במשך אלפי שנים עיטרו את קירות ארמון נִינְוֵה מאות תבליטי אבן מרהיבים, שתיארו את מסעות הכיבוש הנועזים של סנחריב, המלך האשורי האגדי מהמאה השמינית לפנה"ס, כפי שהם מופיעים בהרחבה במקורות האשוריים ובתנ"ך.
בשנת 2016 חדרו מחבלי דאעש לארמון, הממוקם במוסול שבעיראק, וניפצו את הממצאים באופן שיטתי. הפסלים, ששרדו במשך עידנים, אפשרו לחוקרים בני-זמננו להשוות מאז המאה ה-19 בין המידע המקראי על סנחריב לבין מקורות היסטוריים וממצאים ארכאולוגיים. אלמלא הושמדו, סביר להניח שהיו יכולים לשפוך אור נוסף על תקופה זו.
בין האוצרות שנופצו במסע ההרס של ארגון הטרור היה לוח אבן שעיטר את חדר הכס המפואר של סנחריב. חוקרים קבעו בעבר כי הלוח מתאר את המצור האשורי על העיר הפלשתית אלתקה.
בין האוצרות שנופצו במסע ההרס של ארגון הטרור היה לוח אבן שעיטר את חדר הכס המפואר של סנחריב. חוקרים קבעו בעבר כי הלוח מתאר את המצור האשורי על העיר הפלשתית אלתקה
אולם מחקר חדש, המנתח תצלומים ורישומים של התבליט (שלא זכה לתשומת לב רבה לפני שהושמד), קובע כי הוא מציג למעשה את ירושלים – ובכך מהווה את התיאור הקדום ביותר הידוע של העיר.
הסברה המקובלת במחקר כיום היא שמפת מידבא – פסיפס הנמצא בכנסייה ביזנטית מהמאה השישית לספירה בירדן של ימינו – היא הייצוג הקדום ביותר של ירושלים ששרד עד ימינו. אך המחקר שפורסם באוקטובר בכתב העת היוקרתי "Journal of Near Eastern Studies" של אוניברסיטת שיקגו בארצות הברית, מציע כי בארמון הדרום-מערבי בנינווה היה תיאור הקדום ב-1,200 שנה מזה של מידבא.
"זו תמונה ייחודית של הצבא האשורי עוזב עיר זרה ומותיר אותה שלמה, והדבר תואם הן את גרסתו של סנחריב לאירועים בירושלים והן את התיאור המקראי", אמר כותב המחקר, סטיבן קומפטון מאוניברסיטת דרום אפריקה, בריאיון טלפוני עם זמן ישראל.
בחדר הכס היו לפחות 33 לוחות מגולפים שהציגו את מעלליו של סנחריב, שמלך בין השנים 705 ל-681 לפנה"ס. "חדר הכס של סנחריב היה החדר הגדול ביותר בארמון, באורך של כ-50 מטרים", ציין קומפטון.
ארכאולוגים בריטים ערכו חפירות שיטתיות באתר כבר באמצע המאה ה-19 ותיעדו את ממצאיהם ברישומים מפורטים. הלוחות שנשתמרו בצורה הטובה ביותר הועברו ללונדון והם מוצגים עד היום במוזאון הבריטי.
ארכאולוגים בריטים ערכו חפירות שיטתיות באתר כבר באמצע המאה ה-19 ותיעדו את ממצאיהם ברישומים מפורטים. הלוחות שנשתמרו בצורה הטובה ביותר הועברו ללונדון והם מוצגים עד היום במוזאון הבריטי
בין הממצאים ישנם תבליטים מחדר אחר בארמון המתארים את חורבנה של העיר היהודאית לכיש בידי סנחריב – ככל הנראה במהלך אותו מסע בשנת 701 לפנה"ס שבו הטיל מצור על ירושלים.
הרשומות ההיסטוריות של סנחריב מתעדים את אותו מסע צבאי – השלישי של המלך האשורי – שבו שטף צבאו את פיניקיה, ירד לאורך חופי הלבנט, ולבסוף תקף את ממלכת יהודה שבפנים הארץ, אשר נתמכה בידי מצרים, יריבתה הגדולה של אשור.
לפי המחקר המקובל, אותו מסע מתואר על הקיר הימני של חדר הכס בסדרת לוחות המציגים שלושה אתרים שנכבשו, אף שזהות המקומות המוצגים הייתה נושא לוויכוח ממושך בקרב חוקרים.
לפי המחקר המקובל, אותו מסע מתואר על הקיר הימני של חדר הכס בסדרת לוחות המציגים שלושה אתרים שנכבשו, אף שזהות המקומות המוצגים הייתה נושא לוויכוח ממושך בקרב חוקרים
הקטע המדובר כולל את לוח מספר 28, המציג חומת עיר מפוארת ודמות יחידה האוחזת חפץ על גג מבנה מרשים. בעבר נטו חוקרים לזהות את התבליט כתיאור תבוסתה של מצרים בידי אשור באלתקה, שם תיעד סנחריב ניצחון צבאי גדול על המצרים והפלשתים.
לפני כשני עשורים שקל החוקר השווייצרי כריסטוף אוהלינגר את האפשרות שלוח 28 מציג למעשה את ירושלים, אך לא הגיע למסקנה חד-משמעית.
במחקרו החדש, קומפטון לוקח את הרעיון צעד אחד קדימה. הוא מציע ניתוח מחודש של רצף הדימויים ומעלה כמה טיעונים התומכים בטענה כי ירושלים היא הפרשנות הנכונה ללוח שנופץ: חומת העיר המוקפת בצבא אשורי, הארמון המלכותי שבתוכה, והדמות הבודדת המייצגת, לטענתו, את חזקיהו מלך יהודה.
"לכוד כציפור"
אחד הטיעונים שמעלה קומפטון הוא שהתמונה עולה בקנה אחד עם תיאורי המצור שהטיל סנחריב על ירושלים. אף שהנרטיב המקראי וספרי השנים האשוריים נבדלים בפרטים, שני המקורות מתארים עימות שבסופו נותרת ירושלים עומדת על תילה.
"בדרך כלל, בתבליטים אשוריים, רואים ערים שנבזזות ונשרפות, וחיילים אשוריים הנושאים עמם את האוצרות ואת השבויים", הסביר קומפטון. לעומת זאת, לוח 28 מציג עיר עומדת, ללא סצנות קרב כאוטיות בתוכה.
"בדרך כלל, בתבליטים אשוריים, רואים ערים שנבזזות ונשרפות, וחיילים אשוריים הנושאים עמם את האוצרות ואת השבויים", הסביר קומפטון. לעומת זאת, לוח 28 מציג עיר עומדת, ללא סצנות קרב כאוטיות בתוכה
בתנ"ך מסופר שחזקיהו שילם לסנחריב מס כבד כדי שיעזוב את העיר. לאחר שהמלך האשורי בכל זאת צר על ירושלים ונשבע להשמידה, הוכה צבאו בידי מלאך אלוהים ואיבד 185,000 איש בלילה אחד. "וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה", נכתב בספר מלכים ב', פרק י"ט פסוק ל"ו.
בספרי השנים של סנחריב מתפאר המלך כי כלא את חזקיהו בתוך העיר, אך לא כי בזז אותה. הוא מצהיר: "את חזקיהו… כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב".
קומפטון מציין כי הדמות היחידה הנראית על גג המבנה נראית כדמות מלכותית העומדת לבדה. "בתמונה הזאת, מימין לכיסאו, יש דמות שמחזיקה נס, והנס הוא סמל למלכות", ציין קומפטון. "בדרך כלל רואים את מגיני העיר יורים חיצים או משליכים אבנים. במקרה הייחודי הזה יש מה שנראה כמלך כדמות יחידה".
קומפטון הצביע גם על הסגנון האדריכלי בלוח 28, שלדבריו כולל אלמנטים של קונסולות – אבנים בולטות המשמשות לתמיכה באזור מוגבה שרחב יותר מן הבסיס עליו הוא ניצב
קומפטון הצביע גם על הסגנון האדריכלי בלוח 28, שלדבריו כולל אלמנטים של קונסולות – אבנים בולטות המשמשות לתמיכה באזור מוגבה שרחב יותר מן הבסיס עליו הוא ניצב.
"זה די מתוחכם", אמר. "המגדלים האלה מתרוממים ותומכים בחדר שבראשם. החדר רחב יותר מבסיס המגדל, ולכן הוא נתמך באמצעות קונסולות. ישנו מפלס שני של ביצורים מעל המגדל, כך שיש כאן שתי שכבות של קונסולות".
