בשנת 2018, לקראת חגיגות ה־70 למדינה, קיבלה שרת התרבות מירי רגב הקצאה של 108 מיליון שקלים לארגון אירועי העצמאות. אולם, אנשי המשרד סירבו לדווח על אופן השימוש בכסף.

בעקבות כך, חברת הכנסת דאז סתיו שפיר זימנה את אנשי המשרד לוועדת השקיפות, שאותה יזמה ועמדה בראשותה אז. הם הציגו פירוט של חלק קטן מהסכום, ולשאלה מה לגבי היתרה, השיבו תשובה מוזרה: "לא ניתן לחשוף את התקציבים מכיוון שיש רצון להפתיע את הציבור".

בהמשך התברר כי חלק גדול מהכסף שימש לקמפיין פוליטי של רגב, כולל פרסומת בכיכובה. פקידי המשרד שיתפו פעולה עם ההסתרה, במקום לדווח אמת לציבור.

במקרה אחר, המשרד לעניינים אסטרטגיים, שניתן ב־2015 לארדן, קיבל 300 מיליון שקל כדי להילחם ב־BDS. בהמשך התברר כי חלק מהכסף שימש לסרטון אנימציה אנטישמי, שבו הוצגו ארגונים ישראליים כבוגדים

במקרה אחר, המשרד (המיותר) לעניינים אסטרטגיים, שניתן ב־2015 לגלעד ארדן, קיבל 300 מיליון שקל כדי להילחם ב־BDS. אנשי המשרד הגישו הצעת חוק שנועדה להחריג אותם מהמחויבות לחוק חופש המידע. בזימון לוועדת השקיפות סירבו אנשי המשרד לחשוף פרוטוקולים, תוכניות עבודה ורשימת התקשרויות עם ספקים חיצוניים – כאשר כל העובדים הועסקו בפטור ממכרז.

שפיר דווקא סברה שיש מקום להיאבק באנטישמיות ובחרם, וביקשה לראות תוכנית, יעדים ופירוט לגבי הייעוד של הסכום הלא קטן – על חשבון משרד החוץ המיובש.

בהמשך התברר כי חלק מהכסף שימש לסרטון האנימציה האנטישמי של "ועד מתיישבי שומרון", שבו הוצגו ארגונים ישראליים כבוגדים המובלים לתלייה; ארבעה מיליון שקלים הועברו לישיבת "אש התורה" ולהקמת קרן המזוהה עם גופי ימין. הכסף שיועד למאבק בחרם הוזרם למקומות שרק הגבירו אותו.

בדיון בוועדת הכספים, שבו השתתפה שפיר, התבקשו החברים להצביע על קיצוץ של 46 מיליון שקלים מתקציב משרד השיכון לסיוע לחסרי דיור. היא הבחינה שבכל שנה הסכום הזה מקוצץ ושאלה: "האם הסתיימה בעיית הדיור בישראל?" אנשי האוצר השיבו שכל מי שפונה לסיוע נענה, אך בהמשך התברר שהקריטריונים הוקשחו כדי למנוע זכאות מנזקקים.

נודע כי לכל אלפיים המתנחלים במזרח ירושלים ניתנה אבטחה פרטית, בעלות שהסתכמה באותה שנה בכ־75 מיליון שקלים – במקום להפקיד את שלומם בידי המשטרה

בתזמון מופלא, באותה תקופה קיבל משרד השיכון תוספת של עשרות מיליוני שקלים ל"אבטחה במזרח ירושלים". לשאלתה מה עלה בגורלה של המשטרה ומה תפקידו של הצבא, השיבו פקידי האוצר שהכסף מיועד לחברות אבטחה פרטיות. בהמשך התברר כי לכל אלפיים מתנחלים במזרח העיר ניתנה אבטחה פרטית, בעלות שהסתכמה באותה שנה בכ־75 מיליון שקלים – במקום להפקיד את שלומם בידי המשטרה, כמקובל.

ב־2013 הגיע לשולחן ועדת הכספים אישור העברת "מענק ביטחוני" של 36 מיליון שקל לרשויות בהתנחלויות, עבור הקפאת הבנייה. התברר כי מדובר בהקפאה שהתרחשה חמש שנים קודם לכן ונמשכה כמה חודשים, וכי לא היה מדובר בעניין ביטחוני אלא, כך הוסבר – "פיצוי" כביכול, שהרשויות הללו קיבלו עבור ארנונה שלא יכלו לגבות מבתים שלא נבנו במשך אותם חודשים, חמש שנים קודם לכן. 

מגש הכסף שעליו נגזלים כספי המיסים

אפשר לדפוק את הראש בקיר, להוציא עשן מהאוזניים או פשוט להשתגע מתסכול לנוכח תיאורי הביזה של התקציבים האזרחיים וניסיונות ההסתרה. המקרים הללו, ורבים אחרים, מופיעים בספרה החדש של שפיר, "אנחנו מגש הכסף".

כריכת הספר "אנחנו מגש הכסף" מאת סתיו שפיר (צילום: כנרת זמורה דביר)

מבחינתה אין הגזמה בהשאלת הכותרת משירו של נתן אלתרמן – על הקרבת הנופלים במערכות ישראל – להקרבת כספי המיסים על מזבח הסקטוריאליות והאתנן הפוליטי. האמת היא שלפני כעשור הופקה סדרה מצליחה שהשאילה את אותו דימוי – מגש הכסף – לתיאור כלכלת ישראל וקשרי הון–שלטון. ספרה של שפיר מתמקד באנטי־דמוקרטיות של התקציב ובצורך לבנות אותו מחדש.

"התקציב הסודי ששובר את הדמוקרטיה – ואיך נציל אותה", נכתב בכותרת המשנה של הספר, שעוסק, לדעת המחברת, בנושא הרה גורל: "התקציב הוא הכול וקובע איך ייראה כאן הרחוב, אם יהיו קווי אוטובוס ומשטרה ששומרת עלינו, וכמה מטפלים יהיו לאוטיסטים סיעודיים. הכול נקבע במשרד האוצר ולא על ידי אנשי מקצוע.

"הכול עובר לוועדת הכספים. כך למשל, חוק חינוך חינם מגיל 3 עבר ב־1984 – זה לא לפני שנולדתי – אבל משרד האוצר טען שאין תקציב. כך קרה שרק אחרי שהמחאה החברתית ב־2011 הפכה את זה לדגל, החוק עבר ונכנס לתוקף בסופו של דבר ב־2015. העיכוב ביישום החוק במשך 30 שנה נבע מכך שמשרד האוצר טען בכל פעם מחדש שאין תקציב", היא אמרה בשיחה לזמן ישראל.

הטענה המרכזית בספר היא שהממשלה מתכננת תקציב אחד ומדווחת על תקציב אחר, כך ש"העם מאבד שליטה על גורלו", וכל המנגנון הזה חותר תחת הדמוקרטיה

לא לישון בדצמבר, או בכלל

הטענה המרכזית בספר היא שהממשלה מתכננת תקציב אחד ומדווחת על תקציב אחר, כך ש"העם מאבד שליטה על גורלו", וכל המנגנון הזה חותר תחת הדמוקרטיה. הרבה לפני המהפכה המשפטית והחלשת שומרי הסף, ההעברות שהפכו לשיטה והכספים הקואליציוניים – בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים בשנה – הם אלה שמכרסמים בייצוג הפוליטי השוויוני של משלמי המיסים.

היא מסכימה שיש "דיפ סטייט", אך בניגוד לויקטור אורבן ושאר הפופוליסטים שאימצו את התיאוריה הזו – ובהם בנימין נתניהו – לא מדובר ברשת של פקידים עלומים החותרים תחת הממשלה, אלא דווקא בתופעה הפוכה, שבמסגרתה הדרגים המקצועיים נרתמים על ידי הקואליציה לעקיפת ההסדרים הדמוקרטיים.

ח"כ משה גפני בדיון בוועדת הכספים של הכנסת, 31 בדצמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אחת ההמלצות שלך בספר היא "אל תלכו לישון בדצמבר" – אז מתבצעות ההעברות הכספיות במאות מיליונים ברגע האחרון, כמו למשל למשרדה של אורית סטרוק.
"קודם כול אל תלכו לישון בכלל, אבל בעיקר לא בדצמבר. כך למשל, מתחילת המלחמה המשרד של אורית סטרוק קיבל כ־2.2 מיליארד שקלים, בעוד שבבסיס התקציב היו לו עד כמה מאות מיליונים בשנה. בוועדת הכספים ישבו בדצמבר האחרון רק ארבעה ח"כים מהאופוזיציה, אף שיש להם מקומות נוספים, וגם בלי להיות חברי ועדה הם יכלו להיכנס, לעכב העברות ולעצור שחיתות".

שפיר מציינת כי אחת הבעיות בהעברות התקציביות, שהפכו לשגרה במקום לחריג, היא שהן משמשות למעשה צינור להעברת כספים לקמפיינים פוליטיים. התוצאה היא שבבחירות הקרובות מתנגדי הקואליציה יהיו בנחיתות משמעותית.

שפיר מציינת כי אחת הבעיות בהעברות התקציביות, שהפכו לשגרה במקום לחריג, היא שהן משמשות למעשה צינור להעברת כספים לקמפיינים פוליטיים

"אנחנו בשנת בחירות, וההעברות שנעשו שם הן פוליטיות. המשרד של סטרוק לא אמיתי; כל הדבר הזה הוא פרויקט פוליטי. מעבר לכך שהיא מעבירה הרבה מאוד כסף להתנחלויות ולמאחזים לא חוקיים, היא מעבירה מאות מיליוני שקלים לארגונים שעושים בשבילה את הבחירות.

"מדברים על 'האם יהיו בחירות דמוקרטיות', אבל הן לא יהיו דמוקרטיות בהגדרה, כי הן אמורות להיות שוויוניות, וברגע שמפלגות מקבלות סכומים כאלה לאורך זמן – הם משמשים אותן לקמפיין. הגרעינים של סטרוק פועלים בתל אביב ובתוך בתי ספר, במימון שוטף של המדינה, כל הזמן, עם אנשים שעובדים בזה ועושים בחירות למפלגה – וזה לא חוקי.

שר המשפטים יריב לוין והשרה אורית סטרוק בטקס השבעת השופטים בבית הנשיא בירושלים, 10 באפריל 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"בהעברות שהיו עכשיו שאלו אם לגרעינים מותר לעסוק בפעילות פוליטית, ופקידי האוצר אמרו 'מה פתאום', אבל כולם יודעים שהם עובדים בזה". סטרוק ומשרדים נוספים משעבדים תקציבים לטובת ניצחון בבחירות, והמצב בהיבט הזה בעייתי מאוד.

החטיבה להתיישבות, שנכנסה למשרד של סטרוק כגוף חיצוני, היא אחד הגופים שמככבים בספר ככאלה המשמשים צינור להעברת כספים המוסתרים מעיני הציבור. כך למשל, לאחר "צוק איתן" הייתה החטיבה הגוף שדרכו אמור היה לעבור כסף לשיקום העוטף – אך מיליארדים מתוכו נעלמו ולמעשה נותבו להתנחלויות ולעמותות ימין. דפוס זה, על פי הספר, נמשך גם במהלך המלחמה הנוכחית.

לאחר "צוק איתן" הייתה החטיבה להתיישבות הגוף שדרכו אמור היה לעבור כסף לשיקום העוטף – אך מיליארדים מתוכו נעלמו ולמעשה נותבו להתנחלויות ולעמותות ימין. דפוס זה, על פי הספר, נמשך גם במהלך המלחמה הנוכחית

שפיר כותבת כי השאלות שהעלתה הטרידו גם עסקנים במפלגת העבודה, שחששו שהיא מסכנת את הפירורים שנזרקו לארגונים המזוהים עם המפלגה. "כך השיטה עובדת: זורקים אתנן ומחזיקים את האופוזיציה תחת איום, בתמורה לשיתוף פעולה", היא כותבת.

שפיר פרצה לתודעה עם המחאה החברתית ב־2011, שבה הייתה אחת ממנהיגותיה, ובהמשך נכנסה לכנסת מטעם מפלגת העבודה וכיהנה בה שבע שנים. מהרגע הראשון הבינה שהיא רוצה לשבת בוועדת הכספים – כחברה מן המניין או כמחליפה, עם זכות הצבעה וגם בלעדיה.

"אם ח"כ מהסיעה לא מגיע אתה יכול להצביע במקומו, ואפשר לסמוך על העצלנות של אחרים, אז הגעתי לכל הדיונים על העברות כספים".

חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר, נושאת דברים במהלך דיון על הצעת חוק לפיזור הכנסת, 29 במאי 2019 (צילום: נעם ריבקין פנטון/פלאש90)

ב־2015 ייסדה את ועדת השקיפות, שפעלה בנושא הזה באמצעותה. אולם ב־2019, "בתקופה שבה ביבי לא הצליח להרכיב קואליציה, ההחלטה היחידה שהוא כן קיבל הייתה לבטל את הוועדה" – בליכוד היו אז חדורי תחושת נקם חזקה כלפיה.

"זימנו לשם מנכ"לים ושרים והזמנו את הציבור לשבת ולשאול שאלות, כמו בשימועים בקונגרס – פורמט שאין בישראל, וחשבתי שהוא חשוב לדמוקרטיה: האפשרות לעמוד מול בעלי הכוח ולשאול שאלות".

ב־2015 ייסדה את ועדת השקיפות, שפעלה בנושא הזה באמצעותה. אולם ב־2019, "בתקופה שבה ביבי לא הצליח להרכיב קואליציה, ההחלטה היחידה שהוא כן קיבל הייתה לבטל את הוועדה"

כיום היא אם טרייה יחסית לשתי בנות בנות שנתיים וחצי ושנה וחצי, ומגדלת עם בעלה גם את בנו בן ה־11. היא עמיתת מחקר באוניברסיטאות רייכמן ובייל, "יחד עם עוד פעילים מדמוקרטיות מתפוררות" – כפי שהיא מגדירה גם את ישראל, "וזו מילה עדינה" – ובמקביל "עובדת גם עם ארגונים בסביבה הדמוקרטית בניסיון להציל את המדינה".

לרתום את המרכב"ה לפני הסוסים

שפיר בת 38, גדלה בנתניה ובפרדסיה, ויש לה אח בן 28 ואחות בת 25 עם אוטיזם. מתוך היכרותה עם התחום היא ייסדה את "מרכז שירה" לחינוך ולטיפול בבוגרים עם אוטיזם. ספרה מתאר את ערעור הדמוקרטיה באמצעות שליטה בכסף וניצול פרצות להסתרת מידע על התקציב והשינויים בו.

ח"כ לשעבר סתיו שפיר בוועדת השקיפות, 14 ביולי 2015 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כך היא כותבת על הנושא בתחילת הספר:

"הכלי הזה הלך והשתכלל תוך שהוא מנצל כל פרצה או מרווח בחוק כדי להסתיר מידע מהכנסת בהצבעה על התקציב והשינויים בו; להפעיל משמעת קואליציונית בכל הצבעה; לסלף מידע על ידי גורמי מקצוע באמצעות סעיפים לא ברורים; וכמובן להשתמש בהעברות תקציביות כדי לשנות את ההקצאות שאושרו על ידי הכנסת בחוק התקציב. כך הפך התקציב לכלי שרת בידי פוליטיקאים ועסקנים במקום מכשיר שייעודו הוא שירות הציבור בנאמנות".

השיחה עם שפיר נערכה בשבוע שעבר, ביום סוער בדרום תל אביב, שם היא מתגוררת כיום. "אולי זו הייתה טעות להגיע לפה באופניים, כי הרוח פשוט העיפה אותי לכל עבר", היא אומרת בעודה מסדירה את נשימתה.

זהו זמן מתאים לדבר איתה על העברות תקציביות, לאחר המחטפים שאירעו בסוף השנה. שפיר סבורה שגם זאת ניתן היה למנוע, אילו הייתה לציבור – או לפחות לח"כים – גישה למערכת המכונה מרכב"ה

זהו זמן מתאים לדבר איתה על העברות תקציביות, לאחר המחטפים שאירעו בסוף השנה בוועדת הכספים – עם מאות מיליוני שקלים שהועברו להתנחלויות ולגרעינים תורניים, ושיאם בהעברה שערורייתית שנחשפה בבג"ץ: יותר ממיליארד שקלים לחינוך החרדי, ללא אישור הוועדה.

שפיר סבורה שגם זאת ניתן היה למנוע, אילו הייתה לציבור – או לפחות לח"כים עצמם – גישה למערכת המכונה מרכב"ה, המציגה את ההעברות ואת פירוט ביצוען. אולם לאחר שבע שנים של דיונים, קבע בג"ץ כי לא ניתן לחייב את חשיפת המערכת.

השופטים גילה כנפי־שטייניץ, יעל וילנר ועופר גרוסקופף בדיון בבג"ץ על העברת הכספים למוסדות החינוך החרדיים בניגוד לחוק. 8 בינואר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

שפיר: "זו טעות טרגית של בג"ץ, כי היום אנחנו רואים מה קורה – העברה של מיליארד שקלים בלי ועדת כספים. הצעתי, בתור התחלה, לחשוף את המערכת לחברי הוועדה, וחשבתי שבאוצר לא יוכלו להתנגד לזכות העיון הפרלמנטרית. האוצר הגיע עם טיעונים מביכים – וגם השופטים חשבו כך – שאפשר לכתוב באמצעותם ספר סאטירי על המדינה.

"'ח"כים לא יבינו את המידע' ו'סטודנטים מזינים פרטים ויכולות להיות טעויות', הם אמרו. השופטים סברו שאין סיבה לא לחשוף, אבל ברוב של שניים נגד אחד פסקו שאי אפשר לחייב את האוצר – כהרגלו של בג"ץ, שאינו רוצה להתערב.

"בג"ץ טעה, וכשהמרכב"ה תיפתח נגלה שלא רק מיליארד שקלים עברו לחרדים תוך עקיפת הכנסת, אלא שעשרות מיליארדי שקלים עוברים בלי אישור אמיתי ובלי שהציבור יידע"

"בג"ץ טעה, וכשהמרכב"ה תיפתח נגלה שלא רק מיליארד שקלים עברו לחרדים תוך עקיפת הכנסת, אלא שעשרות מיליארדי שקלים עוברים בלי אישור אמיתי של הכנסת ובלי שהציבור יידע", היא אומרת באכזבה שאינה מוסתרת.

כך קורה שהמערכת הממשלתית, הכוללת את כל השינויים והעדכונים על הביצוע בזמן אמת, עדיין חסומה לציבור ולח"כים. מנגד, שפיר ומתנדבים שעבדו איתה פיתחו את מפתח התקציב, המספק מידע על העברות ועל בסיס התקציב – אך ללא עדכון על הביצוע בפועל לשנה הנוכחית.

סתיו שפיר בוועדת הבחירות לכנסת, אוגוסט 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

הפספוס של בנט ולפיד

בזמן שרבים מדברים על הפספוס של ממשלת השינוי באי־העברת חוקים הנוגעים להגבלת כהונת ראש ממשלה ולאיסור על כהונתו תחת כתב אישום, היא מדברת על פספוס מסוג אחר: אי־חשיפת הכלי שובר השוויון הזה, שלדבריה היה יכול "להציל את הדמוקרטיה" – לא פחות.

"בתקופת ממשלת השינוי דיברתי עם כל ראשי המערכת וביקשתי להחיל חלק מהרפורמות בעצמם, וזה אפילו לא דרש חקיקה. למשל, לחשוף את המרכב"ה, לבנות מחדש את התקציב – זה דורש רק החלטה, אבל זה לא עניין את רובם. היה פה פספוס מטורף. יאיר לפיד, נפתלי בנט ואני נכנסנו לכנסת באותה שנה; הם היו שם עשור עד שנכנסו סוף־סוף להובלת הממשלה.

"דיברתי עם כל ראשי המערכת וביקשתי להחיל חלק מהרפורמות בעצמם, וזה אפילו לא דרש חקיקה. למשל, לחשוף את המרכב"ה, לבנות מחדש את התקציב – זה דורש רק החלטה, אבל זה לא עניין את רובם"

"הם כבר ידעו מהם המקומות שבהם מרמים אותנו ואיפה נוצרת שחיתות שגומרת את החברה והדמוקרטיה, וחוץ משני החוקים שלא הועברו (הגבלת קדנציות ואיסור על כהונה בראשות ממשלה עם כתבי אישום, ע"ש), היו עוד דברים שהם יכלו לעשות כדי למנוע את המצב שבו אנחנו נמצאים כיום. הדבר העיקרי הוא התקציב, שקובע הכול – והם לא נגעו בדברים האלה.

"רואים את אותן העברות למפעלים הקיצוניים של הימין – להתנחלויות ולגרעינים התורניים שמפעילים שטיפות מוח בבתי ספר. אותם דברים תוקצבו ללא שינוי מערכתי, וזה היה יכול להיות שינוי גדול מאוד. אני מקווה שבפעם הבאה שתהיה ממשלת שינוי בקרוב, הם יבינו שחייבים לגעת בעומק הדברים האלה ולהחיל זאת כבר ביום הראשון.

ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שר החוץ לשעבר יאיר לפיד ושר הביטחון לשעבר בני גנץ במליאת הכנסת בעת הדיון לקראת ההצבעה על חוק יו"ש, 6 ביוני 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"החרדים היו השותפים הקרובים ביותר שלי במשך חלק גדול מהזמן בכנסת, והיו לי איתם שיתופי פעולה; ובהמון נושאים אנחנו רואים עין בעין. אבל הביקורת שלי היא שהם מייצרים שעבוד של אוכלוסייה גדולה, באמצעות התקציב להצבעה בבחירות – וזה לא דמוקרטי. איפה נשמע דבר כזה שכספים הולכים לבתי ספר שנשלטים בידי מפלגה?"

זה קורה בש"ס ובעמותת החינוך של יצחק גולדקנופף.
"ומה קורה לחינוך החילוני, שנקרא הממלכתי, בתוך כל זה? הוא לא מופיע באף הסכם קואליציוני. אני סוקרת בספר את הדגש שמפלגות החרדים והימין שמות על תוכניות לא־פורמליות וכן־פורמליות – מכינות, שירות לאומי, תנועות נוער ותוכניות בבתי ספר – ועל כל זה הן לוקחות שליטה, במקום שכל תוספת תתחלק שווה בשווה בין אנשים באותו מעמד סוציו־אקונומי.

"אני מנהלת ארגון חברתי שמטפל באוטיסטים, וחצי מהמימון שלו מגיע מהמדינה, כחוק ולא כמתנה, וכבר חצי שנה מעכבים לנו תשלום ללא סיבה. מדובר בחבורה של צעירים עם מוגבלויות קשות, שהמדינה מצפה שמישהו אחר יממן"

"התקשורת מתייחסת לכספים הקואליציוניים כאל 'חגיגה', אבל זה לא כך – חוץ מאשר עבור כמה פוליטיקאים. אני מנהלת ארגון חברתי שמטפל באוטיסטים, וחצי מהמימון שלו מגיע מהמדינה, כחוק ולא כמתנה, וכבר חצי שנה מעכבים לנו תשלום ללא סיבה. מדובר בחבורה של צעירים עם מוגבלויות קשות, שהמדינה מצפה שמישהו אחר יממן.

"עמותות כמו שלנו מחזיקות את המדינה, שאמורה לסייע – ואז אתה רואה איך הכסף שלנו נגנב. זה ביזיון, זו גניבה, וזו פגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר. בכל ישיבה של ועדת הכספים אפשר למצוא את הדברים האלה. בשלב מסוים פיתחתי יכולת לזהות איזה פקיד עומד לשקר".

ועדת הכספים של הכנסת, בהובלת ח"כ חנוך מילבצקי (במרכז) מצביעה על העברת תקציבים למוסדות חרדיים, 31 בדצמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מה רע בכך שקבוצה פוליטית תקבל את התקציבים שהיא דורשת?
"אם נניח שכספים קואליציוניים הם לגיטימיים – איפה שמים את הגבול? רק 4%? 10%? למה שלא ייקחו את כל תקציב המדינה או את כל תקציב הביטחון ויעבירו אותו לסקטור שלהם? זה נשמע מופרך, אבל עכשיו יש שיא בכספים האלה, ומבוצעות גם העברות שהן אותו הדבר בשם אחר. אחד ההישגים שלנו הוא שפקידי האוצר נאלצים לומר במפורש שאלה העברות קואליציוניות.

"החשב הכללי יהלי רוטנברג כתב שהעברות ללא אישור הן 'מציאות מערכתית', ושזה התקיים גם בתקופות אחרות. זה ה'דיפ סטייט' האמיתי. אחרי שצילמתי ושידרתי לייבים מהוועדות, והציבור כעס כשנחשף לפקידים שמשקרים, היו ראשי אגף תקציבים שביקשו שאפסיק לצלם כי התגובות היו שליליות וזה הביך אותם".

"בתקופת ההתנתקות טרטרו אותנו במשך חודשים בלי מידע, בנימוקים שאין להם גישה למחשבים כי המנהלת נסגרה. אז איפה ה'דיפ סטייט' האמיתי? היה תקציב של 13 מיליארד שקלים, וקיבלנו פירוט רק על שבעה"

שפיר מציינת בספר שהשיטה יכולה לפעול גם נגד חלקים המזוהים עם הימין. היא עצמה שירתה ב"במחנה", וכדי לסקר את התושבים ולהכירם בתקופת ההתנתקות עברה לגוש קטיף, ובסופו של דבר השתתפה גם בפינוי.

