עיראק עשירה בנפט ואמורה להיות פורייה בזכות נהרות הפרת והחידקל. אולם בשטח רוב העיראקים אינם נהנים מהכנסות המדינה ואחוז ניכר מהאוכלוסייה סובל מעוני. עד כמה חמור מצב העוני בעיראק? מדוע הכסף לא מגיע לרוב העם העיראקי? וכיצד זה קשור לאיראן?
נראה כי וירוס העוני מכה חזק ובאכזריות קשה בהרבה מהקורונה. כלכלת לבנון קורסת וסוריה אינה משתקמת ממלחמת האזרחים. כעת נחשפים ממדי העוני המחפיר בעיראק. תופעה זו תמוהה על רקע האוצרות הטבעיים של המדינה.
נראה כי וירוס העוני מכה חזק ובאכזריות קשה מהקורונה. כלכלת לבנון קורסת וסוריה אינה משתקמת ממלחמת האזרחים. כעת נחשפים ממדי העוני המחפיר בעיראק. תופעה תמוהה על רקע אוצרותיה הטבעיים
אם בלבנון אין נפט ובסוריה ישנם רק מאגרים קטנים במזרח (דיר א-זור), הרי שעיראק נמצאת במקום השני במזרח התיכון (אחרי סעודיה) בכמויות הנפט הטבעי. בעוד שמקורות המים בלבנון (הליטני) ובסוריה (הפרת) מועטים ומזוהמים, בעיראק זורמים שני הנהרות הגדולים ביותר באזור – הפרת והחידקל.
אלא שבפועל המצב בעיראק בשפל המדרגה. בשנים האחרונות סבלה המדינה מזעזועים שפגעו אנושות בכלכלתה: הפלישה האמריקאית ומלחמת המפרץ השנייה (2003), המלחמה נגד דאעש (2014-2017), ירידה משמעותית במפלס הנהרות בשל בצורת ממושכת והתחממות כדור הארץ, ולאחרונה גם ההשלכות של התפשטות הקורונה. הווירוס פגע בתיירות ובעלייה לרגל לאתרי הקודש השיעים, אליהם היו נוהרים מיליונים כל שנה. כלכלת עיראק קרסה ב-2020 ונמצאת כעת בהתאוששות איטית.
מדינה עשירה בנפט עם אוכלוסייה ענייה
אמנם הנתונים הרשמיים מדברים על 12.8% אבטלה, אך העוני חמור במיוחד במרכז המדינה ובדרום, המיושב בעיקר באוכלוסייה השיעית. סעד חוסיין, כתב ערוץ אל-ג'זירה בעיראק חשף השבוע נתונים קשים ביותר על מצב הכלכלה העיראקית. לדבריו, 30% מהעיראקים חיים בעוני. נתונים אלה נתמכים ע"י דו"ח הבנק העולמי, לפיו בעיראק כ-13 מיליון איש חיים מהכנסה יומית של פחות משני דולר והעוני מגיע ל-25%.
סעד חוסיין, כתב אל-ג'זירה בעיראק, חשף השבוע נתונים קשים על מצב הכלכלה העיראקית. לדבריו, 30% מהעיראקים חיים בעוני. עפ"י דו"ח הבנק העולמי, בעיראק חיים כ-13 מיליון איש מפחות משני דולר ליום
נדא אל-עאבדי, חוקרת החברה העיראקית שרואיינה לכתבתו של חוסיין, תארה מצב הולך ומחמיר של עוני המביא לפרוק משפחות, להידרדרות לפשיעה ולצריכת אלכוהול וסמים. לאחרונה הביא העוני את החברה העיראקית לתחתית המדרגה: נפוצה תופעה של מכירת ילדים ע"י הוריהם. התופעות הללו אינן מטופלות כראוי, כי המשטר עצמו מושחת ומוסדות השלטון מלאות תופעות של לקיחת שוחד וגניבה ואין רגולציה או ענישה כלל.
https://twitter.com/albidhani/status/1477672588163833864
האמצעי היחיד למאבק בתופעת הסחר בבני אדם הוא החוק והמשטרה. העונשים על כך כבדים, כולל מאסר והוצאה להורג, אך הם אינם ישימים. המשטרה אינה יכולה וגם לא מעוניינת להעניש אנשים המצויים במצוקה כלכלית ונפשית עצומה.
עם זאת, המשטרה העיראקי מנסה לעקוב ולתפוס את העבריינים הסוחרים בבני האדם. ב-2012 העניק חוק מספר 28 יכולות אכיפה לשלטון נגד התופעה. "המרכז הלאומי לזכויות אדם" בבגדאד דיווח בשנה החולפת (2021) על לא פחות מ-300 מקרים של סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים. המרכז הזהיר כי התופעה עלולה לגדול עם התרחבות העוני, וכי בעיראק חיים כחמישה מיליון ילדים יתומים. התפשטות הקורונה החריפה את המצב החברתי, רבים איבדו את עבודתם וחלה עלייה עצומה בתופעות האלימות בתוך המשפחה.
"המרכז הלאומי לזכויות אדם" בבגדאד דיווח בשנה החולפת על כ-300 מקרים של סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים. המרכז הזהיר כי התופעה עלולה לגדול עם התרחבות העוני, וכי בעיראק חיים כ-5 מיליון ילדים יתומים
השבוע אירע מקרה הממחיש את חומרת הבעיה. משטרת בגדאד תפסה בחורה שניסתה למכור את תינוקה תמורת 2.5 מיליון דינר עיראקי (=כ-1800 דולר), מחיר השווה לערכו של מכשיר פלאפון. אמנם חלק מבעלי האמצעים שקונים ילדים הן משפחות חשוכות ילדים. אולם רבים הם עבריינים הסוחרים בבני אדם ומנצלים אותם לעבודות פרך, זנות ופשע.
בעיה נוספת, שהיא חמורה בהרבה מאשר בלבנון או בסוריה, היא בעיית הריבוי הטבעי. בעיראק מוערך גידול האוכלוסייה בשנה ב-2.3% (לשם השוואה, בישראל: 1.8%). בעשור האחרון נוספו 9 מיליון איש לאוכלוסיית עיראק והיא מגיעה כעת ל-40 מיליון. לאוכלוסייה זו מתקשה המדינה להעניק את השירותים הבסיסיים כגון מגורים, מים וחשמל.
כעת עיראק מתקיימת בעיקר בזכות ייצוא הנפט, אך מה יקרה בעתיד, כאשר יימצאו מקורות אנרגיה חליפיים? לעיראק אין תכנית כלכלה אלטרנטיבית, כפי שהכינו מדינות המפרץ וסעודיה ("תכנית כלכלת 2030").
הסיבות: שחיתות ומיליציות פרו-איראניות
הבעיה הכלכלית קשורה במידה רבה לנגע השחיתות הפושה בבגדאד, אשר מחריף את הפערים העצומים בחברה. חלק ניכר מהכנסות המדינה אינו מגיע לעם אלא לכיסם של פוליטיקאים. כספים רבים נבלעים אצל בכירי המשטר המושחתים או שהם מועברים למיליציות הנתמכות ע"י איראן.
הבעיה הכלכלית קשורה לנגע השחיתות בבגדאד, שמחריף את הפערים העצומים בחברה. חלק ניכר מהכנסות המדינה אינו מגיע לעם אלא לכיסי פוליטיקאים או למיליציות הנתמכות ע"י איראן
בנוסף, כספים רבים מושקעים בתחזוקת הצבא לשם שמירת היציבות במדינה, אחרי שנים ארוכות של מתיחות. רוב הכנסותיה של המדינה מנפט, אולם אחוז לא קטן מהנפט נמצא בשטחיהם של הכורדים והוא נמכר על ידיהם לשם קיומה של האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק. אגב, בין הקליינטים טורקיה וגם ישראל.
חוסר היציבות הפוליטית פוגע אף הוא בכלכלת עיראק ומבריח משקיעים. המשבר בשנה החולפת 2021 קשור בעיקר לסירובן של המיליציות הפרו-איראניות להכיר בתוצאות הבחירות ולדרישתן לערוך אותן מחדש אחרי שנציגיהן נחלו מפלה.
הפגנות של עניים נגד שחיתות המשטר מתחדשות כל כמה חודשים ולעיתים קרובות גולשות לאלימות. פינוי הכוחות האמריקאים בראשית 2022 מהווה ללא ספק מבחן ליציבות השלטון. התקווה היא שהצבא העיראקי יחזיק מעמד טוב יותר מהצבא האפגני שהתפרק מול הטליבאן. בעיראק האיום המרכזי הוא כאמור קיומן של המיליציות השיעיות והאיום הקטן יותר הוא חוליות של דאע"ש המסתתרות במדבריות ומאיימות בטרור.
בשלוש המדינות – עיראק, סוריה ולבנון, ניתן לקבוע כי העוני הוא תוצרם של גורמים טבעיים ואנושיים דומים: שלוש המדינות הללו נפגעות משינויי האקלים – ההתחממות, ההתייבשות והמדבור. אך הן גם עברו תקופות ממושכות של מלחמות וסבלו בעשור האחרון מניצול צבאי/מדיני בידי איראן, שבא לידי ביטוי בהשתלטותן של מיליציות שיעיות חמושות, תוך ניצול המשאבים המקומיים לחימושן ותחזוקתן.
כספים רבים נגנבים מקופותיהן של לבנון, סוריה ועיראק ומוזרמים לעידוד הטרור השיעי והמיליציות הפרו-איראניות (חזבאללה בלבנון ובסוריה, "משמרות המהפכה" ושכירי חרב שלהם בסוריה, "הגיוס העממי" בעיראק). הטרור במדינות אלה מבריח ללא ספק את המשקיעים ואנשים אמידים מהגרים לחו"ל.
חוסר היציבות הפוליטית פוגע אף הוא בכלכלת עיראק ומבריח משקיעים. המשבר ב-2021 קשור בעיקר לסירוב המיליציות הפרו-איראניות להכיר בתוצאות הבחירות אחרי שנציגיהן נחלו מפלה
בנוסף לכך, קיימת בשלוש המדינות הללו גם שחיתות מקומית שאינה קשורה להשתלטות האיראנית, זו של בכירי המשטר ועבריינים המנצלים את חוסר המשילות ואת אי-יכולתם של המשטרים לייצר רגולציה יעילה או לאכוף את החוק.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני מכיר טוב טוב מה זה להיות עני, גם מה זה לגור ברחוב ולאכול מהפחים ועוד; אני גם מכיר מה זה להיות חזק בעניינים – כלכלית, להיות טייקון בהתהוות! היום, חיי פשוטים וצנועים ואחלה לי, אבל: הלב נקרע מילדים שגדלים בעוני ומצוקות קיצוניות, גם כמובן מבוגרים, גם עליהם כואב הלב, נקרע. אולי, בהמשך, כשהאנושות תחווה זעזועים אפוקליפטיים שיחנכו אותה שקפיטליזם ותרבות צריכה זה השמדה עצמית – אולי אז היא תעלה כיתה, תשנה תודעה ותלך לכיוון שיוויון עולמי מוחלט ושיתופיות על בסיס אחווה ורצון טוב