את התעצמות ארגון חזבאללה באמצעות בפגיעה במיליציות שיעיות ובאמצעי הלחימה בלבד שהאיראנים מעבירים לסוריה.

על ישראל לפעול כנגד מפקדי חזבאללה בסוריה, בדגש על האחראים לבניין הכוח האסטרטגי של הארגון והקמת תשתיות הטרור ברמת הגולן, וכנגד אותם מפקדים בצבא סוריה שמשתפים פעולה ביודעין עם הארגון

החשש מפגיעה בגורמי חזבאללה בסוריה מובן, שכן חזבאללה יתקשה לעבור על כך לסדר היום, במיוחד אם יפגעו מפקדים בכירים. אך זו הדרך היחידה שתוכל למנוע בעתיד את פריצתה של חזית שניה מסוריה מצד הארגון במקרה של הסלמה עתידית, ואף לפגוע בצורה קשה בהתעצמות העתידית של הארגון באמל"ח אסטרטגי.

בשורה התחתונה, דווקא התקיפה הלילית בסוריה מעידה על מגבלות הכוח של ישראל בפעילותה מול נוכחות חזבאללה בסוריה. ברמה המערכתית, ישראל נכשלה כשלון חרוץ במניעת התבססות הארגון ברמת הגולן ובסוריה בכלל, וללא "החלפת דיסקט" בפעילותה האופרטיבית, פיגוע זה הינו רק סנונית שמבשרת את פתיחתה של חזית נוספת מרמת הגולן מצד חזבאללה.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. דני בוגר תואר שני ביחסים בינ"ל מהאוניבסיטה העברית, מתגורר ברחובות ומתעניין (מאוד) בהתפתחויות אסטרטגיות במזרח התיכון, בדגש על המערכה כנגד איראן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 703 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

כל נסיגה עשויה לסמל את קץ הקריירה עבור גנץ או נתניהו

אף אחד לא חושב שתקציב חד-שנתי זה רעיון טוב ואיש מלבד נתניהו לא רוצה ללכת לבחירות ● אבל המתווכים מרגישים חסרי אונים מול סבך האינטרסים והאמוציות של ראש הממשלה והחליפי ● שרי כחול-לבן לוחצים על גנץ להתפשר מפחד הסקרים ● דרעי מנסה למצוא פתרון מחשש שהחרדים יתנקמו בקלפי על הטיפול בקורונה ● וכולם במירוץ חסר סיכוי נגד הזמן ● פרשנות

זה נראה כבר חסר תקנה וכמעט חסר סיכוי. משני צדי המתרס עומדים שני פוליטיקאים שכל נסיגה שלהם בנושא התקציב היא אסון אישי ופוליטי, כמעט קץ הקריירה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע שתקציב חד-שנתי הוא בדיחה שלא מקובלת על רוב הכלכלנים במדינה ועל פקידי האוצר. מצד שני, נתניהו יודע שאם תקציב דו-שנתי יעבור, הוא ייכנס למציאות שאינו יכול לסבול.

נתניהו, לפי האנשים הקרובים לו ביותר, משוכנע – בעיקר בשנתיים האחרונות – שהוא שליח האל, הנבחר שנועד להנהיג את העם הזה, ואין בלתו.

תקציב דו-שנתי גונז גם את הייעוד הזה. תקציב כזה מבשר על יציבות שלטונית, מונע מנתניהו נקודת יציאה לבחירות וסולל במישרין את הדרך למשפט בינואר הקרוב שממנו הוא לא יודע לאן יגיע.

בנימין נתניהו מבקר בפיקוד העורף ברמלה, ב-4 באאוגוסט 2020 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
בנימין נתניהו מבקר בפיקוד העורף ברמלה, ב-4 באאוגוסט 2020 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

ומעבר לזה, תקציב דו-שנתי מחייב את נתניהו לקיים את הרוטציה. כך יעבור השלטון מהאיש שבטוח שרק הוא יכול, אל האיש שנתניהו בטוח שאינו יכול להנהיג אפילו מחלקה.

ראש הממשלה החליפי בני גנץ רואה את הדברים בדיוק בצורה ההפוכה. זה כבר לא התקציב, אלא מה שעומד מעבר לו.

גנץ מכיר את התוכניות הגדולות של נתניהו, שבאות כמובן על חשבונו. הוא יודע שכניעה שלו בנושא התקציב זו התבזות נוספת, אחרי כל מה שעבר בשנה האחרונה עם נתניהו ובכלל.

אנשים שדיברו עם גנץ בימים האחרונים יצאו בתחושה שאין לו מה להפסיד. ממילא הוא רוצה ללכת כבר, אז לפחות שזה יהיה על נושא עקרוני ועם קצת כבוד.

"הבעיה היא גם עם השרים של כחול-לבן. אף אחד מהם לא רוצה ללכת עכשיו לבחירות, כשהסקרים מעניקים לכחול-לבן עשרה מנדטים במקרה הטוב", אומר גורם פוליטי בכיר. "הם משגעים את גנץ. אומרים לו תעשה כך ותעשה כך. לפעמים הוא מתעמת גם איתם".

"הבעיה היא השרים של כחול-לבן. אף אחד מהם לא רוצה ללכת עכשיו לבחירות, כשהסקרים מעניקים להם 10 מנדטים במקרה הטוב. הם משגעים את גנץ. אומרים לו תעשה כך ותעשה כך. לפעמים הוא מתעמת גם איתם"

אנשים רבים מנסים להוציא את נתניהו וגנץ מהפלונטר העמוק הזה. אחד מהם הוא השר אריה דרעי, שמחויב לגנץ בעניין הרוטציה. דרעי, איש יצירתי שיודע לעבוד, מדבר בכל יום עם נתניהו, גנץ, גבי אשכנזי ואבי ניסנקורן כדי למצוא פשרה.

לדרעי, כמו לכל מנהיג חרדי, יש מוטיבציה מיוחדת למנוע בחירות. הקורונה הכתה במגזר באכזריות, בעיקר ברמה הכלכלית והתדמיתית. החרדים מרגישים שונים לרעה, טוענים שמוטלים עליהם סגרים שלא לצורך וסובלים מאכיפה בררנית. רבים מהם שחיו על הקצבות של עמותות חסד, לא מקבלים כסף אחרי שהברזים נסגרו, בעיקר בחו"ל. הם צריכים היום פתרונות, לא בחירות.

אריה דרעי ובני גנץ באזכרה לזכרו של הרב עובדיה יוסף, ב-4 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
אריה דרעי ובני גנץ באזכרה לזכרו של הרב עובדיה יוסף, ב-4 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אבל כל זה לא עוזר. גם המתווכים מרגישים חסרי אונים מול סבך האינטרסים והאמוציות של נתניהו וגנץ. המרוץ הוא נגד הזמן. "אם לא נעביר את התקציב השבוע, מקסימום עד יום ראשון, לא יהיה כבר זמן להעביר את התקציב בשלוש קריאות בכנסת".

"אין לנו גם דרך לאיים על נתניהו", מודה פוליטיקאי חרדי בכיר. "מילא אם היו כאן שני גושים שווים, אבל היום גנץ בקושי עם עשרה מנדטים. מה נגיד לנתניהו? במה נאיים עליו? שנלך עם לפיד וליברמן? זה הרי אקדח בלי כדורים. אפילו בלי קפצונים".

עוד 453 מילים

בניגוד לדעת כל המומחים, רה"מ מתעקש להעביר תקציב לשלושה חודשים, כאשר אפילו בוועד בית זה לא היה קורה ● הוא גם מתכנן להטיל הסגר נוסף, ולהמתיק את המהלך עם המטרת כסף שלישית לקראת החגים ● אם מחברים את כל חלקי הפאזל, נראה שלנתניהו יש דרך מילוט אחת ממשפטו, והיא עוברת דרך הכיס של כולנו ● פרשנות

עוד 728 מילים ו-2 תגובות

עיתונאים מהימין "לא קובעים כלום בסדר היום הישראלי", התבכיין קלמן ליבסקינד בטור שפרסם ביום שישי האחרון תחת הכותרת "אמצעי התקשורת לא מסקרים את ההפגנות, הם משתתפים בהן" ● יומיים אחרי, ראש ממשלת ישראל פתח את ישיבת הממשלה השבועית בהקראת מאמרו של ליבסקינד ● זו לא האירוניה היחידה שעולה מהטור שלו ● וגם לא עיוות היחיד שמופיע שם ● דעה

עוד 2,496 מילים ו-1 תגובות

ראיון הזמן הצהוב

"אנחנו נעמדות עם הפנים לצעירים ועם הגב לשוטרים, שורת אמהות שמחזיקות האחת את השנייה חזק וחוצצות ביניהם", מספרות חברות הקבוצה החדשה "אמהות נגד אלימות המשטרה", המלווה את המחאה בבלפור ● במוצ"ש, החומה האנושית קיבלה סימנים כחולים - ובכל זאת הייתה שמחה ● "הניצחון האמיתי שלנו היה המבט המזלזל של השוטרים הצעירים לכיוון הקצין שלהם: איך אתה מתייחס ככה לאמא?"

עוד 1,065 מילים

ממשלת ישראל הציעה סיוע הומינטרי ורפואי ללבנון

הלשכות של גנץ-אשכנזי ונתניהו הוציאו הודעות נפרדות על הצעת הסיוע וטענו שהיא בהנחייתם ● נתניהו הציע לחרדים 400 מיליון שקל בתמורה לתמיכתם בבחירות ● במקרה כזה, גנץ יבחן חוק לפסילת נתניהו ● הפרופיל של "דנה רון" שייך לתושבת חוץ ● נתניהו סייר ברמלה והתקבל בקריאות "ימותו כל השמאלנים" ● צה"ל הקים מפקדת קורונה

עוד 33 עדכונים

אחרי כל מה שעשה, נתניהו לא יזכה לשום הנחת סלב

במערכת הפוליטית החלו הספקולציות כי פניו של נתניהו לעסקת טיעון במשפטו ● ההערכה הזו מתחזקת מעצם העובדה שפרקליטיו של נתניהו - המתחלפים תדיר - לא עושים דבר כדי להשלים חומרי חקירה, חודשים ספורים לפני ששלב ההוכחות יתחיל ● דלתה של התביעה תמיד פתוחה לנתניהו לפתוח במו"מ על הסדר טיעון ● אולם עסקה שמשמעותה ביטול כתב האישום נגד נתניהו, היא מדע בדיוני ● פרשנות

עוד 986 מילים ו-1 תגובות

ההיגיון שנכון ללבנון נכון גם לסוריה - ישראל תגיב

ההתקפה של חוליית המחבלים בגולן הבוקר אינה יוזמה מקומית של ארגון קטן ● הכנת מטענים, תנועה בציר מוסתר וגיבוש חוליה, אלה פעולות שמצריכות ידע והכוונה ● ישראל פעלה על בסיס מודיעין מדויק, הרגה את חוליית המחבלים, ושידרה מסר שמבחינתה החשבון יכול להיסגר כאן ועכשיו - מול חיזבאללה, לא מול סוריה ● פרשנות

עוד 646 מילים

המתנה של מתניהו לנתניהו

אין מיגון תקני ל-2.6 מיליון ישראלים, תכנון רשלני הכפיל את עלויות ההקמה של מעון רה"מ ושל בניינים עבור המוסד, וחומרים בארכיונים של המדינה לא מוגנים - לפי דוח מבקר המדינה ● אבל גם כשהמילה "ליקויים" כבר מוזכרת, מיד אחריה מופיעים ציונים לשבח ● הדוח גם נמנע ממסקנות אישיות, כך שבעלי תפקידים בגופים המבוקרים יכולים לישון בשקט בכל הנוגע לנשיאה באחריות ● "בהכירי את אנשי הביקורת, אם זה היה תלוי בהם, השבחים האלה לא היו נכנסים"

עוד 2,004 מילים

ועדה של משרד הבריאות המליצה לפני שנה להוסיף מיטות אשפוז ותקנים, אך המלצות הוועדה לא קוימו - גם הרבה אחרי פרוץ המגפה ● יו"ר איגוד הרופאים הפנימיים: "לא בונים מקומות אשפוז, וכמעט לא הוסיפו תקנים, למרות שיש רופאים ואנשי צוות מובטלים" ● "הייתה לממשלה שנה והיא לא זזה, ועכשיו אין זמן עד החורף. יהיה רע מאוד" ● מנכ"ל רמב"ם: "ללא פעולה מידית, מטופלים יוצאו מבתי החולים"

עוד 1,622 מילים

לפני כמה חודשים, עזב קונסטנטין צ'סטה את דירתו באילת, נדד בין ספות של חברים - עד שהתנחל בשבוע שעבר בגן העצמאות בירושלים ● צ'סטה, המוכר לאנשי המחאה ולאלפי עוקביו בפייסבוק כקוסטה בלאק, מכין את עצמו לחודשים ארוכים של מאבק ● בראיון לזמן ישראל הוא פורש את משנתו החברתית, משיב למבקרי המחאה ומצהיר: "אם אנרכיסט זה מי שרוצה לעבוד ולחיות בכבוד, אז אני אנרכיסט ולא מתנצל על זה"

עוד 2,542 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה