מספרים שלפני כ-170 שנים, כשבמשרד החוץ הבריטי התקבלה טלגרמה ראשונה, אמר הלורד פלמרסטון, שעמד במשך שנים רבות בראש מערך החוץ הבריטי: "הגיע קץ הדיפלומטיה!" הטכנולוגיה החדישה נראתה אז כה פורצת דרך, עד שפלמרסטון סבר כי בעקבות חשיפתה לא יהיה צורך יותר במשרד החוץ.

מאז, הטכנולוגיה המשיכה להתפתח ולהפתיע, אבל האנושות לא נפטרה מרופאים, מורים, עורכי הדין וכמובן גם לא מהדיפלומטים. לא המציאו בינתיים שום תחליף לקשר האישי, ליכולת האנליטית, להשכלה מצוינת ולאופקים רחבים שמאפשרים לדיפלומט להכיר את המדינה בה הוא או היא משרתים.

דיפלומטים מנוסים ומשכילים יכולים למנוע מלחמות, לסייע במציאת פתרונות בסכסוכים, למנוע התקררות יחסים בין מדינות, ואף לשנות את דעתן של האליטות המקומיות בעניינים כאלה ואחרים.

עם זאת, גם בישראל של היום יש מי שחושב שטכנולוגיה יכולה לייצר קיצורי דרך בתהליכים דיפלומטיים. הרי במאה ה-21 – כאשר טראמפ, פוטין ונתניהו משוחחים מדי כמה שבועות ישירות בטלפון – אנשי משרד החוץ הם קודם כל אנשי מכירות שצריכים לדאוג לכלכלה, כי למדיניות ידאגו כבר הקדקודים עצמם.

הרפורמה במשרד שיוזם שר החוץ הטרי, ישראל כ"ץ, צפויה למדוד את הישגיו של משרד החוץ קודם כל לפי הקריטריון הכלכלי, והיא לא באה יש מאין. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מי שעד לא מזמן מילא את תפקיד שר החוץ, מאמין שצריך לגייס לקורס הצוערים הרבה יותר אנשים עם הבנה בכלכלה.

"אם הייתי יכול לעשות משהו אחד במשרד החוץ זה לבחור את הדיפלומטים שלנו לפי זה שיבינו מה זה כלכלה, מה זה כלכלת שוק, מה זה חברות… השינוי הזה עדיין לא קורה", אמר נתניהו השבוע בשיחה סגורה עם חניכי המכללה לביטחון לאומי.

לתפיסתם של נתניהו וכ"ץ, קשרים בין מדינות מושתתים בראש ובראשונה על העניין הכלכלי. לראייה מביא נתניהו את הנתון הבא: "אנחנו מרחיבים את היחסים של ישראל, יש לנו יחסים דיפלומטים עם 160 מדינות, כולל מדינות מוסלמיות גדולות – קזחסטן, אזרבייג'ן ועוד כמה ענקיות. כשאני הייתי באו"ם זה היה 80. למה? טכנולוגיה אזרחית, טכנולוגיה צבאית, מודיעין. הם רוצים, ולכן זה עובד".

גם נתניהו וגם כ"ץ מאמינים שתנופה בסחר חוץ יכולה לבוא במקום קירבה אידאולוגית, ושעסקות גדולות – גם אם חד-פעמיות – יכולות להחליף את הרקמה העדינה הנשזרת במשך זמן רב של ניהול יחסים דיפלומטיים קרובים.

האמונה התמימה בכך שהכלכלה לבדה יכולה להחזיק מים, ולקדם בריתות ושותפויות אסטרטגיות בין העמים והמדינות, מתעלמת מכמה עובדות שנתניהו שוכח לציין.

בשנים שחלפו בין התקופה שבה שירת נתניהו במשרד החוץ בשנות ה-80 לבין ימנו אלה, קרו עוד כמה דברים, כגון נפילת הגוש הסובייטי, השינוי האסטרטגי ביחס למדינות ערב וישראל שחל באפריקה, הסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993 ועוד כמה אירועים שהובילו לשינוי מדיניות.

בזכות הסכמי אוסלו, למשל, שודרגו היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי באופן משמעותי. ועוגנו בתהליך ברצלונה, שהביא לעליית מדרגה משמעותית בקשרים המסחריים, האקדמיים והתרבותיים בין ישראל לאיחוד, וקידם פיתוח קשרים נוספים עם מדינות בעולם הערבי.

ספק רב אם ישראל היתה יכולה להגיע ליחסים טובים יותר עם האיחוד רק בזכות התובנות הכלכליות של הסגל הדיפלומטי בבירות האירופיות, וללא שינוי משמעותי במדיניות שלה.

למרות החשיבות של התהליכים הכלכליים על חיינו, לא רק הם מניעים את גלגלי הדיפלומטיה הבינלאומית. האם נספח כלכלי יכול להשפיע על ההחלטה של חברי הפרלמנטים באירופה או באמריקה הלטינית בסוגיות הרות גורל לישראל, כמו למשל סיווג ארגוני טרור או מכירת נשק למדינות תומכות טרור?

האם המניע הכלכלי והעניין בחדשנות הישראלית יכול לגרום למדינות שמסרבות לנרמל את היחסים עם ישראל לשנות את עמדתן? התשובה לשאלות הללו היא ברורה: המניע המדיני הוא זה שסולל על פי רוב את הדרך למניע כלכלי, ולא להפך.

מותר וצריך לדבר על רפורמות במשרדי הממשלה, לרבות משרד החוץ. אך אי אפשר לפגוע אנושות במשרד החוץ ובאנשיו, לגרוע מסמכויותיהם, לקצץ בשכרם ובתקצוב הנציגויות הישראליות בחו"ל, ובמקביל לדרוש מהמשרד ואנשיו לספק תוצאות אחרות.

הבעיה הנוכחית של משרד החוץ עמוקה יותר ממחסור בתקציבים. השינוי שעליו מדברים נתניהו וכ"ץ הוא שינוי אידאולוגי עצום, שלא תואם את רוח משרד החוץ ואת היסודות שהניחו אבא אבן ויורשיו לפעילותו, וגם לא את המציאות שבה פועלים הדיפלומטים הישראלים בחו"ל.

בינתיים, שגרירים ותיקים יפרשו, אחרים יעזבו בגלל התנאים הירודים וחוסר ההשפעה על עיצוב מדיניות, והדור החדש שיגדל ויימדד בעיקר על פי תפוקות כלכליות כבר יהיה שונה בתכלית. ראש הממשלה ושר החוץ צריכים לשנות כיוון ולסלול מדיניות אחרת. אחרת, הנזק לדיפלומטיה הישראלית עלול להיות ארוך טווח וקשה מנשוא.

קסניה סבטלובה היא עמיתת מחקר במכון הבינתחומי הרצליה ועמיתת מדיניות במכון מתווים למדיניות חוץ אזורית. לשעבר חברת כנסת מטעם סיעת התנועה, והפרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

האם ההוראה להפעלת רשת החבלה במצרים בשנת 1954 על ידי הרמטכ"ל דאז משה דיין, הייתה פרובוקציה שנועדה לשכנע את הממשל האמריקאי לתמוך בתוכנית בריטית-צרפתית-ישראלית לכבוש את תעלת סואץ, כפי שעשו שנתיים לאחר מכן במבצע קדש ב-1956?

האם ההוראה להפעלת רשת החבלה במצרים ב-1954 על ידי דיין הייתה פרובוקציה שנועדה לשכנע את הממשל האמריקאי לתמוך בתכנית לכיבוש תעלת סואץ?

פרשת אלכסיס – העולם הזה, גיליון ערב פסח 1964

אורי אבנרי כתב ב-1980 שהמקורות לפרסום שלו ב-1964 של פרשת אלכסיס היו צבי ורות סווט. אבנרי מספר שנער צעיר ומרשים, יאיר, דפק על דלתו ערב אחד וביקש ממנו לרדת להיפגש עם אביו צבי שהמתין במכוניתו. אבנרי שמע מרות ומצבי סווט את גרסתו של האדם השלישי לפרשת עסק הביש, פרשת לבון.

האדם השלישי היה כלוא 10 שנים תחת איסור פרסום מוחלט של שמו או של כל פרט אחר מהפרשה הביטחונית, שזעזעה את הצמרת המדינית והביטחונית של המדינה. האדם השלישי נידון למאסר הממושך עם הגבלת פרסום מוחלטת. לא בשל ההאשמה שלא הוכחה וכלל לא הועלתה במשפטו לאחריותו לכאורה לנפילת הרשת – אלא בשל החזקת מסמכים מסווגים ללא רשות. האדם השלישי היה אחיה של רות, אברי זיידנברג.

לאחר שאבנרי השתכנע שגרסתו של אברי, כולל טענתו שקציני צבא בכירים (ראש אמ"ן והרמטכ"ל, בנימין ג'יבלי ודיין) זייפו מסמך כדי לטייח את חלקם בפרשה – היא גרסה סבירה, חשב איך יוכל לפרסם את הסיפור הבלתי ייאמן, כאשר קיים איסור פרסום מוחלט על הפרשה.

הפתרון של אבנרי היה נועז ומבריק. אבנרי ניסח את הסיפור המטלטל של פרשת עסק הביש כסיפור ריגול דמיוני, שאותו כינה פרשת אלכסיס (העולם הזה, גיליון 1786, עמודים 15-19). אבנרי תיאר רשת ריגול יוונית דמיונית שביצעה פעולות חבלה בטורקיה על רקע הסכסוך בין המדינות באי קפריסין שסימל את תעלת סואץ.

הפתרון של אבנרי לצו איסור הפרסום המוחלט על הפרשה היה נועז ומבריק. אבנרי ניסח את הסיפור המטלטל של פרשת עסק הביש כסיפור ריגול דמיוני, שאותו כינה פרשת אלכסיס

אבנרי נתן שמות בדויים לגיבורי פרשת הריגול. לשר הבטחון היווני קרא אלכסיס סטאברידאקי (בתפקיד השר פנחס לבון), לראש הממשלה היווני היוצא קרא פאפאדופלו הזקן (בתפקיד ראש הממשלה היוצא דוד בן-גוריון), לרמטכ"ל היווני קרא סיפאקאס הגידם (בתפקיד הרמטכ"ל משה דיין), לראש אגף המודיעין היווני קרא ג'ורג' (בתפקיד ראש אמ"ן בנימין ג'יבלי), לסוכן היווני בטורקיה מפעיל הרשת קרא ניקוס "מיסטר סטון" (בתפקיד האדם השלישי), למגייס הרשת קרא דימיטריוס המצולק (בתפקיד אברהם דר), לראש ארגון הביון היווני קרא הג'ינג'י (בתפקיד איסר הראל), ואנשי רשת הריגול שגוייסו בטורקיה היו טטבארוס (בתפקיד דר. מרזוק) ריקה מאנולאקאס (בתפקיד מרסל) וסטפנוס חרלמבו (בתפקיד פיליפ נתנזון) (העולם הזה, גיליון 1787, עמודים 22-25) .

בשנת 1971, לאחר שבוטל צו איסור הפרסום, אבנרי פרסם שוב את שתי הכתבות של פרשת אלכסיס בגיליונות העולם הזה 1786 ו-1787 עם השמות המקוריים המצוטטים לעיל.

על פי גרסתו של אברי, רשת הריגול במצרים הופעלה כרשת חבלה כדי לסכסך בין מצרים וארה"ב וכדי לעצור פינוי בסיסי צבא בריטיים מתעלת סואץ.

אבנרי מתאר את זיוף המסמך על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי, שנועד להאשים את שר הביטחון לבון במתן ההוראה להפעלת רשת החבלה לכאורה ב-16 ביולי 1954, בזמן שהרמטכ"ל דיין שהה בחו"ל.

אבנרי מתאר את זיוף המסמך על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי, שנועד להאשים את שר הביטחון לבון במתן ההוראה להפעלת רשת החבלה לכאורה ב-16 ביולי 1954, בזמן שהרמטכ"ל דיין שהה בחו"ל

האדם השלישי סיפר שג'יבלי הוסיף בדיעבד למכתב שנשלח לרמטכ"ל דיין משפט שמפליל את השר לבון ומציין שההוראה להפעלת הרשת ניתנה ב-16 ביולי. בפועל פעולות החבלה החלו ב-2 ביולי 1954. האדם השלישי ידע על כך כי הוא קיבל את ההוראות לפעול במצרים. השר לבון הכחיש שנתן הוראה להפעלת הרשת.

מתוך גרסתו של האדם השלישי, על פי אבנרי, ניתן להבין שההוראה להפעלת הרשת נעשתה על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי והרמטכ"ל דיין ללא ידיעת שר הביטחון לבון וראש הממשלה משה שרת.

ניתן גם להבין שהאדם השלישי היה יכול להפריך את הגרסה השקרית של הרמטכ"ל דיין וראש אמ"ן ג'יבלי. אברי ידע שהמכתב שג'יבלי מסר לוועדת הבדיקה היה מזוייף וזה מה שסיפר לרות וצבי ולבית המשפט.

אבנרי מסיים את פרשת אלכסיס בכך שהסוכן היווני ניקוס (האדם השלישי) נפגש עם הרמטכ"ל סיפאקאס (הרמטכ"ל דיין) לפני שמסר עדות לוועדת הבדיקה של הפרשה, ובפגישה זו סיפאקאס (דיין) ביקש לוודא עם ניקוס (האדם השלישי) שהוא יגיד שההוראה להפעלת הרשת ניתנה ב-16 ביולי 1954. ניקוס (אברי) אישר לסיפאקאס (דיין) שכך יגיד לוועדה, למרות שידע שפעולות החבלה של הרשת במצרים החלו בתחילת חודש יולי ולפני ה-16 ביולי, שבו קיבל את ההוראה לבצע פעולת חבלה במוסד בריטי.

העדויות של דליה כרמל ושל בנימין ג'יבלי מאשרות את העדות של האדם השלישי

דליה כרמל, שהייתה מזכירתו של ראש אמ"ן דאז בנימין ג'יבלי, העידה בפני היועץ המשפטי לממשלה שנשלח במיוחד לגבות ממנה עדות בפריז. לעדותה, ג'יבלי ביקש ממנה להוסיף בדיעבד לעותק של מכתב ששלחה לרמטכ"ל דיין ב-19 ביולי את המשפט שהפליל את השר פנחס לבון, לגבי מתן ההוראה להפעלת הרשת ב-16 ביולי.

דליה כרמל, מזכירתו של ראש אמ"ן דאז ג'יבלי, העידה בפני היועמ"ש שנשלח במיוחד לגבות ממנה עדות בפריז. לעדותה, ג'יבלי ביקש ממנה להוסיף בדיעבד לעותק מכתב ששלחה לרמטכ"ל דיין את המשפט שהפליל את לבון

בנימין ג'יבלי, בערוב ימיו, החליט לספר את גרסתו לפרשה בספר שנגנז, שכתב עבורו העיתונאי אריה קרישק. בספר טען שדיין נתן את ההוראה להפעלת הרשת.

מבט חדש על פרשת העסק ביש

טענותיו של האדם השלישי על כך שקציני צה"ל זייפו מסמך והעידו עדות שקר בפרשת עסק הביש, נראות כיום כנכונות. עדותה של דליה כרמל מזכירתו של ראש אמ"ן ג'יבלי מאשרת את גרסתו.

אך נראה שפרשת לבון הייתה חמורה הרבה יותר מזיוף מסמך ועדות שקר של ראש אמ"ן והרמטכ"ל דאז. נראה שדיין יזם פרובוקציה במצרים שתהווה עילה לכיבוש תעלת סואץ וסיני, כפי שנעשה כשנתיים לאחר מכן במבצע קדש, בשיתוף עם בריטניה וצרפת, מאחורי גבם של שר הביטחון פנחס לבון וראש הממשלה משה שרת.

כדי לחמוק מאחריותם לפרשה, דיין וג'יבלי זייפו מסמך שהעליל על שר הביטחון לבון שהוא נתן את ההוראה להפעיל את רשת החבלה במצרים וגם כלאו את האדם השלישי ל-12 שנים תחת מעטה סודיות מוחלט, כי הוא ידע מתי קיבל את ההוראות להפעלת הרשת וידע שהמכתב שנמסר לוועדה היה מזויף.

בן-גוריון דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל הנהגת המפלגה מנעה זאת וחבל. אם דיין היה עומד לדין על חלקו המרכזי בפרשת עסק הביש, מלחמת יום הכיפורים לא היתה פורצת בתנאים שפרצה ב-1973.

ב-1980 כתב אבנרי עד כמה הוא העריך את אומץ ליבם של צבי ורות, שלקחו על עצמם את הסיכון של המפגשים עמו וחשיפת גרסתו של אברי לגבי הפרשה והעוול שנעשה לו. אבל אבנרי כותב שעוד יותר מכך הפריע לצבי, שהיה איש עקרונות, העולם החשוך שבו נעשים דברים לא מוסריים. עולם שאליו נחשף כשניסה לעזור לאברי.

הרבה כבוד מגיע גם לאורי אבנרי על כתיבת פרשת אלכסיס, וגם לאדם השלישי, אברי זיידנברג, שהוכפש ונכלא ולמרות זאת חשף את גרסתו לפרשה ואת פגישת התדרוך שעשה לו דיין לפני עדותו בועדה במהלך משפטו לשופט בנימין הלוי ולרות וצבי.

בן-גוריון דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל הנהגת המפלגה מנעה זאת וחבל. אם דיין היה עומד לדין על חלקו המרכזי בפרשת עסק הביש, מלחמת יום הכיפורים לא היתה פורצת בתנאים שפרצה ב-1973

מי שמנע הקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת עסק הביש אחראי למה שעשה דיין כשר הביטחון במלחמת יום הכיפורים, ומי שמנע או עיכב את חקירותיו של נתניהו בנושא הצוללות ובתיקים האחרים, יהיה אחראי למה שנתניהו יעשה אם יחזור לשלטון.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

לאחרונה הותקפתי על ידי השופטת בדימוס סביונה רוטלוי משום שפעלתי נגד השתתפותה של השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן בכנס חגיגי לציון חמישים שנה לאגודה לזכויות האזרח.

לטענת השופטת, האגודה הינה גוף שפועל לטובת אזרחי ישראל ללא הבדל וכי אני, לעומת זאת, המסית והמפחיד. לטענת הגברת רוטלוי בגלל שלא אהבתי את הפסיקות של השופטת אגמון-גונן בנוגע לפליטים מאוקראינה, יצאתי נגדה במסע שקורא להדחתה ולמניעת ההשתתפותה בכנס.

וכעת לעובדות: מעולם לא קראתי או אקרא להדחת שופט בשל פסיקה. ההיפך הגמור. כוחו של שופט הוא ביכולתו לדון ללא משוא פנים. ברגע ששופט נתון להחלטה על הדחה בגלל פסיקתו, תקרוס מערכת המשפט ויקרוס אמון הציבור במערכת המשפט.

וכעת לעובדות: מעולם לא קראתי או אקרא להדחת שופט בשל פסיקה. ההיפך הגמור. כוחו של שופט הוא ביכולתו לדון ללא משוא פנים. ברגע ששופט נתון להחלטה על הדחה בגלל פסיקתו, תקרוס מערכת המשפט

לשופט אין שום דבר מלבד האמת.

אמר בעבר הנשיא לשעבר אהרן ברק לבית המשפט העליון אין לא חרב ולא ארנק. החרב והארנק שלנו זה אמון הציבור.

זה לא סוד שבשנים האחרונות אמון הציבור במערכת המשפט קורס ובקרב קהלים במחנה הימין והדתי בקושי קיים.

אני פועל רבות כדי להחזיר את אמון הציבור דווקא בגלל אמונה שחשוב שיהיה לנו בית משפט עליון חזק בלתי תלוי שלא נתון ללחצים פוליטיים או כלכליים.

דווקא בגלל זה חשוב שכל הציבור יראה בשופטים את נציגיו. ולכן מאבק שלי למנות נציגים ממחנה שמרני מחזק את מערכת המשפט. ההיפך הגמור מהתפיסה של הגברת רוטלוי שרוצה שיהיו רק שופטים כדוגמתה.

אני רוצה שיהיה גם שופט חרדי. יותר שופטים מזרחיים, שופט ממוצא אתיופי, שופטים מהפריפריה, מיהודה ושומרון, שופטים ערבים, יותר שופטות. כן, כל סוגי השופטים. בקיצור, יותר גיוון.

כמובן שכל שופט יהיה מומחה ויתקבל לא בגלל הגזע או המגדר.

זה לא סוד שהיום רוב השופטים נראים מאותה גילדה, בעיני האדם הפשוט השופטים לא מייצגים אותו, לצערנו.

וכעת להשתתפות השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן בכנס. חשוב להדגיש שוב את העובדות:

האגודה לזכויות האזרח פועלת לנסיגה לקווי 67', דבר שבוודאי שנוי במחלוקת ציבורית עמוקה. האגודה מייצגת באופן קבוע מחבלים עם דם על הידיים פרו בונו! לו באמת האגודה הייתה מייצגת כל פונה ללא כל בדיקת רקע עליו, ניחא, אולם זה לא האמת. האגודה לזכויות האזרח סירבה לפעול או לתמוך או לייצג אנשים עם מוגבלות במהלך המאבק למען הנגשת מערת המכפלה לאנשים עם מוגבלות בגלל שהדבר יעזור גם ליהודים.

חשוב שכל הציבור יראה בשופטים את נציגיו. לכן המאבק שלי למנות נציגים מהמחנה השמרני מחזק את מערכת המשפט. זה ההיפך הגמור מהתפיסה של הגברת רוטלוי, שרוצה שיהיו רק שופטים כדוגמתה

כן, האגודה לזכויות האזרח, שפועלת לקדם נגישות, סירבה לענות לפניות שלי ושל עוד אנשים לפעול למען חופש תנועה וחופש פולחן במערת המכפלה. הן ביהמ"ש המחוזי והן בית המשפט העליון קבעו לאחר מכן באופן חד משמעי כי מדובר בעניין של זכויות אדם וכי יש להצר על כך שהדבר לא קרה עד היום.

חרף זאת סירבה האגודה לקדם את הדבר הזה, כי האגודה באופן עקרוני לא עוזרת לזכויות אדם של יהודים מעבר לקו הירוק. ברחוב סמוך האגודה ייצגה את עיסא עמרו, פעיל ערבי שנאסר עליו ללכת ברחוב מסוים בחברון והוגבלה תנועתו. מתברר שבעיני האגודה פעיל פלסטיני כן זכאי לעזרה ויהודי לא. אז האגודה הינה גוף פוליטי מספר 1 ולכן אסור לשופט ללכת לכנס הזה.

ועוד מילה, גברת רוטלוי מציינת שהאגודה עזרה בעבר לנועם פדרמן וגרשון סולומון שהם אנשי ימין, מה שמוכיח שהאגודה עוזרת לכולם. וכעת שוב לעובדות: לגבי נועם פדרמן, האגודה ייצגה אותו פעם אחת בהליך, אולם מייד לאחר מכן סירבה שוב לעזור לו בגלל לחץ פנימי מחברי האגודה שאחד מהם אף התפטר, בטענה שאסור לאגודה לייצג את נועם פדרמן. ובכל מקרה, המקרים הללו אירעו לפני יותר מעשרים שנה.

בעבר אכן האגודה הייתה קצת יותר הוגנת, אבל בעשרים השנים האחרונות אין כאלה דוגמאות. ההיפך הגמור. האגודה מסרבת לפעול נגד פרופיילינג ליהודים בהר הבית, לתמוך במאבק למען חופש הפולחן בהר הבית, האגודה מסרבת לפעול למען ערבים שמכרו קרקעות ליהודים ביו"ש ומאוימים ועוד.

בקיצור האגודה הינה גוף פוליטי, ולכן אסור לשופט להשתתף בכנס. דווקא מתוך הבנה עמוקה לגבי חשיבות מערכת המשפט ואמון הציבור במערכת המשפט.

ארגון בצלמו נאבק נגד כל הסתה ופשעי שנאה. יחד עם זאת, הארגון מעלה על נס את ההבנה שגם לאזרחי ישראל יש זכויות אדם, וכי מי שמייצג מחבלים פוגע באופן ישיר בזכויות האדם של אזרחי ישראל.

ארגון בצלמו נאבק נגד כל הסתה ופשעי שנאה. יחד עם זאת, הארגון מעלה על נס את ההבנה שגם לאזרחי ישראל יש זכויות אדם, וכי מי שמייצג מחבלים פוגע באופן ישיר בזכויות האדם של אזרחי ישראל

רוב הציבור מתנגד לייצוג מחבלים ורואה בפעילות האגודה פעילות קיצונית. זו האמת.

ארגון בצלמו ימשיך להוביל את המאבק למען זכויות האדם של אזרחי ישראל, כשהמסר ברור: זכויות אדם לאזרחי ישראל – לא למחבלים ותומכי הטרור.

שי גליק, 33, הוא מנכ"ל ארגון בצלמו, לזכויות אדם ברוח יהודית, הפועל למען ערכי צדק משפט ומאבק בשחיתות משפטית. הוא איש מחשבים שאוהב לעזור לאנשים ולא מסוגל להשאר אדיש לעוולות. הוא אוהב משחקי שחמט ואוספים, בהם, אוסף של מאות מחזיקי מפתחות. אם יש למישהו מחזיק מפתחות מדובאי הוא ישמח לקבל.