יום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים, שיחול בשבוע הבא, ב-15.6, הוא הזדמנות לעשות בדק בית חברתי על תופעה שצריכה להדיר שינה מעינינו.

מעל למיליון קשישים בני 65 ומעלה חיים בישראל והם מהווים כ-12 אחוזים מכלל האוכלוסייה. על פי נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בשנת 2019 הייתה עלייה במקרי הפגיעה בקשישים שטופלו לעומת שנת 2018, ונספרו בה מעל 7,000 מקרים. ונראה שבעקבות שנת הקורונה מגמת העלייה תימשך.

עפ"י נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ב-2019 נספרו מעל 7000 מקרי פגיעה בקשישים שהגיעו לטיפול, עלייה לעומת 2018, ונראה שמגמת העלייה תמשך בעקבות שנת הקורונה

אלימות כלפי קשישים יכולה להתבטא בדרכים שונות: פיזית, נפשית, מילולית, מינית, כלכלית ועוד. על פי משרד הרווחה, ברוב המקרים ישנם סימנים המעידים על התעללות באדם מבוגר כגון: ניצול משאבים כלכליים של הקשיש; הגברת בידוד שלא לצורך; שיתוף הקשיש במידע חלקי על מצבו; מניעת תקשורת עם הסביבה; מניעת גישה לטיפול רפואי; מניעת גישה למזון ועוד. כמו כן ניתן לזהות סימני התעללות גופניים, התנהגותיים ורגשיים אצל הקשישים הנפגעים.

מתוך מחקרים עולה כי רוב הפוגעים הם אנשים המוכרים לקשיש כמו בני משפחה או מטפלים, אשר חלקם לא עושים זאת בזדון ואף יחושו בושה ואשמה בשל הפגיעה, אך חלקם פוגעים בזדון ומנצלים לרעה את חולשתו של הקשיש.

המחויבות למיגור תופעת ההתעללות וההזנחה של קשישים אינה מוטלת רק על אנשי המקצוע: עובדים סוציאליים, רופאים, מטפלים, אנשי סיעוד ועוד – אלא על כולנו. וכאשר נזהה פגיעה כלשהי אנו מחויבים להושיט עזרה ולדווח לרשויות.

חברה המגינה על אזרחיה החלשים מפגינה את החוזק שלה ומתווה את הדרך לדורות הבאים. אנו מחויבים לאפשר לקשישים לחיות בסביבה בטוחה ותומכת בה יוכלו להמשיך לקיים חיים פעילים, לערוך מפגשים חברתיים, לתרום מהידע והניסיון שלהם ולחיות בכבוד.

עד שהשלכות שנת הקורונה ייבחנו גם בהיבט של מקרי האלימות וההזנחה של הקשישים, ניתן לראות, כפי שעולה מהשטח, שחלק מהאוכלוסייה המבוגרת נפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית.

עד שהשלכות שנת הקורונה ייבחנו גם בהיבט של מקרי האלימות וההזנחה של הקשישים, ניתן לראות, כפי שעולה מהשטח, שחלק מהאוכלוסייה המבוגרת נפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית

בתקופת הסגרים, קשישים רבים היו בבידוד בביתם ונמנעה מהם הפעילות השגרתית היום יומית שכללה יציאה מהבית לטיול, מפגש משפחתי וחברתי, קניות ועוד. בהעדר קשרים חברתיים ומגע אנושי, קשישים רבים דיווחו על הרגשת בדידות ועל תחושות דיכאון ומצבם של חלקם הידרדר מבחינה בריאותית, קוגניטיבית ונפשית.

במצב זה רבים מהקשישים נחלשו עוד יותר והפכו לפגיעים יותר. במיוחד בימים אלה, עם החזרה המלאה לשגרה לאחר שנת הקורונה, חשוב לזהות את הקשישים שנפגעו לסייע להם ובד בבד לחזק את ביטחונם האישי.

אחת הדרכים לחיזוק הביטחון העצמי והקשרים החברתיים הוא ביקור במרכזי היום לקשיש הפרוסים ברשויות המקומיות בכל רחבי הארץ. מרכזי היום נותנים מענה חברתי להפגת הבדידות לקשישים בקהילה ומאפשרים להם לשתף את הצוותים המקצועיים ברגשותיהם, חששותיהם ועל ידי שיח לחזק את הביטחון האישי שלהם.

בתקופת הקורונה ובשל הסגרים, כ-50% מהקשישים הפסיקו להגיע למרכזי היום ומצבם הבריאותי והנפשי הדרדר מאוד. בימים אלה, עם החזרה לשגרת פעילות מלאה, חשוב ביותר לעודד את הקשישים לחזור למרכזי היום ולפעילות.

השתייכות למרכז יום מאפשרת מעקב ופיקוח של הצוותים על מצבם הבריאותי והנפשי של הקשישים ויכולת לזהות נורות אזהרה בכל מה שקשור לטיפול או ליחס בלתי הולם כלפיהם ולתת להם מענה וטיפול מיידי.

בתקופת הקורונה, כ-50% מהקשישים הפסיקו להגיע למרכזי היום ומצבם הבריאותי והנפשי הדרדר. השתייכות למרכז יום מאפשרת מעקב של הצוותים וזיהוי נורות אזהרה לגבי טיפול או יחס בלתי הולם כלפיהם

ביום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים אני קורא לכולנו לקחת אחריות אישית וחברתית למיגור התופעה. ובתוך כך אני קורא לממשלה ולשלטון המקומי לחזק את התשתיות החברתיות שנבנו לקשישים בקהילה במהלך עשרות שנים: מרכזי היום והמועדונים, לתמוך בהם תקציבית ובכך לאפשר לקשישים לחיות בכבוד ובסביבה מוגנת בקהילה.

שמואל (סמי) קידר הוא מנכ"ל איגוד העמותות לזקן – הל"ב. תושב רמת גן, נשוי לתמר, אב לשניים וסב לשלושה. משמש בתפקיד כ-4 שנים בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות. קידר פעיל חברתי, מתנדב ומייעץ בנושא הטיפול בזקנים בארגונים שונים, כמו כן הוא יו"ר מרכז יום בתל השומר ודירקטור בבית החולים הסיעודי – גלעד בתל השומר, במכללת רמת גן ובבית ספר למשחק בית צבי.

ב-7 באוקטובר התעוררנו לסיוט בלתי נתפס. חשבנו שרק בני אדם מהסוג האכזרי ביותר מסוגלים לעשות דברים כאלו: לחטוף מבוגרים, נשים וילדים מביתם, להרוג, לאנוס ולענות משפחות שלמות שלא איימו על איש. הדעת אינה מצליחה לתפוס כיצד מתנהגים בני אדם כך.

כאשר אנו חושבים על אלימות בקרב בעלי חיים אנו מניחים שמתקיים מאבק זמני בין פרטים, לרוב על שימוש בטריטוריה, מזון או הזכות לרבייה. ובדרך כלל זהו אכן המצב. כמו אצל בני אדם – אלימות בדרך כלל קשורה לגורמים המצוינים לעיל. אך שלא כמו אצל בני אדם, אנו מניחים שבעלי חיים מתמקדים בתקיפתם רק בפרטים אותם הם עוינים ספציפית. אם זכר מתחרה עומד בדרכו של זכר אחר – נניח שהזכר התוקף ירצה להרחיק את השני ולזכות בשלל.

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.

למחרת פסח 1944, כרוז בעיירה טוקאי בהונגריה עבר עם תוף מרחוב לרחוב והודיע שאסור ליהודים לצאת מבתיהם. טוקאי שוכנת למרגלות הרים וגבעות עטורי כרמים, שני נהרות נפגשים בה, ויקבים עתיקים וחדשים מייצרים יין ששמו יצא בעולם.

במקום הציורי ההוא שמעה אמי בת 15 את הבשורה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.