יום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים, שיחול בשבוע הבא, ב-15.6, הוא הזדמנות לעשות בדק בית חברתי על תופעה שצריכה להדיר שינה מעינינו.

מעל למיליון קשישים בני 65 ומעלה חיים בישראל והם מהווים כ-12 אחוזים מכלל האוכלוסייה. על פי נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בשנת 2019 הייתה עלייה במקרי הפגיעה בקשישים שטופלו לעומת שנת 2018, ונספרו בה מעל 7,000 מקרים. ונראה שבעקבות שנת הקורונה מגמת העלייה תימשך.

עפ"י נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ב-2019 נספרו מעל 7000 מקרי פגיעה בקשישים שהגיעו לטיפול, עלייה לעומת 2018, ונראה שמגמת העלייה תמשך בעקבות שנת הקורונה

אלימות כלפי קשישים יכולה להתבטא בדרכים שונות: פיזית, נפשית, מילולית, מינית, כלכלית ועוד. על פי משרד הרווחה, ברוב המקרים ישנם סימנים המעידים על התעללות באדם מבוגר כגון: ניצול משאבים כלכליים של הקשיש; הגברת בידוד שלא לצורך; שיתוף הקשיש במידע חלקי על מצבו; מניעת תקשורת עם הסביבה; מניעת גישה לטיפול רפואי; מניעת גישה למזון ועוד. כמו כן ניתן לזהות סימני התעללות גופניים, התנהגותיים ורגשיים אצל הקשישים הנפגעים.

מתוך מחקרים עולה כי רוב הפוגעים הם אנשים המוכרים לקשיש כמו בני משפחה או מטפלים, אשר חלקם לא עושים זאת בזדון ואף יחושו בושה ואשמה בשל הפגיעה, אך חלקם פוגעים בזדון ומנצלים לרעה את חולשתו של הקשיש.

המחויבות למיגור תופעת ההתעללות וההזנחה של קשישים אינה מוטלת רק על אנשי המקצוע: עובדים סוציאליים, רופאים, מטפלים, אנשי סיעוד ועוד – אלא על כולנו. וכאשר נזהה פגיעה כלשהי אנו מחויבים להושיט עזרה ולדווח לרשויות.

חברה המגינה על אזרחיה החלשים מפגינה את החוזק שלה ומתווה את הדרך לדורות הבאים. אנו מחויבים לאפשר לקשישים לחיות בסביבה בטוחה ותומכת בה יוכלו להמשיך לקיים חיים פעילים, לערוך מפגשים חברתיים, לתרום מהידע והניסיון שלהם ולחיות בכבוד.

עד שהשלכות שנת הקורונה ייבחנו גם בהיבט של מקרי האלימות וההזנחה של הקשישים, ניתן לראות, כפי שעולה מהשטח, שחלק מהאוכלוסייה המבוגרת נפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית.

עד שהשלכות שנת הקורונה ייבחנו גם בהיבט של מקרי האלימות וההזנחה של הקשישים, ניתן לראות, כפי שעולה מהשטח, שחלק מהאוכלוסייה המבוגרת נפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית

בתקופת הסגרים, קשישים רבים היו בבידוד בביתם ונמנעה מהם הפעילות השגרתית היום יומית שכללה יציאה מהבית לטיול, מפגש משפחתי וחברתי, קניות ועוד. בהעדר קשרים חברתיים ומגע אנושי, קשישים רבים דיווחו על הרגשת בדידות ועל תחושות דיכאון ומצבם של חלקם הידרדר מבחינה בריאותית, קוגניטיבית ונפשית.

במצב זה רבים מהקשישים נחלשו עוד יותר והפכו לפגיעים יותר. במיוחד בימים אלה, עם החזרה המלאה לשגרה לאחר שנת הקורונה, חשוב לזהות את הקשישים שנפגעו לסייע להם ובד בבד לחזק את ביטחונם האישי.

אחת הדרכים לחיזוק הביטחון העצמי והקשרים החברתיים הוא ביקור במרכזי היום לקשיש הפרוסים ברשויות המקומיות בכל רחבי הארץ. מרכזי היום נותנים מענה חברתי להפגת הבדידות לקשישים בקהילה ומאפשרים להם לשתף את הצוותים המקצועיים ברגשותיהם, חששותיהם ועל ידי שיח לחזק את הביטחון האישי שלהם.

בתקופת הקורונה ובשל הסגרים, כ-50% מהקשישים הפסיקו להגיע למרכזי היום ומצבם הבריאותי והנפשי הדרדר מאוד. בימים אלה, עם החזרה לשגרת פעילות מלאה, חשוב ביותר לעודד את הקשישים לחזור למרכזי היום ולפעילות.

השתייכות למרכז יום מאפשרת מעקב ופיקוח של הצוותים על מצבם הבריאותי והנפשי של הקשישים ויכולת לזהות נורות אזהרה בכל מה שקשור לטיפול או ליחס בלתי הולם כלפיהם ולתת להם מענה וטיפול מיידי.

בתקופת הקורונה, כ-50% מהקשישים הפסיקו להגיע למרכזי היום ומצבם הבריאותי והנפשי הדרדר. השתייכות למרכז יום מאפשרת מעקב של הצוותים וזיהוי נורות אזהרה לגבי טיפול או יחס בלתי הולם כלפיהם

ביום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים אני קורא לכולנו לקחת אחריות אישית וחברתית למיגור התופעה. ובתוך כך אני קורא לממשלה ולשלטון המקומי לחזק את התשתיות החברתיות שנבנו לקשישים בקהילה במהלך עשרות שנים: מרכזי היום והמועדונים, לתמוך בהם תקציבית ובכך לאפשר לקשישים לחיות בכבוד ובסביבה מוגנת בקהילה.

שמואל (סמי) קידר הוא מנכ"ל איגוד העמותות לזקן – הל"ב. תושב רמת גן, נשוי לתמר, אב לשניים וסב לשלושה. משמש בתפקיד כ-4 שנים בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות. קידר פעיל חברתי, מתנדב ומייעץ בנושא הטיפול בזקנים בארגונים שונים, כמו כן הוא יו"ר מרכז יום בתל השומר ודירקטור בבית החולים הסיעודי – גלעד בתל השומר, במכללת רמת גן ובבית ספר למשחק בית צבי.

יש הפסקת לחימה. חמאס לא נכנע ונישאר לשלוט ברצועה עד להודעה חדשה. זה רע לישראל וזה רע לילדי עזה. המלחמה הזאת היא טרגדיה של קונספציה שקבעה שחמאס מורתע, שהזרמת כסף לארגון טרור בולמת טרור, ושההפרדה של עזה מיו"ש טובה לעתיד.

הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שהנשיא ג'ו ביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול לא הלכנו למהלך הנוכחי.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

לאחר אישורי הקבינט והממשלה להסכם המיועד להביא להחזרת 32 חטופים, ועם חזרת שלוש החטופות הראשונות לישראל אחרי 15 חודשים, קשה שלא לצבוט את עצמך ולחוש – "היינו כחולמים".

עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, רעם הירי ברצועה וממנה נדם וילדי העוטף והוריהם יכולים לישון סוף סוף בשקט. ויותר מכך: סיום המלחמה בעזה (יש לקוות) והצבת רגלה המהוססת של הרשות הפלסטינית בסדק דלתה – כשברקע טקס ההכתרה לנשיאות של דונלד טראמפ – עשויים להיות צעד ראשון לשינוי דרמטי בהתייחסות ישראל לפלסטינים. ואולי גם חזרתה, בדלת הקדמית, של "עסקת המאה" של טראמפ לבמה המזרח תיכונית. זאת, עם סיכויי הצלחה טובים יותר מהניסיון הראשון, ומאלה של הסכם אוסלו.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.

צלו הכתום של דונלד טראמפ מתחיל לתת אותותיו ברחבי העולם וכמובן גם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציפה בכיליון עיניים לרגע הזה, דחק את קץ הלוחמה בעזה (באופן זמני?) עד לשעת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. הוא עדיין מבטיח לשותפיו מהימין הקיצוני שאין להם ממה לחשוש וכי תחת המשטר החדש דברים יראו אחרת. האמנם?

חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת

חלון ההזדמנויות למלחמה אין סופית שתוביל להגליית האוכלוסייה העזתית והתיישבות יהודית בשטח הפנוי – נסגר בטריקה אחרי 416 ימים של לחימה. טראמפ, שנכנס לבית הלבן, הביא לסיום הקרבות בעזה, וההבטחות של נתניהו להמשך הלחימה כבר לא משכנעות את חבריו בממשלה. בצד המשיחי, שמאמין במלחמה ממושכת שתשמיד את חמאס, יש מי שמייחלים עדיין להגשמת רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, במחיר החטופים.

עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.