"תוך כדי הסיקור הם ביקשו עזרה, וזה נושא שנשאר קרוב אליי. כעשור אחר כך גיליתי של־400 משפחות עדיין אין בית, וגם שם הפקידים ממנהלת תנופה וסלע טרטרו אותנו במשך חודשים בלי מידע, בנימוקים שאין להם גישה למחשבים כי המנהלת נסגרה. אז איפה ה'דיפ סטייט' האמיתי? היה תקציב של 13 מיליארד שקלים, וקיבלנו פירוט רק על שבעה".

מתנחל מנצרים מתווכח עם חיילים שבאו לפנותו מביתו ומאשים אותם בבגידה בערכי היהדות, במהלך ההתנתקות מעזה, 22 באוגוסט 2005 (צילום: פלאש90)

לאן הלך שאר הכסף?
"בהסתמך על מקרים אחרים אפשר להבין. אחרי 'צוק איתן' נלקחו 70% מהכסף שיועד לשיקום העוטף והועברו לשטחים. אני רואה כאן חוקיות מסוימת, ואפשר להמר שזה מה שקרה גם פה. ברקע חוק הקולנוע הסתכלתי על 'קרן קולנוע שומרון', שקיבלה 24 מיליון שקלים ועושה סרטים קצרים שאיש לא יצפה בהם – אולי בהאג – כדי להעסיק תושבים ביו"ש ולהפוך מאחזים לאתרי צילום.

"זאת בשעה שמכללת ספיר, שבה קיים מסלול להפקות קולנוע, לא מתקרבת לסכומים האלה ומקבלת מאות אלפי שקלים בשנה בלבד, או סינמטק שדרות שמקבל חצי מיליון. יגידו שפיתחתי אובססיה, אבל כשמסתכלים רואים שבכל תחום הם מוצאים דרך להעביר לשם מיליונים".

"ברקע חוק הקולנוע הסתכלתי על 'קרן קולנוע שומרון', שקיבלה 24 מיליון שקלים ועושה סרטים קצרים שאיש לא יצפה בהם כדי להעסיק תושבים ביו"ש ולהפוך מאחזים לאתרי צילום. סינמטק שדרות מקבל רק חצי מיליון"

"צריכים את כל הכוחות"

בסוף הספר מופיעות המלצות להמשך המאבק, בתקופה ששפיר מגדירה כקשה מאוד למדינה, ובשאיפה גם תוכנית עבודה לבניית התקציב מחדש ביום שבו תהיה כאן מציאות פוליטית אחרת.

בתשובה לשאלה אם היא שותפה לביקורת על המשך כהונתה בכנסת של מרב מיכאלי ועל תפקוד שאר עמיתיה, אומרת שפיר: "מי שנמצא בכנסת צריך להצדיק את מקומו ולפעול. היא אדם שידע להיות פרלמנטרית טובה, ואני פחות מבינה מה היא עושה שם בימים אלה.

ח"כ סתיו שפיר וח"כ מרב מיכאלי בכנסת. 26 בדצמבר 2018 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

"מעבר לכך, בדמוקרטים יש ח"כים מאוד מצליחים ולוחמניים, כמו נעמה (לזימי), גלעד (קריב) ואפרת (רייטן), שעושים עבודה מעולה – והייתי רוצה לראות יותר מהם. אנחנו צריכים את כל הכוחות שיש לנו. זו לא רק בעיה של מיכאלי; יש הרבה ח"כים שלא פעילים ולא נלחמים.

"המדינה במצב ממש קשה. אחרי ש־2,200 איש נהרגו, 20 אלף איש נפצעו, 140 אלף איש פונו מבתיהם, 100 אלף עסקים נסגרו, חצי מהאנשים שנפגעו במלחמה לא חזרו לעבוד וזקוקים לשיקום נפשי, הפריפריה הלכה ונשחקה והוזנחה, והמצב הביטחוני עדיין מעורער. במצב כזה צריכים את כל חברי הכנסת של האופוזיציה עומדים על הרגליים ונלחמים. אין אפשרות לבזבז כוחות".

"אני לא חוזרת לפוליטיקה כרגע, אבל ממשיכה לפעול. ככל שאנחנו פועלים ונשארים בתנועה, לא נרדמים ולא מפחדים – יש תקווה"

את אופטימית?
"אני לא חוזרת לפוליטיקה כרגע, אבל ממשיכה לפעול. ככל שאנחנו פועלים ונשארים בתנועה, לא נרדמים ולא מפחדים — יש תקווה".