אחרי לבנון וסוריה – העוני מכה בעיראק

שכונת עוני בעיראק, צילום מסך מכתבה באל ג'זירה, 2021
שכונת עוני בעיראק, צילום מסך מכתבה באל ג'זירה, 2021

עיראק עשירה בנפט ואמורה להיות פורייה בזכות נהרות הפרת והחידקל. אולם בשטח רוב העיראקים אינם נהנים מהכנסות המדינה ואחוז ניכר מהאוכלוסייה סובל מעוני. עד כמה חמור מצב העוני בעיראק? מדוע הכסף לא מגיע לרוב העם העיראקי? וכיצד זה קשור לאיראן?

נראה כי וירוס העוני מכה חזק ובאכזריות קשה בהרבה מהקורונה. כלכלת לבנון קורסת וסוריה אינה משתקמת ממלחמת האזרחים. כעת נחשפים ממדי העוני המחפיר בעיראק. תופעה זו תמוהה על רקע האוצרות הטבעיים של המדינה.

נראה כי וירוס העוני מכה חזק ובאכזריות קשה מהקורונה. כלכלת לבנון קורסת וסוריה אינה משתקמת ממלחמת האזרחים. כעת נחשפים ממדי העוני המחפיר בעיראק. תופעה תמוהה על רקע אוצרותיה הטבעיים

אם בלבנון אין נפט ובסוריה ישנם רק מאגרים קטנים במזרח (דיר א-זור), הרי שעיראק נמצאת במקום השני במזרח התיכון (אחרי סעודיה) בכמויות הנפט הטבעי. בעוד שמקורות המים בלבנון (הליטני) ובסוריה (הפרת) מועטים ומזוהמים, בעיראק זורמים שני הנהרות הגדולים ביותר באזור – הפרת והחידקל.

אלא שבפועל המצב בעיראק בשפל המדרגה. בשנים האחרונות סבלה המדינה מזעזועים שפגעו אנושות בכלכלתה: הפלישה האמריקאית ומלחמת המפרץ השנייה (2003), המלחמה נגד דאעש (2014-2017), ירידה משמעותית במפלס הנהרות בשל בצורת ממושכת והתחממות כדור הארץ, ולאחרונה גם ההשלכות של התפשטות הקורונה. הווירוס פגע בתיירות ובעלייה לרגל לאתרי הקודש השיעים, אליהם היו נוהרים מיליונים כל שנה. כלכלת עיראק קרסה ב-2020 ונמצאת כעת בהתאוששות איטית.

מדינה עשירה בנפט עם אוכלוסייה ענייה

אמנם הנתונים הרשמיים מדברים על 12.8% אבטלה, אך העוני חמור במיוחד במרכז המדינה ובדרום, המיושב בעיקר באוכלוסייה השיעית. סעד חוסיין, כתב ערוץ אל-ג'זירה בעיראק חשף השבוע נתונים קשים ביותר על מצב הכלכלה העיראקית. לדבריו, 30% מהעיראקים חיים בעוני. נתונים אלה נתמכים ע"י דו"ח הבנק העולמי, לפיו בעיראק כ-13 מיליון איש חיים מהכנסה יומית של פחות משני דולר והעוני מגיע ל-25%.

סעד חוסיין, כתב אל-ג'זירה בעיראק, חשף השבוע נתונים קשים על מצב הכלכלה העיראקית. לדבריו, 30% מהעיראקים חיים בעוני. עפ"י דו"ח הבנק העולמי, בעיראק חיים כ-13 מיליון איש מפחות משני דולר ליום

נדא אל-עאבדי, חוקרת החברה העיראקית שרואיינה לכתבתו של חוסיין, תארה מצב הולך ומחמיר של עוני המביא לפרוק משפחות, להידרדרות לפשיעה ולצריכת אלכוהול וסמים. לאחרונה הביא העוני את החברה העיראקית לתחתית המדרגה: נפוצה תופעה של מכירת ילדים ע"י הוריהם. התופעות הללו אינן מטופלות כראוי, כי המשטר עצמו מושחת ומוסדות השלטון מלאות תופעות של לקיחת שוחד וגניבה ואין רגולציה או ענישה כלל.

האמצעי היחיד למאבק בתופעת הסחר בבני אדם הוא החוק והמשטרה. העונשים על כך כבדים, כולל מאסר והוצאה להורג, אך הם אינם ישימים. המשטרה אינה יכולה וגם לא מעוניינת להעניש אנשים המצויים במצוקה כלכלית ונפשית עצומה.

עם זאת, המשטרה העיראקי מנסה לעקוב ולתפוס את העבריינים הסוחרים בבני האדם. ב-2012 העניק חוק מספר 28 יכולות אכיפה לשלטון נגד התופעה. "המרכז הלאומי לזכויות אדם" בבגדאד דיווח בשנה החולפת (2021) על לא פחות מ-300 מקרים של סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים. המרכז הזהיר כי התופעה עלולה לגדול עם התרחבות העוני, וכי בעיראק חיים כחמישה מיליון ילדים יתומים. התפשטות הקורונה החריפה את המצב החברתי, רבים איבדו את עבודתם וחלה עלייה עצומה בתופעות האלימות בתוך המשפחה.

"המרכז הלאומי לזכויות אדם" בבגדאד דיווח בשנה החולפת על כ-300 מקרים של סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים. המרכז הזהיר כי התופעה עלולה לגדול עם התרחבות העוני, וכי בעיראק חיים כ-5 מיליון ילדים יתומים

השבוע אירע מקרה הממחיש את חומרת הבעיה. משטרת בגדאד תפסה בחורה שניסתה למכור את תינוקה תמורת 2.5 מיליון דינר עיראקי (=כ-1800 דולר), מחיר השווה לערכו של מכשיר פלאפון. אמנם חלק מבעלי האמצעים שקונים ילדים הן משפחות חשוכות ילדים. אולם רבים הם עבריינים הסוחרים בבני אדם ומנצלים אותם לעבודות פרך, זנות ופשע.

בעיה נוספת, שהיא חמורה בהרבה מאשר בלבנון או בסוריה, היא בעיית הריבוי הטבעי. בעיראק מוערך גידול האוכלוסייה בשנה ב-2.3% (לשם השוואה, בישראל: 1.8%). בעשור האחרון נוספו 9 מיליון איש לאוכלוסיית עיראק והיא מגיעה כעת ל-40 מיליון. לאוכלוסייה זו מתקשה המדינה להעניק את השירותים הבסיסיים כגון מגורים, מים וחשמל.

כעת עיראק מתקיימת בעיקר בזכות ייצוא הנפט, אך מה יקרה בעתיד, כאשר יימצאו מקורות אנרגיה חליפיים? לעיראק אין תכנית כלכלה אלטרנטיבית, כפי שהכינו מדינות המפרץ וסעודיה ("תכנית כלכלת 2030").

הסיבות: שחיתות ומיליציות פרו-איראניות

הבעיה הכלכלית קשורה במידה רבה לנגע השחיתות הפושה בבגדאד, אשר מחריף את הפערים העצומים בחברה. חלק ניכר מהכנסות המדינה אינו מגיע לעם אלא לכיסם של פוליטיקאים. כספים רבים נבלעים אצל בכירי המשטר המושחתים או שהם מועברים למיליציות הנתמכות ע"י איראן.

הבעיה הכלכלית קשורה לנגע השחיתות בבגדאד, שמחריף את הפערים העצומים בחברה. חלק ניכר מהכנסות המדינה אינו מגיע לעם אלא לכיסי פוליטיקאים או למיליציות הנתמכות ע"י איראן

בנוסף, כספים רבים מושקעים בתחזוקת הצבא לשם שמירת היציבות במדינה, אחרי שנים ארוכות של מתיחות. רוב הכנסותיה של המדינה מנפט, אולם אחוז לא קטן מהנפט נמצא בשטחיהם של הכורדים והוא נמכר על ידיהם לשם קיומה של האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק. אגב, בין הקליינטים טורקיה וגם ישראל.

חוסר היציבות הפוליטית פוגע אף הוא בכלכלת עיראק ומבריח משקיעים. המשבר בשנה החולפת 2021 קשור בעיקר לסירובן של המיליציות הפרו-איראניות להכיר בתוצאות הבחירות ולדרישתן לערוך אותן מחדש אחרי שנציגיהן נחלו מפלה.

הפגנות של עניים נגד שחיתות המשטר מתחדשות כל כמה חודשים ולעיתים קרובות גולשות לאלימות. פינוי הכוחות האמריקאים בראשית 2022 מהווה ללא ספק מבחן ליציבות השלטון. התקווה היא שהצבא העיראקי יחזיק מעמד טוב יותר מהצבא האפגני שהתפרק מול הטליבאן. בעיראק האיום המרכזי הוא כאמור קיומן של המיליציות השיעיות והאיום הקטן יותר הוא חוליות של דאע"ש המסתתרות במדבריות ומאיימות בטרור.

בשלוש המדינות – עיראק, סוריה ולבנון, ניתן לקבוע כי העוני הוא תוצרם של גורמים טבעיים ואנושיים דומים: שלוש המדינות הללו נפגעות משינויי האקלים – ההתחממות, ההתייבשות והמדבור. אך הן גם עברו תקופות ממושכות של מלחמות וסבלו בעשור האחרון מניצול צבאי/מדיני בידי איראן, שבא לידי ביטוי בהשתלטותן של מיליציות שיעיות חמושות, תוך ניצול המשאבים המקומיים לחימושן ותחזוקתן.

כספים רבים נגנבים מקופותיהן של לבנון, סוריה ועיראק ומוזרמים לעידוד הטרור השיעי והמיליציות הפרו-איראניות (חזבאללה בלבנון ובסוריה, "משמרות המהפכה" ושכירי חרב שלהם בסוריה, "הגיוס העממי" בעיראק). הטרור במדינות אלה מבריח ללא ספק את המשקיעים ואנשים אמידים מהגרים לחו"ל.

חוסר היציבות הפוליטית פוגע אף הוא בכלכלת עיראק ומבריח משקיעים. המשבר ב-2021 קשור בעיקר לסירוב המיליציות הפרו-איראניות להכיר בתוצאות הבחירות אחרי שנציגיהן  נחלו מפלה

בנוסף לכך, קיימת בשלוש המדינות הללו גם שחיתות מקומית שאינה קשורה להשתלטות האיראנית, זו של בכירי המשטר ועבריינים המנצלים את חוסר המשילות ואת אי-יכולתם של המשטרים לייצר רגולציה יעילה או לאכוף את החוק.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אני מכיר טוב טוב מה זה להיות עני, גם מה זה לגור ברחוב ולאכול מהפחים ועוד; אני גם מכיר מה זה להיות חזק בעניינים - כלכלית, להיות טייקון בהתהוות! היום, חיי פשוטים וצנועים ואחלה לי, אבל: הל... המשך קריאה

אני מכיר טוב טוב מה זה להיות עני, גם מה זה לגור ברחוב ולאכול מהפחים ועוד; אני גם מכיר מה זה להיות חזק בעניינים – כלכלית, להיות טייקון בהתהוות! היום, חיי פשוטים וצנועים ואחלה לי, אבל: הלב נקרע מילדים שגדלים בעוני ומצוקות קיצוניות, גם כמובן מבוגרים, גם עליהם כואב הלב, נקרע. אולי, בהמשך, כשהאנושות תחווה זעזועים אפוקליפטיים שיחנכו אותה שקפיטליזם ותרבות צריכה זה השמדה עצמית – אולי אז היא תעלה כיתה, תשנה תודעה ותלך לכיוון שיוויון עולמי מוחלט ושיתופיות על בסיס אחווה ורצון טוב

עוד 969 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 23 בינואר 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

המודל האירי ישראל צריכה ללמוד מאירלנד איך לסייע לאמנים

הממשלה הכריזה על תוכנית סיוע לתרבות שלא ברור איך תגיע לחשבון הבנק של אמנים במצוקה ● באירלנד, לשם השוואה, תצא בקרוב לדרך תוכנית המתיימרת לשקם ולהקפיץ את התרבות במדינה להיות אחת מהמובילות באירופה באמצעות חלוקת כסף לשנים קדימה - ישירות לכיסם של האמנים ומוסדות התרבות

עוד 645 מילים

"מי תעזוב כאן קודם"

הי כבר לא.
היא כבר לא פסנתרנית רגישה
היא כבר לא חלילנית מוכשרת
היא כבר לא שחקנית
היא כבר לא פסיכולוגית קלינית
היא כבר לא בעלת מכון מצליח
היא כבר לא מרצה
היא כבר לא בוחרת בגדים
לא מורחת קרמים נגד קמטים ששקדה על בחירתם
כבר לא יושבת עם חברות בקפה
צוחקת מלוא הריאות
היא כבר לא עסוקה בקריירה ובמחשבות מה הלאה
היא כבר לא מאתגרת תפיסות של כח וסמכות.
היא כבר לא מתלבטת אם להופיע בכנס הקרוב.
עכשיו היא בת 50
חולת לימפומה
זאת מחלה קשה עם סיכויי שרידות בינוניים
היא רזה חשופה ומבוהלת
מרגישה שהיא מהדהדת לאחרים את שבירותם וסופיותם.
חולת הלימפומה בחדר ארבע היא עדיין אמא של איתמר ומיכאל.
חייל ותלמיד תיכון.
הילדים עדיין צריכים אותה.
לא, הם לא בעלי צרכים מיוחדים
אבל לכל ילד יש צרכים מיוחדים.
וכן, אולי היא עצמה בעלת צרכים מיוחדים.
שיטפלו בה כמו שצריך.
שיראו אותה
שידעו שהיא מיוחדת
שייתיחסו אליה יפה
בעדינות. ברכות.
שיעשו הכל בשביל לרפא אותה
מהנחש הזה שהשתלט על חייה
נחש רב זרועות שגוזל זהות וחופש.
אולי ירחם על הילדים
אולי ירחמו על הילדים.

"חולת הלימפומה בחדר ארבע היא עדיין אמא של איתמר ומיכאל/ חייל ותלמיד תיכון./ הילדים עדיין צריכים אותה./ לא, הם לא בעלי צרכים מיוחדים/ אבל לכל ילד יש צרכים מיוחדים"

טליה אפלבאום פלד פותחת את ספרה "שעת אפס" במעין שיר. על מי שהיתה ומי שהיא כבר לא. אישה בת 50 מול מחלה בסבב שני. בספר צנום וקולח היא מספרת סיפור אפי שמזכיר לי את המיתוס השומרי על ירידתה של איננה לשאול.

עטיפת הספר "שעת אפס"
עטיפת הספר "שעת אפס"

איננה שהיתה אלת השמיים, הפריון והאהבה, מלכת גן העדן, יורדת לשאול כדי להשתתף בהלוויית גיסה. האלים לא מרשים לה לרדת לשאול והיא מפקידה את נערתה לדאוג להצלתה אם לא תחזור לאחר שלושה ימים. ברדתה לשאול איננה נאלצת לפשוט את כל תכשיטיה, את סמלי המלכות ומלבושיה שכבה אחר שכבה. כשהאלים מגלים את ירידתה האסורה לשאול היא נרצחת וגופתה הופכת למאכל לעופות ולזבובים. נערתה – חברתה דואגת להצילה.

המיתוס של איננה הוא סיפור על עזיבת גן העדן והתמודדות עם השאול, התמוססות והיעלמות ולידה מחדש. סיפור של התפכחות והתפתחות. כמו איננה, גם טליה פושטת את כל מלבושיה ותאריה ועוזבת את גן העדן של דירות הסטודנטים העליזות בתל אביב, את השמלות הצבעוניות שהיא אוספת ברחובות, את תיאטרון הבימה הנשקף מחלון הקליניקה, את המכון המצליח, את החברות איתן אפשר לצחוק מלוא הריאות. את בן הזוג החכם והתומך, את החופשות המסורתיות בכרתים וליבת חייה – שני בנים רגישים ומוכשרים. טליה מתארת את ירידתה לשאול מרגע גילוי הגוש בכנס בו היא מרצה בסין ועד לנשירת השיער והריסים והפיכתה לרוח רפאים המשתקפת בעיניו של השכן בחדר המדרגות.

הספר כולו נע בין תיאורים ריאליסטים לסמלים מיתולוגים – הנחש הכורך זרועות סביבה, המטפלת הפצועה, הים הצלול והעמוק כמו הנפש, העור המגרד הפצוע הנמשח במשחות בידי חברותיה המסורות, מנדלות הריפוי שתלו החברות בחדרה, התפילה והעסקאות מול אלוהים, הגשם המכה על שמשת החלון מול כיכר התיאטרון, האב התוקפני, האיחוד מחדש עם האם הקורבנית. הגוש שהתגלה בסין, השיער השופע של עובדת הניקיון אל מול שערה הנושר.

טליה מתארת את ירידתה לשאול מרגע גילוי הגוש בכנס בו היא מרצה בסין, ועד לנשירת השיער והריסים והפיכתה לרוח רפאים, המשתקפת בעיניו של השכן בחדר המדרגות

סיפור ירידתה לשאול כואב מאד ועובר דרך הררי אשמה על הרס החופשה המשפחתית, הרס אשליית הביטחון של ילדיה, הפחד למות ולנטוש אותם בטרם יספיקו להשלים את בחינות הבגרות, דרך העור הפצוע וחלל הפה הכאוב.

הספר הקצר מצליח לאתגר אותי גם כפסיכולוגית, מה המשמעות של חשיפה מפורטת שכזו על הזהות הפסיכולוגית שלה? איך זה משפיע על המטופלות והמטופלים? האם אני מעזה להחשף כך?

היא מספרת בגילוי מוחלט על הבית בו גדלה וממנו ברחה:

"שניים וחצי חדרים ברמת גן. שני הורים ושלושה ילדים… אבא זועם. מנפץ בפניה ובפני אמה את דלת הזכוכית של חדרן.. מדוע כל כך הרבה זכוכית בבית כל כך מפורק ושביר?".

בשל מה שעברה בבית הוריה הגברים מבהילים אותה. היא מתייחסת אליהם כאל ילדים מבוהלים וחסרי אונים ופגיעים ועם זאת הם מבשרי התפוצצות והתפרקות אלימות."זוכרת את אמא מבוהלת. אמא מנסה להגן עליה אבל אמא לא הצליחה לשמור עליה". היא זוכרת את אמא "מלאת פצעי דחייה, יגון ועלבון. מתוחה ועצבנית, מתמרנת סביב אבא, מנסה לשרוד".

אל מול האבא המפחיד והאח שהוא פליט זועם של העולם מתוארות דמויות גבריות מיטיבות כמו המורה לספרות ע' שעל שמו נקרא הספר "שעת אפס". היא מתארת חלום בו עובדת הניקיון במחלקה מספרת לה את סיפור חייה אבל לטליה החולה אין כח להקשיב:

"אני מצטערת, אין לי כח להקשיב אבל אני יכולה לקרוא לך שיר אם את רוצה. כמה אהבה את המורה לספרות ע' שהקריא להם שירה. היא הרגישה שהקריא לה אישית כשאמר: 'בשעת אפס קוראים שירה. כך יותר נעים להתעורר' אחר כך שמעה שמת בגיל צעיר מסרטן. האם השירים המתיקו את ייסורי מחלתו? היא מקווה שכן ונרדמת".

הספר הקצר מצליח לאתגר אותי גם כפסיכולוגית, מה המשמעות של חשיפה מפורטת שכזו על הזהות הפסיכולוגית שלה? איך זה משפיע על המטופלות והמטופלים? האם אני מעזה להחשף כך?

גם בן זוגה מתואר כדמות מיטיבה. חוקר שהפך כמעט לחלק מהצוות, מתמסר ומפסיק לעבוד כשהיא מתאשפזת. יש לו כף יד גדולה וחזקה, הוא עוטף אותה בצעיף צמר גדול עם פסים כתומים וצהובים בדרך הביתה לאחר תום שלושים ימי הבידוד והאשפוז.

תיאור החזרה מבית החולים הביתה הוא תיאור מצמרר של העלייה מן השאול, מן התהום. לאחר שלושים יום בהם היא מבודדת בחדר 4 במחלקה האונקולוגית, מתקלפת מכל הגלימות והשכבות ומשירה את שערה וריסיה, טליה מתעטפת שוב בשמלה מנוקדת שקנתה במיוחד לטיפולים, כזו שמונחת בקלילות על הגוף. לבדה היא ניצבת מול גרם המדרגות ומטפסת מן התהום בשארית כוחותיה, מדרגה אחר מדרגה היא גוררת את עצמה בכבדות ובכוחות אחרונים היא שבה הביתה.

הפרק על הפסיכולוגית יכול להסביר את הצורך שלה לכתוב את הסיפור. טליה מתארת את הקושי למצוא לעצמה פסיכולוגית לא מיושנת ולא שיפוטית בתל אביב, היא מכניסה אותנו לחדר הנעים עם הכורסאות והפרחים, מתארת את המאמץ לא להתמסר, את הפסיכולוגית שעטפה אותה באימהות עדינה למרות שבעצמה לא היתה אם, שלימדה אותה למצוא את דרכה באדמה הטרשית של האימהות.

היא מתארת בגילוי לב את הדאגה "מי תעזוב כאן קודם", הפחד שהפסיכולוגית תעזוב "כשהסיפור שלה על הילדים והסרטן חתום ונעול אצלה, אצל הפסיכולוגית, וארוז בין נפשה של החולה ונפשה של הפסיכולוגית". ייתכן שהפחד הזה דחף אותה לכתוב את הספר ולהפקיד את הסיפור גם בלבנו, הקוראות והקוראים, למקרה שהפסיכולוגית תעזוב כאן לפניה.

היא מתארת בגילוי לב את הדאגה "מי תעזוב כאן קודם", הפחד שהפסיכולוגית תעזוב "כשהסיפור שלה על הילדים והסרטן חתום ונעול אצלה". ייתכן שהפחד דחף אותה לכתוב את הספר ולהפקיד את הסיפור גם בלבנו

לפי המסורת היהודית השכינה שורה למראשות מיטתו של החולה. הספר של טליה אפלבאום-פלד הוא סיפור על אור וחושך והחלמה. זהו סיפור של אישה שלרגע לא נופלת למלכודת של זיוף ו-happy end.

סיפור של פסיכולוגית המקיימת קשר חשוף ופגיע עם המטופלות שלה. פסיכולוגית שמאפשרת לעצמה לשבת על כורסת המטפלת נטולת שיער וריסים, שברירית וחיוורת. היא מאפשרת בקליניקה חילופי תפקידים ושבירת היררכיות ומקבלת באופן עמוק את השבירות והפגיעות. מול מטופלת שמאשימה אותה בנטישה היא מאפשרת לכאב להציף ולדמעות להיקוות בעיניה. "את צריכה לעבד את זה", אומרת המטופלת, "אולי את עדיין לא מוכנה לטפל".

"שעת אפס" הוא ספר שעובר בשאול ונוגע בחרדות העמוקות ביותר שלנו. זהו סיפור מפוכח, בהיר ושקוף, רווי באהבה ובתקוה עדינה.

ד"ר אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית דתיה פמיניסטית, גדלה בבית חרדי-חרד"לי. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה וביטוי עצמי. מחברת "באהבתינו" – מדריך לאינטימיות זוגית. מלמדת מדיטציה ופרשת השבוע ב"מתן". חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". מרצה בתוכנית סוגיות חיים, היברו יוניון קולג'. נשואה, אם וסבתא.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,090 מילים

הממשלה אישרה להקים ועדת חקירה לפרשת הצוללות

ח"כ ליצמן נדבק בקורונה בפעם השנייה ● דרעי הגיש את התפטרותו מהכנסת ● מתווה הסיוע למשפחות 45 הרוגי האסון במירון אושר בממשלה ● אולמרט הגיש בקשה לביצוע בדיקות פסיכיאטריות למשפחת נתניהו ● המשטרה: טרם התקבלה החלטה בתיק התקיפה של סילמן ● אירוע חריג בוועדת החוקה: תמונות פוגעניות הוקרנו בזום ● כפוף לשימוע: ראש עיריית אור עקיבא יואשם בשוחד

עוד 46 עדכונים

יו"ר הרשות הפלסטינית עושה באחרונה מאמצים מיוחדים להוכיח לכולם שהוא המנהיג הלגיטימי של הפלסטינים ואין אחר מלבדו ● מינוי מקורביו לתפקידים בכירים במוסדות ההנהגה מעורר ביקורת חריפה, אבל עבאס רחוק מלהתרגש ● אך לא בטוח שעצבנות בחמאס ומרירות בפת"ח יביאו לו את השקט הפוליטי שהוא מחפש ● פרשנות

עוד 998 מילים

למקרה שפיספסת

הורים לחצי שעה

ילדי אסירים לא מקבלים סיוע מהרשויות או ממערכת החינוך, מה שמוביל אותם פעמים רבות לעולם הפשע, כך מספרת מינדי בוקשפן, יו"ר עמותה שמסייעת לילדי אסירים ומשפחתם ● היא תוהה למה מתקני הביקור אינם נגישים ומדוע מקצים רק חצי שעה למפגש – גם למשפחות מרובות ילדים ● בתוך כך, מאז שפרצה המגפה חלק מילדי האסירים לא זכו לחבק את הוריהם ● יו"ר הוועדה לזכויות הילד: "בלתי מתקבל על הדעת, פועלים להסדרה"

עוד 1,667 מילים

לעתים האשמים כבר מתים

האלוף במילואים נועם תיבון יחקור את אירוע ירי כוחותינו על כוחותינו ביחידת אגוז, שם הרג קצין מהיחידה שני קצינים אחרים בדרגת מ"פ, בעת שכולם חיפשו גנבי נשק בשטח אימונים בבקעת הירדן. אירוע קשה, טרגי, אכזרי, קורע לב. כבר למחרת האירוע שוב הופיעו משפחות מתוסכלות ודרשו לחקור את הצבא וקוננו על שלא "שמרו להם" על הבנים.

האלוף במיל' נועם תיבון יחקור את ירי כוחותינו על כוחותינו ביחידת אגוז כבר למחרת האירוע הופיעו משפחות מתוסכלות ודרשו לחקור את הצבא על שלא "שמרו להם" על הבנים

משפחות אחרות מתוסכלות בשל ממצאי תחקיר לא מקצועיים, או אי מציאת אשמים באירועים קודמים, בהם בניהם קיפחו את חייהם בתאונת אימונים או תאונה מבצעית. לוחם נהרג בגיבוש צנחנים כתוצאה מאוטובוס שהתדרדר לתוך מאהל, לוחם נספה בשיטפון בנחל חילזון בעת אימון ניווטים למרות התרעות על שיטפונות, לוחמי צוות מסיירת גולני נהרגו בתאונת דרכים בכביש 6 והצוות עצמו, כך פורסם, חדר ללא רשות לסוריה ופשט על מבנה בו היו סורים שלא נשקף מהם שום איום. אלה מקצת מזיכרונות הארכיון.

הנקודה החשובה היא שכל האירועים הללו נחקרו בידי אנשים שונים בעלי הכשרה שונה ולעיתים ללא הכשרה כלל, תוצאות התחקיר לא הצביעו על "אשמים" והמעורבים אף זכו לקידום בצה"ל.

הנקודה החשובה היא שכל האירועים הללו נחקרו בידי אנשים שונים בעלי הכשרה שונה ולעיתים ללא הכשרה כלל, תוצאות התחקיר לא הצביעו על "אשמים" והמעורבים אף זכו לקידום בצה"ל

קשה להשוות בין תאונה שהיא מחדל בטיחותי, הפרת משמעת או נוהל, לבין תאונה שמתרחשת בגלל גורם בלתי צפוי כמו כשל במנוע המסוק, מארב אויב או בשל כישורים לא מתאימים של הלוחמים, כמו בטעות ניווט שהביאה בשנות ה-80 לירי דו צדדי בין חיילי אותו צוות מארב בלבנון שטעו בניווט וזיהו את חבריהם כאויב.

כל האירועים הללו מצטרפים יחד תחת מכנה משותף אחד – לצה"ל אין גוף חקירות מקצועי הפועל לאורך זמן, מעסיק אנשי מקצוע בתחומי החקירה המגוונים ולומד ומטמיע לקחים בצבא כדי למנוע את התאונות והכשלים העתידיים. לצה"ל אין תרבות תחקירים.

האם מישהו יכול לדמיין מצב שלצה"ל אין רופאים מקצועיים? טייסים מקצועיים על מטוסים שעולים עשרות מיליונים? האם לצה"ל אין מערכת משפטית מקצועית, מערכת פיקודית מקצועית? יש. אבל למרבה האבסורד דווקא לנושא הקריטי שבו מקפחים חיילים את חייהם בשל אסון, תאונה, כשל מבצעי או פיקודי, אין גורם מקצועי שיחקור את האירועים.

לפני ארבעה חודשים כתבתי כאן על "הפתולוגיה של הכישלון". הצבעתי שם על הפתולוגיה של הכישלון ועל הפתרון שהציע צוות של פורום מג"דים מח"טים וטייסים במילואים (הקורא מוזמן לקרוא את הפוסט ההוא לפני הפוסט הנוכחי).

לצה"ל אין גוף חקירות מקצועי הפועל לאורך זמן, מעסיק אנשי מקצוע בתחומי החקירה המגוונים, לומד ומטמיע לקחים בצבא כדי למנוע את התאונות והכשלים העתידיים. לצה"ל אין תרבות תחקירים

נושא חקירת אימונים ומבצעים בצה"ל נמצא כבר שנים בידיהם של קצינים מתחלפים, ונועם תיבון הוא עוד אחד בשרשרת. מהיכן יודע נועם תיבון לחקור תאונה? לא כל רופא הוא פתולוג למרות ששניהם למדו רפואה. לא כל אלוף הוא חוקרי מקרי מוות ותאונות קטלניות.

המקרה של ירי דו צדדי באגוז דומה לעשרות מקרים שבהם כוחותינו ירו על כוחותינו. במלחמת לבנון הראשונה נהרגו מירי ידידותי יותר ממאה וחמישים חיילים. אסון הפנטום הוא הזכור מביניהם, בו הפציץ פנטום של חיל האוויר גדוד חרמ"ש של צה"ל וגרם ל-25 הרוגים וכמאתיים פצועים.

אולם זוהי מלחמה ולכאורה החללים באירועים אלה מתערבבים בחללי המלחמה כולם. תשומת הלב הציבורית מתעוררת באירוע שבו נהרגים חיילים בשטח אימונים, לא במבצע מעבר לקווי האויב ולמעשה סתם.

הבעיה היא שצה"ל לא לומד. אחרי כל אירוע הדינמיקה דומה כמתואר. עצירת אימונים, חידוד נהלים , מינוי קצין תורן לבדיקת האירוע והצבא ממשיך בשגרה. בדרך כלל גם משתדל לא להעמיד לדין או להדיח את האחראים. גם הלקחים לא מפורסמים ובעיקר הארגון מנסה לשכוח ולהשכיח.

הבעיה היא שצה"ל לא לומד. אחרי כל אירוע הדינמיקה דומה: עצירת אימונים, חידוד נהלים, מינוי קצין תורן לבדיקת האירוע והצבא ממשיך בשגרה. לרוב גם משתדל לא להעמיד לדין או להדיח את האחראים

העשייה הצבאית לא דומה לעשייה במערכות אזרחיות. העיסוק היומיומי בסכנת חיים, הן באימונים והן במבצעים, גורם לכך שלא תמיד יש אשמים ולעיתים האשמים כבר לא בחיים.

איש לא יכול לחקור את הקצינים שנפלו באירוע האחרון באגוז. הם כבר שילמו את מחיר הטעויות. אולי טעויות שלהם עצמם. בתאונות רבות הגורם האנושי הוא הגורם העיקרי. חוסר יכולת, או אי עמידה בהוראות בטיחות או זלזול בפקודות. יש מקרים של כוח בלתי צפוי כמו כנראה התקלה במנוע של מסוק חיל הים לאחרונה.

אלא שהטרגדיה היא גם הסיבה לכך שהאסונות הבאים לא נמנעים. קשה מאוד לדבר על טעויות שביצע מי שנהרג. קל יותר לדרוש חקירה, או להאשים את "הצבא" במעין אמירה כוללת של גוף אמורפי שהיה אמור לגרום לקצינים לשמור על עצמם. לדווח על היציאה מהבסיס, לקחת מכשיר קשר ולוודא איזה כוח נוסף נמצא שם ולזהות את עצמם, לבצע הוראות פתיחה באש ולזהות את הגורם שעליו פותחים באש גם ללא סכנת חיים מיידית.

הרבה נהלים ופקודות יכלו למנוע את המוות המיותר הזה. נראה שלפחות לחלק מהסיבות אחראים מי שנפלו ונהרגו באירוע. אבל אי אפשר לומר זאת למשפחות. כך נזרע למעשה זרע הפורענות של האירוע הדומה והקשה הבא.

כזכור משפחת שמואלי, שבנה בראל ז"ל נהרג בגבול עזה בעימות עם מפגינים פלסטינים, דרשה להקים ועדת חקירה חיצונית לצבא לבדיקת נסיבות נפילתו, דרישות דומות להוצאת החקירות של אירועים מבצעיים כושלים ותאונות אימונים מידי הצבא אירעו גם באסונות קודמים.

הטרגדיה היא גם הסיבה שהאסונות הבאים לא נמנעים. קשה לדבר על טעויות שביצע מי שנהרג. קל יותר לדרוש חקירה, או להאשים את "הצבא", באמירה כוללת על גוף אמורפי

אולם עם כל הצער שבדבר צריך לומר לפעמים לציבור את האמת – האשמים לפעמים כבר מתים. אולי הם לא האשמים היחידים, אולי שרשרת פיקוד מעליהם אחראית לאי העברת פקודות, למשמעת לקויה ונהלי פתיחה באש לקויים.

מעמדת המבקר קשה לדעת מה בדיוק קרה ביחידת אגוז למעט תיאור האירועים שפורסמו בתקשורת. שלשה קצינים יוצאים בלי לדווח, לחפש גנב נשק בשטח האימונים, במקביל אליהם יוצא קצין אחר ממקום אחר באותו בסיס, ללא תיאום, לאותה מטרה – לחפש גנבי נשק. כשהוא נתקל בהם בלילה בחושך הוא פותח מיד באש והורג את חבריו. רק אחרי הטרגדיה הם מבחינים שמדובר בכוחותינו. ואולי הם אלה שפתחו ראשונים באש. הקצין החוקר יצטרך לקבוע.

הלוחמים המומים ובדיכאון, המשפחות המומות והרוסות ובעיקר מתוסכלות, והצבא ממהר דווקא "לחבק את היורה" וכמובן לתמוך במשפחות החללים.

השבוע עצר הרמטכ"ל את האימונים כדי לחדד נהלים.

אבל כל הצעדים הללו לא פותרים את הבעיה. חקירת תאונות אימונים ומבצעים אינה אירוע רגיל ואף לא תחקיר מבצעי של אירוע מבצעי.

ההיסטוריה הארוכה של חקירת כישלונות, תאונות אימונים ומבצעים מעידה על התהליך הבא – ממנים אלוף כלשהו, אד הוק לחקירת מקרה מסוים. האלוף מרכז עבודה למשך פרק זמן קצר, ולאחר השלמת הדו"ח הצוות מתפזר והאלוף פונה לעיסוקיו. במקרה הבא, כבר עוסקים בחקירה אנשים אחרים.

היסטוריית חקירת הכישלונות והתאונות מעידה על התהליך הבא – ממנים אלוף לחקירת המקרה. הוא מרכז עבודה לזמן קצר, ובהשלמת  הדו"ח הצוות מתפזר והאלוף פונה לעיסוקיו. את המקרה הבא חוקרים אחרים

האלוף (מיל') יוסי פלד חקר את אירוע חטיפת החיילים בהר דב בשנת 2000. גם אלוף פיקוד הצפון וראש אמ"ן חקרו את האירוע באותם ימים.

האלוף (מיל') יורם יאיר חקר את כישלון החילוץ בקבר יוסף בשכם בשנת 2000 ואת הסתבכות חילוץ הטיול בהר עיבל.

האלוף שי אביטל חקר את כישלון יחידת דובדבן במבצע ללכידת אבו הנוד בו הרגו כוחותינו שלושה מחיילינו 2000.

האלוף גבי אופיר חקר את כישלון פעולת השייטת בלבנון 1997.

האלוף (מיל') דוד עברי חקר את אסון המסוקים 1997.

מי יחקור, אם כן, חלילה, את אסון המסוקים הבא? איתן בן אליהו (שבתקופתו כמח"א אירע אסון המסוקים)? והאם כל האלופים החוקרים כיום יודעים את מה שלמדו קודמיהם? כיצד מתחבר הידע של כל הוועדות והאלופים הנ"ל לידי מקצוענות של חקירת אסונות וכישלונות, תוך שמירה על אמון הציבור במערכת הצבאית וביחד עם הפקת הלקחים הנדרשת למניעת כישלונות בעתיד?

מי יחקור, אם כן, חלילה, את אסון המסוקים הבא? האם כל האלופים החוקרים כיום יודעים את מה שלמדו קודמיהם? כיצד מתחבר הידע של כל הוועדות והאלופים הנ"ל לידי מקצוענות של חקירת אסונות וכישלונות?

צה"ל והרמטכ"ל בראשו ושר הביטחון והממשלה האחראית חייבים להקים גוף חקירות מקצועי בתוך הצבא. למנות לו מפקד בדרגת אלוף ולהכפיף אותו לפיקוח של שופט עליון אזרחי. את ממצאי החקירה יעביר הגוף החוקר לרמטכ"ל, וככל שימצאו זדון או רשלנות פושעת יועמדו האחראים לדין.

ככל שהכשל פיקודי או מערכתי, יקבל הרמטכ"ל החלטות פיקודיות. אבל אמון הציבור בחקירות הצבאיות לא ישתקם אם לא ייעשה כאן מהלך בונה אמון שקוף לציבור, אמיץ ובעיקר מקצועי.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,285 מילים
עודכן לפני 3 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

השופט בדימוס חנן מלצר דוחה את הביקורת על מינויו ליו"ר מגדל - מעבר חסר תקדים בין העליון לשוק ההון ● בשיחות סגורות הוא טוען כי פסיקותיו בתחום הביטוח אופיינו ב"אקטיביזם חברתי" וכי גם תפקידו החדש הוא שליחות ציבורית ● אלא שבחינת פסיקותיו אינה מעלה תמונה חד-משמעית - ובכל מקרה, גישתו מתעלמת משאלת אמון הציבור בעצמאותם של השופטים ● פרשנות

עוד 836 מילים ו-1 תגובות

גנץ: "מדובר בצורך לאומי – אסור לשחק בביטחון המדינה"

בנט צפוי להימנע, סער נותן חופש הצבעה - ההחלטה צפויה לעבור ● מירי רגב לישראל כ״ץ: הצהר שלא ניהלת מגעים עם אלו שקרעו את הליכוד ● השרה שאשא-ביטון: לשקול לבטל את התו הירוק ● בר-לב על פרשת NSO: עושים חידות חמיצר למשטרה - כל הטענות התבררו כלא נכונות ● סילמן נזפה בצעקות בשוטר מצוות החקירה של התקיפה שלה על רקע פרסומים שיצאו מהמשטרה

עוד 19 עדכונים

שחקן הוליוודי ורבנית מוושינגטון מדברים על הכול בפודקאסט חדש

בעקבות מגפת הקורונה, רבנית של בית כנסת בוושינגטון, שירה סטוטמן, וכוכב הסדרה "הבית הלבן", ג'ושוע מלינה, החליטו ליצור הסכת משותף, בו הם דנים בשאלות חיים מזווית יהודית, אבל מדגישים בריאיון לזמן ישראל: "לא מדובר בקורס יהדות למתחילים"

עוד 1,404 מילים

על פי מחקר שפרסם דין רויטר בספרו "הנאצי החבוי", צבא ארה"ב חקר את אדריכל מחנות ההשמדה הנאצים הנס קאמלר ושחרר אותו לחופשי אחרי שמסר להם את סודות הטילים שפיתח ● בשנת 2012, לבקשת רויטר, משרד המשפטים האמריקאי חשף מסמכים אודות קצין האס אס, אך צנזר אותם ● בשנת 2019 למסמכים כבר לא היה זכר: "כאילו שמישהו בא וניקה את תיקי הארכיון האלה"

עוד 836 מילים

החות'ים פותחים חזית מול אבו דאבי ● "הקצב" האיראני אבראהים ראיסי מבקר במוסקבה ● האם יחסי ישראל-טורקיה צפויים להתחמם? ● והשבוע לפני 12 שנים, מחמוד אל-מבחוח חוסל במלון דובאי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,153 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

טיסה מזהמת לשום מקום

הרע: האיחוד האירופי מבטיח לצמצם פליטות, אבל מכריח את חברות התעופה לבצע אלפי טיסות ריקות בשנה כדי לשמור על הסלוטים המוקצים להן ● הטוב: ח"כ יסמין סאקס פרידמן דואגת לא רק לחתולים - כעת היא פועלת למגר את הפרקטיקות האכזריות בתעשיית גידול החזירים ● והטיפ: אם בסופר מסרבים לקבל את הבקבוקים למיחזור, יש עם מי לדבר

עוד 951 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
עֲשִׁירִים 117

בעיית האי-שוויון היא לא בעיה תיאורטית, היא החיים שלנו ● פערים עצומים כאלה - כשחוסר הצדק זועק לשמיים ומנקר את העיניים והלב - לא יכולים להמשיך ולהתקיים לאורך זמן, בלי להוביל בסוף לתגובת-נגד אלימה ● מי שלא מבין את זה - לא היה מרוכז בשיעורי ההיסטוריה.

עוד 1,270 מילים ו-2 תגובות

תיק המדינה נגד בנימין נתניהו הוא לא תיק רגיל, נתניהו איננו נאשם רגיל, ולרבים מהשיקולים הרגילים שמובאים בחשבון כאשר נשקלת עסקת טיעון אין מקום במקרה זה ● לטובת כל המעורבים בדבר - ולטובת כל האומה שצופה מן הצד, הראיות צריכות להישמע, השופטים צריכים לפסוק, והציבור זקוק להזדמנות להבין את ההיגיון שבכל זה ● דעה

עוד 1,117 מילים ו-1 תגובות

ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה: "לא נכנסים לטלפונים של אזרחים תמימים"

דיווח: מנדלבליט משוכנע – אם נתניהו ימשיך במשפטו ייגזר עליו עונש מאסר ● השרה תמנו־שטה דורשת להעלות לסדר יום הממשלה בראשון את הטענות נגד המשטרה ● הורוביץ על התקיפה בשומרון: "פוגרום שביצעו מתנחלים פורעי חוק, לא ניתן לעבור לסדר היום" ● משרד הבריאות: מספר חולי הקורונה שמצבם קשה עלה ל־638 ● גורם באיחוד האירופי: "מעריך שנגיע להסכם עם איראן"

עוד 46 עדכונים

בר-לב שוקע עם המשטרה - ומאבד את אמון הציבור

מייד אחרי שנחשפה פרשת NSO, גיבה השר עמר בר-לב את המשטרה וזכה לתגובות קשות ולעגניות ברשתות החברתיות ● במשרד לביטחון פנים, לעומת זאת, הדעות חלוקות לגבי בר-לב ● יש מי שמצביע על הצלחות בהובלתו במלחמה בפשיעה בחברה הערבית, אבל יש גם מי שמביע אכזבה ● "בר-לב לא מטביע חותם. לא הרבה השתנה מאז שהוא נכנס לתפקיד" ● פרשנות

עוד 666 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה