יש אנשים שפשוט לא רואים את מי שמולם. לא מתוך רוע טהור. לא מתוך רשעות מכוונת. פשוט אין להם את היכולת להרגיש את הסבל של אחר. לא משנה מה תראה להם — דמעות, תחנונים, סרטון של חטוף מתחנן על חייו, משפחה חרבה אחרי "הותר לפרסום" — זה לא נרשם. אין קליטה.
לא רעים – ריקים.
אנחנו נתקלים בהם כל הזמן. בעבודה, בתחבורה הציבורית, בשירות הלקוחות או בפוליטיקה. לפעמים זה הבוס שדורש מאנשים להישאר עד אמצע הלילה כשהוא בכלל בחו"ל. לפעמים זו פקידה שחותכת גורלות במבט מזוגג. לפעמים זה סתם מישהו שעוקף אותך בתור – ולא מבין מה הבעיה.
אורן (Oran) אדלר הוא אמן דיגיטלי ואוטודידקט, בוגר קאמרה אובסקורה, מומחה ב-AI ויזואלי, אפטר אפקטס ותלת־ממד. יוצר, מלמד ופעיל מחאה ותיק, עם שני עשורים של ניסיון בעיצוב, הדמיה ועריכה. משלב אמנות חזותית עם ניתוח חברתי; יוצר ממים עם עוקץ פוליטי חד, נע בין עולמות הדמיון לפרינט מחאתי – ומפסל מציאות בפיקסלים, ב־300dpi.
הכותרות הראשיות עכשיו
לפני כמה שבועות הגיע לארץ ראש ממשלת צרפת לשעבר, גבריאל אטאל, והיה לי הכבוד לפגוש אותו בכינוס שערך בתל אביב. אטאל, בחור גיי ממוצא יהודי, ששימש גם כשר החינוך של צרפת לפני שהפך לראש ממשלה, והתפרסם בזכות המלחמה העיקשת שלו בתופעות של הקצנה אסלאמיסטית בבתי הספר בצרפת.
אטאל הפסיק את התופעה של בתי ספר באזורים מוסלמיים שהתנגדו ללימודי השואה ועצר את הקיצוניות הדתית מלחדור לבתי הספר כדי לשמור על ערכי הרפובליקה החילונית.
נאור נרקיס הוא מייסד ״חוזרים בתבונה - הקורס לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה״. פועל למען הגדלת כמות היוצאים מהחברה החרדית לחברה הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
החוק בצרפת, אשר מקובל ומיושם על ידי כל אדם, אוסר לשאול אדם למוצאו או לאמונתו ואוסר לחטט באשר למוצאו או לאמונתו של אדם.
יש בכך כמובן היבטים חיוביים, אך מאידך ניתן להבחין בקלות בעיוורון הנכפה על מערכת המשפט הצרפתית בגין חוק זה. כאשר יהודי או יהודיה נרצחים בגין אנטישמיות (האסורה גם היא על פי חוק) בית המשפט מנוע מלרדת לשורש העניין ולתלות את האשמה לאנטישמיות בהטפות דתיות להן נחשף הנאשם. ההתעלמות הכפוייה הזו מהמציאות, בחסות החוק, מהווה כר פורה להתפשטות האיסלם הקיצוני ללא מוסרות כלשהם.
צודק במאת האחוזים. הדת, כל דת, היא האסון הגדול ביותר של האנושות. ישרהל היא קוקטייל רעיל וסרטני של עסקני דת מושחתים שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת. את האנשים האלה צריך על פי חזונו של חוזה המדינה תאודור הרצל – לכלוא בבתי הכנסת שלהם. עוד לפני כן – יש לשלול מהדתיים-החרדים-והחרד"לים שאינם משרתים שירות צבאי מלא (לא חלקי) או שירות אזרחי מלא (לא חלקי) את זכות ההצבעה לכנסת.
שואלים אותי: האם הפרדה בין הדת למוסדות השלטון לא תפגע בדתות ובדתיים?
תשובתי: ההפרדה תנתק את הקשר המזיק בין דת לפוליטיקה ותאפשר להיות תרבות כמו תרבויות אחרות, כמו ספורט, תיאטרון , מוסיקה ואחרות שמשרתות ללא כפייה את מי שרוצה את השירות שלהם.
ערבוב הדת בפוליטיקה משניא את הדת על ציבורים רבים, גורמים לפירוד ולניכור.
*
אז מי ייפגע? ממשיכים ללשאול אותי,
רק מי שרוצה לכפות את דתו על האחר.
ההפרדה תממש את העיקרון של חופש דת וחופש דת ותבטיח את חופש הדת לכל דתי.
זהו פיתרון win win שעובד בכל המדינות הדמוקרטיות ליברליות.
מותר ורצוי ללמוד מדמוקרטיות ותיקות ויציבות.
איום בזרם
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
שורדי השואה ניצבים כיום בפני אתגר כפול: ההתמודדות עם אתגרי הזקנה לצד ההשלכות המאוחרות של הטראומה מעברם הרחוק. במרחב הזמן בו אנו מצויים, בין חג החירות ליום העצמאות, נדרשת העמקה במושג "חירות" כערך בסיסי בחייו של אדם, ובאנלוגיה בין עצמאותו של אדם ושל עם. זאת על מנת לסייע להם, וגם לנו, לקדם הסתגלות לאתגרים העומדים בפנינו סביב המלחמה הנמשכת, והתקווה ליציאתם המהירה לחירות של החטופים בעזה.
במסגרת עבודתי בעמותת "עמך", הגעתי לאחרונה לביתה של המטופלת י', שורדת שואה בת 98. איחלתי לה חג חירות שמח ומבשר טובות. "במה אשמח?" היא שאלה.
ד"ר דורון שגיא משמש כמנהל המקצועי של המערך הגרונטולוגי בעמותת "עמך-בנפשנו", חבר הסגל האקדמי באוניברסיטת בן גוריון ובמרכז האקדמי למשפט ועסקים בר"ג, וחבר הוועד המנהל של "האגודה הישראלית לגרונטולוגיה".
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
בשנות התשעים המוקדמות ראיתי את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי בתפקיד שדר הטלוויזיה פיל קונורס, שנשלח לקריין ב"יום המרמיטה" בעיירה קטנה שכוחת-אל, מלווה במפיקה אנדי מקדואל היפה. פיל העיתונאי נקלע ללולאת-זמן, כשהוא מוצא עצמו מתעורר כל בוקר מחדש לאותו יום – "יום המרמיטה", ומתחיל כל בוקר את אותו יום מחדש.
פיל העיתונאי הוא האדם היחיד המודע לכך שהיום חוזר על עצמו, בעוד כל השאר אינם מודעים לכך שהיום בו הם נמצאים כבר היה והתרחש – אתמול, שלשום, ואין-ספור פעמים נוספות לפניהם.
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
איך הכל מותר להם? איך הם יכולים לפרק את כל מה שהוא הלב הפועם של הישראליות?
התשובה היא שחוקי המדינה לא מגינים עלינו מפני שלטון שרוצה להרוס את הדמוקרטיה מבפנים.
לצערנו , כל מה שעושים לוין, רוטמן וכמובן נתניהו הוא חוקי.
הכנסת לדורותיה, התחמקה מלחוקק חוקה שתגן. על המיעוט מעריצות הרוב.
לכן, בג"צ מתקשה להגן עלינו.
וכשיגיע היום הגדול ונחליף הממשלה הרעה הזו, חייבים לחוקק חוקי יסוד חזקים ומוגנים שיגבילו את כוח הממשלה, יגנו על השוויון, על טוהר המידות ונחזור להיות מדינה חכמה, צודקת ומלוכדת.
זה השיעור הגדול מההשתוללות חסרת הרסן, שבה אנו חיים.
חשבתי שדברת על חלאות מסוגו של רבין שכינה פרופלורים את הימין שבכה את נשמתו באוסלו . אולי על חלאות מסוגו של שרון וחלוץ שאטמו ליבם לזעקות המגורשים . או למחראה מסוגו של פרס שכינה את נפגעי הטרור קרבנות שלום . אבל לא . בעולמו הצר כנמלה של הסמולן המצוי . סבל האחר כלל לא קיים אלא אם כן הוא פלסטיני או כלב חוצות מוכה . לכן אינני קונה את האמפטיה לסבל משפחות החטופים . הכל ניצול ציני מרושע של סמול אובדני
תגובה לגולדסטאר:
כן, גם זה חלק מהמסר.
כל עוד אנחנו שותקים — אנחנו חלק מהבעיה.
אבל לא כל מי שצועק מתוך הכאב שותק במעשה.
כתיבה היא לא תחליף לפעולה, אבל היא גם לא בריחה ממנה.
לפעמים מישהו צריך להדליק את האור במערה לפני שמתחילים לצאת ממנה.