בדברי ימי עמנו, מהבית השני עד הלום, קללת החורבן מבית לא מרפה מאיתנו, למרות אלפי השנים שחלפו בגלות הארורה והדוויה. ניתן להקביל בין ימי בית שני למתרחש היום – לשאיפה לשלטון אבסולוטי, ולניסיונו של כוח השלטון להכפיף אליו את מערכת החוק בכוח הזרוע.
הדוגמה הבולטת לכך היא משפטו של אלכסנדר ינאי, מלך וכהן גדול – ריכוז כוח עצום פוליטי ודתי – מבית חשמונאי, ואשר נטה לצדוקים שייצגו את הכהונה והאצולה בעם.
ריכוז העוצמה, והקונפליקט שנוצר בינו לבין הסנהדרין – מערכת המשפט – שהרכינה את ראשה בפניו, הוביל להרס מערכת המשפט, ולפילוג בעם שהוביל למלחמת אזרחים נוראית, ובסופו של דבר לחורבן הבית השני.
אלכסנדר ינאי, מלך וכהן גדול, שנטה לצדוקים, מייצגי הכהונה והאצולה, ריכז כוח עצום, פוליטי ודתי. הקונפליקט בינו לבין הסנהדרין – מערכת המשפט – שהרכינה ראש בפניו, הוביל להרס מערכת המשפט ופילג את העם
כיום, בנימין נתניהו קרוב מאוד לשלטון יחיד במדינה – שולט ללא מצרים ברשות המבצעת, ששולטת ללא מצרים ברשות המחוקקת, שמנהלת מלחמת חורמה במערכת המשפט (התלויה על בלימה), ומובילה ביודעין למהפכה משטרית מדמוקרטיה לדיקטטורה.
משימתו של בג"ץ כשומר הסף האחרון בדמוקרטיה, הופכת להיות חשובה ביותר וקריטית להמשך קיום הדמוקרטיה והמדינה. אבל נראה שמערכת המשפט מורתעת מאוד מהממשלה ואינה מתעלה לגודל השעה, למשימה החשובה והקריטית ביותר העומדת לפתחה מאז קום המדינה – הגנה על הדמוקרטיה מפני מחריביה מבית. משימה הדורשת לכידות פנימית של מערכת המשפט, ובראשה לכידות של שופטי בית המשפט העליון מאחורי נשיא בית המשפט העליון.
תהליך ההתדרדרות לדיקטטורה החל בדיון בבג"ץ על מתן מנדט להרכבת ממשלה לאדם עם כתבי אישום מן החמורים בספר החוקים שלנו. 11 שופטי בג"ץ פסקו פה אחד שאין מקום למעורבותם בעניין. מה שמעורר את הפליאה הרבה בנדון, שלא הייתה כאן אף דעת מיעוט של אחד מתוך 11 השופטים שחשב אחרת.
הדיון בהחלטות בית דין פה אחד, התקיים כבר בימי הסנהדרין (בתקופת הבית השני), וכבר שם הבינו שמצב בו כולם פוסקים פה אחד ואין דעת מיעוט, הוא פסול מעיקרו, לדוגמה: במקרה בו סנהדרין קטנה העוסקת בדיני נפשות מצאה פה אחד את העומד לדין לפניה אשם, פוטרים אותו מעונש, כדברי רב כהנא: "סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו" (מסכת סנהדרין יז, א).
נתניהו קרוב מאוד לשלטון יחיד במדינה – שולט ללא מצרים ברשות המבצעת, השולטת ללא מצרים ברשות המחוקקת, שמנהלת מלחמת חורמה במערכת המשפט, ומובילה ביודעין מהפכה משטרית לדיקטטורה
בג"ץ אישר מתן מנדט לנתניהו להרכיב ממשלה, זה הותנה בחתימתו על מסמך ניגוד עניינים בכל הקשור למשפטו. מה שקרה מאז, נראה שנתניהו בהתמדה מפר את מסמך ניגוד העניינים – חותר לפיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה, ליצירת דה-לגיטימציה לנשיא בית המשפט העליון, להשתלטות על שאר מוקדי הכוח במינויים של עושי דברו, ובעיקר להשתלטות על מערכת המשפט. ותקצר כאן היריעה לרדת לנושא כאוב זה.
הדבר הבולט ביותר לכל זה הוא התנהלותו של משפט נתניהו, מחזה מביש, ותעודת עניות להרכב השופטים במשפטו. משפט שהפך לחוכא ואיטלולא. השופטים מרכינים ראש – מאימה או מבושה או שניהם גם יחד.
נתניהו הצהיר שהוא מחכה למשפטו על מנת להוכיח את צדקתו. בפועל, נראה שהוא מהתל בהרכב השופטים הדן במשפטו. רוב הדיונים או מתבטלים או נדחים, או מתקצרים. הגיעו הדברים לידי כך שאף עורך דינו החצוף של נתניהו מרשה לעצמו לגעור בראש הרכב השופטים, כי בקשתה לעיין במסמך שהציגה התביעה, לא נראתה לו.
ההיסטוריה הארוכה של עמנו (על פי המקורות בדברי חז"ל בתלמוד ובדבריו של יוסף בן מתתיהו) מראה לנו שכאשר השלטון שואף לכוח אבסולוטי, ומערכת המשפט מרכינה את ראשה בפני בעלי הכוח, זה מוביל לקטסטרופה.
דוגמה בולטת לכך היא משפטו של אלכסנדר ינאי – שביקש להכפיף את הדין לכוח. הוא עמד למשפט כי עבדו רצח נפש: "מעשה באלכסנדר ינאי שהרג עבדו את הנפש, והעמידוהו לדין" ( תלמוד בבלי, יט, ע"א). הדיון איננו פלילי־טכני בלבד, אלא שאלה של סמכות: האם ניתן לחייב את המלך להתייצב לדין על מעשה שנעשה על ידי מי שתחת מרותו.
ההיסטוריה של עמנו מראה, שכאשר השלטון שואף לכוח אבסולוטי, ומערכת המשפט מרכינה ראשה בפני בעלי הכוח, זה מוביל לקטסטרופה. דוגמה בולטת היא משפטו של אלכסנדר ינאי – שביקש להכפיף את הדין לכוח
שמעון בן שטח, נשיא הסנהדרין, דורש מינאי: "עמוד על רגליך ויעידו בך" (כפי שנדרש מכל נאשם). ינאי, מתיישב ומתעלם מסמכות בית הדין. במצב עדין זה, נשיא הסנהדרין מצפה לגיבוי משאר חברי הסנהדרין ואומר לינאי: "לא עלי אתה מביט – אלא על מי שאמר והיה העולם", כלומר: סמכות הדין אינה אישית שלי אלא אלוהית.
אבל, במקום שחברי הסנהדרין יעמדו מאחורי נשיא הסנהדרין, הם שותקים ומרכינים ראשם בפני השליט – "כיון שראו חכמים כך – כבשו פניהם בקרקע", איש אינו מגבה את נשיא הסנהדרין, והוא נותר לבדו מול הכוח המלכותי. התוצאה: ההליך המשפטי מתפרק – אין הכרעה משפטית, אין אכיפת דין, והסנהדרין מאבדת בפועל את סמכותה. ינאי רודף את החכמים, רבים מהם נהרגים או נמלטים, שמעון בן שטח נאלץ לברוח ולהסתתר. זהו כישלון מוסדי.
העקרון של שוויון בפני החוק – נשבר: עצם הזימון של ינאי לדין מבטא אידיאל רדיקלי: אין אדם מעל החוק. משפטו של ינאי מראה מה קורה כשהאידיאל אינו מגובה באומץ קולקטיבי. המסר אינו רק נגד ינאי, אלא נגד הסנהדרין: שתיקת החכמים היא כשל מוסרי. פחד הוא שותפות עקיפה לעוול. בית־דין שאינו עומד על סמכותו, מאבד אותה (הנמשל – הנשיא עמית ושופטי בית המשפט העליון).
משפטו של אלכסנדר ינאי אינו סיפור על מלך רע בלבד, אלא על שופט אמיץ אחד (נשיא הסנהדרין – שמעון בן שטח), שמנסה לרסן את הכוח, ושעומד לבדו מול כוח בלתי מרוסן של השלטון, ומול שתיקת חברי הסנהדרין שלא גיבו אותו. במסורת היהודית, הוא נחרט כסמל: לא לכישלון הדין – אלא לכישלון בני האדם להגן עליו. הסיפור נועד להראות את פחד הדיינים ואת תחילת הדרך שבה החוק נכנע לכוח, ולאובדן עצמאות המשפט.
במקום לעמוד מאחורי נשיא הסנהדרין ולגבותו, חברי הסנהדרין שתקו והרכינו ראש בפני השליט, ונשיא הסנהדרין נותר לבדו מול הכוח המלכותי. התוצאה: ההליך המשפטי התפרק והסנהדרין איבדה בפועל את סמכותה
גם יוסף בן מתתיהו (יוסיפוס פלאביוס), מתאר מצב זהה לזה שבמקורות התלמודיים. יוסיפוס אינו מתאר משפט, הוא מתאר מה קורה כשאין ריסון לכוח.
יוסיפוס רואה את הסיפור הזה כאזהרה היסטורית. המסר שלו ברור: חברה שמבטלת ביקורת, וממירה ויכוח באלימות – מאבדת את יכולת העמידה שלה מול האויב מבחוץ.
ינאי אינו רק דמות היסטורית, אלא אב-טיפוס של שליט שמבטל ביקורת, סימפטום מוקדם של מחלה שתגיע לשיאה בחורבן הבית. דוגמה לכך שעם יכול להפסיד את חירותו עוד לפני שהאויב מופיע.
העם, שברובו נטה לפרושים, ראה את ריכוז הכוח בידי ינאי כבעייתי מאוד. יוסיפוס מספר על אירוע האתרוגים בחג הסוכות, בו ההמון רוגם את ינאי באתרוגים: "בעת החג, כאשר עמד אלכסנדר להקריב על המזבח ככהן גדול, השליך עליו ההמון אתרוגים, כי סברו שאינו ראוי לכהונה" (קדמוניות היהודים ספר י"ג, פרק י', פסקה ה').
התגובה האלימה של ינאי – מובילה למלחמת אזרחים: "וכאשר ראה המלך את הבוז שהפגינו כלפיו, ציווה על חייליו להכות בהם ללא רחמים, ורבים מן העם נהרגו במקדש עצמו, והחג נהפך לאבל גדול" (קדמוניות היהודים ספר י"ג, פרק י', פסקה ו').
ינאי אינו רק דמות היסטורית, אלא אב-טיפוס של שליט שמבטל ביקורת, סימפטום מוקדם של מחלה שתגיע לשיאה בחורבן הבית. דוגמה לכך שעם יכול להפסיד את חירותו עוד לפני שהאויב מופיע
בנוסף, "אלכסנדר ציווה לצלוב כשמונה מאות מן היהודים, ובעודם חיים הוציאו להורג את נשותיהם ואת ילדיהם לעיניהם" (קדמוניות היהודים, ספר י"ג, פרק י"ד, פסקה ב').
יוסיפוס ראה בסיפור זה שבר לאומי שהוביל לחורבן: "וכך הרגו היהודים זה את זה יותר משעשו אויביהם, ומעשיהם בידיהם היו קשים יותר מכל פגעי המלחמה" (מלחמות היהודים ספר א', פרק ד', פסקה ו').
החורבן מתחיל מבפנים, האויב החיצוני רק מנצל מצב קיים. הלקח ההיסטורי הכללי: "הפילוגים הפנימיים היו ראשית כל הרעות, ומהם צמחה המפלה הגדולה" (מלחמות היהודים, ספר א', פרק י', פסקה א).
הסיפור הזה מימי בית שני שחוזר על עצמו כעת בדיוק מצמרר (התנעת ההפיכה המשטרית שהביאה לפילוג בעם והחלשת צה"ל, וניצול המצב על ידי האויב בשבעה באוקטובר 2023), חייב להדליק נורה אדומה בוהקת אצל אלה שמובילים לדיקטטורה.
לאט לכם, אתם מובילים את המדינה ואת כל העם היהודי לחורבן. ומערכת המשפט, או מה שנותר ממנה, חייבת להתלכד, ללא מורא, באומץ לב, לשמור על מה שנותר מהדמוקרטיה. אתם שומר הסף האחרון שנותר בפני הדיקטטורה, אשר אם חלילה תגיע, זה יוביל להתפוררות וחורבן.
כדאי מאוד לממשלה ובעיקר לעומד בראשה, ללמוד מהווידוי הפוליטי של אלכסנדר ינאי על ערש דווי: ינאי, סמוך למותו, פונה לאשתו שלומציון, ומודה למעשה בכישלונו. הוא מייעץ לה להשלים עם הפרושים, משום שהם בעלי השפעה מכרעת על העם, לוותר על עימות עם החכמים, ולבסס את שלטונה דרך הסנהדרין.
הסיפור הזה מימי בית שני, שחוזר על עצמו כעת בדיוק מצמרר – הפיכה משטרית שהביאה לפילוג בעם והחלשת צה"ל, וניצול המצב על ידי האויב ב-7/10, חייב להדליק נורה אדומה בוהקת אצל המובילים לדיקטטורה
אותו מלך שרדף את הפרושים באכזריות, מכיר בסוף ימיו שבלעדיהם אין שלטון יציב. זו לא חרטה מוסרית מלאה – אלא הכרה פוליטית מאוחרת מדי (קדמוניות היהודים – ספר י"ג, פרק ט"ו, פסקה ה').
יחיאל גלבוע הוא ד\"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומאמר מרתק, לא הכרתי את ספור המשפט ובכלל. תודה, יחיאל.המצב הנוכחי קשה יותר כי בניגוד לתקופת ינאי הפעם למלך יש תמיכה רחבה מאוד בעם, ואין אפילו בן שטח אחד בעליון. אני מקווה שאיש מעבדיו של ינאיהו הנוכחי לא יקרא את המאמר, כי הוא ומשפחתו עשויים לאמץ הרעיון של הצליבה ההמונית והריגת בני המשפחה.
אני אומנם לא בר סמכה בנושא ממלכת החשמונאים אבל כבר לפני שנתיים/שלוש טענתי שממלכת החשמונאים גרמה לחורבן הבית עקב המלחמות הפנימיות בין הורקנוס השני ואריסתובולוס השני שנלחמו האחד מול השני והזמינו כול אחד מצידו את הרומאים לבוא לעזור לו. כך חוסלה הממלכה בלי שהרומאים היו צריכים להקיז דם. כך אנו מאבדים את המדינה היום. כבר עכשיו טרמפ לא שואל אותנו מי יהיה השליט בעזה ומחר התורכים ינהלו את הגדה יחד עם עזה בשת"פ עם החמאס . כך ישראל תאבד את העצמאות כי את הדמוקרטיה היא כבר איבדה.
מצבנו חמור יותר מזה המתואר, משום שהחברה מוסדות המדינה וכוחות הבטחון מותקפים משני כיוונים עברינים ובוגדים מהליכוד וממסד דתי כיתתי חמוש וציבור שטוף מוח בהבלים של דת פולחן ופעילות עבריינית שמקבל שוחד על בסיס חודשי כדי שימשיך לתקוף ולהשמיד מפנים.