לא הולך טוב, העניין הזה של לתת לעמוס עוז ע"ה לנוח בשלום על משכבו. נראה שרוחו נתקעה איפשהו בין התופת לבין הפורגטוריום, כשברגליה אוחזת הבת גליה, המנסה למשוך אותה בחזרה אל השאול, ומלמעלה מושיטים ידיים פניה ודניאל, המנסים לחלצה מידי גליה ולאפשר לה לשהות בין אלה שגן עדן כבר לא יהיה להם, לא בחייהם וגם לא במותם.

נראה שרוחו של עמוס עוז נתקעה איפשהו בין התופת לבין הפורגטוריום, כשברגליה אוחזת הבת גליה, המנסה למשוך אותה בחזרה אל השאול, ומלמעלה מושיטים ידיים פניה ודניאל, המנסים לחלצה מידיה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ממש טרגדיה הסיפור הזה. גליה – שמהיכרות אישית חטופה איתה אני יכול להעיד שהיא מקסימה, נדיבה, הגונה ומוכשרת כמו שד – מנהלת קרב מאסף עם רוח הרפאים של אביה, ובקרב הזה אף אחד לא יוצא כשידו על העליונה.

לא תרמה דבר גם תוכנית "עובדה", שהוקדשה בעיקר לניסיון לעשות לפניה ודניאל "גזלייטינג" (לגרום להם לחשוב שמשהו לא בסדר איתם) ולהציגם כמי שמוכנים לטייח את מעשיו האיומים של אביהם – סהדי שבמרומים שאינני יודע מהם אותם מעשים, מלבד יציקת קפה קר על ראשה של גליה בעידנא דריתחא ועוד מעשים מצערים שהורים במאה הקודמת נהגו לעשות – רק על מנת לשמר את דמותו החיובית בעיניהם, שלא לומר, דמותו הציבורית של עמוס עוז, שבאמת ייצג את הישראלי יפה הנפש (ולא רק הנפש).

החשוב לענייננו הוא שתוכנית זו – שבמצעד 100 התוכניות הגדולות של "עובדה" משתרכת איפשהו בין המקום ה-90 ל-100 – יושבת על תשתית קונספטואלית שאותה אתאר להלן כאותו "טרלול פרוגרסיבי", אף שאני בספק רב אם מי שהיה מעורב בעשייתה מודע לכוחות המעצבים את הנרטיב שהיא שירתה.

כמובן שאני לא בא כאן לערער על הגישה היסודית לפיה, אדם שנפגע – לרוב נפגעת-עבירה מציג את סיפורו, מן הראוי להאמין לו אפריורית (אלא אם כן יש ראיות חזקות לכך שאינו דובר אמת). עמדה זו היא בגדר חובה מוסרית אנושית בסיסית. אלא שכאשר אתה מכניס את הטענה הזו לאמפליפייר של מכונת "הטרלול הפרוגרסיבי", מתרחש לפתע נס, ומהצד השני של המכונה יוצאת בת-קול ואומרת: "מה לכם אצל פלוני/ת? שהלכה כמותם בכל מקום!" – היינו: שמעצם העובדה שאותו אדם טוען שנפגע מתחייבת המסקנה שכל דבריו אמת ואין להרהר אחריהם או להטיל בהם ספק כלשהו. זוהי, כאמור, התשתית לאותו "טרלול".

כשאתה מכניס את הטענה הזו לאמפליפייר של מכונת "הטרלול הפרוגרסיבי", מתרחש לפתע נס, ומהצד השני של המכונה יוצאת בת-קול ואומרת כי מעצם העובדה שאותו אדם טוען שנפגע מתחייבת המסקנה שכל דבריו אמת

ניגש למלאכה: גדי טאוב – שהמקרה מכמיר הלב שלו ראוי לטור נפרד – עוד בטרם שינה טעמו והלך לרעות בשדות המוריקים של חסידי הטראמפיזם/ביביזם בישראל, תיאר בספרו "המרד השפוף" כיצד בעשורים האחרונים של המאה ה-20 הולכת משתלטת על ארה"ב צייטגייסט פרוגרסיבית על השיח, בעיקר על השיח האקדמי.

הוא הדגים בכמה דוגמאות מאלפות כיצד פועל המנגנון הפרוגרסיבי כמו חומצה המאכלת את כל קווי התיחום, מטשטשת כל יכולת להסכים על דבר-מה, כי הכל בגדר נראטיב. חומצה המטילה ספק בכל דבר שדבקה בו האשמה הנוראית, החטא שאין גדול ממנו – היותו "אמת" או "עובדה", שניתן למדוד בקריטריונים אובייקטיביים.

אדגיש: כמי שעסק לא מעט בשיח הזה ואף גלגל אותו על לשונו במיומנות לא מבוטלת, אני יכול להעיד שיותר משהוא מתודה אקדמית מבוססת, הוא תהליך נפשי של רדיקליזציה צנטריפוגלית – כזו המחייבת את המשתמש בו להקצין כל טיעון Ad Absurdum, להפוך כל מקרה מינורי למייצג של תופעה גלובלית ולנהוג בכל מי שסטה מ"תו התקן הפרוגרסיבי" למפלצת של ממש, ללא קשר הכרחי ל"חומרת" מעשיו. כך, למשל, נולדה "תרבות הביטול" הבעייתית.

התהליך הזה הלך והקצין, כמו לא היה קיצוני דיו, ובעשורים האחרונים "פרוגרסיבי" הפך לשם גורף למגוון אידאולוגיות המזוהות עם השמאל הרדיקלי, לרבות תפיסות פוסט-מודרניסטיות, רב-תרבותיות, "פוליטיקת הזהויות" הידועה לשמצה, וגם פמיניזם רדיקלי – שביטוי מובהק שלו נמצא בטור בו אדון להלן.

מדובר בתהליך נפשי של רדיקליזציה צנטריפוגלית – המחייבת להקצין כל טיעון Ad Absurdum, להפוך כל מקרה מינורי למייצג של תופעה גלובלית, ולנהוג בכל מי שסטה מ"תו התקן הפרוגרסיבי" למפלצת של ממש

והנה, לאחר הקדמה הכרחית, באנו למהות. לפני כמה ימים התפרסם באתר "פוליטקלי קוראת"- אתר בית של כתיבה רדיקלית, לרוב פמיניסטית רדיקלית – טור שאם נסכם אותו במשפט אחד, התזה שלו היא: אין הבדל של ממש בין עמוס עוז לבין חיים ולדר. ואם אתם חושבים שאני מגזים, הנה הדבר במילותיה של כותבת הטור:

"בין דמות הפוגע – חיים ולדר, לבין עמוס עוז קווי דמיון רבים. קשה שלא לשים לב למגלומניה, לנרקיסיזם ולהשתקה הגדולה שהתקיימה לאורך השנים. כל אלו לצד רצח ממשי של נפש מרוסקת אשר מתהלכת בגוף חי, אך מדמם… לא משנה בכמה נפשות פגעת, כי מהו האומדן האמיתי בין נפש של נפגעת אחת לבין עשרות נפגעים" (הדגשה שלי).

למען ההגינות יצוין, כי לאחר שחטפו צונאמי של תגובות חריפות מאין כמותן, גם ממי שבימים כתיקונם נחשבים/ות "קהל הבית" של האתר, ולאחר שורה של "התנצלויות" – שלא היו באמת התנצלויות, אלא ניסיונות להצדיק את פרסום הטור בטיעונים פרוגרסיביים "קלאסיים" כגון: הרצון "לייצר שיח"- מעשה שהוא "הגביע הקדוש" של הפעולה הפרוגרסיבית, שהוא בעצם משתלת מילים ממנה מייצרים "שיחים" שונים ומשונים – "נפל האסימון" אצל עורכות האתר, השיקוץ הוסר והתנצלות של ממש – כזו שאפשר לקבלה – פורסמה.

אלא שגם לאחר שהוסר ונעלם מהרשת, מתחייבת השאלה איך בכלל נולד טור שכזה, המשווה בין מעשיו של אנס סדרתי לכאורה, שנטען שקיים יחסי מין עם קטינים וקטינות רבים, רצח את נשמתם וגזל מהם את תומתם, לבין אדם שוודאי שלא היה "צדיק הדור", ודאי עשה מעשים ראויים לגנאי, ודאי פגע בכבודה של ילדתו, אולי אפילו התעמר בה, אך לא אנס איש ולא פגע באיש, לבד ממנה? התשובה לכך היא שכאשר אין שום קו תיחום, שום "אמת", שום קריטריון ושום היררכיה מוסרית שניתן להסכים עליהם, ניתן לבצע את מעשה הנבלה – כך ממש – של השוואה שכזו, שאין מילים אלא לתארה כטרלול של ממש.

במילים אחרות: בעולם שבו לא קיימת "אמת" – מכוח טענה רדיקלית נגד עצם תוקפו של המושג "אמת" – ניתן להעלות כל טיעון, מופרך, קיצוני ומסולף ככל שיהיה, בשם איזו "אמת" רדיקלית, שבתורה כופרת בעצם מושג "האמת". הבנתם את הטיעון המעגלי הזה? לא בטוח שגם מי שכתב את אותו טור הבין, אך זהו "גלגל השיח" אותו גלגלה ברגליה כותבת הטור.

וכפי שכבר אמרתי, השיח הזה חזק יותר מהדוברים אותו, הוא מציף ומפעיל את המשתמשים בו, וגורם להם לרדיקליזציה הולכת וגוברת, עד לנקודה הסינגולרית שבה אין "באמת" שום הבדל בין אנס מפלצתי סדרתי לבין אב חם-מזג, רחמנא לצלן.

השיח הזה חזק יותר מהדוברים אותו, הוא מציף ומפעיל את המשתמשים בו, וגורם להם לרדיקליזציה הולכת וגוברת, עד לנקודה הסינגולרית שבה אין "באמת" שום הבדל בין אנס מפלצתי סדרתי לבין אב חם-מזג

מי שרוצה, יכול למצוא במקרה העצוב הזה את כל ההצדקות לטענות של הימין השמרני כנגד אותו "טרלול פרוגרסיבי", ואת הנזק הזה, גם מחיקת הטור ומחיית זכרו לא יצליחו לתקן ולהיטיב.

עו''ד חגי אפרתי הוא עו''ד עצמאי בתחום הליטיגציה האזרחית במקצועו, אך מקפיד להעשיר את עצמו בידע מכל תחומי החיים. נשוי באושר ואב לתאומות מקסימות בנות 3.5 שנים.