קצת אחרי חצות הלילה, בין שישי לשבת, השקט המתוח שאפף את קראקס, בירת ונצואלה, הופר באחת. בתוך דקות ספורות, הרשתות החברתיות הוצפו בסרטונים רועדים שצולמו מטלפונים ניידים, המתעדים הבזקים מסנוורים קורעים את שמי העיר, מלווים ברעמי פיצוצים שהרעידו את החלונות בשכונות המגורים.
תושבי העיר, למודי סבל ומשברים, יצאו למרפסות ולרחובות בחשש כבד, מנסים להבין אם מדובר בעוד ניסיון הפיכה כושל, בתקלה ברשת החשמל הקורסת, או בתחילתו של אירוע גדול הרבה יותר.
"אנחנו שומעים פיצוצים ורואים אור בכל מקום. אנחנו מפחדים", סיפרה כרמן הידאלגו, תושבת קראקס, לסוכנות הידיעות AP בדקות הראשונות של הכאוס. היא לא הייתה לבד; מיליוני אזרחים המתינו בחרדה לבאות. כשהבוקר עלה על הבירה הוונצואלית, הערפל התפזר והתחלף במציאות חדשה ומטלטלת: הפעם לא היה מדובר בגל שמועות.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע שארה"ב פתחה ב"מתקפה רחבת היקף" נגד ונצואלה. הוא גם הודיע כי הנשיא הסוציאליסטי ניקולס מדורו "נלכד" והוטס אל מחוץ לגבולות המדינה
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע ברשת החברתית שלו, TruthSocial, שארה"ב פתחה ב"מתקפה רחבת היקף" נגד ונצואלה. הוא גם הודיע כי הנשיא הסוציאליסטי ניקולס מדורו "נלכד" והוטס אל מחוץ לגבולות המדינה. במקביל, השלטונות ההמומים בקראקס פרסמו הודעת חירום שקראה לתומכי המשטר לצאת להגן על המהפכה: "אל העם – צאו לרחובות!"
הלילה הסוער הזה היה נקודת השיא הבלתי נמנעת של קמפיין אמריקאי שהלך והסלים במשך חודשים ארוכים – קמפיין שממשל טראמפ הציג כ"מלחמה בנרקו-טרור", אך בקראקס, במוסקבה ובטהרן ראו בו משהו אחר לגמרי: מבחן כוח גלובלי הקובע מי מכתיב את כללי המשחק.
מלחמה בלב ים
כדי להבין את הדרמה של הלילה האחרון, חייבים להביט לאחור, אל הקיץ והסתיו של 2025. בעוד העולם היה עסוק במוקדי סכסוך אחרים, הצי האמריקאי החל בניהול מלחמת התשה ימית בים הקריבי ובאוקיינוס השקט.
תחת הכותרת של "מלחמה בסמים", ארה"ב החלה לתקוף באופן שיטתי סירות מהירות שנחשדו בהברחת קוקאין מוונצואלה. לפי הדיווחים המצטברים, במתקפות הללו נהרגו עשרות בני אדם, ומספר ההרוגים הכולל בחודשים האחרונים כבר חצה את ה-100.
חבר הקונגרס הדמוקרטי אדם סמית תיאר תמונת מצב מצמררת מאחת התקריות: "שני אנשים חשופי חזה שנאחזים בחרטום של סירה הפוכה שיצאה מכלל שימוש… עד שהטילים מגיעים והורגים אותם"
העדויות מהים היו קשות. חבר הקונגרס הדמוקרטי אדם סמית, שקיבל תדרוכים על הפעולות, תיאר תמונת מצב מצמררת מאחת התקריות: "שני אנשים חשופי חזה שנאחזים בחרטום של סירה הפוכה שיצאה מכלל שימוש… עד שהטילים מגיעים והורגים אותם". הביקורת בסנאט על היעדר ביסוס חוקי למהלכים הללו הייתה חריפה, אך היא לא עצרה את מכונת המלחמה.
בנובמבר האחרון, ההיערכות הפכה מפעילות שיטור אגרסיבית למבצע צבאי מלא. נושאת המטוסים הגרעינית "ג'רלד ר. פורד" הגיעה לקריביים, מלווה בכוח אדיר שהוערך בכ-12 אלף חיילים ובתריסר ספינות מלחמה. המבצע זכה לשם הקוד Operation Southern Spear ("חנית דרומית").
ההסלמה לא נותרה בים בלבד; ה-CIA ארגן תקיפות רחפנים מדויקות באזורי עגינה בתוך ונצואלה, שנחשדו כמשמשים את קרטלי הסמים – פעולה ישירה ראשונה על אדמת המדינה הריבונית.
טראמפ עצמו לא הסתיר את כוונותיו. כבר באוקטובר הוא הצהיר שאישר ל-CIA לפעול "משתי סיבות": "ראשית, הם (ונצואלה) רוקנו את בתי הכלא שלהם לתוך ארצות הברית… והדבר השני, הסמים".
בתחילת דצמבר האיום הפך למוחשי עוד יותר כשהנשיא צייץ איום על "מצור מלא ומוחלט", והוסיף אזהרה גלובלית: "כל מדינה או אדם שיעשו עסקים עם ונצואלה… יוטלו עליהם מיד סנקציות משניות".
טראמפ עצמו לא הסתיר את כוונותיו. כבר באוקטובר הוא הצהיר שאישר ל-CIA לפעול "משתי סיבות": "ראשית, הם (ונצואלה) רוקנו את בתי הכלא שלהם לתוך ארצות הברית… והדבר השני, הסמים"
בלב הטיעון האמריקאי הרשמי להסלמה עומד נרטיב הפשע. ממשל טראמפ עדכן את הקונגרס באוקטובר שארה"ב נמצאת ב"עימות מזוין" לא עם מדינה, אלא עם קרטלי סמים. הטענה המרכזית הייתה שמדורו – יורשו בן ה-63 של הוגו צ'אבס -אינו נשיא לגיטימי, אלא ראש ארגון פשע הממלא תפקיד מרכזי באספקת סמים "שהורגים אמריקאים".
הממשל השתמש בכלים משפטיים כדי להכשיר את הפעולה הצבאית. שני ארגונים הוגדרו כ"ארגוני טרור זרים" (FTO): כנופיית Tren de Aragua, שמקורה בבתי הכלא האלימים של ונצואלה והתפשטה ברחבי היבשת, ו-Cartel de los Soles ("קרטל השמשות").
המונח האחרון, שהיה במקור כינוי עמום לקצינים מושחתים בשנות ה-90, הפך בפי הממשל האמריקאי לשם נרדף לממסד הביטחוני של ונצואלה כולו.
עם זאת, המודיעין האמריקאי עצמו מצייר תמונה מורכבת יותר. הנתונים מצביעים על כך שוונצואלה אכן משמשת כציר מעבר מרכזי לקוקאין בדרכו למערב ומקלט לקבוצות פשיעה, אך היא אינה המקור לפנטניל – הסם הסינתטי הקטלני האחראי לרוב מקרי המוות ממנת יתר בארה"ב.
ממשלת ונצואלה, מצדה, דחתה את ההאשמות וכינתה אותן "בדיה מגוחכת" שנועדה "להצדיק התערבות בלתי לגיטימית".
הנתונים מצביעים על כך שוונצואלה אכן משמשת כציר מעבר מרכזי לקוקאין בדרכו למערב ומקלט לקבוצות פשיעה, אך היא אינה המקור לפנטניל – הסם הסינתטי הקטלני האחראי לרוב מקרי המוות ממנת יתר בארה"ב
נשיא לא לגיטימי
בתוך סבך האינטרסים של נפט וסמים, אסור לשכוח את הפצע הפתוח שמדמם בלב החברה הוונצואלית: הבחירות השנויות במחלוקת של יולי 2024.
האופוזיציה המאוחדת, בראשות המועמד אדמונדו גונזלס אורוטיה והמנהיגה הכריזמטית מריה קורינה מצ'אדו, הציגה בפני העולם אלפי פרוטוקולים רשמיים מקלפיות, שהוכיחו לטענתם ניצחון סוחף בפער עצום על פני הנשיא המכהן. אולם המוסדות בקראקס, הנאמנים למשטר, סיפרו סיפור אחר.
ועדת הבחירות הכריזה על מדורו כמנצח מבלי לפרסם את הנתונים הגולמיים, ובית המשפט העליון אשרר את התוצאה במהירות. ארה"ב ומדינות רבות במערב סירבו להכיר בניצחונו של מדורו והכריזו על גונזלס כנשיא הנבחר.
ועדת הבחירות הכריזה על מדורו כמנצח מבלי לפרסם את הנתונים הגולמיים, ובית המשפט העליון אשרר את התוצאה במהירות. ארה"ב ומדינות רבות במערב סירבו להכיר בניצחונו של מדורו והכריזו על גונזלס כנשיא הנבחר
עבור ממשל טראמפ, המבוי הסתום הזה סיפק את הצידוק המוסרי האולטימטיבי לפעולה: בעיני הבית הלבן, מדורו אינו רק "נרקו-טרוריסט", אלא גוזל שלטון שאיבד את המנדט העממי שלו. הנרטיב הזה אפשר לוושינגטון למסגר את המבצע הצבאי לא ככיבוש, אלא כ"שחרור" והחזרת הדמוקרטיה לבוחרים.
אבל אידאולוגיה היא רק חלק מהסיפור. מאחורי הקלעים פועלים כוחות גיאופוליטיים אדירים. באוקטובר פרסם טראמפ את אסטרטגיית הביטחון הלאומי שלו, ובה הצהרה דרמטית כי יש "להחיות מחדש" את דוקטרינת מונרו.
תפיסה זו, שמקורה במאה ה-19, קובעת כי חצי הכדור המערבי הוא אזור השפעה אמריקאי בלעדי, וכל מעורבות של מעצמה זרה בו תיחשב לפעולה עוינת.
![מפגינים תומכי משטר מדורו מחזיקים בשלטים שעליהם כתוב: "טראמפ הליצן, אם אתה נגד מדורו - אתה גם נגדי", קראקס, ונצואלה, 15 בנובמבר 2025 (צילום: AP Photo/Ariana Cubillos)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/01/AP25320003183093.jpg "מפגינים תומכי משטר מדורו מחזיקים בשלטים שעליהם כתוב: "טראמפ הליצן, אם אתה נגד מדורו - אתה גם נגדי", קראקס, ונצואלה, 15 בנובמבר 2025 (צילום: AP Photo/Ariana Cubillos)")
כאן נכנסת לתמונה "הברית האנטי-אמריקאית". תחת סנקציות כבדות, משטר מדורו הידק את יחסיו עם סין, רוסיה ואיראן. מנקודת המבט של הבית הלבן, הנוכחות הסינית במכרות וונצואלה והספינות האיראניות בנמליה הן חציית קו אדום. המסמך האסטרטגי רומז בבירור שהשפעה אמריקאית נועדה למנוע מבייג'ינג גישה למשאבים קריטיים ולמתקנים צבאיים בחצר האחורית של ארה"ב.
מדורו עצמו, עוד לפני שנעלם הלילה, חזר והזהיר שהיעד האמיתי הוא העושר הלאומי. "אנחנו חייבים להתחיל לדבר ברצינות על מה שהממשל האמריקאי מחפש – לתפוס את כל הנפט, הגז, הזהב והעושר של ונצואלה", אמר בנאום לאחרונה, וטען שוושינגטון רוצה "להפוך את ונצואלה לקולוניה".
"אנחנו חייבים להתחיל לדבר ברצינות על מה שהממשל האמריקאי מחפש – לתפוס את כל הנפט, הגז, הזהב והעושר של ונצואלה", אמר מדורו בנאום לאחרונה, וטען שוושינגטון רוצה "להפוך את ונצואלה לקולוניה"
דייוויד סמילדה, מומחה לוונצואלה מאוניברסיטת טוליין, מסכים שהתמונה רחבה: "הרעיון שיש לך מדינה כזו בחצר האחורית שלנו, עשירה בנפט ומינרלים, כשהבעלות ברית העיקריות שלה הן סין ורוסיה – זה משהו שלא באמת מסתדר עם תפיסת העולם של טראמפ".
לצד הנפט והגיאופוליטיקה, מנוע נוסף דוחף את ממשל טראמפ: ההגירה. האוכלוסייה הוונצואלית בארה"ב זינקה בכ-600% בשני העשורים האחרונים. טראמפ, שרץ בבחירות על הבטחה ל"גירוש המוני עכשיו", רואה בשינוי המשטר בקראקס מפתח לפתרון המשבר בגבול.
הממשל פועל כעת לבטל את המעמד החוקי של מאות אלפי מהגרים, והפלת מדורו עשויה לאפשר את החזרתם ולעצור את גל הפליטים בנקודת המקור. בנוסף, שר החוץ מרקו רוביו דוחף להפלת מדורו כדרך להחליש את המשטר בקובה, שנשען על הנפט הוונצואלי.
הבוקר שאחרי
בוונצואלה, הבוקר הזה מביא עמו חוסר ודאות משתק. הצבא מנסה להציג חזית מאוחדת. שר ההגנה ולדימיר פדרינו לופס הופיע בטלוויזיה והבהיר שהמדינה "שוללת" כל נוכחות של כוחות זרים. "ונצואלה החופשית, העצמאית והריבונית דוחה את נוכחותם של כוחות צבא זרים על אדמתה. היום אנחנו קומצים אגרוף", אמר במסר לוחמני.
מנגד, באופוזיציה חוגגים בזהירות. מנהיגת האופוזיציה מצ'אדו, זוכת פרס נובל לשלום, אמרה לכתבים שהיא "בהחלט" תומכת באסטרטגיה של טראמפ. "אנחנו מבקשים את זה כבר שנים, אז סוף סוף זה קורה", אמרה, וטענה שטראמפ מציב סוף סוף את ונצואלה במקום הראוי לה – כעדיפות עליונה בביטחון הלאומי האמריקאי.
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא לא רק מה יעלה בגורלו של מדורו, אלא כיצד יגיב "ציר ההתנגדות" העולמי למציאות שבה וושינגטון מחליטה להפוך את השולחן
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא לא רק מה יעלה בגורלו של מדורו, אלא כיצד יגיב "ציר ההתנגדות" העולמי למציאות שבה וושינגטון מחליטה להפוך את השולחן. במוסקבה, הקרמלין מיהר לגנות את המתקפה וכינה אותה "מעשה של תוקפנות מזוינת", בדרישה לכבד את ריבונותה של ונצואלה.
התגובה החריפה ביותר הגיעה מטהרן. איראן, שרואה בוונצואלה שותפה אסטרטגית לעקיפת סנקציות, גינתה את התקיפה כ"הפרה בוטה" של הריבונות והשלמות הטריטוריאלית. האיראנים קראו למועצת הביטחון של האו"ם "לנקוט צעדים דחופים להפסקת התוקפנות".
איראן, שרואה בוונצואלה שותפה אסטרטגית לעקיפת סנקציות, גינתה את התקיפה כ"הפרה בוטה" של הריבונות והשלמות הטריטוריאלית. האיראנים קראו למועצת הביטחון "לנקוט צעדים דחופים להפסקת התוקפנות"
עבור איראן, כמו עבור רוסיה, המתקפה היא תקדים מסוכן: אם ארה"ב מעזה להנחית מכה צבאית ישירה על בעלת ברית לכאורה ולהחליף משטר בכוח הזרוע, מה זה אומר על גבולות הכוח האמריקאי באזורים אחרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו