נראה כאילו היה זה לפני עידן ועידנים, אך רק לפני שלושה שבועות עוד תפסו כאן כותרות דיווחים עיתונאיים על הורים שפרסמו בייאושם מודעות דרושים בפייסבוק למורים עבור בתי הספר של הילדים שלהם. בינתיים המלחמה מול איראן דחקה כמובן כל דבר אחר, כולל החטופים והמלחמה המתמשכת בעזה, והחדשות על המהלכים והמבצעים של צה"ל והמוסד במרחק יותר מ-2,000 ק"מ מהבית הציתו את הדמיון, ובצדק. ואז הפסקת האש, ובנימין נתניהו ודונלד טראמפ.

אלא מה? בזמן שישראל טיפלה בלא מורא ובתחכום בסכנה הקיומית, המשבר החינוכי העמוק לא הלך לשום מקום, נשאר ומתקתק. המשבר הזה מסכן ממשית את יכולתנו להמשיך ולטפל לאורך שנים באיומים קיומיים באופן כה מוצלח. בלי השקעה מהיסוד בחינוך זה לא ילך. אבל ההשקעה הזו רק הולכת ונשחקת, ועכשיו, בשש אחרי המלחמה, תידחק עוד יותר למטה מפאת צורכי השעה הבוערים כאילו יותר, וההכרח לכסות את עלויות המלחמה האדירות.

בזמן שישראל טיפלה בלא מורא ובתחכום בסכנה הקיומית, המשבר החינוכי העמוק לא הלך לשום מקום, נשאר ומתקתק. המשבר הזה מסכן את יכולתנו להמשיך ולטפל לאורך שנים באיומים קיומיים באופן כה מוצלח

הדחיקה זו במורד סדר העדיפויות, שמשמעותה עוד פחות מורים במערכת – משמע עוד פחות שיעורים ועוד הרבה פחות ידע – היא הרת אסון, לא פחות. ועל כך חייבים להתריע. כן, ממש כמו התרעה ביטחונית. להתריע, כי עדיין אפשר לעצור ולמנוע את הנזק.

ועכשיו לחדשות שהמלחמה דחקה בהרחבה: המחסור במורים כבר מזמן אינו עוד כותרת עונתית, אלא תופעה כרונית שמחריפה משנה לשנה. על פי הערכות ארגוני המורים, חסרים כבר כיום כ-12,000 מורים לפחות. זהו מספר עצום.

המשמעות היומיומית היא מאות אלפי תלמידים שאינם זוכים ללמידה סדירה מפי מורים מקצועיים-מוסמכים בשורת מקצועות ליבה, מה שמשבש את הלימודים במערכת כולה. זוהי אינה רק בעיה בתחום ההוראה, אלא ביטוי למשבר כלכלי וחברתי כללי עמוק.

כשאין מורים – אין עתיד כלכלי: קשר ישיר ומתועד היטב קיים בין איכות חינוך לבין צמיחה כלכלית של מדינות. מחקר של בנק ישראל מצביע על כך ששיפור משמעותי באיכות החינוך יכול להוביל לעלייה בתוצר לנפש בטווח ארוך, וסקר כלכלי של ה-OECD מצא כי איכות השכלה נמוכה פוגעת בהזדמנויות בשוק העבודה עבור חלק גדול מהאוכלוסייה ומעכבת צמיחה ופריון.

ועכשיו לחדשות שהמלחמה דחקה בהרחבה: המחסור במורים כבר מזמן אינו עוד כותרת עונתית, אלא תופעה כרונית שמחריפה משנה לשנה. על פי הערכות ארגוני המורים, חסרים כבר כיום כ-12,000 מורים לפחות

ישראל מתפארת בתעשיית הייטק פורחת, שתורמת מהותית גם למאמץ המלחמתי הקיומי, אבל איך בדיוק יתפתח דור עתיד יציב שיתמוך הלאה את התעשייה הזו תחת חוסר ענק במורים, הוראה לא מקצועית ופערים הולכים וגדלים?

אי אפשר להסתמך רק על שכבה עשירה דקה ומצומצמת שתמשיך ליהנות מחינוך פרטי למצוינות, וזה גם הרסני. המחסור במורים שוחק את המרקם החברתי – הפערים בין בתי"ס בפריפריה למרכז הולכים ומתרחבים, והמערכת הממלכתית, בה נרשמות עיקר הנטישות, מתמודדת עם עומסים ותסכול, ולצדם באופן בלתי נמנע חוסר אמון הולך וגדל של הורים ותלמידים.

ככל שפוחתים המורים המקצועיים הקבועים והמסורים, כך מידלדלת תחושת המשמעות, השייכות והערכים המשותפים שהתלמידים סופגים לאורך שנות לימודיהם.

ההתרופפות הזו היא מנבא מסוכן להתפוררות הסולידריות הכללית, שגם כך מאוימת כאן תדיר, כידוע. חינוך איננו רק הקניית ידע או הכנה לבגרות, אלא כפי שהנחיל לנו המחנך הוותיק ד"ר חיים פרי, הוא גם כלי לבניית חברה.

כאשר חלק ניכר מבתי הספר מתנהלים כמו זירות של גיוס חירום – של מורים ללא תעודת הוראה, סטודנטים וגמלאים, בניסיון נואש לסתום חורים, אין פלא שהמערכת קורסת מבפנים.

כאשר חלק ניכר מבתי הספר מתנהלים כמו זירות של גיוס חירום – של מורים ללא תעודת הוראה, סטודנטים וגמלאים, בניסיון נואש לסתום חורים, אין פלא שהמערכת קורסת מבפנים

כפי שלא יעלה על הדעת שמדינה תתנהל בלי מתכנתים, רופאים או מהנדסים, כך גם אסור להשלים עם מחסור כרוני במורים. מחנכות ומחנכים הם האנשים שמעצבים את הבסיס של כל חברה מתפקדת. השקעה במערכת החינוך היא השקעה בתשתית לאומית, לא פחות מהמוביל הארצי, התפלת מים או כיפת ברזל.

הבעיה כמובן היא לא רק במחסור, אלא גם בתנאים הבסיסיים שמונעים מאנשים איכותיים להיכנס ולהישאר במקצוע – לעומת מדינות כמו פינלנד, סינגפור וקנדה, שהשכילו לשים את המורים בקדמת הבמה. אלו כוננו מערכות שלמות שכוללות מסגרות הכשרה ארוכות, תגמול הולם, תמיכה מקצועית מתמשכת ומעמד ציבורי. כך מטפחים צוותי חינוך קיימים ומושכים כל העת כוחות חדשים לריענון מתמיד. הוראה במיטבה היא קריירה מבוקשת, לא פתרון זמני.

במערכת החינוך הישראלית ישנם עדיין מאות אלפי מחנכות ומחנכים מסורים, אבל המחסור מורגש כיום בכל פינה. לא סתם הורים מפרסמים מודעות דרושים במרשתת.

אתמול התחיל החופש הגדול גם לתלמידי היסודי, שהספיקו איכשהו בחסות הפסקת האש לחוות כמה ימי "שגרה". תלמידי העל-יסודי פשוט זרמו מחופש המלחמה הכפוי הישר אל החופש הגדול שלהם, שהתחיל עוד בעיצומה של המערכה. חופש נעים לכולם – גם למורים המותשים שעובדים לא מעט אף ביולי-אוגוסט. החודשיים הללו יחלפו מהר, ה-1.9 יגיע והמציאות הקשה תשוב ותטפח על פני כולנו.

אתמול התחיל החופש הגדול גם לתלמידי היסודי, שהספיקו בחסות הפסקת האש לחוות כמה ימי "שגרה". תלמידי העל-יסודי פשוט זרמו מחופש המלחמה הכפוי הישר אל החופש הגדול שלהם, בעיצומה של המערכה

המלחמה על עתיד ישראל היא גם המלחמה על החינוך – הגיע הזמן לשינוי עומק אחת ולתמיד, לא עוד הסכם טלאים כזה או אחר. אסור שהחינוך ישלם שוב את מחיר המלחמה, מעבר למה שכבר שולם. חינוך הוא נכס אסטרטגי – ואם נשכיל להבין זאת, בייחוד עכשיו, נקטוף את הפירות בעתיד. על האפשרות השנייה אסור לנו בכלל לחשוב.

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך ערכי לחוסן רגשי עבור אוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה.