הפלישה הרוסית לאוקראינה פירושה חזרת המלחמה הקרה. אולי לא במתכונת מסך הברזל, אבל בכל זאת. יחסי שתי מעצמות העל נפלו לשפל חסר תקדים, המחייב את ארצות הברית לחשיבה מחדש. האם תעשה זאת? הצוות של הנשיא ביידן לא ערוך לזה, אבל נמתין ונראה.

הפלישה הרוסית לאוקראינה פירושה חזרת המלחמה הקרה. אולי לא במתכונת מסך הברזל, אבל בכל זאת. יחסי שתי מעצמות העל נפלו לשפל חסר תקדים, המחייב את ארצות הברית לחשיבה מחדש

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אחת הסוגיות הפחות נחשבות על סדר היום היא הבעיה הפלסטינית, וההתפתחויות באוקראינה מהוות מכה נוספת לתכניתו המדינית של אבו מאזן.

מכיוון שאבו מאזן בנה את כל האסטרטגיה שלו על וועידה בינלאומית בהנהגת הקוורטט, שבה יש לארצות הברית ולרוסיה מעמד שווה – לנוכח האווירה בעולם ברור כעת – איפה וועידה בינלאומית, ואיפה קוורטט.

אם יקרה הבלתי ייאמן וארצות הברית בכל זאת תחשוף את שיניה, על הצדדים במזרח התיכון, ובכלל זה על ישראל ועל הפלסטינים יהיה לנקוט צד. ישראל עדיין מהססת, אבל רגע ההחלטה עלול להגיע מוקדם מן המצופה, וברור כי תעמוד לצד אמריקה והמערב.

אבו מאזן שלח למוסקבה את מוסטפא ברגותי, כדי להשפיע על כך שביום שאחרי המשבר רוסיה תיזום את חידוש היוזמה לוועידה בינלאומית, ככלי לשיקום היחסים עם ארצות הברית.

https://twitter.com/PaliNewsBot/status/1496214720885444612

השיטה של שר החוץ של רוסיה סרגיי לברוב היא, שאחרי כל פשע מלחמה שרוסיה מחוללת בסוריה, הוא יוזם וועידה בינלאומית על הבעיה הפלסטינית, כדי לטהר שרצים.

האם מוסטפא ברגותי בונה על זה? מהקשבה לרדיו פלסטין עולה, כי כאשר כל העולם מודאג מאוקראינה – את הפלסטינים מעניינים רק ההתנחלויות "ופשעי המלחמה" של ישראל.

אם יקרה הבלתי ייאמן וארה"ב בכל זאת תחשוף את שיניה, על הצדדים במזה"ת, ובכלל זה ישראל והפלסטינים – יהיה לנקוט צד. ישראל עדיין מהססת, אבל רגע ההחלטה עלול להגיע מוקדם מן המצופה

הפלסטינים לא יתייצבו לצד ארצות הברית, זה ברור. נטיית ליבם היא דווקא לרוסיה, ואולי הם מקווים לחדש דרך האו"ם את גוש המדינות הבלתי מזדהות והדבק שידביק אותו תהיה הבעיה הפלסטינית. לא ברור אם יצליחו, אבל יש להעריך כי זה יהיה הכיוון שבו יילכו, אבל רק תשבי יתרץ קושיות ובעיות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

מה אתם רוצים מיצחק הרצוג? למה ציפיתם? לנשיא אמיץ? דעתן? יוזם? מוביל? נשיא עם ביצים, שלא פוחד לומר את מה שהוא חושב? נשיא אקטיבי, שנלחם, למשל, בשחיתות השלטונית?

למה ציפיתם? לנשיא עם עמוד שדרה? עם חזון? למנהיג בעל השראה? לדמות כריזמטית, שתאחד את העם? למה ציפיתם מהאזרח מספר 1? לאישיות שהיא מעל הפוליטיקה?

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.

אחרי הרמת דגל אדום שמטרתו להזהיר ולהתריע מפני ההליכים הדיקטטוריים שאנו נמצאים בעיצומם, כמו שהם מוצגים בספר "על הרודנות" של טימותי סניידר, מגיע ספרו הדקיק של אומברטו אקו "הפשיזם הנצחי" (במקורו מאמר) ומקל עלינו באיתור 14 סימנים לזהות את שלטון פשיסטי.

כל אחד מהסימנים הבאים מהווה, עם יישומו, מצב שלטוני של קדם פשיזם, ומצביע על הרגע שלפני ההפיכה למשטר פשיסטי:

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.