קומפטון הוסיף כי "אם בוחנים את תבליטי סנחריב, מוצאים מגוון סגנונות אדריכליים, אך רק שלושה תבליטים מציגים את הסגנון הספציפי הזה". לדבריו, מלבד לוח 28, סגנון זה מופיע גם בתבליט המתאר את לכיש, הכולל מגדלים זהים בעלי קונסולות כפולות.
החוקרים טרם הגיעו להסכמה לגבי זהות העיר השלישית המציגה סגנון זה, אך התמונה כוללת מאפיינים מימיים (ככל הנראה חפיר ונהר), שהובילו חלק מהחוקרים לזהות אותה עם גת הקדומה.
ממצאי חפירות מתקופת סנחריב מצביעים על כך שגת הייתה בעלת אופי יהודאי, וכתובת של סנחריב תיארה את העיר כמי שהייתה בעבר פלשתית אך הוחזקה בידי חזקיהו
ממצאי חפירות מתקופתו של סנחריב מצביעים על כך שגת הייתה בעלת אופי תרבותי יהודאי, וכתובת של סנחריב תיארה את העיר כמי שהייתה בעבר פלשתית אך הוחזקה בידי חזקיהו. לדברי קומפטון, אם שתי הערים האחרות המציגות סגנון אדריכלי זה הן ערי יהודה, סביר להניח שגם העיר בלוח 28 היא עיר ביהודה.
בתמונה נראה מרווח גדול המפריד בין חומת העיר לבין המבנה הפנימי שעליו עומדת הדמות. קומפטון מציע כי הדבר מייצג את החפיר היבש שלדעת ארכאולוגים הפריד בין הר הבית לבין עיר דוד והארמון המלכותי שמתחתיו. כך בדיוק היו רואים את העיר התוקפים האשורים, שלפי מקורות עתיקים הגיעו אל ירושלים מצפון.
"האשורים נטו לתאר ערים באמצעות המאפיינים הייחודיים שהבליטו אותן", אמר קומפטון. "אנו יודעים מישעיהו פרק י' ומכתבי יוסף בן מתתיהו שהאשורים פלשו מצפון, וזו הפרספקטיבה שהאמן בחר לאמץ".
"מזווית ראייה זו, הר הבית נמצא בקדמת התמונה, ועיר דוד הישנה – היישוב המקורי של ירושלים – נמצאת ברקע", הוסיף.
הקשר לאושו
התיאוריה של קומפטון כוללת גם הערכה מחדש של הלוח הראשון ברצף, שבעבר נחשב כמתאר את העיר הפיניקית צור (תיאוריה שנזנחה ברובה בשנות ה-90). במקביל, הוא דוחה את התיאוריה המתחרה שלפיה הלוח מציג את העיר יפו.
התיאוריה של קומפטון כוללת גם הערכה מחדש של הלוח הראשון ברצף, שבעבר נחשב כמתאר את העיר הפיניקית צור (תיאוריה שנזנחה ברובה בשנות ה-90)
במקום זאת, מציע קומפטון לזהות את העיר עם אושו (Ushu), מרכז פיניקי נוסף, זיהוי המחזק את הטענה שהקיר מציג את שלוש הממלכות לפי סדר כיבושן.
"פיניקיה הייתה הממלכה הראשונה שסנחריב כבש במסעו הצבאי השלישי", הסביר הדוקטורנט. "היסטוריון האמנות ג'ון מלקולם ראסל כבר זיהה את הממלכה השנייה על הקיר כפלשת, הממלכה השנייה שסנחריב כבש. מכאן, כברירת מחדל, מתבקש שהממלכה השלישית תהיה יהודה".
הוא ציין שאושו וירושלים מוזכרות יחד גם במקום אחר באותו חדר: "בחדר הכס, ליד הכניסה הראשית, ניצבו שני שוורים עם כתובות. הכתובות מזכירות רק עיר פיניקית אחת – אושו, ועיר יהודאית אחת – ירושלים. אני סבור שכאשר מביטים על הקיר, רואים שם את אושו ואת ירושלים".
עם זאת, לא כל החוקרים מסכימים עם זיהוי לוח 28 כירושלים.
"אני חושב שהוא טועה", אמר פרופ' דנאל קאהן מאוניברסיטת חיפה, מומחה להיסטוריה אשורית שפרסם ב-2020 ספר על מסע סנחריב נגד יהודה בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. קאהן, הסבור שתבליט אחר בארמון נינווה מציג את ירושלים, הסביר שבעבר תמך גם הוא בתיאוריה של לוח 28, אך מאז שינה את דעתו.
"קומפטון לא לוקח בחשבון שהלוח נמצא על אותו קיר כמו תיאור הקרב נגד המצרים שהתרחש במישור אלתקה, והתמונה אמורה להציג עיר שנמצאת בסמיכות למישור"
"[קומפטון] לא לוקח בחשבון שהלוח נמצא על אותו קיר כמו תיאור הקרב נגד המצרים שהתרחש במישור אלתקה, והתמונה אמורה להציג עיר שנמצאת בסמיכות למישור", אמר קאהן בשיחה עם זמן ישראל.
קאהן סבור שיש לזהות את העיר עם עקרון, עיר פלשתית נוספת בשפלת יהודה, שמלכה נשבע אמונים לסנחריב והוחזר למלכותו לפי המקורות האשוריים. "הסביבה המוצגת בתבליט היא מישורית ולא הררית, כך שהיא מתאימה לעקרון הרבה יותר מאשר לירושלים", טען קאהן.
קומפטון השיב לטענה זו בכך שאמנים אשוריים נהגו לתאר אירועים שונים, שהתרחשו במרחק רב זה מזה, במה שנראה כסצנה אחת רציפה. לכן, לשיטתו, אין הכרח שהעיר ממוקמת בשפלה.
קומפטון השיב לטענה בכך שאמנים אשוריים נהגו לתאר אירועים שונים, שהתרחשו במרחק רב זה מזה, במה שנראה כסצנה אחת רציפה. לכן אין הכרח שהעיר ממוקמת בשפלה
מאמרו כולל ניתוח של התמונה הארוכה ביותר מאולם אחר בארמונו של סנחריב, המציגה אירועים בזמנים ובמקומות שונים ללא כל הפרדה ויזואלית – סגנון המכונה "נרטיב רציף" שהיה פופולרי בעולם העתיק. קומפטון טוען כי סגנון זה שימש גם בחדר הכס.
"כשמסתכלים על הקיר הזה, רואים באותה תמונה את פלשת ואת העיר שמימין לה. אין ביניהן הפסקה, אלא רק את הצבא האשורי שנע בין שני המקומות. לכן הניחו בעבר שהעיר בלוח 28 היא חלק מסצנת הקרב בפלשת", הסביר קומפטון.
לדבריו, חוקרים מודרניים מושפעים ממוסכמות אמנותיות עכשוויות, "שבהן אנו מפרידים ויזואלית אירועים שונים באמצעות מסגרות בסגנון קומיקס, ריבוע אחר ריבוע".
"בחדר הכס של סנחריב יש אירוע אחד – הקרב בפיניקיה – ואז הצבא במסע, ואז התמונה האחרת של העיר", אמר. "זה לא אומר שהעיר היא חלק מאותה סצנת קרב. המסע באמצע מציג את חלוף הזמן ומפריד בין שני האירועים. אלה שני מקומות שונים: אחד הוא פיניקיה והאחר הוא יהודה, ירושלים".
האשורולוג הגרמני שטפן מאול, פרופסור באוניברסיטת היידלברג, אמר לזמן ישראל שגם הוא אינו משוכנע בפרשנותו של קומפטון. "איני מוצא את הטיעונים משכנעים", ציין.
האשורולוג הגרמני שטפן מאול, פרופסור באוניברסיטת היידלברג, אמר לזמן ישראל שגם הוא אינו משוכנע בפרשנותו של קומפטון. "איני מוצא את הטיעונים משכנעים", ציין
מאול וצוותו פועלים מאז 2018 לתיעוד ושימור השרידים שנותרו מנינווה העתיקה לאחר תבוסת דאעש. בין הפריטים שהושמדו היה גם לוח 28. הניתוח של קומפטון מתבסס על העתקי רישומים מאמצע המאה ה-19 ועל מחקרים מאוחרים יותר, כולל צילום של הלוח שביצע היסטוריון האמנות ראסל בשנת 1990.
קאהן, העובד כיום על מאמר אקדמי בנושא מסע סנחריב נגד יהודה, סבור כי ירושלים הוצגה בסדרה של שבעה לוחות בחלק אחר של חדר הכס, אשר נעלמו או ניזוקו קשות עוד לפני שדאעש הגיע למקום.
"הלוחות הללו היו בחלק של החדר הקרוב ביותר לכס המלך, ולכן היוו את שיא הסצנה", אמר קאהן. "שם עלינו לחפש את כניעתו של חזקיהו לסנחריב".
לדברי קאהן, צילומים ברזולוציה גבוהה שצילם צוות ארכאולוגים ב-2011 תפסו רמזים קלושים לשרידי הלוחות, שאינם נראים לעין בלתי מזוינת. "הם מראים אנשים נלקחים בשבי על רקע הררי", אמר. "זה מתאים יותר לתיאור ירושלים".
צילומים ברזולוציה גבוהה שצילם צוות ארכאולוגים ב-2011 תפסו רמזים קלושים לשרידי הלוחות, שאינם נראים לעין בלתי מזוינת. "הם מראים אנשים נלקחים בשבי על רקע הררי. זה מתאים יותר לתיאור ירושלים"
שלוש שנים לאחר מכן, מוסול נפלה לידי מחבלי המדינה האסלאמית עם קריסת הצבא העיראקי. הקבוצה הקיצונית הטילה אימה על התושבים והחריבה את אוצרותיה העתיקים של נינווה, כפי שעשתה במקומות אחרים ברחבי הח'ליפות שלה.
לדברי מאול, המחבלים התנגדו להזדהותם של העיראקים עם תרבויות קדם-אסלאמיות. "עיראק היא מדינה חסרת זהות אתנית או דתית אחידה; יש בה כורדים, יזידים, סונים ושיעים", הסביר. "כשקיבלה עצמאות, היה ברור שהדבר היחיד המאחד את כל הקבוצות הללו הוא הגאווה בכך שעיראק היא ערש התרבות האנושית, ותרבויות המזרח הקרוב הקדום הפכו לחשובות מאוד".
"כשאנשי דאעש הגיעו למוסול ב-2014, הם החלו מייד להשמיד את המורשת התרבותית הקדומה ואת הזהות הזו, במטרה ליצור זהות אסלאמית רדיקלית חדשה", הוסיף.
"כשאנשי דאעש הגיעו למוסול ב-2014, הם החלו מייד להשמיד את המורשת התרבותית הקדומה ואת הזהות הזו, במטרה ליצור זהות אסלאמית רדיקלית חדשה"
מאול ציין שהאתר הראשון שבו פגע דאעש היה מתחם קבר נבי יונס. המבנה הוקם על המקום שבו, לפי מסורת עתיקה, נמצא קברו של יונה הנביא. בעת העתיקה המאוחרת שימש האתר כמרכז נוצרי ומנזר, ובמאה ה-12 הפך למסגד המכיל את הקבר.
מוסול נכבשה מחדש ב-2017 בידי כוחות עיראקיים, כורדיים וכוחות הקואליציה בגיבוי ארה"ב, לאחר חודשים של לחימה עזה שהותירה חלקים נרחבים מהעיר – היושבת משני עברי החידקל – בעיי חורבות.
מאז מקדישים מאול וצוותו כ-12 שבועות בשנה לעבודה בעיראק. הם פועלים הן במתחם הקבר, שתחתיו גילו ארמון אשורי נוסף, והן באתר של סנחריב, תוך הכשרת דור חדש של ארכאולוגים מקומיים.
בהריסות הארמון הם אספו כ-8,500 שברים גדולים ויותר מ-10,000 שברים קטנים של לוחות.
"חדר הכס היה ערמת הריסות", תיאר מאול. "החלטנו שהדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לנקות, למדוד ולמספר כל שבר לפי רשת ריבועים, ולשמור עליהם". הארכאולוגים בנו מתקן אחסון ייעודי באורך של יותר מ-20 מטרים לשימור השרידים.
צוות החוקרים החל לשחזר חלק מהלוחות באחד החדרים הקטנים יותר, אך המשימה צפויה להימשך שנים.
"חדר הכס היה ערמת הריסות", תיאר מאול. "החלטנו שהדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לנקות, למדוד ולמספר כל שבר לפי רשת ריבועים, ולשמור עליהם"
"החלטנו לא להתחיל בחדר הכס עצמו, אלא בחדר קטן לידו, כדי לצבור ניסיון עם כמות מוגבלת של שברים", סיכם מאול. "מבחינה מדעית התבליטים כבר מוכרים, אבל אני סבור שיש לנו אחריות לוודא שדאעש לא יצליח, בסופו של דבר, להשיג את מטרתו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו