בשבוע שעבר התקיים בכנסת "כנס חירום – מחזירים את המשילות" ביוזמת ח"כ עמיחי שיקלי ותנועות "הביטחוניסטים", "רגבים", "אם תרצו", "עד כאן" ו"ישראל שלי".

איזה שם יפה זה "הביטחוניסטים"? באמת משרה תחושה של מקצועיות וביטחון. מה להם ולפוליטיקה קטנה ומפלגות? קטן עליהם. אפילו באתר שלהם הם מדגישים כי התנועה "איננה גוף מפלגתי, וככזו איננה מייעצת לפוליטיקאים בישראל כיצד להרכיב ממשלות". זה רק במקרה שהם יוזמים כנס חירום ביחד עם תנועות הימין האידיאולוגיות. ככה יצא.

איזה שם יפה זה "הביטחוניסטים"? באמת משרה תחושה של מקצועיות וביטחון. מה להם ולפוליטיקה קטנה ומפלגות? קטן עליהם. זה רק במקרה שהם יוזמים כנס חירום ביחד עם תנועות הימין האידיאולוגיות. ככה יצא

טוב, לא באמת. "הביטחוניסטים" היא מעין ריאקציה ימנית להתארגנויות אנשי ביטחון ומפקדים המבקשות להשפיע על השיח בישראל. עד כאן לגיטימי כמובן.
אלא שבתנועה החליטו לקחת צעד אחד רחוק מידי את האצטלה הביטחונית והמקצועית לכאורה, לשאיפה הפוליטית שלהם לסכל הקמת ממשלה שיש בה שותפות של מפלגות המייצגות את החברה הערבית.

בכנס החירום שהתקיים, מייסד התנועה ומנכ"לה, תא"ל במילואים אמיר אביבי, "זרק פצצה", כדברי ח"כ שמחה רוטמן מסיעת הציונות הדתית. לדבריו, הזהירה התנועה מבעוד מועד, כי "בעקבות השיח של מפלגות ציוניות על מסירת השלטון לידי התנועה האסלאמית, יפרצו מהומות לאומניות".

עכשיו בכנסת נזרקה פצצה.@Amir_Avivi
וארגון @habithonistim הזהירו לפני פרוץ המהומות, שבעקבות השיח של מפלגות ציוניות על מסירת השלטון לידי התנועה האיסלאמית, יפרצו מהומות לאומניות.

— שמחה רוטמן – Simcha Rothman (@rothmar) May 26, 2021

התפיסה של תא"ל אביבי הרבה יותר רחבה, שכן מייד לאחר מכן טרח להבהיר בחילופי ציוצים עמי בטוויטר כי :

"אלף פעם שמעתי את האמירה שצריך לשמר את הרוב היהודי בישראל. ולמה בדיוק? לאיזו מטרה, אם לא הקמת ממשלה ציונית שלא תלויה בקיומה במפלגות אנטי ציוניות? שילוב בממשלה ציונית קיימת כן. תלות לא!".

כתבתי שהתנועה לא מוכנה לשותפות של מפלגות ערביות בקואליציה? טוב, זה לא מדויק. תא"ל אביבי מוכן לתת להם להיות שותפים מדומים. נכון שיש פה דמוקרטיה, אבל יש קול כשר ויש כזה שהוא לא כשר. אולי אפשר להכשיר אותו כגלגל רזרבי, רק אם נסכים להיות לארג'ים. בכל זאת ביטחון.

"הביטחוניסטים" פשוט הופכת את היוצרות: במקום לעסוק בביטחון לאומי ומשם לגזור מסקנות מדיניות ופוליטיות, היא קודם מסמנת מטרה פוליטית, ואח"כ מעניקה מעטפת "ביטחונית" שתסביר את הדרך למטרה.

"הביטחוניסטים" הופכת את היוצרות: במקום לעסוק בביטחון לאומי ומשם לגזור מסקנות מדיניות ופוליטיות, היא קודם מסמנת מטרה פוליטית, ואז מעניקה לה מעטפת "ביטחונית"

הדבר הזה מייצר כשל לוגי בסיסי בתפיסה שהיא מייצגת, וחשוב לעשות סדר בדברים. צודק תא"ל אביבי שיש לשמר את הרוב היהודי בישראל, אך הוא מתעלם מ-2 נקודות יסוד:

1

פנימית: ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן רוב יהודי מוצק הוא נדבך הכרחי, במקביל לכך שכל האזרחים במדינה, ללא הבדל דת, גזע, מין – שווים.
לכן, פסילה קטגורית של השתתפות חברי הכנסת מהמפלגות הערביות במשחק הפוליטי – פסולה מיסודה. את הגישה מובילים חבורת סמוטריץ' ושות' ו"הביטחוניסטים" בסה"כ מאשררים.

זו ממשלה שתסכן את ביטחון ישראל לאור המוכנות למסור את מפתחות השלטון לאחים המוסלמים מה שיביא להידרדרות ביטחונית חמורה. כל המזרח התיכון צופה בהצגה הזאת ומחכך ידיו בהנאה איך היהודים מחסלים את הציונות במו ידיהם בגלל ריבים, אגו ותאוות שלטון. https://t.co/xVS8ie1vRI

— Amir Avivi אמיר אביבי (@Amir_Avivi) May 30, 2021

יתר על כן, היא גם מסוכנת ביותר ביטחונית, שכן כשאדם כמו ח"כ מנסור עבאס אשר רץ על טיקט של השתתפות פוליטית ואף הגיע ללוד לבית כנסת שנשרף, נפסל על הסף להיות שותף, כל תומכי ההשתלבות בקרב ערביי ישראל מקבלים מסר אחד: אין סיכוי להשתלבות, לא מעוניינים בערבים שמסתובבים לנו בין הרגליים. זה כמובן מעודד התבדלות ולאומנות.

2

חיצונית: שימור הרוב היהודי המוצק בישראל וגם את היותה דמוקרטית, מחייב אסטרטגיה של היפרדות מהפלסטינים ופתרון 2 מדינות.

פסילת ח"כים ממפלגות ערביות גם מסוכנת ביטחונית. כשאדם כח"כ מנסור עבאס, שרץ על טיקט השתתפות פוליטית והגיע ללוד לבית כנסת שנשרף, נפסל על הסף, זה מסר לכל תומכי ההשתלבות בחברה הערבית

אם "הביטחוניסטים" לא שמים זאת כיעד, כיצד הם מצליחים ליישב את הסתירה? הסיכוי היחידי לכך נעוץ לא בביטחון, אלא בתפיסה אידיאולוגית שמעדיפה את ארץ ישראל השלמה על פני הביטחון, ומכאן השם "ביטחוניסטים" כבר נשמע אחרת לחלוטין. עאלק ביטחון. גזענות בוודאות.

עו"ד ערן חרמוני הוא מזכ"ל מפלגת העבודה. בעבר מנהל המרכז הרעיוני-חינוכי בקרן ברל כצנלסון, וממיסדיה של תנועת 'שמאלה-שמאל ציוני ישראלי'.

בדיון הנוכחי לגבי המלחמה בעזה קיימות שתי הגדרות שמושמעות תדיר, ויש ויכוח האם נכון להשתמש בהן בנוגע למעשי צה"ל ברצועה. הראשונה היא "רצח עם" והשנייה היא "טיהור אתני".

"טיהור אתני" פירושו פעולה של ניקוי שטח גאוגרפי מנוכחותה של אוכלוסייה מרקע מסוים על-ידי גירוש אנשיה, מתוך כוונה שלא לאפשר עוד חזרתם למקום. לעומת זאת, "רצח עם" הוא ניסיון לנקות אזור מאוכלוסייה לא רצויה באמצעות הרג בניה. ההבדל בין שתי הפעולות האלה הוא מהותי, על אף ששתיהן נחשבות פשעי מלחמה ומנוגדות לדין הבינלאומי.

חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר ומרצה באוניברסיטת ורשה, ובעבר חוקר באוניברסיטת בזל.

כשההרגשה הכללית פה במדינה היא של לחץ וחרדה – בין אם כאלה שהילדים שלנו חווים או שאנחנו ההורים משרים עליהם שלא במתכוון – טיפול וייעוץ מקצועי הם עניין חשוב. אבל איך נדע שהילד שלנו בידיים המקצועיות הנכונות?

*  *  *

הנוער שלנו לא הספיק להתאושש מהקורונה והנה פרצה מלחמת חרבות ברזל, מלחמה אינטנסיבית שהפכה לשגרת החיים שלנו כבר מעל לשנה. כשמדובר בילדים ונוער, אפשר רק לדמיין את עוצמת הסערה שהם חווים. קל וחומר כשמדובר בהורים; מעבר לתסכול, לפחד מפני העתיד ולחרדות, אפשר להניח שקיימת בהם גם תחושה קשה של אשמה וחוסר אונים.

זוהר גורן אהרון הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, קב"ן במילואים ומומחה לטיפול בטראומה. מנהל ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה רב תחומית". http://www.otsmot-psy.co.il/

עולם הרפואה הצליח לשנות את אופי מחלת האיידס, שנתפסה כגזר דין מוות, לכזו שניתן לנהל כמו כל מחלה כרונית אחרת. לא פחות משמעותי הוא השינוי התודעתי – הפחדים, הסטיגמות והבידוד החברתי פינו את מקומם למודעות, אמפתיה ויכולת לקבל את המחלה כחלק מהחיים המודרניים.

*  *  *

בימים אלו שבהם אנו מציינים את יום האיידס העולמי, שחל החודש, אני זוכרת היטב את תחושות הפחד המצמית שנגיף האיידס עורר במהלך שנות ה-80. כמחלה שנחשבה לבעלת יחסי הציבור הגרועים בעולם – אנשים חששו מהדבקה, השמועות והמיתוסים חגגו והסטיגמות כלפי אוכלוסיות ספציפיות עבדו שעות נוספות.

דר' מרינה צדקין תמיר היא פרמקולוגית קלינית ומומחית לזיהומים בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.