ככל שנוקפים הימים, הולך ונשלם פאזל המפלגות לקראת מערכת הבחירות לכנסת ה־26. ההתפתחויות עד כה מאפשרות לזהות את המשבצות שטרם אוישו ואת הפערים שנותרו בכל אחד מהמחנות.
1
בלוק הימין המפורסם התפרק – לפחות לכאורה
גם אם הפירוק נראה בשלב זה כמהלך הלקוח מעולם הספינים, ויש להניח שלאחר הבחירות יתקשו ראשי ש"ס ויהדות התורה להצטרף לקואליציה שאינה בראשות בנימין נתניהו, ייתכן שאת תמונות הבלוק המשותפות שצולמו במהלך קמפייני 2019-2022 כבר לא נראה שוב.
הבלוק התכנס פעמים רבות, ובחלק מהמקרים אף נחתמו הצהרות נאמנות אישיות לראש הממשלה נתניהו. באחד ממכתבי ההתחייבות שיזם בעבר יו"ר ש"ס אריה דרעי נכתב: "לא נתמוך בשום ממשלה מלבד ממשלה שירכיב הליכוד ובראשה נתניהו". החתומים התחייבו גם שלא לנהל משא ומתן נפרד.
הימים הללו חלפו, לפחות לעת עתה. במבט לאחור, שנות הבלוק עשויות להיזכר כאחד ההסדרים הפוליטיים הארוכים, היציבים והיעילים ביותר בתולדות מחנה הימין בישראל
הימים הללו חלפו, לפחות לעת עתה. במבט לאחור, שנות הבלוק עשויות להיזכר כאחד ההסדרים הפוליטיים הארוכים, היציבים והיעילים ביותר בתולדות מחנה הימין בישראל.
היעדרו של הבלוק כבר מורגש מבחינת נתניהו. לכן ניתן לראות את המאמץ המוגבר לקדם את חוק הפטור מגיוס, בניסיון לרצות את דרעי, משה גפני ויצחק גולדקנופף ולייצב מחדש את השותפות. יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, אף קבע דיון בחוק למחר (רביעי) – בדיוק ביום שבו צפויה לעלות לקריאה טרומית הצעת האופוזיציה לפיזור הכנסת.
אם הבלוק אכן התפרק ללא דרך חזרה, המבחן הראשון עשוי להגיע כבר מחר, במרווח שבין כינוס הוועדה להצבעות במליאה.
2
ה"חור" המרכזי בגוש הימין הוא מפלגת הציונות הדתית
בשיח הפוליטי כמעט מובן מאליו שנתניהו יידרש לבצע התאמות כדי לא לאבד את המנדטים של מצביעי הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' – תושבי ההתנחלויות והערים הדתיות-לאומיות, שמחפשים לעצמם בית פוליטי אחר לאור דשדוש המפלגה בסקרים בעיקר מתחת לאחוז החסימה.
מצופה היה שנתניהו יתחיל כבר עכשיו לבנות את ההרכבים הבאים ולתכנן את השינויים הנדרשים לקראת הבחירות. אך בפועל, אין סימנים לכך. מנגד, סמוטריץ' ממשיך להתנהל כ"בעל הבית" הפוליטי של המחנה
מצופה היה שנתניהו יתחיל כבר עכשיו לבנות את ההרכבים הבאים ולתכנן את השינויים הנדרשים לקראת הבחירות. אך בפועל, אין סימנים לכך. מנגד, סמוטריץ' ממשיך להתנהל כ"בעל הבית" הפוליטי של המחנה, ואינו משדר הכרה במצבה העגום של מפלגתו.
הדמות הפוליטית היחידה שנראית מתאימה למלא את החלל הזה היא תא"ל (מיל.) עופר וינטר. וינטר ממלא אולמות ומשגר לעוקביו ברשתות החברתיות סרטונים כמעט מדי יום, בהם הוא פורס את משנתו (טרנספר בעזה, אופן ההכרעה במלחמות והגנה על חיילי צה"ל מול בתי דין בינלאומיים).
אם הבחירות אכן במרחק של חודשים ספורים, היינו אמורים לראות מהלכי הצרחה בימין, אך המערכת קפואה. ניתן רק להתפעל ממשמעת הברזל במחנה: כולם ממתינים למוצא פיו של נתניהו, ואיש אינו ממהר להכריז על מהלך עצמאי ללא אישור מבלפור.
3
האיחוד בגוש המרכז-שמאל עדיין פתוח
השבוע הזמין נפתלי בנט את גדי איזנקוט לפגישה בביתו ברעננה. זו אינה הפגישה הראשונה ביניהם, אך היא הראשונה מאז שבנט ויאיר לפיד הפתיעו את איזנקוט וסגרו ברית פוליטית.
אם בתחילת השנה סבר איזנקוט שעל השלושה (בנט, לפיד ואיזנקוט) להתאחד, לאחרונה הוא מציג קו אחר: לטענתו, ריצה נפרדת שלו תאפשר למשוך מצביעי ימין ולהגדיל את הגוש
מהמפגש לא יצאה תמונה, והמידע שדלף היה מצומצם ועסק בסוגיית האיחודים בגוש. אם בתחילת השנה סבר איזנקוט שעל השלושה (בנט, לפיד ואיזנקוט) להתאחד, לאחרונה הוא מציג קו אחר: לטענתו, ריצה נפרדת שלו תאפשר למשוך מצביעי ימין ולהגדיל את הגוש.
אף שאיזנקוט חדש יחסית בפוליטיקה, כתבים ותיקים כבר שמעו טיעונים דומים מאבי גבאי ומעמיר פרץ. גם אז הובטחה פריצה למאגרי הליכוד, הבטחה שמעולם לא מומשה.
הטיעון נשען בחלקו על פוליטיקת זהויות: פוליטיקאי שצמח בפריפריה (איזנקוט מאילת וטבריה, בדומה לגבאי מירושלים ופרץ משדרות) אמור כביכול לשמש גשר לבוחרי הליכוד המאוכזבים. לא נעים לומר, אך הטיעונים הללו בדרך כלל מעוררים פיהוק ולא מייצרים תנועה בקלפי. יש בהנחה הזו אף זלזול מסוים בבוחרי הימין, שמוכיחים עשורים של נאמנות אידיאולוגית לנתניהו, שלא קשורה למוצא עדתי.
יתרה מכך, גם אם לטיעון יש בסיס אלקטורלי, המגמות עלולות להתהפך בין יום סגירת הרשימות ליום ההצבעה – ואז כבר אי אפשר יהיה להתאחד, והגוש יאבד קולות. עד כה, סקרים מראים שהתחזקותו של איזנקוט באה בעיקר על חשבון מפלגות אחרות בתוך גוש המרכז-שמאל, ולא מימין.
4
איחוד המפלגות הערביות מקרטע
אחרי ההצהרות הגדולות לפני מספר חודשים, מהלכי הקירוב בחברה הערבית מתמהמהים. לא ברור מי יעמוד בראש הרשימה המשותפת – האם יהיה זה מנסור עבאס (רע"ם) או יו"ר חד"ש הטרי, ד"ר יוסף ג'בארין
אחרי ההצהרות הגדולות לפני מספר חודשים, מהלכי הקירוב בחברה הערבית מתמהמהים. לא ברור מי יעמוד בראש הרשימה המשותפת – האם יהיה זה מנסור עבאס (רע"ם) או יו"ר חד"ש הטרי, ד"ר יוסף ג'בארין.
בנוסף, הליך בחירת מועמדי חד"ש בשבת האחרונה עורר אכזבה. לא שובצה אישה באף אחד משלושת המקומות הראשונים, והמועמד במקום הרביעי, ח"כ לשעבר יוסף עטאונה, נודע בעבר כמי שמנהל אורח חיים פוליגמי. המפלגה, המתיימרת לייצג את הקול הפרוגרסיבי בחברה הערבית, לא יצאה נגד התופעה או נגד המועמד (וכך גם רע"ם, שמעולם לא טיפלה בתופעת הפוליגמיה בחברה הבדואית באופן נחרץ).
הביקורת הייתה כה נוקבת עד שחד"ש נאלצה לפרסם הודעת התנצלות:
"אנחנו קשובים לביקורת… ומבינים את הרצון לראות ייצוג נשי רחב יותר. חד"ש היא תנועה עממית רחבה, והייצוג של נשים בא לידי ביטוי במוקדי פעילות רבים. איננו מתכוונים להתבצר מול הביקורת, אלא להקשיב ולהפיק לקחים".
כרגיל בנושאים מגדריים, ההצהרות מלאות במילים יפות, אך המעשים במקומות הריאליים לכנסת – אינם.




































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו