בין המערכה הצבאית למערכה על דעת הקהל

תושבי עזה בודקים את מימדי ההרס בעזה אחרי הפסקת האש, 21 במאי 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo)
AP Photo/John Minchillo
תושבי עזה בודקים את מימדי ההרס בעזה אחרי הפסקת האש, 21 במאי 2021

עכשיו, לאחר שהושגה הפסקת אש, כדאי לנסות להבין מדוע אנחנו חוזרים בכל פעם לאותו דפוס חסר תוחלת. כמו בכל סבב קודם של חילופי מהלומות בין ישראל לחמאס התקשורת הישראלית ורוב הציבור עסוקים בציפייה לנצחון ישראלי במערכה הצבאית ובמערכה על דעת הקהל הבינלאומית. בשני המקרים ישנן הצלחות טקטיות זמניות והפסדים אסטרטגיים בטווח הארוך. הציבור והתקשורת אינם מודעים למחדל האסטרטגי של הדרג הפוליטי, מפגינים הערצה מוגזמת לצבא ולעומת זאת מפנים טענות כלפי משרד החוץ.

לאחר שהושגה הפסקת אש, כדאי להבין מדוע אנו חוזרים תמיד לאותו דפוס חסר תוחלת. הציבור והתקשורת אינם מודעים למחדל האסטרטגי של הדרג הפוליטי, מפגינים הערצה מוגזמת לצבא ומפנים טענות למשרד החוץ

שני הארגונים, הצבא ומשרד החוץ, עושים את עבודתם. הצבא מפגין יכולות בתחום פגיעת חיל האויר ביעדי החמאס וגם בתחום ההגנה על אזרחי המדינה על ידי כיפת ברזל ומערכות ההתרעה. משרד החוץ הצליח ביכולותיו הדיפלומטיות  לספק לממשלת ישראל מרווח פעולה מדיני רב ולגיטימציה בינלאומית לפעולה.

אולם בשני המקרים ההצלחה הטקטית הזאת אינה מצליחה להיות מתורגמת להישגים ברי קיימא בשל היעדר אסטרטגיה מדינית. הצבא ומשרד החוץ אינם קובעים את המדיניות, אולם הם אמורים לומר באומץ למנהיגות הפוליטית, שאין ביכולתם להשיג את היעדים ארוכי הטווח שמצופים מהם.

כל עוד מדובר בזווית הצרה של הזכות של ישראל להתגונן מפני טרור הטילים שמכוון על אזרחיו, יש הצלחות, משום שזו מטרה ראויה ולגיטימית. אבל מבחינה אסטרטגית אין פתרונות לסוגייה הפלסטינית, שחמאס הוא חלק ממנה, לא בשדה הצבאי ולא בהסברתי.

אנחנו משתמשים כל פעם בצבא המשוכלל שלנו כמי שמחזיקים בידם פטיש ורואים בכל בעייה מסמר. אנחנו מטפחים את הצבא הזה ומשקיעים בו כספים ובכל פעם שולחים אותו לעוד סבב עם חמאס בו הוא מפגין את יכולותיו האימתניות, אך לא פותר כלום. בתקשורת מתראיינים ללא הרף קצינים כיום ובעבר שמפרטים בקול גברי סוגיות טכנו טקטיות ומשלהבים את דמיון הציבור ביכולות הצבאיות.

לעומת זאת, אנחנו לא משקיעים בכלל בהסדרה הדיפלומטית ובה בעת מפנים אל הדיפלומטיה טענות על כך שיש ביקורת כלפי ישראל בדעת הקהל העולמית. אז הרשו לי לגלות לכם סוד, אין דרך להסביר את המדיניות שלנו. לא את חוסר המעש המדיני, לא את התמשכות הכיבוש ללא אופק, לא את ההחלשה המכוונת של הגורמים הפרגמטיים בחברה הפלסטינית, לא את החוק המפלה של נכסי נפקדים בירושלים ולא את הפרת הסטטוס קוו בהר הבית שמנוצלים על ידי עמותות מתנחלים להבעיר את האזור בחסות הממשלה.

אגלה לכם סוד: אין דרך להסביר את מדיניותנו. את חוסר המעש המדיני, התמשכות הכיבוש ללא אופק, החלשת הגורמים המתונים בחברה הפלסטינית, חוק נכסי נפקדים המפלה בירושלים והפרת הסטטוס קוו בהר הבית

הציבור הישראלי מתייחס למערכה הזאת כמו לקודמותיה, מזווית צרה של התמודדות לגיטימית של דמוקרטיה נגד ארגון טרור, אבל העולם שרואה תמונות מזעזעות מעזה של קורבנות הסבבים החוזרים הללו – אזרחים מתים ופצועים, ביניהם ילדים רבים (שבישראל משום מה לא רואים) שואל: מה עשיתם בכדי למנוע את הסבב? מה עשיתם בתחום המדיני? מה עשיתם למנוע את המשך הכיבוש? מה עשיתם להשיג כדי צדק לתושבי מזרח ירושלים ושווין לערביי ישראל?

אני מרגיש מאד מחובר לצבא שלנו כקצין לשעבר והורה לילדים שעושים ועשו שירות משמעותי. לבי גם יוצא לחברי הדיפלומטים של משרד החוץ, שהם מוכשרים לא פחות מהגנרלים של הצבא ופועלים מסביב לשעון במערכה הנוכחית ובכל השנה. תפגשו למשל את ראש מערך הדיפלומטיה הציבורית של משרד החוץ נועם כ"ץ ואת הדובר ליאור חייט ותבינו מהר מאד שמדובר באנשים סופר מוכשרים, שכל משרד חוץ היה מתברך בהם. זה נכון גם לכל "החיילים האלמונים" (סליחה על השימוש במושג צבאי, אבל זה מה שעושה רושם במחוזותנו) שעוסקים בדעת הקהל ובדוברות במטה בירושלים ובכ-100 הנציגויות שלנו. הם נאלצים לעסוק ב"הסברה" חסרת תוחלת של מדיניות שלא ניתן להסביר.

תנו להם לעסוק בדיפלומטיה אמיתית ותראו תוצאות, כפי שראינו בפעילות המרשימה של משרד החוץ במימוש והכנסת תוכן ומשמעות להסכמי הנורמליזציה עם האמירויות, בחריין ומרוקו (בסודאן זה יותר מורכב ולא בגללם). תנו להם דירקטיבה מדינית לעסוק בהסכמי שלום עם שכנינו כפי שעשה משרד החוץ בימי ממשלת רבין ופרס ותראו אותם מפגינים את היכולות המרשימות שלהם.

גם הצבא הטוב באזור בפערים בלתי נתפסים וגם משרד החוץ המוחלש שלנו, שיש בו דיפלומטים מעולים, לא יוכלו למנוע סבב נוסף, לא יוכלו להחליש מהותית את חמאס ולא יוכלו להביא שלום ובטחון לתושבי ישראל והאזור ללא מדיניות חוץ קוהורנטית לקידום הסדרים ארוכי טווח.

גם הצבא הטוב באזור וגם משרד החוץ המוחלש שלנו עם הדיפלומטים המעולים, לא יוכלו למנוע סבב נוסף, להחליש מהותית את חמאס או להביא שלום ובטחון לתושבי ישראל והאזור ללא מדיניות חוץ קוהורנטית

אסור לנו ליפול למלכודת של גורמי הימין שמנסים לשכנע אותנו שנדונו לחיות על חרבנו תוך קיום משטר כיבוש בן שני דורות על מיליונים ושאפשר להסביר את המדיניות חסרת השחר הזאת, הפוגעת בראש ובראשונה בקיומנו כמדינה דמוקרטית.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא מנכ"ל J Street בישראל וחבר ועד מנהל במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ויועץ לעניינים בינלאומיים במרכז פרס לשלום וחדשנות. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
דברים כדורבנות נופלים על אזניים ערלות.. השבוע קראתי את התיאור הטוב ביותר לנאמר במאמר הזה לגבי הפערים בין הצבא ומשרד החוץ לבין מתווי חוסר המדיניות וחוסר האסטרטגיה. נפוליאון, שבמסעות הכיב... המשך קריאה

דברים כדורבנות נופלים על אזניים ערלות.. השבוע קראתי את התיאור הטוב ביותר לנאמר במאמר הזה לגבי הפערים בין הצבא ומשרד החוץ לבין מתווי חוסר המדיניות וחוסר האסטרטגיה. נפוליאון, שבמסעות הכיבוש שלו נהרגו מיליונים, טען: החייל יכול לעשות הכל חוץ מלשבת על כידון הנשק שלו. כך נראית מדינת ישראל.

עוד 719 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 13 ביוני 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בנט: "לא העת להפגנות, קורא לנהוג בכבוד בנתניהו ומשפחתו״

מסתמן: מימון הוצאות בלפור ובית נתניהו בקיסריה יופסק מחר, מועד הפינוי של משפחת נתניהו מבלפור יסוכם עם בנט ● ברקת: "אם נתניהו היה זז - מי שהיה מרכיב ממשלה זה הליכוד" ● דיווח: נתניהו ובן סלמאן פעלו להחלשת מלך ירדן ● סקר: אם ראש המוסד היוצא מתמודד בפריימריז הליכוד הוא מנצח עם 27% ● אורית פרקש-הכהן מכחול לבן תהיה שרת המדע ● נחמן שי יהיה שר התפוצות

עוד 23 עדכונים

בלפור, אפילוג

עוד רבות ידובר על "מחאת בלפור", הצלחתה והתהליכים שהביאו אליה ונבעו ממנה. ספרים יחוברו, סרטים יופקו, טורים יפורסמו, תערוכות יוצגו ומחקרים יבוצעו. אחרי הכל, מחאות ענק שמשיגות את יעדן הן עניין נדיר ביותר וההיסטוריה איננה משופעת בהן.

אז למה דווקא היא הצליחה?

עוד רבות ידובר על "מחאת בלפור", הצלחתה והתהליכים שהביאו אליה ונבעו ממנה. ספרים יחוברו, סרטים יופקו, טורים יפורסמו, תערוכות יוצגו ומחקרים יבוצעו. אחרי הכל, מחאות ענק שמשיגות את יעדן הן עניין נדיר ביותר

מחאת 2021 צמחה על רקע השבר הגדול – היום שבו הודיע בני גנץ אחרי שלושה סבבי בחירות מייגעים שהוא חובר לנתניהו ולמעשה נותן לו את השלטון. כשאני נזכרת בתחושת הבגידה, האכזבה והייאוש שאחזה בנו, הלב מחסיר פעימה.

אפילו היום בחלוף הזמן והאירועים שעברנו מאז אני מתכווצת כשאני נזכרת בעוצמת הכאב. זו הייתה נקודת מפנה דרמטית משום שמחנה השינוי למעשה נרמס והושתק. אחזה בנו תחושה שאין שום קשר בין הפתק ששמנו בקלפי לבין הפעולות שעושים הפוליטיקאים בחסות הכוח שהענקנו להם, ולפיכך אין שום משמעות למנגנון הדמוקרטי ולקיומן של בחירות.

חשוב לי לציין שבשונה מבנט, בני גנץ הוביל את מחנה השינוי תחת הבטחה אחת ויחידה – לא לשבת תחת נתניהו. בנט בניגוד אליו הצהיר שוב ושוב שבכוונתו לכונן ממשלה אחרת ושנתניהו סיים. הוא אמנם שמר על עמימות, אבל מי שרצה וודאות יכול היה להצביע לליכוד או לסמוטריץ'. במקרה של גנץ, לא היו לנו אלטרנטיבות ולמעשה גם מי שהצביע מרצ-עבודה קולו נשדד ממנו.

האכזבה הצורמת בבג"צ 11-0 ואחריו אירוע הבגידה הותירו אותנו מיואשים וחבוטים, ומתוך התהום המורלית שהושלכנו אליה הזדקקה התובנה שלנו שלמעשה מוצו האמצעים הדמוקרטיים שעומדים לרשותנו להציל את הדמוקרטיה הישראלית.

בשלב הזה היו כבר גרעיני התארגנות של מחאות שונות. עדיין לא היינו מגובשים ולא עיצבנו קו מחאה אחיד, אבל היה ברור לכל מובילי הגרעינים שבשלה השעה להרים מחאה משמעותית. ידענו גם שאסור לה להיכשל, שכן אם היא תיכשל נאבד את הדמוקרטיה שגם ככה איבדה מכוחה. ההבנה הזו העמיסה על כתפנו אחריות עצומה והפנמה של אמת אחת – אנחנו האנשים להם חיכינו, ואם לא אנחנו זה לא יקרה.

מחאת 2021 צמחה על רקע השבר הגדול – היום שבו הודיע גנץ אחרי 3 סבבי בחירות מייגעים שהוא חובר לנתניהו ולמעשה נותן לו את השלטון. כשאני נזכרת בתחושת הבגידה, האכזבה והייאוש, הלב מחסיר פעימה

בין קבוצות המחאה השונות התקיימו שיחות רבות, ויכוחים קולניים, מאבקים עקרוניים וערכיים, ולא מעט סטרס ופחד שנבעו מהמצוקה הפוליטית שהתחוללה תחת הקורונה והשינויים הדרמטיים שהיא הביאה עמה. המבוגרים יותר בינינו הביאו לשולחן הדיונים את הצלקות שלהם מכשלון מחאת 2011 והלקחים שנבעו ממנה. בעיני, למידת התהליכים שהביאו לכישלון של 2011 ויישומם בעיצוב מחאת בלפור, תרמו רבות להצלחת המהלך.

פונקציית המטרה וכיבוש היעד

אחד הדברים שהובילו לכישלון ב-2011 היה היעדר ניסוח מדויק של פונקציית המטרה. מחאה מוצלחת חייבת להציב לעצמה יעד קונקרטי, ברור ומדיד. כותרות כמו "צדק חברתי", "איחוי הקרעים", "תקווה" וכו' הם יעדים אמורפיים. איך מודדים צדק חברתי או תקווה? ברגע שהדרישות מופשטות אי אפשר לקבוע את השגתן, ולכן הדרישה ל"צדק חברתי" נענתה בוועדת טרכטנברג שמסמסה את המחאה ולא הביאה לתוצאות משמעותיות ביחס לבעיות שעלו בה.

לפיכך החלטנו שהיעד שלנו צריך להיות פשוט וקונקרטי וכזה שאי אפשר למסמס בוועדה ואי אפשר לטעות בהשגתו. כזה שכולם ידעו לזהות אם הושג או לא הושג, ועד שלא יושג המחאה לא תיפסק. וכך באה לעולם פונקציית המטרה "לך!".

.מחאת בלפור (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
.מחאת בלפור (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

לא רוצים וועדות, לא רוצים כסף, לא רוצים הקצבת כהונה ולא רוצים לחכות להכרעת בית המשפט. רוצים שהנאשם ילך כי הוא הבעיה ולכתו היא הפתרון. לאורך הדרך היו פניות וגישושים, ניסו לפשר אותנו עם הצעות שונות ומשונות לשינויים, אבל עם "לך!" כיעד, לא היה על מה לדבר.

לפיכך החלטנו שהיעד שלנו צריך להיות פשוט וקונקרטי וכזה שאי אפשר למסמס בוועדה. כזה שכולם ידעו לזהות אם הושג או לא, ועד שלא יושג המחאה לא תיפסק. וכך באה לעולם פונקציית המטרה "לך!"

המדיום הוא המסר

אני זוכרת שישבתי לקרוא חומרים, בניסיון להבין מה הופך מחאות למוצלחות ומה מביא לכישלונן. שלושה דברים חזרו ועלו:

  1. יעד.
  2. טיימינג.
  3. לוקיישן.

כדי שמחאה תצליח חייבת להיות הלימה בין מיקום הבעיה למיקום המחאה. פתאום הבנתי למה תל-אביב היא בית קברות למחאות, ולמה ממרום גילי ועשרות הפגנות שלקחתי בהן חלק מאז נעוריי אף לא אחת מהן הניבה הצלחות. מה הקשר בין תל אביב לבין הנאשם מבלפור? מחאה חייבת ליצור הפרעה, רעש סמנטי, מטרד בלתי פוסק. היא צריכה ליצור אי-נוחות למחולל הבעיה ולהבהיר לו שהיא מכוונת כלפיו. מכאן התחדדה ההבנה שההפגנה חייבת להיות בבלפור.

רבים חשבו שאין לכך סיכוי משום שהמקום עצמו לא מתאים להפגנות ומשום שזה רחוק מהמרכז ויכביד על המוחים. אבל מרגע שאמיר השכל וחבריו האמיצים קבעו את מאהל המחאה בבלפור, ובפרט לאחר המעצר השערורייתי של השכל, בלפור הפך למוקד עליה לרגל. לא עוד מקומו של הגרעין הקשה ומטיבי הלכת, אלא "ביתם" של רבבות אזרחים זועמים שהתייצבו בבלפור שבוע שבוע.

כרמי גילון נגרר על ידי שוטרים ממאהל בלפור (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
כרמי גילון נגרר על ידי שוטרים ממאהל בלפור (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

המעצר של השכל הגדיש את הסאה עבור אזרחים רבים ושבועיים אחריו קיימנו את הביביסטיליה שהיה למעשה האירוע שקיבע את בלפור כמחנה הקבע שלנו.

מיצג בהפגנה בכיכר פריז, ליד בלפור, מחווה לציור של דלקרואה על העלייה לבסטיליה, יולי 2020 (צילום: שרון אברהם)
מיצג בהפגנה בכיכר פריז, ליד בלפור, מחווה לציור של דלקרואה על העלייה לבסטיליה, יולי 2020 (צילום: שרון אברהם)

”אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ.“ (איוב יד, פסוק יט)

או בשפה פשוטה – גם מים שוחקים סלע אם נותנים להם מספיק זמן. אני זוכרת שחיפשתי נתונים שעוסקים בפרקי זמן של מחאות. ניסיתי לברר אם יש קורלציה בין משך של מחאה לבין סיכויי הצלחתה. לא מצאתי ראיות שתומכות בקורלציה כזו אבל כן גיליתי שאם באמת רוצים משהו, זה עשוי לקחת זמן. כך למשל המחאה נגד מלחמת ויטנאם שנמשכה בגלים משך למעלה מעשור.

פתאום הבנתי למה ת"א היא בית קברות למחאות. מה הקשר בינה לבין הנאשם מבלפור? מחאה חייבת ליצור רעש סמנטי, מטרד בלתי פוסק, להבהיר למחולל הבעיה שהיא מכוונת כלפיו

היה לנו ברור שאם אנחנו רוצים להצליח נידרש לאורך רוח והתמדה. והמשמעות היא שלא עוצרים עד שהוא הולך, ולא משנה כמה זמן זה ייקח. את המסר הזה הפנמנו ופמפמנו לאורך כל הדרך, ולא זכור לי שמישהו התייאש או חשב להפסיק. היה ברור לכולם שהמחאה תימשך עד להשגת היעד "לך!". ומרגע שהתחלנו ועד היום, מחינו בבלפור במשך 15 חודשים ברצף!

מחאה עושים בזעם או לא עושים בכלל

אין דבר כזה מחאה מהונדסת שתשיג יעדים! הימים האחרונים והניסיונות הדי פתטיים של הנאשם להצית מחאה מהונדסת נגד ממשלת השינוי מוכיחים זאת. אנשים יוצאים להפגין כי הם מרגישים מאוימים או זועמים. אי אפשר לביים תחושות כאלה, ואי אפשר להניע אנשים לפעולה בהעדרן. הזעם שלנו היה עצום אחרי הבגידה של גנץ. התחושה ששדדו את קולנו בקלפי שחררה שאגת זעם מגרוננו, אותה הפננו ישירות לעבר המעון בבלפור.

לתחושת הזעם הזו נלוותה חרדה קיומית והבנה עמוקה וממשית לפריכותה של הדמוקרטיה הישראלית והאיום הישיר והמיידי שרובץ עליה. זה היה הדלק שהניע כל אחד ואחת מאיתנו לאורך 15 החודשים הקשים הללו.

הרגשנו שאנחנו נלחמים על הבית ואם נעצור אפילו לרגע נאבד את התקווה והעתיד. ידענו שאנחנו האופוזיציה, שאנחנו החזית, שאנחנו הצבא, שאנחנו הסופרים שכותבים את ההיסטוריה ושלמעשה אין לנו את הפריווילגיה לא להילחם.

אין דבר כזה מחאה מהונדסת שתשיג יעדים! הימים האחרונים והניסיונות הדי פתטיים של הנאשם להצית מחאה מהונדסת נגד ממשלת השינוי מוכיחים זאת. אנשים יוצאים להפגין כי הם מרגישים מאוימים או זועמים

מי צריך מנהיגים?

יש עדיין מי שמגלגלים עיניים למשמע המשפט "למחאה הזו אין מנהיגים". אבל אחת הסיבות העיקריות שהיא הצליחה זה בדיוק בגלל זה!

אנשים לא הגיעו לבלפור בגלל שקריים מיניסטר או סדי, או אמיר השכל, או הדגלים השחורים ביקשו מהם לבוא. תפקידם של ארגוני המחאה היה לנסות לגבש יעד ולוקיישן משותף, ולהקל על הלוגיסטיקה למי שמעוניין לבוא. לא מעט פעמים לאורך הדרך היו ארגונים שהחליטו לצאת מבלפור לפעולות אחרות, לקחת פסק זמן, לנסות משהו אחר. זה לא שינה במילימטר את המוטיבציה של ציבור המוחים להגיע במוצ"ש לבלפור.

ההמונים לא באו מתוך שייכות לארגון מסוים או מתוך ציות לבקשה של מישהו, הם באו כי הם זעמו וכי בלפור הפך להיות הכתובת לזעם הזה. כל מוצ"ש בשעה 19:00 בערב, ידעת שבבלפור לא תעמוד לבד, ידעת שבבלפור תפגוש אנשים, שכמוך מתקשים לקבל את החושך שיורד עלינו, ומוכנים לעשות כל מה שאפשר במסגרת החוק על מנת לעצור אותו. בלפור הפך למקום שבו התכנסנו ונתמכנו זה בזה, תוך הבנה שהלכה והתפתחה שאנחנו לא לבד ושהרבה יחידים זועמים יכולים להפוך לכוח שאין לעמוד בפניו.

הייתה בינינו הסכמה גורפת שאסור שלמחאה הזו יהיו מנהיגים או בעל-בית, והארגונים השונים הקפידו על כך. אני באמת מאמינה שאחד הכישלונות של 2011 נבע מהאספרציות האישיות של מי שראו עצמם כמנהיגי המחאה, אשר נטלו לעצמם חרויות להחליט החלטות בשם המחאה. מאחר שהכרנו היטב את התקדים, הקפדנו לא לעשות שום פעולה או החלטה שלא ניתן לנו המנדט לקבל.

לא לנסח רשימות של דרישות, לא להיפגש עם נציגי השלטון, לא להתפתות לפשרות או הבטחות שונות. היינו נחושים ושקופים לאורך כל הדרך.

הייתה בינינו הסכמה גורפת שאסור שלמחאה יהיו מנהיגים או בעל-בית, והארגונים השונים הקפידו על כך. אני מאמינה שאחד מכישלונות 2011 נבע מהאספירציות האישיות של מי שראו עצמם כמנהיגי המחאה

טיימינג

חייבים להיות הוגנים ולומר זאת: גם לטיימינג יש משקל בהצלחה של מחאה, ואין ספק שמחאת 2021 הגיעה בטיימינג בו הבשילו התנאים לשינוי. אני בספק גדול אם מחאת 2011 הייתה פועלת באופן דומה למחאה שלנו, ולא עושה את הטעויות שנעשו, היא הייתה מצליחה להחליף את השלטון.

ב-2011 נתניהו עוד היה יחסית מתון בסגנונו הריכוזי והפופוליסטי, ומרוסן יחסית אל מול מערכת החוק ושותפיו הפוליטיים. הוא גם היה בתקופה של התחזקות והתרוממות שלטונית ולא עמדו נגדו אישומים פליליים.

בהינתן מצבו האישי פוליטי אז, זה היה מרחיק לכת מצד המחאה לדרוש את לכתו ואילו עתה – אחרי שלוש מערכות בחירות בהן נכשל, ושלושה כתבי אישום חמורים שעומדים נגדו, הוא איבד את הלגיטימציה הציבורית למשול. התנאים שהמחאה פרצה בהם היו שונים בתכלית מאלה של 2011, ומכאן גם נבעה נחישותה והתמדתה.

אני כותבת את הרשומה הזו בגוף ראשון יחיד ורבים משום שהייתי שם מן הרגע הראשון, לפעמים כעצמי ולפעמים כחלק מכוח, וחוויתי חוויות אישיות וקבוצתיות. את "הדמוקרטים" הקמתי עם קבוצת חברים מוכשרים ומדהימים עם הודעתו של גנץ על הקמת ממשלת השפל עם הנאשם, ומאז ועד היום אנו פועלים כתנועת שמאל שעשתה רבות בתוך המחאה ומסביבה.

אולם הקרדיט להצלחת המחאה לא נתון לנו או לארגונים השונים. המחאה הזו הצליחה הזכות כל האנשים הנפלאים שהפגינו בהתמדה, על חשבונם, על חשבון זמנם, תוך סיכון עצמי והשקעת משאבים, מתוך אמונה ואהבה למדינה הזו ותחושת שליחות עמוקה ואמיתית.

ולמרות זאת, הניצחון האמיתי בסופו של דבר הוא של כולנו! ממשלת השינוי תהיה טובה לכל אזרח ישראלי מימין ומשמאל, יהודי או ערבי, דתי או חילוני… המחאה הביאה רוח חדשה של שינוי, ומהמתנה המופלאה הזו ייהנו כל אזרחי ישראל.

הא.נשים הכי יפים בארץ

תכירו את הא.נשים הכי יפים שיש, ואם לפגוש אותם זו לא סיבה מספיק טובה לצאת מהבית? אז אני לא יודע מה כן?! שתפו בבקשה, שימו אוזניות ותשארו לסוף – יש ציפור כחולה 🙂 * מי ששכחתי לתייג, שיצפצף ומיד אוסיף. גם אם אתם לא שם וסתם רוצים.*סליחה מכל שאר המופלאים שלא נכנסו. https://my.israelgives.org/he/campaign/avibarakYuval Rothschild Osnat Oren Aum פינקפרונט – החזית הורודה Crime Ministerקומי ישראל — מחאת הצעירים 2020קומי ישראלמחאת הדגל השחורמחאת הריבון – מאפסים את השלטון!מצילים את הדמוקרטיה – מחאת הדגלים השחוריםכל הארץ מחאות בלפורמחאת היחידים – אין מצבישר-אל הלבShoshke Engelmayerעל הציפור Alon Feuerstein

Posted by Avi Barak on Thursday, January 28, 2021

לימור מויאל היא סופרת, אקטיביסטית ודוקטורנטית לפרשנות ותרבות. רעיה ואם לארבעה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
עוד 1,591 מילים ו-4 תגובות

שנה אחרי, הקהילה היהודית עדיין מתמודדת עם רצח ג'ורג' פלויד

רצח ג'ורג' פלויד לפני שנה היה ארוע מכונן עבור ארצות הברית בכלל ועבור השחורים בפרט ● אבל גם ליהודי ארה"ב זו הייתה נקודת מפנה ● ההכרה כי לארגונים היהודים יש אחריות ואינטרס לתמוך בגיוון, שוויון ולהילחם בגזענות הביאה עמה שינוי בסדרי העדיפויות ובתוכניות של הארגונים המובילים ● מה מתוך זה יימשך גם בעתיד, מוקדם לדעת

עוד 1,510 מילים

אחרי ששכבו שנים בארכיון והעלו אבק, הסופר דיוויד סטרומברג חושף חומרים שטרם ראו אור מאת חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס זינגר ● בראיון לזמן ישראל מדבר סטרומברג על היחס האמביוולנטי של הסופר הנודע כלפי היהדות, מה קרה לו בארצות הברית, ומדוע הוא כל כך רלוונטי גם היום

עוד 1,712 מילים

למקרה שפיספסת

וידויים של רוצח פיננסי סדרתי

הוא היה הגאון של וול סטריט, כל השקעה שלו הייתה בול פגיעה ● אבל כשהטריקים האפלים של ברני מיידוף נחשפו הוא הפיל איתו 720 אלף איש מסביב לעולם, שהפסידו 65 מיליארד דולר ● שדרן הרדיו האמריקאי הבכיר ג'ים קמפבל התכתב עם הארכי-נוכל במשך קרוב לתשע שנים, והוציא ספר שמציג אותו באור מעט שונה ● "המערכת כולה כשלה, מיידוף לא פעל לבד", הוא אומר בראיון לזמן ישראל

עוד 1,302 מילים

גוברת התסיסה הפנימית נגד מלך ירדן

המלך עבדאללה הודיע על כוונתו לערוך "רפורמות פוליטיות מקיפות" בירדן בניסיון להרגיע את התסיסה של השבטים הבדואים נגדו. המתיחות בין בית המלוכה לשבטים הבדואים הגיעה לשיא ולעימות מזויין באזור נאעור, בו נפצעו אנשי ביטחון ירדנים. המלך מנסה להרגיע את השטח ונמנע לפי שעה ממעצר מתנגדיו.

במחוז נאעור, דרומית לעיר הבירה של ירדן עמאן, נמשכת המתיחות בין השבטים הבדואים לבין בית המלוכה הירדני . זאת לאחר שהפרלמנט הירדני החליט לפני כמה ימים, בישיבה מיוחדת, לפטר את חבר הפרלמנט אוסאמה אלעג'ארמה, בהסתמך על בקשה מיוחדת שהגישו 109 חברי פרלמנט הנאמנים למלך עבדאללה.

לאוסאמה אל-עג'ארמה יש לשון חדה כתער והוא לא היסס בחודשים האחרונים להשתלח בבית המלוכה הירדני בממלכה, לפני כשבועיים הוא טען כי גורמי הביטחון הירדנים ניתקו את החשמל במקומות שונים בממלכה ומנעו מתהלוכות הזדהות עם "פלסטין" מלהגיע מרחבי ירדן כדי להפגין בעיר הבירה עמאן במהלך המלחמה ברצועת עזה בין חמאס לישראל.

לאל-עג'ארמה יש לשון חדה כתער, והוא לא היסס להשתלח בבית המלוכה הירדני. לפני כשבועיים טען כי גורמי הביטחון הירדנים ניתקו את החשמל במקומות שונים בממלכה

אל-עג'ארמה איים כי בני השבטים יגיעו לעמאן כדי לטפל ב"סוכנים" ו"משתפי הפעולה" כשהוא מתכוון לבכירי המשטר הירדני שמקיימים קשרים עם ארה"ב וישראל.

אוסאמה אל-עג'ארמה ערך כינוס מחאה גדול ובני השבט שלו חסמו את ציר התנועה המוביל מעמאן לחוף המזרחי של ים המלח.

על פי גורמים ירדנים, הוא אף התבטא כי ברצונו לפגוע במלך עבדאללה עצמו "ולירות כדור במצחו". בעקבות דבריו פירסמו כמה נציגים של השבטים בירדן  הודעות תמיכה ונאמנות במלך עבדאללה ועשרות חברי פרלמנט התאגדו יחדיו כדי להדיחו מהפרלמנט.

בהצבעה ההדחה בפרלמנט, התייצבו לצידו של אל-עג'ארמה כמה חברי פרלמנט הנחשבים לתומכי תנועת "האחים המוסלמים".

לפני כשבוע הגיעו כוחות הביטחון של ירדן למאחז תומכיו של אל-עג'ארמה באזור נאעור והרסו אוהל בדואי מסורתי גדול שבו נהג אל-עג'ארמה לנאום נגד בית המלוכה הירדני. במקום פרצו עימותים בין תומכי אל-עג'ארמה לבין אנשי הביטחון שהשתמשו בגז מדמיע לפיזור המפגינים.

במהלך קרב היריות שפרץ במקום בין אנשי הביטחון הירדנים לתומכיו של אל-עג'ארמה נפצעו 4 אנשי ביטחון ירדנים מירי חי והועברו לטיפול בבית חולים.

אל-עג'ארמה איים כי בני השבטים יגיעו לעמאן כדי לטפל ב"סוכנים" ו"משתפי הפעולה", כלומר בכירי המשטר הירדני שמקיימים קשרים עם ארה"ב וישראל, וטען כי ברצונו לפגוע במלך עבדאללה עצמו "ולירות כדור במצחו"

אזור נאעור הוא אזור שקט יחסית, המוכר כאזור תיירות שמיושב בשבטים בדואים ובצ'רקסים, אולם מיום ליום מתברר כי המשבר בין המלך עבדאללה לבין השבטים הבדואים הולך ומתרחב. המלחמה בין ישראל לחמאס ברצועת עזה השפיעה ללא ספק על האווירה בירדן וחיזקה את התמיכה בחמאס ובתנועת "האחים המוסלמים", שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה בירדן.

השבטים הבדואים בירדן ממורמרים מאוד וזועמים על בית המלוכה הירדני בגלל המצב הכלכלי הקשה בירדן ובשל הנטייה של המלך עבדאללה, בניגוד לאביו המלך חוסיין, להסתמך יותר ויותר על הפלסטינים בירדן ועל הרש"פ. זאת במקום על השבטים הבדואים שהיו תמיד נאמנים לבית המלוכה ההאשמי ויש להם יצוג מכובד בצבא הירדני ובבטכ"ל (הביטחון הכללי הירדני).

חביבם של השבטים הבדואים בדרום ירדן הינו הנסיך חמזה, אחיו למחצה של המלך עבדאללה, והדמות השנואה ביותר עליהם היא המלכה ראניה.

רעייתו של המלך עבדאללה ראניה היא פלסטינית מאזור טול כרם הידועה כ"אישה החזקה" בממלכה, ולטענת השבטים הבדואים היא מכתיבה למלך את מהלכיו ומערבת גם את בני משפחתה בעסקים בירדן, לפני כמה שנים הם אף הגישו עצומה למלך עבדאללה הדורשת ממנו לנטרל את השפעתה על ענייני הממלכה, דבר שלא קרה.

לפני כשלושה חודשים חשף המודיעין הירדני תוכנית לקשירת קשר נגד שלטונו של המלך עבדאללה. בקשר היה מעורב הנסיך חמזה עם כמה מראשי השבטים הבדואים בדרום ירדן. הקושרים נעצרו והנסיך חמזה אולץ לחתום על הצהרת נאמנות למלך וליורש העצר הנסיך חוסיין בן עבדאללה.

מיום ליום מתברר כי המשבר בין המלך עבדאללה לשבטים הבדואים מתרחב. המלחמה בין ישראל לחמאס ברצועה השפיעה על האווירה בירדן וחיזקה את התמיכה בחמאס וב"האחים המוסלמים"

מאז נעלם הנסיך חמזה וההערכה היא כי הוא נתון במעצר בית. מרבית הקושרים נגד המלך שוחררו, מלבד שניים העומדים לדין. המלך הורה לשחרר את כל בני השבטים שהיו מעורבים בקשירת הקשר מחשש שהדבר יעורר מהומות ושפיכות דמים בממלכה.

בכלא הירדני נותרו שתי הדמויות הבכירות שהנהיגו את הקשר נגד המלך עבדאללה ביחד עם הנסיך חמזה. מדובר בד"ר באסם עוואדאללה, ראש הלשכה המלכותית לשעבר והשריף חסן בן זיד, בן משפחת המלוכה ההאשמית. לשניהם יש אזרחות סעודית והם מקורבים מאוד ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.

הם עומדים לדין בבית הדין לביטחון המדינה ושלטונות ירדן הטילו איפול על כתב האישום נגדם ומהלך משפטם.

מאז מעצר השניים יש שפל חסר תקדים ביחסים בין ירדן לסעודיה. הירדנים מאשימים בשקט את סעודיה כי היא תכננה ביחד עם הנסיך חמזה את הקשר נגד המלך עבדאללה כדי לקדם את "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ ולקבל "דריסת רגל" סעודית בהר הבית. כזכור, ירדן היא האפוטרופוס של המקומות הקדושים בירושלים על פי הסכם השלום עם ישראל משנת 1994.

המלך עבדאללה מודאג מאוד מהתסיסה של השבטים הבדואים נגדו. כוחות ביטחון גדולים פרוסים באזור נאעור אך העימותים לא הסתיימו.

מאז מעצר השניים יש שפל חסר תקדים ביחסים בין ירדן לסעודיה. הירדנים מאשימים בשקט את סעודיה בתכנון עם הנסיך חמזה של הקשר נגד המלך עבדאללה לקידום "עסקת המאה" של טראמפ

לפני כמה ימים הודיע המלך על כוונתו לערוך "רפורמות פוליטיות מקיפות" בממלכה ולהביא להתחדשותה. אבל, אף אחד בירדן לא מתייחס ברצינות לסיסמאות השדופות האלה, שהן בבחינת כדור אקמול לתחלואות הכלכליות והפוליטות העמוקות בירדן. המצב מתוח מאוד והכיסא של המלך עבדאללה התחיל להתנדנד.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 821 מילים

תגובות אחרונות

עודכן לפני 3 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מעצרן של עיתונאיות ערביות בשייח' ג'ראח בוודאי לא עוזרים למאמצי ההסברה של ישראל ● הבשורה מאבו דאבי ביחס לפלסטינים היא הזדמנות שאסור לפספס ● בלבנון, המצב הכלכלי רק הולך ומחמיר ● מצרים החלה באיכלוס עיר הבירה החדשה ● ובסוריה מציינים 21 שנים למותו של אסד האב ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,152 מילים

הרבי מגור, פרנץ קפקא, המלך אדוארד ומלכת הולנד - כולם, כולל כולם, ביקרו שם ● עד ערב מלחמת העולם השנייה הייתה עיירת הנופש מריאנבד שבצ'כיה מרכז שיהודים ובני אצולה מרחבי אירופה נהרו אליו לטיפולים רפואיים ולמפגשים מרגשים ● ספר חדש חושף את ההיסטוריה של המקום שעצר מלכת בליל הבדולח

עוד 737 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

מתנת הפרידה של גילה גמליאל

צל"ש לשרה להגנת הסביבה, שבימים האחרונים בתפקיד יצאה בחריפות נגד ההסכם עם האמירויות שמסכן את מפרץ אילת, וחתמה על התקנה האוסרת לסחור בפרוות ● טר"ש לפירות הקיץ שבאדיבות שינויי מזג האוויר עולים כמו נדל"ן בגוש דן וגם הטעם לא משהו ● והטיפ: הסרט הדוקומנטרי על גרטה תונברג חושף פנים פחות ידועים של לוחמת האקלים הצעירה

עוד 722 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
קַרְנַפִּים 89

רובי הוא הקרנף ה-33 שנולד בספארי ברמת גן, מה שהופך את ישראל למעצמה עולמית בהמלטת קרנפים רחבי שפה - מקום ראשון בעולם כולו, לא פחות - עניין שמעלה את השאלה המתבקשת: מה הופך דווקא אותנו לבית גידול מתאים כל כך לקרנפים, והאם זה קשור להתרחבות מדאיגה של תופעת ההתקרנפות בישראל?

עוד 2,620 מילים ו-1 תגובות

דיווח: "נתניהו הציע לגנץ אמש שיתפטר וגנץ יתמנה לרה"מ"

דיווח: "נתניהו פגש את עבאס בבלפור ואמר לו - תתעלם מהשרים שמכחישים שאנחנו במו"מ" ● הנדל: "יש הבדל בין בל"ד לרע"ם" ● מתן כהנא: "כל ימינה מאחורי ממשלת האחדות" ● יאיר נתניהו מסכם: "תודה על מה שעשית, אבא" ● הורי הקצין שמת בכלא לרמטכ"ל: "הפסיקו להכפיש נגדו" ● דיווח: "חיילי צה"ל מסייעים בהקמת המאחז הלא-חוקי אביתר", צה"ל: "חריגה מפקודות"

עוד 39 עדכונים

ראש המוסד היוצא יוסי כהן הוא יו"ר הליכוד הבא

בהופעה טלוויזיונית כמעט מושלמת, יוסי כהן אישר שהוא בדרכו לראשות הממשלה, ובליכוד מבינים כי הוא יהיה היו"ר הבא אחרי נתניהו ● כהן נכנס לתקופת צינון של שלוש שנים; אם נתניהו לא פורש בקרוב, כהן יהיה זה שיבוא מייד אחריו וידלג בקלילות על דור הביניים ● בלו"ז של ראש המוסד היוצא רשומות כבר כמה פגישות עם בכירים בליכוד, ביניהם אנשי שטח שמכירים את התנועה היטב ● פרשנות

עוד 543 מילים ו-3 תגובות

עדות אישית נדהמנו, הובסנו, הושפלנו. זה היה אסון

הזחיחות ברחוב המצרי ● מוכר הפלאפל על שפת הנילוס שהודיע שאת הסניף הבא הוא פותח בתל אביב ● הכאב הגדול כשהתברר שהצבא האמיץ הובס וסיני נפלה בידי האויב ● הדמעות על פרישתו של נאצר ● והבוז לאנואר סאדאת ● כמאל עבד אל מלכ, פרופסור לספרות ערבית, מתאר את תחושות האימה שחווה כנער במלחמה ההיא, לפני 50 שנה

עוד 1,053 מילים

התקרית היום לפנות בוקר, שהסתיימה במותם של שני קציני ביטחון פלסטינים, חריגה בכל קנה מידה ● בישראל העבירו מסר מיידי לפלסטינים כי מדובר מצירוף נסיבות ● גורם ביטחוני בכיר: "זו לא התוצאה שרצינו, אבל הלוחמים היו בסכנת חיים ולכן הגיבו" ● פרשנות

עוד 529 מילים

שישה עובדי ויקטורי שפוטרו במהלך המהומות תובעים את הרשת

פרסום ראשון העובדים לא התייצבו למשמרות בסניף בטבריה בגלל חסימות בכבישים ומחשש להתנכלויות ● הם זומנו לשימוע ופוטרו מייד בנימוק של "נקיטת עמדה פוליטית" ● מנהלת האזור כתבה להם: "דיני דינארי, אלוהים שלי זה כסף" ● התביעה תוגש באמצעות מרכז מוסאוא בתחילת שבוע הבא ● ויקטורי בתגובה: "הטענות לא תואמות את המציאות, לגזענות ואפליה אין מקום בחברה"

עוד 449 מילים

בניגוד לנדמה, הממשלה הנכנסת של ישראל איננה ייחודית

לרבים נדמה כאילו המצב שבו ישראל שרוייה בשנים האחרונות הוא ייחודי ואין לו אח ורע - לא בתולדות המדינה ולא במקומות אחרים בעולם ● אבל דווקא ניתוח של תהליכים דומים ברחבי העולם מאפשר ללמוד מנסיונם של אחרים בשיקום המשטר הדמוקרטי ● דעה

עוד 1,228 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה