אוליאנה התגוררה בבית הוריה בטרנופול שבמערב אוקראינה כשקיבלה את הבשורה. נאמר לה כי בעלה מזה חמש שנים, חייל אוקראיני בשם ולאד, לכאורה שם קץ לחייו בשנת 2023 בבסיס צבאי סמוך לקו החזית.

לאחר הפלישה הרוסית המלאה בפברואר 2022, עברו אוליאנה ובנם, שהיה אז בן שנתיים, לטרנופול, בשעה שרוסיה החלה לכבוש חלקים ממחוז קייב. ולאד נשאר מאחור והצטרף לכוחות ההגנה הטריטוריאלית של קייב – יחידות של מתנדבים שאחזו בנשק לצד הצבא הסדיר כדי לבלום את התקדמות הכוחות הרוסיים.

כשאוליאנה וחמותה ראו את גופתו של ולאד בחדר המתים, היא התקשתה לעכל. בזמן שאמו של ולאד זעקה: "הו, ולאד! הו, ולאד!", אוליאנה שאלה בתדהמה: "זה באמת הוא? אני לא חושבת שזה הוא".

אוקראינה משלמת פיצויים לאלמנות מלחמה, אולם, כאשר מותו של חייל מוגדר כהתאבדות – מצב שאוקראינה מסווגת כאובדן שאינו קרבי – האלמנות ובני המשפחה אינם זכאים לקבל פיצוי כלשהו מהמדינה

בדירת שני החדרים שלה בקייב, ביקשה אוליאנה להזדהות בשמה הפרטי בלבד ושזהותו של בנה לא תיחשף. הסיבה לכך היא שמעטים בלבד בסביבתה, ובהם גם בנה, יודעים שסיבת המוות הרשמית של ולאד סווגה כהתאבדות.

אוקראינה משלמת פיצויים לאלמנות מלחמה ולמשפחות של חיילים שנפלו בנסיבות מסוימות, בתנאי שהן עומדות בקריטריונים שנקבעו. אולם, כאשר מותו של חייל מוגדר כהתאבדות – מצב שאוקראינה מסווגת כאובדן שאינו קרבי – אלמנות המלחמה ובני המשפחה אינם זכאים לקבל פיצוי כלשהו מהמדינה.

משמר כבוד נושא את ארונותיהם של חיילים אוקראינים אלמונים שנהרגו בקרבות במלחמת רוסיה–אוקראינה, במהלך טקס הלוויה בבית עלמין צבאי סמוך לקייב, אוקראינה. 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)

בתחילת המלחמה ב-2022 הודיעה הממשלה כי משפחותיהם של חיילים שנהרגו בהגנה על המולדת בקו החזית יקבלו תשלום חד-פעמי של 15 מיליון גריבנה אוקראינית (כ-335 אלף דולר) – במסגרת מסלול המכונה "התעודה האפורה".

בספטמבר 2024 הציגה הממשלה מסלול נוסף, המכונה "התעודה השחורה". מסלול זה מאפשר למשפחות לקבל 2.7 מיליון גריבנה (כ-60,400 דולר) בפריסה לשבע שנים, והוא מוענק לרוב כאשר חייל מת במהלך שירותו אך לא בקו החזית, בניגוד לתעודה האפורה.

בתחילת המלחמה, משפחות חיילים שנהרגו בחזית קיבלו תשלום חד-פעמי של 15 מיליון גריבנה אוקראינית. ב-2024 הוצג מסלול נוסף בסכום של 2.7 מיליון גריבנה (כ-60,400 דולר) לשארי חייל שמת במהלך שירותו אך לא בחזית

לדברי אוליאנה, בתחילה נמסר לה מחטיבתו של ולאד כי בעלה שם קץ לחייו בירייה בראשו. היא סיפרה כי היא מסרבת בכל תוקף לקבל את הגרסה הזאת, והדגישה שרק שעות ספורות לפני מותו הם שוחחו בטלפון ותכננו יחד קניית אפוד טקטי חדש עבורו.

היא אף הוסיפה שהיא מאמינה כי ולאד נרצח בידי אדם אחר בחטיבת הסער שבה שירת – טענה שאין ביכולתה להוכיח, ושלטענתה הצבא מכחיש מכול וכול.

חיילים מתרגלים מיומנויות לחימה בשטח אימונים סמוך לקו החזית במחוז זפוריז'יה, אוקראינה. 5 ביולי 2026 (צילום: Andriy Andriyenko/Ukraine's 65th Mechanized Brigade via AP)

בחדר השינה הקטן שלה שלפה אוליאנה קופסה מתחת לשולחן, ובה חפצים שהיו שייכים לבעלה המנוח: ההודעה הרשמית על מותו, תעודת החוגר ותעודת הפטירה. בתעודת הפטירה שנמסרה לה, שורת "סיבת המוות" נותרה ריקה לחלוטין. כל עוד לא נכתבה בה סיבת מוות רשמית, תביעת הפיצויים שלה תלויה באוויר.

אוליאנה שכרה עורך דין כדי לטעון בבית המשפט שבעלה נהרג בידי אדם אחר בחטיבתו ומת כגיבור אוקראינה, אולם ההליך המשפטי נמשך כבר שנים. "אני לא חושבת שלממשלה שלנו אכפת… אין לנו זכויות. אני אשתו של חייל שמת. האם אני מרגישה את הכאב אחרת?" תהתה אוליאנה.

אוליאנה שכרה עורך דין כדי לטעון שבעלה נהרג בידי אדם אחר בחטיבתו ומת כגיבור אוקראינה, אולם ההליך המשפטי נמשך כבר שנים. "אין לנו זכויות. אני אשתו של חייל שמת. האם אני מרגישה את הכאב אחרת?" תהתה

בעיר לבוב שבמערב המדינה, רומן ליחאצ'וב, עורך דין עצמאי שעובד עם אנשי צבא אוקראינים ובני משפחותיהם, סיפר כי מאז פרוץ המלחמה טיפל במאות תיקים של אלמנות מלחמה שלא הצליחו לקבל את התשלומים מהמדינה.

ליחאצ'וב ציין כי אמנם ייצג משפחות במקרים שבהם אנשי צבא נרצחו בידי חיילים אחרים, אך מדובר בתופעה נדירה. "במקרים כאלה אנחנו מערבים חוקרים, ואנחנו לוחצים עליהם לחקור", אמר.

אלמנה ובת של חייל אוקראיני שנפל תולות לבבות אדומים על עץ סאקורה לציון יום האהבה ב"סמטת האהבה", שהוקמה בקייב לזכר בנים ובני זוג שנהרגו במלחמת רוסיה–אוקראינה. 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)

אוליאנה הסבירה שהיא דורשת הכרה לא רק עבור עצמה, אלא גם עבור בנה, כיום בן שש. הם לא קיבלו הטבות סוציאליות כלשהן מהמדינה בשל סיווג מותו של ולאד כהתאבדות.

פירוש הדבר הוא אובדן התשלום הראשוני החד-פעמי בסך שלושה מיליון גריבנה (כ-67 אלף דולר), כמו גם יתרת הסכום, שאמורה להיות מחולקת מדי חודש במשך כשש שנים וחצי.

אוליאנה דורשת הכרה לא רק עבור עצמה, אלא גם עבור בנה, כיום בן שש. הם לא קיבלו הטבות סוציאליות כלשהן מהמדינה בשל סיווג מותו של ולאד כהתאבדות, ולא את הסיוע הכלכלי שמגיע למשפחת חייל שנהרג במהלך שירותו

מעבר לכך, אוליאנה אינה זכאית להטבות סוציאליות נוספות הנלוות לפיצוי, כגון תרופות חינם במרשם רופא, קדימות בקבלת שירותי בריאות, הנחה של 50% בשכר הדירה ובחשבונות השוטפים, ומלגות לילדים.

היא מקבלת קצבת שאירים בגין בעלה המנוח בסך 4,700 גריבנה בחודש (כ-105 דולר). במדינה שבה השכר החודשי הממוצע עומד על 700 דולר ושכר המינימום מגרד בקושי 204 דולר, הסכום הזה אינו מספיק להרבה. לנוכח העלייה ביוקר המחיה ואינפלציה בשיעור של 8.6%, הוא בקושי מכסה את שכר הדירה והמזון.

אנסטסיה אוחרימנקו (משמאל) מתאבלת לצד אניה קורוסטנסקה על גופת ארוסה, החייל האוקראיני אולקסיי זבדסקי שנהרג בקרב בבחמוט, במהלך הלווייתו בבוצ'ה שבאוקראינה, ינואר 2023 (צילום: AP Photo/Daniel Cole)

לפני מותו של ולאד, הסתמכה אוליאנה על הכנסתו האזרחית ובהמשך על משכורתו הצבאית. לאחר מותו היא החלה לעבוד מרחוק כנציגת מכירות. ואולם, הכנסתה זו אינה מפצה על סכום הכסף המשמעותי והביטחון הכלכלי שמגיעים עם קבלת הפיצויים מהמדינה.

אולנה ביליאצ'קובה, יועצת בלשכת נציב קבילות החיילים של אוקראינה, גוף מייעץ הכפוף לנשיא המדינה ואמון על הגנת זכויות אנשי הצבא, מסרה בתגובה בדוא"ל: "מובן שלמשפחות יש חוסר אמון ביחידות הצבאיות, בייחוד במקרים שבהם סיבת המוות נרשמת כהתאבדות".

יועצת בלשכת נציב קבילות החיילים של אוקראינה מסרה כי "מובן שלמשפחות יש חוסר אמון ביחידות הצבאיות, בייחוד במקרים שבהם סיבת המוות נרשמת כהתאבדות. נסיבות אלו דורשות חקירה מפורטת יותר"

"נסיבות אלו דורשות חקירה מפורטת יותר והבהרה של כל העובדות", הדגישה ביליאצ'קובה. "בהליכים מסוג זה, חשוב לבצע באופן מלא את פעולות החקירה הראשוניות לאחר שגופתו של איש הצבא מתגלה".

"אכן, משפחות רבות אינן מסכימות עם מסקנות המומחים ועם פעולות היחידה הצבאית במהלך החקירה הפנימית לבירור נסיבות מותו של איש הצבא", היא הוסיפה.

משרד ההגנה של אוקראינה, הגוף הממשלתי המטפל בתביעות הפיצויים על בסיס פרטני, לא השיב לבקשת תגובה.

משמר כבוד נושא את ארונותיהם של חיילים אוקראינים שלא זוהו, שנהרגו בקרבות במלחמת רוסיה–אוקראינה, במהלך טקס לוויה בבית עלמין צבאי ליד קייב, אוקראינה. 19 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)

אוליאנה היא חלק מקבוצה של אלמנות מלחמה המאמינות כי אוקראינה קבעה שבעליהן לא מתו בדרך "הנכונה", כפי שהוגדרה על ידי הצבא, וכי ההקרבה שלהם לא הייתה גדולה מספיק. המלחמה גבתה את חייהם של 55 אלף חיילים אוקראינים, על פי נתונים שמסר הנשיא וולודימיר זלנסקי בפברואר.

בחיפושיה אחר תמיכה ונשים אחרות בנסיבות דומות, שמרגישות כי הושלכו הצידה כנזק עקיף של המלחמה, פנתה אוליאנה לקהילה מקוונת של ארגון לא ממשלתי בשם "ההתאחדות הכל-אוקראינית של משפחות מגינים שלא הוכרו".

אוליאנה היא חלק מקבוצה של אלמנות מלחמה המאמינות כי אוקראינה קבעה שבעליהן לא מתו בדרך "הנכונה", כפי שהוגדרה על ידי הצבא, וכי ההקרבה שלהם לא הייתה "גדולה" מספיק

קבוצת הפייסבוק של הארגון מונה 931 חברים, והיא מסייעת לאלמנות מלחמה ולמשפחות המתקשות לתבוע פיצויים על ידי קישורן לעורכי דין, ארגון פגישות עם הכוחות המזוינים ופעילות שדלנות מול מחוקקים.

דרך הקבוצה, שוחחתי עם 20 נשים שלא הצליחו לקבל פיצויים לאחר מותם של בעליהן, בני זוגן, אחיהן או בניהן ששירתו בצבא אוקראינה. מתוכן, 12 היו אלמנות מלחמה; חמישה מהבעלים מתו בהתאבדות, שניים נהרגו בתאונות דרכים, ושניים מתו מפציעות שספגו לאחר ששוחררו משירות ונשלחו הביתה.

חייל אוקראיני מניח פרח על ארונו של חברו לנשק, המתנדב הליטאי איגנאס קאיליוס (25), שנהרג בקרבות במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, בטקס הלוויה בקייב. 17 ביולי 2026 (צילום: Tetiana DZHAFAROVA / AFP)

"יש לנו בעיה רחבת היקף משום שאנחנו רבות, וזו כבר לא בעיה של אדם אחד או שניים. זו בעיה שמאות אנשים סובלים ממנה", אמרה נטליה ווזנה, שהקימה את הארגון לאחר שבנה אנטון, איש משמר הגבול בן 20, טבע למוות לצד חייל נוסף בזמן סיור בנהר הדנייפר באפריל 2023.

בתחילה קבע משרד ההגנה כי מותו של אנטון לא אירע במסגרת הגנת אוקראינה. אולם, לאחר שנתיים וחצי של מאבק משפטי בסיוע עורך דין, ווזנה קיבלה לבסוף פיצויים בסך 2.7 מיליון גריבנה. עם זאת, היא יודעת שלאחרים אין מזל דומה לשלה.

"יש לנו בעיה רחבת היקף משום שאנחנו רבות, וזו כבר לא בעיה של אדם אחד או שניים. זו בעיה שמאות אנשים סובלים ממנה", אמרה נטליה ווזנה, שהקימה את הארגון לאחר שבנה אנטון, איש משמר הגבול בן 20, טבע למוות

"החיילים האלה אולי לא מתו בדרך שהמדינה שלנו רואה כהגנה על המולדת, אבל האדם הזה עדיין מת בזמן שהגן על המדינה, והם ויתרו על המון", אמרה ווזנה.

"משפחות לא אמורות להוכיח שקרוביהן נתנו את חייהם ואת זמנם למען המדינה, ושהם באמת הגנו על המדינה; הם הרי לא סתם ישבו רגל על רגל בבית", היא הוסיפה.

חיילים מתרגלים מיומנויות לחימה בשטח אימונים סמוך לקו החזית במחוז זפוריז'יה, אוקראינה. 5 ביולי 2026 (צילום: Andriy Andriyenko/Ukraine's 65th Mechanized Brigade via AP)

לא ידוע כמה אלמנות מלחמה קיבלו פיצויים, או כמה משפחות הגישו תביעות שנדחו. הממשלה אינה מפרסמת את הנתונים הללו לציבור.

אבל מומחים משפטיים באוקראינה – ליחאצ'וב, המנהל משרד עורכי דין משלו, ו"ליגל הנדרד" (Legal Hundred), ארגון ללא מטרות רווח המעניק ייעוץ משפטי חינם ליוצאי צבא ולבני משפחותיהם – העריכו כי הם מכירים או תמכו יחד בכאלף משפחות שלא קיבלו את הפיצויים שלדעתן מגיעים להן על פי חוק מאז החלה המלחמה ב-2022.

לא ידוע כמה אלמנות מלחמה קיבלו פיצויים, או כמה משפחות הגישו תביעות שנדחו. הממשלה אינה מפרסמת את הנתונים הללו לציבור. מומחים משפטיים העריכו כי הם מכירים או תמכו יחד בכאלף משפחות כאלו

לפי יוליה מוריי, העומדת בראש "ליגל הנדרד", כללים לא ברורים בנוגע לתשלומים הותירו מאות אלמנות מלחמה ומשפחות של חיילים שנפלו חסרות כול.

לדבריה, המקרים המורכבים ונעדרי ההכרעה החד-משמעית עשויים לכלול חיילים שמתו בנסיבות שאינן קשורות ללחימה, כגון תאונות דרכים, התקפי לב לאחר שובם ממשימות סער מסוכנות, דלקת ריאות אחרי שבועות שבהם שהו בתעלות בקור מקפיא, או מקרי התאבדות.

ביליאצ'קובה ציינה כי נתקלה במקרים שבהם נסיבות מותו של איש צבא "נבחנו באופן שטחי, ללא חקירה מלאה וראויה". "החלק הקשה ביותר הוא שלא תמיד אפשר לעזור למשפחה או לתת לה את מה שהיא כה מקווה לקבל", הודתה.

משמר כבוד נושא את ארונותיהם של חיילים אוקראינים שלא זוהו, שנהרגו בקרבות במלחמת רוסיה–אוקראינה, במהלך טקס הלוויה בבית עלמין צבאי סמוך לקייב, אוקראינה. 19 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)

לפני שלוש שנים קיבלה קתרינה קרמזינה-אבובקרובה שיחת טלפון מקצין צבא, ובה נודע לה שמי שהיה בעלה במשך עשר שנים, טימור, נהרג בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידו סמוך לקו החזית. החייל בן ה-27 כיבה את פנסי רכבו כדי לחמוק מגילוי בידי כטב"מים רוסיים, שנהגו לחוג מעל האזור בזמן שכוחות מוסקבה התקדמו ברחבי מזרח אוקראינה ודרומה.

לדברי קרמזינה-אבובקרובה, בליל התאונה הקטלנית טימור לא הבחין בתחילה במשאית צבאית נטושה שניצבה במסלולו. הוא סטה בחדות כדי להימנע מפגיעה בה, והתנגש חזיתית ברכב צבאי שהגיע מהכיוון הנגדי. מעוצמת הפגיעה נהרגו במקום הוא ונהג המכונית השנייה.

לדברי האלמנה, בליל התאונה הקטלנית טימור לא הבחין בתחילה במשאית צבאית נטושה שניצבה במסלולו. הוא סטה בחדות כדי להימנע מפגיעה בה, התנגש חזיתית ברכב צבאי שהגיע מהכיוון הנגדי, ושני הנהגים נהרגו במקום

"כשגיליתי שטימור מת, פלטתי יללה שנשמעה פשוט כמו של חיה פצועה", שחזרה הצעירה בת ה-32. היא סיפרה כי על פי ההודעה הרשמית שקיבלה מהצבא על מותו של טימור, בעלה נהרג בעת ביצוע משימה קרבית בהגנה על המולדת. סיווג זה פתח בפניה את הדרך לקבלת פיצויים כספיים שיכלו לסייע לקרמזינה-אבובקרובה ולבתה אוסטיניה, כיום בת ארבע, לשקם את חייהן.

אולם לדברי האלמנה, משרד ההגנה החליט בהמשך לשלול את המעמד הזה. היא הוסיפה כי המשרד פתח בהליך פלילי נגד טימור, בטענה שהוא זה שגרם לתאונת הדרכים שבה נהרג אדם נוסף, ולכן משפחתו אינה זכאית לפיצויים. ההליך המשפטי לקביעת השתלשלות האירועים המדויקת בתאונת הדרכים עדיין מתנהל, ציינה קרמזינה-אבובקרובה.

אלמנתו של חייל שנפל מנשקת את בתה בעת שהן קושרות בלונים בצורת לבבות אדומים לעץ סאקורה ביום האהבה, ב"שדרת האהבה" שהוקמה בקייב לזכר בנים ובני זוג שנהרגו במלחמת רוסיה–אוקראינה, 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)

כדי לערער על החלטת המשרד, היא שכרה עורך דין ונקטה צעדים משפטיים. בשנתיים וחצי האחרונות נאבקו היא ועורך דינה בבית המשפט כדי להוכיח שטימור אכן מת כשהגן על אוקראינה, שכן הוא פעל לפי פקודות צבאיות והיה בדרכו למשימה שבה נדרש להתייצב אצל מפקדו סמוך לקו החזית כשרכבו התרסק.

בחודש מאי, במסגרת הליך נפרד, סיפרה קרמזינה-אבובקרובה כי בית המשפט הכיר רשמית בכך שטימור אכן נפל בהגנה על ארצו – תנאי המפתח הדרוש לקבלת פיצויים. אולם, מכיוון שמותו אירע בתאונת דרכים, המשרד טרם העניק לה את הפיצוי המיוחל, לדבריה. היא מרגישה נבגדת, ורואה בהחלטה "חוסר צדק משווע".

בית המשפט הכיר רשמית בכך שטימור אכן נפל בהגנה על ארצו – תנאי המפתח הדרוש לקבלת פיצויים. אולם, מכיוון שמותו אירע בתאונת דרכים, המשרד טרם העביר את הפיצוי לאלמנה, שמרגישה "נבגדת"

"נתנו במודע את חיינו, את חיי המשפחה שלנו, את הכול למען העצמאות שלנו, למען המדינה שלנו", אמרה קרמזינה-אבובקרובה. "לרוע מזלו של [טימור], הוא לא נהרג מפגז, מכדור או מטיל, אלא בתאונת דרכים שהתרחשה בתנאי מלחמה. אני פשוט מבינה עכשיו שצדק לא קיים… אין לנו את התמיכה שהמדינה הבטיחה לאנשי הצבא ולמשפחותיהם".

במהלך שנות נישואיהם לא הצליחו בני הזוג לחסוך כסף רב או לרכוש בית משלהם, ולאחר מותו הפתאומי של טימור התקשתה קרמזינה-אבובקרובה לעמוד בתשלומי שכר הדירה עבור דירתם בזוויאהל, עיר בצפון מחוז ז'יטומיר שבאוקראינה.

משמר כבוד נושא את ארונותיהם של חיילים אוקראינים אלמונים שנפלו בקרבות במלחמת רוסיה–אוקראינה, במהלך טקס הלוויה בבית עלמין צבאי ליד קייב, אוקראינה. 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)

אובדן הכנסתו של טימור אילץ את האלמנה ובתה לעבור להתגורר עם הוריה ושתי אחיותיה בדירה קטנה בזוויאהל. גם כשקצבתו הצבאית הקטנה של טימור שולמה לחשבונה, קרמזינה-אבובקרובה התקשתה לסגור את החודש. "קשה לנו מאוד להסתדר בלעדיו. היו רגעים שבהם באמת חששתי שלא יהיה לנו ממה לחיות", אמרה.

היא שבה לעבודתה בארגון צדקה בשם "אליאוס-אוקראינה", המעניק תמיכה לאוכלוסיות פגיעות באוקראינה. "בזכות אנשים אכפתיים, מתנדבים שתמכו בנו במשך תקופה שבה הילדה שלי עדיין הייתה קטנה מאוד, איכשהו החזקנו מעמד", סיפרה.

ליחאצ'וב טיפל בתיקים נוספים של חיילים שנהרגו בתאונות דרכים, דבר שלדבריו מקשה מאוד על אלמנות מלחמה וקרובי משפחה לקבל פיצויים – אפילו כאשר החיילים היו בתפקיד ובסמוך לקו החזית

ליחאצ'וב טיפל בתיקים נוספים של חיילים שנהרגו בתאונות דרכים, דבר שלדבריו מקשה מאוד על אלמנות מלחמה וקרובי משפחה לקבל פיצויים – אפילו כאשר החיילים היו בתפקיד ובסמוך לקו החזית.

"החוק קובע שמשפחתו של חייל אינה זוכה להגנה סוציאלית במקרה שבו החייל מפר את חוקי התנועה. מבחינת החוק, הוא ביצע בכך עבירה; לממשלה לא אכפת אם הם נמצאים באזור מלחמה. אין לכך יוצאים מן הכלל", הסביר.

בחזרה בקייב, אוליאנה שיתפה כי מאז מות בעלה היא משתדלת שלא לבכות בפני בנה הצעיר, כדי לגונן עליו מפני הכאב שלה. "מה שמשאיר אותי על הרגליים זו התקווה שבסופו של דבר עוד נשיג צדק", סיכמה באומץ.

אולנה ליסנקו בקייב השתתפה בהכנת הכתבה. אנה קונקלינג היא כתבת חוץ עצמאית המסקרת מלחמות, סכסוכים והפרות של זכויות אדם. עבודתה פורסמה בין השאר בעיתונים "ביזנס אינסיידר", "דיילי ביסט" ו"סאנדיי טיימס". הכתבה נעשתה בשיתוף עם "The Fuller Project".