ישראלים עוזבים את ישראל. זו עובדה. המספרים מראים זאת בבירור, ויש להניח כי המספרים האמיתיים גבוהים מאלו המדווחים לנו. אנחנו גם יודעים למה הם עוזבים – בגלל הממשלה, בגלל המלחמה, בגלל יוקר המחייה, בגלל המצב הבלתי משתנה ובגלל אוסף הסיבות הללו.

בישראל האתוס הוא של "עלייה" וכי חייבים לגור בישראל. האתוס הזה השתנה משך השנים, בצדק וכראוי, והיום עזיבת ישראל, זמנית או קבועה, כבר לא מותירה כתם שלילי ותחושה לא נוחה כפי שהיה בעבר, אבל האתוס טרם השתנה לגמרי.

בישראל האתוס הוא של "עלייה" וכי חייבים לגור בישראל. זה השתנה משך השנים, בצדק וכראוי, והיום עזיבת ישראל, זמנית או קבועה, כבר לא מותירה כתם שלילי כבעבר, אבל האתוס טרם השתנה לגמרי

לכן, יש מי שהנתונים האלו מפריעים להם לסיפור שהם מספרים לעצמם. לא מדובר במתנגדי הממשלה והמשטר הנוכחי – שהנתונים הללו מתקפים את תחושתם השלילית, אלא תומכי הממשלה, שמנסים לעשות מה שהימין תמיד עושה עם בעיות – להכחיש, ולהאשים את השמאל.

הנתונים שמראים עזיבה של 59,400 ישראלים בשנת 2022, 82,800 בשנת 2023, וכן 82,800 בשנת 2024 – והכי חשוב – בסך הכל בשנים 2020-2024 עזיבה של 145,900 ישראלים יותר מאשר חזרו. כלומר – הנטו של העזיבה היה מעל 145,000 איש. הנתונים הללו הם, כמובן, חלקיים, לא כוללים את כלל העוזבים, ולא כוללים את שנת 2025. אבל גם הנתונים החלקיים הללו מצביעים על מגמה ברורה. עם סיבות ברורות.

הנתונים האלו לא נוחים למי שאחראים להם. לימין, לציונות הדתית, לליכוד, לקואליציה. העזיבה היא עדות חד משמעית לחוסר אמון בממשל. היא אנשים שקמו ועזבו – בית, משפחה, חברים, עבודה (ונכון, לפעמים הם משכירים את דירתם או עובדים מרחוק, אבל העזיבה היא עדיין התנתקות וקושי).

לכן מנסים לומר שבעצם העוזבים הם, לפחות רבים מהם, עולים חדשים מרוסיה ואוקראינה, שבכלל לא התכוונו לחיות כאן. הם באו רק בגלל המלחמה שם, ניצלו את ישראל כתחנת ביניים ועזבו. הבעיה עם ההנחה הזו כפולה – ראשית, היא שגויה לחלוטין. שנית, למרות שהיא שגויה, היא חרגה ממקורותיה בימין המתנחלי, ומצאה מקום בקונצנזוס הישראלי.

מספר העוזבים נטו מאז 2020 היה מעל 145,000 איש. הנתונים הם חלקיים, לא כוללים את כלל העוזבים, ולא כוללים את שנת 2025. אבל גם הנתונים החלקיים הללו מצביעים על מגמה ברורה

העניין הוא שאין שום נתונים שתומכים בטענה הזו. למעשה, כשבוחנים את הנתונים הקיימים, ברור שהטענה הזו לא מחזיקה. זו אולי משאלת לב של אנשי ימין שמפנטזים על כך שמי שעוזבים הם לא "אנחנו" (ישראלים ויהודים) אלא "הם" (דוברים רוסית, ספק יהודים, לשיטתם של אותם אנשי ימין). הבעיה – זה לא נכון. הנתונים מראים תמונה אחרת.

נכון, חלק ממי שעזבו את ישראל עלו אליה אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022. חלק. כמה? לא באמת ברור. כנראה שבערך 48% מהעוזבים את ישראל בשנת 2024 הם ילידי חו"ל. אבל איזה חו"ל? ובאיזו שנה עלו? לא ברור. קשה לאסוף נתונים מסוג זה. והנתונים שנאספו לא מראים עזיבה הממוקדת דווקא במגיעים לאחרונה.

בישראל כשני מיליונים מהאזרחים הם ילידי חו"ל. ברור שחלקם עלו לישראל לאחרונה, אבל משלל מדינות. ברור גם כי חלקם עלו לישראל מרוסיה ואוקראינה, אבל מתי? לא ברור. לפי נתון של הממ"מ (מרכז המחקר והמידע של הכנסת) 15% ממי שעזבו את ישראל הם עולים שהגיעו בין 2019-23, כמה מהם הגיעו מרוסיה ואוקראינה? לא ברור. ובכל מקרה מספר של 15% הוא מאוד-מאוד נמוך, בדרך כלל עזיבה לאחר עלייה היא של בין שליש ולמחצית מהמגיעים.

כשאנשים עוברים ממקום אחד לאחר – כמה מהם נשארים, כמה חוזרים בחזרה, כמה ממשיכים לארץ שלישית. כך קרה בכל עלייה לישראל מהעלייה הראשונה (ואלו שקדמו לה) וכולל גם העליות שישר אחרי קום המדינה וגם העלייה בתחילת שנות התשעים מברית המועצות – אשר בערך שליש ממנה עזבו את ישראל. וכשליש או מחצית מי שעולים לישראל בעשורים האחרונים עוזבים אותה – לארה"ב, אירופה, רוסיה, אוסטרליה ושלל מדינות – חלקן מדינות המוצא של העולים, חלקן מדינה שלישית.

זו אולי משאלת לב של אנשי ימין שמפנטזים על כך שמי שעוזבים הם לא "אנחנו" (ישראלים ויהודים) אלא "הם" (דוברי רוסית, ספק יהודים, לשיטת אותם אנשי ימין). הבעיה – זה לא נכון. הנתונים מראים תמונה אחרת

והסיבות לעזיבה מגוונות – הן יכולות להיות המצב הביטחוני או הכלכלי בישראל, אבל גם יכולות להיות הזדמנות תעסוקתית במקום אחר, חזרה כדי לעזור לבן משפחה מבוגר, מעבר בעקבות בן או בת זוג – וכל הסיבות שיש לעזיבה. בשנים האחרונות, המצב הביטחוני – שמתבטא במלחמה איומה, והממשלה הנוכחית -הם לכשעצמם סיבות מספקות לעזיבה לרבים, ילידי הארץ ושאינם ילידי הארץ.

כלומר, הטענה כאילו יש מספר משמעותי של מי שבחרו "לעשות סיבוב" בישראל כבריחה מרוסיה ואוקראינה לא נתמכת בשום נתון מוצק, רק בהערכות של מי שרוצים להכחיש את הבעיה הקיימת.

עכשיו, מעבר למספרים. האם אפשרי להאשים את מי שהגיע לישראל ממלחמה איומה בארצם (אוקראינה) או מארץ שהופכת להיות קיצונית ודכאנית יותר ויותר (רוסיה) רק כדי למצוא את עצמם במדינה שגם מנהלת מלחמה איומה וגם הופכת דכאנית יותר ויותר כמו ישראל?

האם אפשרי להאשים את מי שביקשו להגיע לישראל כמפלט ממצב מלחמתי נוראי, התיישבו בצפון או בדרום ומצאו עצמם פליטים בארצם החדשה משך תקופה ארוכה? האם אפשרי להאשים את מי שמוצאים את עצמם בארץ חדשה שהיא אחת היקרות בעולם? וזאת כשמי שהגיע מרוסיה, פעמים רבות, לא יכולים להשתמש בהון וברכוש שצברו ברוסיה – הן בגלל קריסת הרובל והן כי רוסיה נותקה מרשת התקשורת הכלכלית העולמית (SWIFT). האם אפשרי להאשים את מי שהגיעו לארץ חדשה שנקרעת במלחמה מתמשכת, מבצעת טיהור אתני ומפקירה את חטופיה? במדינה שבה המשטרה הופכת אלימה יותר ויותר?

הטענה כאילו יש מספר משמעותי של מי שבחרו "לעשות סיבוב" בישראל כבריחה מרוסיה ואוקראינה לא נתמכת בשום נתון מוצק, רק בהערכות של מי שרוצים להכחיש את הבעיה הקיימת

ולבסוף, הסיבה האמיתית לטענות השווא הללו כלפי העולים מרוסיה ואוקראינה לא קשורות לעובדות. הן קשורות לפוליטיקה פנימית ולתחושת העליונות היהודית השקרית של רבים מדי בציונות הדתית ואצל החרדים. הם מניחים כי עולים אלו מצביעים לאביגדור ליברמן וכי אינם באמת יהודים.

לגבי יהדותם – חלקם אכן הם צאצאי יהודים שאינם רואים עצמם כיהודים, ולכן זכאי עלייה. למעשה, בדיוק בשביל זה קיים חוק השבות. והוא קיים כדי לאפשר מקלט. והאנשים הללו בבירור צריכים מקלט. ונאה שישראל העניקה אותו להם. חלקם נשארים, חלקם לא. גם אלמלא המלחמה הנוכחית חלקם היו עוזבים. וזה בסדר גמור.

לגבי ההצבעה לליברמן – זו לא יותר מאשר הנחה לא מבוססת. אני לא מכיר אף מחקר לגבי דפוסי ההצבעה של עולים אלו. למעשה, לא ברור כלל אם הם מצביעים ובאילו אחוזים. האם הם הספיקו, בזמן הקצר שהיה להם בישראל, לגבש איזו דעה על מי מהמפלגות או הפוליטיקאים ולהצביע? אולי, אולי חלקם. אבל אין לנו מושג. ואין לנו מושג למי הם יצביעו.

אבל מבחינת יותר מדי אנשים בציונות הדתית ובין החרדים, העובדה שחלקם אינם יהודים על פי ההלכה והעובדה שהם דוברים שפה אחרת, דיה לפסול אותם לחלוטין.

האמת היא – אנחנו לא יודעים כמה מאותם עולים עזבו, אבל יודעים שהמספרים לא גדולים כל כך בין העולים מרוסיה ואוקראינה בשנים האחרונות. כי גם אם נניח שכל אותם 15% שעזבו הם עולים מרוסיה ואוקראינה (ואין שום סיבה להניח כך) הרי שמדובר בלא יותר מאשר 10,000 איש בשנה. אנחנו גם לא יודעים עדיין לגמרי מה שיקוליהם של העוזבים – כי מחקרים בנושא הם בחיתוליהם. ואנחנו בוודאי לא יודעים מה עמדתם הפוליטית, או אפילו אם יש להם עמדה פוליטית לגבי מי ממפלגות ישראל.

הסיבה האמיתית לטענות השווא כלפי העולים מרוסיה ואוקראינה לא קשורות לעובדות. הן קשורות לפוליטיקה פנימית ולתחושת העליונות היהודית השקרית של רבים מדי בציונות הדתית ואצל החרדים

אנחנו כן יודעים שישראל הוקמה גם כמקלט ליהודים, בניהם ונכדיהם – וזה בדיוק מה שישראל היוותה לרבים מאותם עולים שברחו ממצב מלחמה. אנחנו יודעים שרבים מהם נשארו בישראל, למרות המלחמה, הטילים, יוקר המחייה והמשטרה האלימה.

לכן, הטוב ביותר הוא למחוק את הטיעון השגוי הזה, כאילו המוני העוזבים אינם מביעים חוסר אמון בישראל, אלא הם בכלל לא התכוונו להישאר כאן ורבים מהם רוסים או אוקראינים. זה פשוט לא נכון.

עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג ומשורר ישראלי, חי בברלין, פוסט דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה החופשית בברלין.