יום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים, שיחול בשבוע הבא, ב-15.6, הוא הזדמנות לעשות בדק בית חברתי על תופעה שצריכה להדיר שינה מעינינו.

מעל למיליון קשישים בני 65 ומעלה חיים בישראל והם מהווים כ-12 אחוזים מכלל האוכלוסייה. על פי נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בשנת 2019 הייתה עלייה במקרי הפגיעה בקשישים שטופלו לעומת שנת 2018, ונספרו בה מעל 7,000 מקרים. ונראה שבעקבות שנת הקורונה מגמת העלייה תימשך.

עפ"י נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ב-2019 נספרו מעל 7000 מקרי פגיעה בקשישים שהגיעו לטיפול, עלייה לעומת 2018, ונראה שמגמת העלייה תמשך בעקבות שנת הקורונה

אלימות כלפי קשישים יכולה להתבטא בדרכים שונות: פיזית, נפשית, מילולית, מינית, כלכלית ועוד. על פי משרד הרווחה, ברוב המקרים ישנם סימנים המעידים על התעללות באדם מבוגר כגון: ניצול משאבים כלכליים של הקשיש; הגברת בידוד שלא לצורך; שיתוף הקשיש במידע חלקי על מצבו; מניעת תקשורת עם הסביבה; מניעת גישה לטיפול רפואי; מניעת גישה למזון ועוד. כמו כן ניתן לזהות סימני התעללות גופניים, התנהגותיים ורגשיים אצל הקשישים הנפגעים.

מתוך מחקרים עולה כי רוב הפוגעים הם אנשים המוכרים לקשיש כמו בני משפחה או מטפלים, אשר חלקם לא עושים זאת בזדון ואף יחושו בושה ואשמה בשל הפגיעה, אך חלקם פוגעים בזדון ומנצלים לרעה את חולשתו של הקשיש.

המחויבות למיגור תופעת ההתעללות וההזנחה של קשישים אינה מוטלת רק על אנשי המקצוע: עובדים סוציאליים, רופאים, מטפלים, אנשי סיעוד ועוד – אלא על כולנו. וכאשר נזהה פגיעה כלשהי אנו מחויבים להושיט עזרה ולדווח לרשויות.

חברה המגינה על אזרחיה החלשים מפגינה את החוזק שלה ומתווה את הדרך לדורות הבאים. אנו מחויבים לאפשר לקשישים לחיות בסביבה בטוחה ותומכת בה יוכלו להמשיך לקיים חיים פעילים, לערוך מפגשים חברתיים, לתרום מהידע והניסיון שלהם ולחיות בכבוד.

עד שהשלכות שנת הקורונה ייבחנו גם בהיבט של מקרי האלימות וההזנחה של הקשישים, ניתן לראות, כפי שעולה מהשטח, שחלק מהאוכלוסייה המבוגרת נפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית.

עד שהשלכות שנת הקורונה ייבחנו גם בהיבט של מקרי האלימות וההזנחה של הקשישים, ניתן לראות, כפי שעולה מהשטח, שחלק מהאוכלוסייה המבוגרת נפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית

בתקופת הסגרים, קשישים רבים היו בבידוד בביתם ונמנעה מהם הפעילות השגרתית היום יומית שכללה יציאה מהבית לטיול, מפגש משפחתי וחברתי, קניות ועוד. בהעדר קשרים חברתיים ומגע אנושי, קשישים רבים דיווחו על הרגשת בדידות ועל תחושות דיכאון ומצבם של חלקם הידרדר מבחינה בריאותית, קוגניטיבית ונפשית.

במצב זה רבים מהקשישים נחלשו עוד יותר והפכו לפגיעים יותר. במיוחד בימים אלה, עם החזרה המלאה לשגרה לאחר שנת הקורונה, חשוב לזהות את הקשישים שנפגעו לסייע להם ובד בבד לחזק את ביטחונם האישי.

אחת הדרכים לחיזוק הביטחון העצמי והקשרים החברתיים הוא ביקור במרכזי היום לקשיש הפרוסים ברשויות המקומיות בכל רחבי הארץ. מרכזי היום נותנים מענה חברתי להפגת הבדידות לקשישים בקהילה ומאפשרים להם לשתף את הצוותים המקצועיים ברגשותיהם, חששותיהם ועל ידי שיח לחזק את הביטחון האישי שלהם.

בתקופת הקורונה ובשל הסגרים, כ-50% מהקשישים הפסיקו להגיע למרכזי היום ומצבם הבריאותי והנפשי הדרדר מאוד. בימים אלה, עם החזרה לשגרת פעילות מלאה, חשוב ביותר לעודד את הקשישים לחזור למרכזי היום ולפעילות.

השתייכות למרכז יום מאפשרת מעקב ופיקוח של הצוותים על מצבם הבריאותי והנפשי של הקשישים ויכולת לזהות נורות אזהרה בכל מה שקשור לטיפול או ליחס בלתי הולם כלפיהם ולתת להם מענה וטיפול מיידי.

בתקופת הקורונה, כ-50% מהקשישים הפסיקו להגיע למרכזי היום ומצבם הבריאותי והנפשי הדרדר. השתייכות למרכז יום מאפשרת מעקב של הצוותים וזיהוי נורות אזהרה לגבי טיפול או יחס בלתי הולם כלפיהם

ביום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים אני קורא לכולנו לקחת אחריות אישית וחברתית למיגור התופעה. ובתוך כך אני קורא לממשלה ולשלטון המקומי לחזק את התשתיות החברתיות שנבנו לקשישים בקהילה במהלך עשרות שנים: מרכזי היום והמועדונים, לתמוך בהם תקציבית ובכך לאפשר לקשישים לחיות בכבוד ובסביבה מוגנת בקהילה.

שמואל (סמי) קידר הוא מנכ"ל איגוד העמותות לזקן – הל"ב. תושב רמת גן, נשוי לתמר, אב לשניים וסב לשלושה. משמש בתפקיד כ-4 שנים בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות. קידר פעיל חברתי, מתנדב ומייעץ בנושא הטיפול בזקנים בארגונים שונים, כמו כן הוא יו"ר מרכז יום בתל השומר ודירקטור בבית החולים הסיעודי – גלעד בתל השומר, במכללת רמת גן ובבית ספר למשחק בית צבי.

השבוע רצו ברשתות החברתיות ציטוטים מתוך דבריו של העיתונאי אמנון אברמוביץ':

"הדבר הכי חשוב שיצא מהמלחמה הזאת (הוא) שהפוליטיקה תחדל להיות קריירה. אי אפשר להפקיד את גורלנו בידי יריב לוין, ומירי רגב, ושמחה רוטמן, ובצלאל סמוטריץ', ואיתמר בן גביר, ועמיחי שיקלי, ואריאל קלנר ועמית הלוי. אני חושב שאנשים שכבר עשו לביתם מתחומי המשק, הניהול, הכלכלה, האקדמיה, פעילים חברתיים וממערכות שונות חייבים להיכנס לפוליטיקה כשליחות, ולא כקריירה".

עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

את מקור הנוהג להתאבל על המתים ניתן למצוא בתיעודים המוקדמים ביותר של חיי קהילה. נדמה לנו לעתים כי המוות ושלל המנהגים העוטפים אותו מוחלטים וקבועים, אך כמו כל תופעה חברתית עברו מנהגי הקבורה תהליך של שינוי לאורך ההיסטוריה.

הסמלים המאפיינים את מנהגי הקבורה משתנים בין קהילות, ובסימבוליזם זה ניתן למצוא רמזים לאופן בו מפרשות תרבויות שונות את חוויות החיים והמוות.

מתעניינת מאוד בזירה הפוליטית ומרגישה שיש לה מה לכתוב, בעיקר על האופן שבו היא נדונה בתקשורת.