יום המודעות הבינלאומי למניעת הזנחה והתעללות בזקנים, שחל ממש לפני המלחמה עם איראן ונדחק מפניה – לוש בצל המלחמה בעזה פנים מכוערות נוספות של פגיעה קשה ומטרידה: נוכלות, עושק, הונאה צרכנית ועוקץ אזרחים ותיקים. כרבע מהזקנים בישראל דיווחו על הונאה, כספית או צרכנית, מתחילת המלחמה והמשבר הכלכלי שבא בעקבותיה.

בישראל יותר מ-1.2 מיליון אזרחים ותיקים בני 65 ומעלה, המהווים כ-12 אחוז מהאוכלוסייה. על-פי נתוני משרד הרווחה והביטחון החברתי, בשנה שחלפה דווחו למחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות למעלה מ-8,400 מקרים רק של התעללות והזנחת זקנים, המצביעים על עלייה מתמדת במקרים, וזאת ללא המקרים של ניצול ועושק זקנים. להערכת גורמי המקצוע המספרים גדולים בהרבה, כיוון שלא כל המקרים מדווחים.

שמואל (סמי) קידר הוא מנכ"ל איגוד העמותות לזקן – הל"ב. תושב רמת גן, נשוי לתמר, אב וסב. משמש בתפקיד בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות. קידר פעיל חברתי, מתנדב ומייעץ בנושא הטיפול בזקנים בארגונים שונים, יו"ר מרכז יום בתל השומר. כמו כן הוא דירקטור במכללה לישראל שברמת גן ובבית ספר למשחק בית צבי. יקיר העיר רמת גן.

יום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים, שיחול בשבוע הבא, ב-15.6, הוא הזדמנות לעשות בדק בית חברתי על תופעה שצריכה להדיר שינה מעינינו.

מעל למיליון קשישים בני 65 ומעלה חיים בישראל והם מהווים כ-12 אחוזים מכלל האוכלוסייה. על פי נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בשנת 2019 הייתה עלייה במקרי הפגיעה בקשישים שטופלו לעומת שנת 2018, ונספרו בה מעל 7,000 מקרים. ונראה שבעקבות שנת הקורונה מגמת העלייה תימשך.

עפ"י נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ב-2019 נספרו מעל 7000 מקרי פגיעה בקשישים שהגיעו לטיפול, עלייה לעומת 2018, ונראה שמגמת העלייה תמשך בעקבות שנת הקורונה

אלימות כלפי קשישים יכולה להתבטא בדרכים שונות: פיזית, נפשית, מילולית, מינית, כלכלית ועוד. על פי משרד הרווחה, ברוב המקרים ישנם סימנים המעידים על התעללות באדם מבוגר כגון: ניצול משאבים כלכליים של הקשיש; הגברת בידוד שלא לצורך; שיתוף הקשיש במידע חלקי על מצבו; מניעת תקשורת עם הסביבה; מניעת גישה לטיפול רפואי; מניעת גישה למזון ועוד. כמו כן ניתן לזהות סימני התעללות גופניים, התנהגותיים ורגשיים אצל הקשישים הנפגעים.

מתוך מחקרים עולה כי רוב הפוגעים הם אנשים המוכרים לקשיש כמו בני משפחה או מטפלים, אשר חלקם לא עושים זאת בזדון ואף יחושו בושה ואשמה בשל הפגיעה, אך חלקם פוגעים בזדון ומנצלים לרעה את חולשתו של הקשיש.

המחויבות למיגור תופעת ההתעללות וההזנחה של קשישים אינה מוטלת רק על אנשי המקצוע: עובדים סוציאליים, רופאים, מטפלים, אנשי סיעוד ועוד – אלא על כולנו. וכאשר נזהה פגיעה כלשהי אנו מחויבים להושיט עזרה ולדווח לרשויות.

חברה המגינה על אזרחיה החלשים מפגינה את החוזק שלה ומתווה את הדרך לדורות הבאים. אנו מחויבים לאפשר לקשישים לחיות בסביבה בטוחה ותומכת בה יוכלו להמשיך לקיים חיים פעילים, לערוך מפגשים חברתיים, לתרום מהידע והניסיון שלהם ולחיות בכבוד.

עד שהשלכות שנת הקורונה ייבחנו גם בהיבט של מקרי האלימות וההזנחה של הקשישים, ניתן לראות, כפי שעולה מהשטח, שחלק מהאוכלוסייה המבוגרת נפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית.

עד שהשלכות שנת הקורונה ייבחנו גם בהיבט של מקרי האלימות וההזנחה של הקשישים, ניתן לראות, כפי שעולה מהשטח, שחלק מהאוכלוסייה המבוגרת נפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית

בתקופת הסגרים, קשישים רבים היו בבידוד בביתם ונמנעה מהם הפעילות השגרתית היום יומית שכללה יציאה מהבית לטיול, מפגש משפחתי וחברתי, קניות ועוד. בהעדר קשרים חברתיים ומגע אנושי, קשישים רבים דיווחו על הרגשת בדידות ועל תחושות דיכאון ומצבם של חלקם הידרדר מבחינה בריאותית, קוגניטיבית ונפשית.

במצב זה רבים מהקשישים נחלשו עוד יותר והפכו לפגיעים יותר. במיוחד בימים אלה, עם החזרה המלאה לשגרה לאחר שנת הקורונה, חשוב לזהות את הקשישים שנפגעו לסייע להם ובד בבד לחזק את ביטחונם האישי.

אחת הדרכים לחיזוק הביטחון העצמי והקשרים החברתיים הוא ביקור במרכזי היום לקשיש הפרוסים ברשויות המקומיות בכל רחבי הארץ. מרכזי היום נותנים מענה חברתי להפגת הבדידות לקשישים בקהילה ומאפשרים להם לשתף את הצוותים המקצועיים ברגשותיהם, חששותיהם ועל ידי שיח לחזק את הביטחון האישי שלהם.

בתקופת הקורונה ובשל הסגרים, כ-50% מהקשישים הפסיקו להגיע למרכזי היום ומצבם הבריאותי והנפשי הדרדר מאוד. בימים אלה, עם החזרה לשגרת פעילות מלאה, חשוב ביותר לעודד את הקשישים לחזור למרכזי היום ולפעילות.

השתייכות למרכז יום מאפשרת מעקב ופיקוח של הצוותים על מצבם הבריאותי והנפשי של הקשישים ויכולת לזהות נורות אזהרה בכל מה שקשור לטיפול או ליחס בלתי הולם כלפיהם ולתת להם מענה וטיפול מיידי.

בתקופת הקורונה, כ-50% מהקשישים הפסיקו להגיע למרכזי היום ומצבם הבריאותי והנפשי הדרדר. השתייכות למרכז יום מאפשרת מעקב של הצוותים וזיהוי נורות אזהרה לגבי טיפול או יחס בלתי הולם כלפיהם

ביום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים אני קורא לכולנו לקחת אחריות אישית וחברתית למיגור התופעה. ובתוך כך אני קורא לממשלה ולשלטון המקומי לחזק את התשתיות החברתיות שנבנו לקשישים בקהילה במהלך עשרות שנים: מרכזי היום והמועדונים, לתמוך בהם תקציבית ובכך לאפשר לקשישים לחיות בכבוד ובסביבה מוגנת בקהילה.

שמואל (סמי) קידר הוא מנכ"ל איגוד העמותות לזקן – הל"ב. תושב רמת גן, נשוי לתמר, אב וסב. משמש בתפקיד בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות. קידר פעיל חברתי, מתנדב ומייעץ בנושא הטיפול בזקנים בארגונים שונים, יו"ר מרכז יום בתל השומר. כמו כן הוא דירקטור במכללה לישראל שברמת גן ובבית ספר למשחק בית צבי. יקיר העיר רמת גן.

שוב משבר. שוב דיונים בין האוצר, ההסתדרות, נשיאות המגזר העסקי, לשכות המסחר, ושלל ארגונים חברתיים בוועדת העבודה והרווחה סביב מתווה לחל"ת עבור העובדים – אלו שהיו צריכים להישאר בבית עם הילדים, שלא יכולים להגיע פיזית לעבודה, שבן או בת הזוג נקראו למילואים והם צריכים למלא תפקיד גם של אמא וגם של אבא.

היינו במקום הזה לפני יותר מחצי שנה, במלחמת "עם כלביא". היינו פה גם במלחמה שהגיעה אחרי ה-7 באוקטובר וגם ב-2020 סביב הקורונה.

עו״ד תומר שמוקלר הוא מנהל המחלקה הציבורית בפורום ארלוזורוב. בעל תואר ראשון במשפטים (בהצטיינות יתרה) מהקריה האקדמית אונו ותואר ראשון בחינוך ומחשבת ישראל מהמכללה האקדמית בית ברל.

המלחמה הוציאה אותנו מהבמה הקדמית המלוטשת אל המפגש האנושי החשוף. עכשיו, כשחוזרים לשגרה כפויה, כדאי שנשאל את עצמנו מה באמת למדנו על תקשורת ועל היכולת להיות פשוט נוכחים.

*  *  *

כמעט בן רגע הגיעה הפסקת אש. הרחובות מתמלאים, הילדים חוזרים למסגרות, היומנים חוזרים להתמלא בפגישות, ואנו נדרשים לעבור מ־0 ל־100. או שאולי זה בכלל מ־100 ל־0. ומי יודע מתי שוב נידרש להאיץ או לבלום שוב.

ד"ר רויטל שרעבי כהן מתמחה בתקשורת המונים, תרבות פופולרית, ותקשורת בינאישית- ומרצה בחוג לממשל, תקשורת ודיפלומטיה, בחוג לפסיכולוגיה ובחוג לתקשורת צילומית במרכז האקדמי הרב תחומי, ירושלים וכן במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה.

מנהלות ומנהלים, עם סיומן הזמני של המלחמות, אני מוצא לנכון לכתוב אליכם בעניין השאלה: מה ראוי לעשות בחלק האחרון של שנת הלימודים תשפ"ו ויהיה ראוי להמשיכו בשנת הלימודים תשפ"ז?

אני סבור בכל מאודי, שאין אפשרות להמשיך ב"עסקים כרגיל". ב-4 בינואר 2023, לפני שלוש ורבע שנים, החלה המהפכה המשטרית בישראל, תשעה חודשים לאחר מכן התרחשה "השבת השחורה" ואחריה מלחמת חרבות ברזל שנמשכה שנתיים וחצי, ואחריה מלחמת לבנון ומלחמת איראן. לא שפוי!

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.