אחת העתירות המרכזיות שהגישה האגודה לזכויות האזרח במהלך המלחמה בעזה עוסקת במניעת התעללות באסירים ובעצורים פלסטינים – חלקם מחבלים – המוחזקים בידי ישראל. הדרישה שבלב העתירה עניינה במתן אפשרות לנציגי הצלב האדום לבקר בבתי הכלא ובמתקנים שבהם שב"ס וצה"ל מחזיקים את העצורים הפלסטינים, בהתאם לכללים המקובלים במשפט הבינלאומי.

בג"ץ נוקט לאורך כל המלחמה מדיניות של גרירת רגליים בטיפול בעתירות אלה. השופטים מנסים להימנע מכתיבת פסקי דין, ומאמינים כי שיטת ה"בייביסיטר" לטיפול בעתירות הללו תניע את רשויות המדינה להקפיד על הוראות הדין, נוכח החובה להגיש דיווח לבית המשפט. המדינה, מצידה, מגישה אינסוף בקשות ארכה להגשת דיווחיה לבית המשפט, והשופטים נענים לכך ביד רחבה.

בכל בקשה כזו לדחיית המועד, הפרקליטות צריכה לכלול את תגובת העותרים. אנשי מחלקת הבג"צים פונים שוב ושוב לעו"ד עודד פלר, היועץ המשפטי של האגודה, כדי לקבל את תגובתו לבקשות הדחייה. העותרים אמורים להגיב לקונית – מסכימים או מתנגדים. אחרי יותר מ־20 בקשות כאלה, לפלר נמאס, והוא החל לשלוח מסרים לשופטים באמצעות תגובותיו.

בראיון לזמן ישראל מביע פלר ספקנות באשר ליכולתה של החברה הישראלית לעבור את תהליך הריפוי והשיקום שאמור להתחיל כעת: "תהליך כזה יהיה בלתי אפשרי אם לא נכיר בכך שגם הפלסטינים ברצועה הם בני אדם"

בבקשה ה־22 של הפרקליטות לדחיית מועד, ציטט פלר מ"מלכוד 22" מאת ג'וזף הלר קטע בדבר הרצון לברוח מקבלת החלטות קשות. בבקשה ה־23 הוא צפה את הנימוקים לבקשה ה־24 שהפרקליטות מן הסתם תגיש. בתגובה לבקשה ה־24 הוא כתב:

"על מנת לרכוש עוד זמן, המשיבים מדליפים לתקשורת בתפוצת נאט"ו ספינים בדבר מחלוקות, עימותים, האשמות ו'קרב צרחות', ממשיכים להציג מצג ולפיו עמדתם תגובש אם רק יתאפשר להם עוד דיון, לאחר עוד נסיעה מדינית, שלאחריו יעלה צורך בעוד בחינה (שלא תיערך) ובעוד ישיבה (שתידחה) ובהחלפת פורום (שלא יכריע), ומוסיפים להוליך שולל ולסובב בכחש את העותרים ואת בית המשפט".

מחבלי חמאס בתא מעצר בבית סוהר במרכז הארץ, 4 במרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

לקראת החתימה בשארם א־שייח' על שלב א' של תוכנית דונלד טראמפ, הגישה הפרקליטות את הבקשה ה־25 כבקשה אישית מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנימוק מעורר השתאות כי קבלת החלטה בשאלת ביקורי הצלב האדום בכלא הישראלי בעת הזו "עלולה לפגוע במאמץ להשבת כל החטופים, החיים והחללים כאחד".

פלר ראה בכך הודאה שהאסירים והעצורים הפלסטינים עוברים התעללות, שחלילה תיוודע ברבים, וקרא לבית המשפט לפעול על מנת שיחדלו מכך מיידית.

בראיון לזמן ישראל, עם מה שמסתמן כסיומה של המלחמה בעזה, מביע פלר ספקנות באשר ליכולתה של החברה הישראלית לעבור את תהליך הריפוי והשיקום שאמור להתחיל כעת, עם שוך הקרבות.

"מה שיתגלה כאשר עיתונאים יוכלו להיכנס לרצועה ולסקר באופן שיטתי, יהיה מחריד עוד יותר. יתגלו היקפי הזוועות והסבל האנושי – ההרג, השכול, הפציעות, החורבן, ההרס של כל המערכות לקיום חיים"

"לאורך כל המלחמה נשמעו בישראל אמירות על כך שרק לאחר שישובו כל החטופים נוכל להתחיל בהליך של ריפוי ושיקום – הלוואי", הוא אומר. "אני חושש שתהליך כזה יהיה בלתי אפשרי, אם לא נצלח איתו עוד אתגר ענק – נצטרך להכיר בכך שגם הפלסטינים ברצועה הם בני אדם, ושהם חוו אסון מעשה ידינו.

"רבבות נהרגו ונפצעו. מאות אלפים נעקרו, לפעמים שוב ושוב. העזתים איבדו כל מה שהיה להם. הרצועה הרוסה ויש מחסור נורא במזון, בציוד, בתרופות, במה לא. אין היבט של זכויות אדם שלא נפגע ברצועה עוד קודם למלחמה, ובאופן קטסטרופלי במהלכה – ואני כופר בכך שכל זה היה נחוץ.

"ניהלנו נגד העזתים – וממש לא רק נגד חמאס – מלחמה נקמנית ונפשעת, שבמהלכה הנחלנו להם זוועות וחורבן טוטלי. ישראל תצטרך לאפשר שיקום פיזי של המבנים והתשתיות, אבל גם את כל אותן חירויות ששללה מהעזתים קודם לכן.

פלסטינים מתקבצים סביב משאיות הסיוע בדרום רצועת עזה, 12 באוקטובר 2025 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)

"היא תצטרך להסיר את המצור, ולאפשר להם לצאת ולשוב, לפתח חקלאות ומסחר, לבנות מחדש, לרפא ולנסות להתרפא ולקיים חיים אנושיים מלאים. נצטרך להכיר בכך שגם לעזתים יש זכויות אדם, ושהם זכאים להן לא פחות מאיתנו".

יש להניח שכעת תיחשף תמונה מלאה יותר של מה שצה"ל עולל ברצועה. מה לדעתך צפוי להתגלות?
"מי שעקב אחרי קבוצה קטנה של עיתונאים ישראלים נחושים ואמיצים, או צרך תקשורת לא בעברית ודיווחים של גורמים בינלאומיים, הבין מה קורה בזמן אמת.

"הגם שהתקשורת הישראלית ברובה לא דיווחה – וישראל לא התירה לעיתונאים זרים להיכנס לרצועה במהלך המלחמה – לכל אורכה ארגונים בינלאומיים ומתנדבים שפעלו ברצועה לא חדלו לדווח. גם הפלסטינים דיווחו, והיו גם חיילים שעשו זאת. חלק מהדיווחים הללו אפשר למצוא בעתירות שהגשנו, ובעתירות של ארגוני זכויות אדם אחרים.

"הטראומה שהמדינה הזו עברה, אבל גם הטראומה שהיא חוללה, ייקח לנו הרבה שנים לעבד את הדבר הזה ולהבין לא רק מה עבר עלינו, אלא גם מה עשינו. זה לדורות קדימה"

"כבר כיום כמעט בלתי אפשרי לקרוא ולהכיל את המידע ואת ממדי הטרגדיה. מה שיתגלה כאשר עיתונאים יוכלו להיכנס לרצועה ולסקר באופן שיטתי, יהיה מחריד עוד יותר. יתגלו היקפי הזוועות והסבל האנושי – ההרג, השכול, הפציעות, החורבן, ההרס של כל המערכות לקיום חיים.

"הטראומה שהמדינה הזו עברה, אבל גם הטראומה שהיא חוללה, ייקח לנו הרבה שנים לעבד את הדבר הזה ולהבין לא רק מה עבר עלינו, אלא גם מה עשינו. זה לדורות קדימה".

האם צפויות השלכות כלפי ישראל או כלפי ממלאי תפקידים או קצינים וחיילים, נוכח העובדות שיתגלו?
"אם ללמוד מהעבר וגם מהאופן שבו התנהלו גורמי החקירה והתביעה במהלך המלחמה, מבחינה פנימית לא צפוי לקרות שום דבר. לא ידוע לי על איזו חקירה משמעותית שמתנהלת או עתידה להתנהל, ובוא נאמר את האמת – הגורמים שאחראים לכך ממילא שותפים למה שהתחולל. אני לא רואה אותם מתאמצים לקדם דבר.

הפגנה מחוץ לעצרת האו"ם בזמן נאום בנימין נתניהו, 26 בספטמבר 2025 (צילום: kena betancur / AFP)

"בקשר לזירה הבינלאומית, אני מתקשה להעריך. הליכים בנוגע לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות, שמתקיימים בטריבונלים בינלאומיים, לא אמורים להיות תלויים בהפסקת האש, והם מתנהלים בדרך כלל בדיעבד. אבל, אנחנו יודעים עוד שהם מושפעים מלחצים פוליטיים, וייתכן שהפסקת האש תקטין את המוטיבציה לקדם אותם".

"יש לי בעיה להיאבק למען היועמ"שית"

חלק ניכר, אם כי בוודאי לא בלעדי, מפעילות האגודה לזכויות האזרח עניינו בהגשת עתירות לבג"ץ בנושאים של הפרת זכויות אדם. יש נושאים משטריים, כמו למשל המהלך להדחת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, שבהם האגודה משאירה את הזירה לארגונים אחרים.

פלר: "בנוגע להליכים על פיטורי היועמ"שית אנחנו התלבטנו מאוד אם אנחנו רוצים להיות שם או לא, כי המוסד הזה בכלל, והיועצת הזאת בפרט, אחראים להפרות מאוד קשות של זכויות אדם. ואני לא מתבייש להגיד את זה.

"יש לי בעיה להיאבק למענה (היועמ"שית), כשאני מסתכל מה קורה בעזה, ומה קורה בשטחים, ומה קורה בבתי הסוהר, ומה קורה לחופש הביטוי במדינת ישראל, אני חושב שיש לה אחריות על מה שקורה"

"יש לי בעיה להיאבק למענה, כשאני מסתכל מה קורה בעזה, ומה קורה בשטחים, ומה קורה בבתי הסוהר, ומה קורה לחופש הביטוי במדינת ישראל, אני חושב שיש לה אחריות על מה שקורה. מאוד קשה לי לצעוק בקול גדול שהפיטורים שלה הם פגיעה איומה בזכויות אדם".

האם היועצת המשפטית הנוכחית, בגלל המאבק שלה נגד ההפיכה המשטרית ונוכח מהלכי הדחתה, מעלימה עין בכל הנוגע לענייני ביטחון וצבא ונותנת לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה?
"אני בכלל לא בטוח. אני מספיק שנים כאן כדי לזכור את בהרב־מיארה מפרקליטות מחוז תל אביב. ואני לא בטוח שהיא בוחרת את הקרבות שלה מאחר שהיא נאבקת על מעמדה, ושהיא לא לגמרי עומדת מאחורי הדברים האלה. אלה התפיסות שלה, אני חושב.

"העמדות שלה, למשל בענייני הגירה, היו איומות. כשאני שמעתי שהיא מועמדת לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה, תפסתי את הראש בידיים. היא לא נתפסה בעיניי כמגינת זכויות אדם, וצר לי לומר – לא התבדיתי".

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בוועדת חוקה של הכנסת, 30 בספטמבר 2025 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

לא רק היועצת נוהגת באופן לעומתי בתחומי פעולה שלמים של זכויות אדם. נציגי ארגוני זכויות האדם חשים זאת גם בביקוריהם בבתי המשפט. פעילים של הימין הקיצוני נצמדים אליהם, מתעמתים איתם ולעיתים יוצרים תחושת סיכון לביטחונם האישי של עורכי הדין.

בינואר 2026 ידון בית המשפט בעתירה שהגישו חלק מאותם ארגונים נגד משמר בתי המשפט, בטענה כי הוא נמנע מלחצוץ בין עורכי הדין לבין המתעמתים עימם במסדרונות ובאולמות בתי המשפט. פלר והאגודה לא הצטרפו לעתירה, בשם תמיכתם האדוקה בחופש הביטוי והמחאה.

עם זאת, גם פלר חווה התקפות עליו, בבקשות הצטרפות של עורכי דין מטעם הימין הקיצוני לעתירות שמגישה האגודה – למשל בעניין כמות המזון ששב"ס מספק לאסירים ביטחוניים. במסגרת אותן בקשות מעניקים השופטים במה – בכתב ובעל פה – לאותם פעילי ימין להשתלח בעותרים באופן, שאם היה נעשה מחוץ לכותלי בית המשפט, היה נחשב להסתה פרועה.

"אחד הדברים שנתקלתי בהם מיומי הראשון באגודה, זה שיש אנשים שמנסים להפשיט מהם צלם אנוש, לומר עליהם – אלה חיות, להם לא מגיע. אני לא מאמין בזה"

"היה לנו דיון על חוק אל־ג'זירה", אומר פלר, "אחד עורכי הדין מהימין דיבר אחריי, ואמר לשופטים: 'נתנו לרוצחים לדבר, עכשיו תיתנו לנו'. צריך להיות גבול לאיך שהדברים האלה נעשים בבית משפט. עורך דין שאומר דברים כאלה בבית משפט הוא בעיניי לא צד לגיטימי להליך.

"מי שרוצה להפגין ולהשתולל בבית משפט, זה דבר אחד, והוא מעורר קשיים. אם הייתה הפרדה כמו שצריך, הייתי יכול לחיות עם זה. אבל מי שרוצה להיות חלק מההליך עצמו, לא יכול להיות גם וגם. אתה לא יכול גם לנסות להרוס את הדיון וגם לקחת בו חלק".

אחת העתירות הנפיצות שעוררו מהומות בבית המשפט הייתה עתירת האגודה לזכויות האזרח, סמוך לתחילת המלחמה, לסגור את מתקן "שדה תימן". פלר טוען כי הדרישה הועלתה לאחר שהגיעו אליו עדויות שלפיהן במתקן הזה מתחוללות זוועות.

עו"ד עודד פלר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות, בדיון בבית המשפט העליון בעתירה נגד תנאי הכליאה במתקן הצבאי "שדה תימן", ירושלים, 7 באוגוסט 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"דווח לנו שבשדה תימן מוחזקים מאות אנשים בכלובים, בתנאים הזויים, כשהם מכוסי עיניים, עם הידיים מאחור, יושבים על הארץ, אוכלים כשהם אזוקים, שהטיפול הרפואי ניתן בבית חולים שדה, שיש על מה שקורה בו סיפורי אימה.

"המתקן הזה נפתח בתחילת המלחמה. נכנסנו לזה באפריל 2024, זה השלב שבו הצבא נלחם בעזה ומוציא כל הזמן עצורים. חלק מהאנשים שם הם לא נוח'בות ולא חמאס, אלא פשוט אנשים שנעצרו בעזה. רובם ככולם הצבא פשוט לקח וזרק בחזרה בעזה, אין לו שום צורך בהם יותר, אחרי כמה שבועות או חודשים. את היתר הצבא העביר לשב"ס.

"בסופו של דבר במהלך הדיון בעתירה, רוקנו את המתקן הזה ונשארו בו רק כמה עשרות".

"בני אדם עושים מעשי זוועה והם צריכים לשלם על כך. בשביל זה יש לנו מנגנונים לטפל בפשעים האלה. מדינה לא נוקמת באמצעות כליאה בתנאים לא אנושיים, או באמצעות עינויים שלהם או הרג שלהם"

אתה טוען נגד עינויים אבל הציבור הישראלי יאמר לך, "מה אתה רוצה? אלה הגרועים שבמחבלים, אלה האנשים שעשו מעשי זוועה בבני עמנו. מה ההתייפייפות הזו אם הם אזוקים או לא אזוקים?"
"לא הצטרפתי לאויב. אני שומר על צלם אנוש שלי ושל החברה שלי. אסור לנו לנהוג כך, ובית המשפט מסכים איתי, בסופו של דבר. אסור לנהוג כך כלפי אנשים כלואים, גם בזמן מלחמה. גם אם הם הגרועים שבאויבים.

"אחד הדברים שנתקלתי בהם מיומי הראשון באגודה, זה שיש אנשים שמנסים להפשיט מהם צלם אנוש, לומר עליהם – אלה חיות, להם לא מגיע. אני לא מאמין בזה. אין אנשים שהם חיות. בני אדם עושים מעשי זוועה והם צריכים לשלם על כך. בשביל זה יש לנו מנגנונים לטפל בפשעים האלה. מדינה לא נוקמת באמצעות כליאה בתנאים לא אנושיים, או באמצעות עינויים שלהם או הרג שלהם".

"במהלך המלחמה ישראל עשתה דברים איומים. אני לא נכנס להשוואה מה חמאס עשה ב־7 באוקטובר ומה ישראל עושה. אני אומר – המדינה שלי עשתה זוועה בשנתיים האלה. נקמה היא בטח לא הצדקה לפעולות האלה.

עקורים פלסטינים חוזרים לביתם בשכונת אל־כראמה בצפון רצועת עזה, 11 באוקטובר 2025 (צילום: Khalil Kahlout/Flash90)

"אני לא מוכן להשלים עם הדבר הזה, החֶבְרָה שלי לא אמורה לעשות דברים כאלה, לא משנה מה הסיבה שהיא יצאה למלחמה. ומעבר למוסרית, זה אסור גם חוקית".

אתה באמת חושב שבית המשפט הולך איתך בדברים האלה? מעבר לפסק דין יפה של עוזי פוגלמן אחרי כמה חודשים, בית המשפט פועל יחד איתך למנוע את המעשים האלה מצד ישראל?
"בית המשפט לא עשה את העבודה שלו בשנתיים האלה, זה מפח נפש נוראי מבחינתנו. קל מאוד ליפול לייאוש, שנותרנו לבד. אין משטרה ואין פרקליטות שתעמוד לצידך, ובמקרים רבים אין בית משפט. זולת שופטים בודדים בבית המשפט העליון, בית המשפט לא מסוגל לומר – המנגנונים קרסו, הממשלה הזו לא מתפקדת. בית המשפט לא יכול לומר המשטרה נפלה, שב"ס נפל".

תחום נוסף שבו האגודה פעלה באינטנסיביות במהלך המלחמה היה בנוגע לחופש ההפגנה. "המשטרה התנכלה להפגנות, בעיקר נגד המלחמה", אומר פלר. "חוטפת שלטים, מכה מפגינים, מפזרת את ההפגנות האלה. אסור לה. מותר להפגין נגד המלחמה.

"החברה הישראלית נמצאת באחד מרגעי השפל הגדולים ביותר שלה מאז כוננה את עצמה כאן מחדש. אבל חלק מהדברים שאנחנו באגודה עשינו – הדברים מחלחלים"

"הגשנו עתירה ותוך כדי ההליך אנחנו מציגים לבית המשפט יותר מ־30 אירועים שהמשטרה פועלת כך, כולל סרטונים. והמשטרה אומרת, אין לנו נוהל כזה. יועמ"ש המשטרה מכחיש שיש הוראה כזו".

בית המשפט מחק את העתירה ושלח את העותרים הביתה תוך התבססות על הצהרות המשטרה.

איפה זה מעמיד אותנו, כמדינה, אל מול העקרונות הדמוקרטיים?
"החברה הישראלית נמצאת באחד מרגעי השפל הגדולים ביותר שלה מאז כוננה את עצמה כאן מחדש. אבל חלק מהדברים שאנחנו באגודה עשינו – הדברים מחלחלים. תוך כדי הדיונים בעתירה בעניין שדה תימן התפוצצה פרשת ההתעללות בשדה תימן, וזה זיעזע הרבה אנשים. וההתפרצות למחנה שדה תימן זיעזעה הרבה אנשים.

עו"ד עודד פלר מגיע לדיון בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל בנושא תנאי הכליאה של מחבלים פלסטינים בבתי הכלא בישראל, בבית המשפט העליון בירושלים, 17 ביולי 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"כשניהלנו את העתירה על הרעבת אסירים בבתי הסוהר, שבן גביר החליט להתעלל בהם, היועץ המשפטי של שב"ס כתב לנו מכתבים משתלחים בסגנון 'אתם לא חושבים על החטופים'.

"ואז אלי שרעבי הולך לאילנה דיין ומספר שכל פעם שאמרו לא ניתן להם מקלחת, אז לא קיבלנו מקלחת, ואמרו לנו מרעיבים את האסירים שלנו אז נרעיב אתכם. ופתאום אתה רואה שיש אנשים שאומרים, בשביל מה אנחנו עושים את כל הדברים האלה?"

אבל אלה לא רוב הציבור בישראל. משהו קרה כאן לציבור הישראלי במהלך שנתיים של מלחמה.
"יש חלקים ניכרים בחברה הישראלית שהקוד המוסרי שלהם נשבר, חד־משמעית.

"יש חלקים ניכרים בחברה הישראלית שהקוד המוסרי שלהם נשבר, חד־משמעית. אבל יש לצידם עוד ועוד אנשים שלא איבדו את הקוד המוסרי, וגם אם בשלבים מסוימים היו מאוד מבוהלים ומבולבלים, הסקאלה זזה חזרה"

"אבל יש לצידם עוד ועוד אנשים שלא איבדו את הקוד המוסרי, וגם אם בשלבים מסוימים היו מאוד מבוהלים ומבולבלים, או שנפקחו להם העיניים ב־7 באוקטובר, אתה רואה אצל הרבה אנשים שהסקאלה זזה חזרה. שמבינים שמה שישראל עשתה הוא זוועה, שמבינים שמה שקרה בבתי הסוהר זה בן גביר, זה כהניזם פַּר אקסלנס, והם לא רוצים לעמוד מאחורי כהניזם".

24 שנות מאבק

פלר (50) למד משפטים באוניברסיטת תל אביב בסוף שנות ה־90 של המאה הקודמת, בכיתה שכללה 140 סטודנטים (גילוי נאות: אחד מהם הוא כותב שורות אלה).

אחד המומחים הגדולים לדיני עונשין בהיסטוריה הישראלית היה ש"ז פלר, ששימש דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בשנות ה־70. כל הסטודנטים היו בטוחים שהסטודנט הצעיר, חברם ללימודים, הוא נכדו של הפרופסור הגדול. בהתכתבויות הקבוצתיות פלר אף נהג לזרוק מדי פעם: "כמו שסבא שלי נוהג לומר…" מבלי לפרט. רק בשלהי הלימודים התברר שכל אותה תקופה פלר תחזק אשליה משעשעת, ולמעשה אין ביניהם שום קשר משפחתי.

כמו קודמו בתפקיד היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו"ד דן יקיר, גם פלר החל את דרכו המקצועית באגודה עוד בתקופת לימודיו כסטודנט, לפני 24 שנים, ונשאר בה לאורך כל הקריירה. "זה היה המקום היחידי שבו רציתי להתמחות", הוא מספר, "תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות משהו ששייך לזכויות אדם ונושאים חברתיים".

באחת הקליניקות לזכויות אדם בפקולטה אספו את הסטודנטים לשיחה עם עו"ד אביגדור פלדמן, שאמר להם: "אני, הילד הקטן שגדל בפלורנטין, הולך מכות עם כל הילדים הגדולים בשכונה. אתה קורא את הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה לבית המשפט – והולך איתם מכות". "זה מאוד מצא חן בעיניי", אומר פלר.

פנייתו הראשונה להתקבל לעבודה באגודה לזכויות האזרח נענתה בשלילה. כמה חודשים אחר כך התפנתה משרה כרכז פניות ציבור באגודה, ופלר התנפל עליה בשתי ידיים. כשהציעו לו להישאר באגודה כמתמחה הוא לקח יומיים לחשוב, בשביל הפאסון, אף שידע מייד שזה מה שהוא רוצה.

"מבחינת המהות, הפעילות של האגודה מתמקדת בזכויות אזרחיות, הנתונות לאזרחי ישראל ולמי שאינם אזרחי ישראל"

האגודה לזכויות האזרח, שהוקמה לפני יותר מ־50 שנה, עוסקת בכל ספקטרום זכויות האדם בישראל – מזכויות בתחום הדיור הציבורי, אשפוזים בכפייה, הסדרת מעמד לפליטים ומהגרים, פגיעה בפרטיות, מחאות והפגנות, זכויות אסירים ועצורים, נישואים וגירושים.

חלק מהטענות המופנות כלפי האגודה, בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית, עניינן בטענה שבניגוד למה שמרמז שמה של האגודה, חלק גדול מפעילותה כיום מתמקד דווקא במי שאינם אזרחים – פלסטינים בגדה וברצועת עזה ומבקשי מקלט בישראל.

פלר: "קודם כל בוא נפרק את השם – האגודה לזכויות האזרח. זה שם משנות ה־70, זה מותג והוא נשאר כך, וזה גם תרגום של האגודה האמריקאית (ACLU – האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, י"י). אנחנו מדברים על מה שמכונה כבר המון שנים כזכויות אזרחיות, אבל בשנות ה־70 הן כונו זכויות אזרח. אלה לא זכויות של אזרחים, אלא זכויות הנתונות לכל אדם".

עו"ד עודד פלר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, אוקטובר 2025 (צילום: יובל יועז)

"מבחינת המהות, הפעילות של האגודה מתמקדת בזכויות אזרחיות, הנתונות לאזרחי ישראל ולמי שאינם אזרחי ישראל – עניינים מול המשטרה, חופש ביטוי, ומול שב"כ, פרטיות ומעקבים, קהילת הלהט"ב, זכויות נשים, זכויות ילדים, רווחה, דיור.

"יש לנו מחלקה שעוסקת בזכויות של החברה הערבית בישראל, היישובים הלא מוכרים בנגב, שוויון, הנגשה שפתית. ויש לנו כמובן מחלקות שעוסקות בפלסטינים בירושלים ובשטחים. ויש לנו גם עיסוק גדול בזכויות של מהגרים, זה צורך שצמח מהשטח ואני גאה על כך".

סוגיית זכויות המהגרים התעוררה לפני כשני עשורים, בשלהי כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון. בכנס בלשכת עורכי הדין אמר אז ברק לנוכחים: אם אתם רוצים שהעומס בבג"ץ יקטן – משרד הפנים צריך להתחיל לעשות את העבודה שלו.

בהמשך חוקקה הכנסת את החוק למניעת הסתננות, ופלר, שהוביל את העתירות לבג"ץ נגד התיקונים לחוק, הוא אחד מעורכי הדין הבודדים שיכול להתהדר בשלוש פסילות עוקבות בבג"ץ של החוק

בהמשך חוקקה הכנסת את החוק למניעת הסתננות, ופלר, שהוביל את העתירות לבג"ץ נגד התיקונים לחוק, הוא אחד מעורכי הדין הבודדים שיכול להתהדר בשלוש פסילות עוקבות בבג"ץ של החוק. שוב ושוב הכנסת חוקקה, בכל פעם הסדר פחות קיצוני הנוגע להחזקת מבקשי מקלט במתקן "חולות", ובכל פעם בג"ץ פסל את ההסדר בנימוק של חוסר מידתיות.

הטענה ב־20 השנה האחרונות, היא שעיסוק בזכויות אדם בישראל זה דבר שמאלני, ולכן האגודה היא בהגדרה ארגון שמאל.
"אני לא מרגיש צורך להצטדק. האגודה עוסקת בזכויות של בני אדם הנתונים תחת השלטון של מדינת ישראל, בין בישראל ובין בשטחים, ובכל מקום שהרשויות הישראליות משפיעות שם – שם אנחנו נהיה.

"יש כאן כמה מיליוני פלסטינים, וזה דבר מאוד משמעותי, צריך לטפל בו. הכיבוש הוא הפרת זכויות האדם הגדולה ביותר שיש כאן, אי אפשר להתעלם מזה. אם להתנגד לכיבוש זה שמאלני אז בסדר, שיהיה.

הפגנה בתל אביב נגד ההפיכה המשטרית, 4 לפברואר 2023 (צילום: אבשלום שושני, פלאש 90)

"אם היית שואל בשנות ה־80, אז גם להתעסק בזכויות של הומואים, לסביות וטרנסים, זה היה עניין שמאלני. שולמית אלוני התעסקה עם הדברים האלה, זה נחשב מוקצה. והיום זה הרבה יותר בקונצנזוס".

האם האגודה מתעסקת בהפרת זכויות אדם במסגרת הכיבוש, או בהתנגדות לכיבוש.
"אלה שני דברים שהולכים יד ביד. אנחנו לא חותרים לפתרון מדיני, מעולם לא עסקנו בזה. אבל אנחנו בפירוש עוסקים בהפרת זכויות אדם. אם אתה מסתכל על הפעילות שלנו, היא נוגעת למחסומים, לאלימות מתנחלים. הכיבוש לא יכול להיות שום דבר זולת משטר אוטוריטרי שפוגע בזכויות אדם. זו המשמעות של הכיבוש, וצריך להגיד את זה.

"הכיבוש לא יכול להיות שום דבר זולת משטר אוטוריטרי שפוגע בזכויות אדם. זו המשמעות של הכיבוש, וצריך להגיד את זה"

"בתוך ישראל מדברים על ההפיכה המשטרית ועל הסכנות לאובדן הליברליזם ומה זה אומר לחיות במשטר אוטוריטרי. אבל בשטחים יש דיקטטורה, זו המשמעות של כיבוש, יש מפקד צבאי ואתה לא שותף לקבלת החלטות, הדיסטופיה הזו קיימת.

"כשרוצים לסתום לך את הפה – אז סותמים לך את הפה, ואסור להפגין, והכניסה והיציאה שלך תלויה בהיתרים. זו המשמעות. אם אנחנו כולנו רוצים לומר שבישראל אנחנו לא מוכנים לקבל את זה וזו תהיה פגיעה בזכויות אדם – אז אני לא יכול להגיד את זה על הכיבוש? זו המשמעות של הכיבוש".