בשנת 2015, שנים לאחר שפרש מכהונתו בבית המשפט העליון ב-1997, פירסם השופט צבי טל ספרון קצר, שנקרא "על שופטים ומשפטים וצרות אחרות". זה לא היה ספר כבד ראש, מהסוג ששופטים בדימוס נוהגים לפרסם, אלא אוסף אנקדוטות וסיפורים שאסף השופט בשנים הרבות שישב על כס השיפוט, בבית המשפט המחוזי בירושלים ובבית המשפט העליון – שם אייש את מה שהיה מכונה באותם ימים "הכיסא הדתי".

הוא נולד בפולין ב-1927 ועלה לישראל בגיל שמונה. למד בישיבת בני עקיבא, ושירת ב"הגנה" ובצה"ל. בנו משה נהרג במלחמת יום הכיפורים. היום (ג') הלך השופט טל לעולמו, בגיל 94. ההלוויה תצא הערב בשעה 18:00 מבית ההספד קהילת ירושלים בגבעת שאול.

בשבתו בבית המשפט המחוזי ישב טל בהרכב השופטים שדנו במשפטו של ג'ון דמיאניוק. בית המשפט המחוזי הרשיע את דמיאניוק שהוא "איוואן האיום" ממחנה ההשמדה סוביבור, וגזר עליו עונש מוות, ואולם ערעורו של דמיאניוק התקבל על ידי בית המשפט העליון, והוא זוכה מחמת הספק. "לשופטת דורנר [שישבה עמו בהרכב במחוזי] ולאנוכי אין ספק גם היום שדמיאניוק הוא הוא איוואן האיום", הוא אמר לאחר שנים.

משפטו של דמיאניוק בבנייני האומה בירושלים ב-1987 (צילום: אפי שריר, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)

טל היה שופט שמרן, במלוא מובן המילה. שנים לאחר פרישתו אמר בראיון כי "בית המשפט העליון מתערב יותר מדי בניהולה של המדינה". הוא עצמו כיהן בבית המשפט העליון שלוש שנים בלבד, אך השנים הללו – אמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת – היו שנים מטלטלות מבחינה משפטית, וסימנו את העידן החוקתי בישראל, ששיגר גלי הדף לכל תחומי המשפט. בשבתו בבג"ץ, טל נטל חלק בפרשות המשפטיות המרכזיות של אותן שנים.

בפסק הדין בעניין אליס מילר הוא נותר בדעת מיעוט, שביקשה למנוע מנשים לשרת כטייסות בחיל האוויר. "אין מדובר כאן בהפליה בין שווים אלא בהבחנה בין לא שווים", הוא כתב.

גם בפרשת כביש בר-אילן הוא נותר בדעת מיעוט, שביקשה להותיר את הציר סגור כליל לתנועה: "מול חופש התנועה, שהיא זכות יסוד חשובה, עומדת שבת קודש, שהיא חובתו וזכותו הכמעט אבסולוטית של עם ישראל. אין לקבל את הקביעה כי זכויות אדם נמצאות תמיד בסולם עדיף על פגיעה ברגשות אדם".

בפרשת הביציות של בני הזוג נחמני, הוא נותר איתן בדעתו – שהפכה בהרכב המורחב לדעת הרוב – כי יש לאפשר לאישה הגרושה לעבור תהליך הפריה מביציות שהוקפאו, על אף התנגדותו של הבעל הגרוש.

השופט צבי טל, 2009 (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

"כשם שאין שומעים לאיש להפסיק הריון, אפילו הושג ההריון בהטעיה וברמייה, מפני שאין מתערבים בגופה של אישה שלא לרצונה, כך אין לשמוע לו להפסיק תהליך הפריה, כאשר הפסקה זו עושה את ההתערבות בגופה של האישה התערבות שווא ונמצאו כבודה וצנעתה מחוללים". כמקובל בקרב שופטים דתיים בעליון, השופט טל מצא תימוכין לגישתו במשפט העברי.

טל היה חסיד של כתיבה קצרה, תמציתית. "אני משבח את פסקי הדין של בית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי", הוא אמר בראיון, "לא תמצא פסק דין מעבר לחמישה עמודים לכל היותר".

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, מונה השופט טל ליו"ר ועדת העזבונות, האחראית על חלוקת כספים בהיקפים גדולים. דו"ח מבקר המדינה משנת 2002 מצא אי-סדרים באופן פעולתה של הוועדה בראשותו, ובעקבות זאת נפתחה נגדו חקירה פלילית. היה זה מעמד מביך, ששופט בדימוס של בית המשפט העליון נחקר בחקירה פלילית, ואולם התיק נגדו נסגר בסופו של דבר.

גולת הכותרת של פעילותו הציבורית של טל לאחר פרישתו מהעליון, הייתה בשבתו כיו"ר "ועדת טל", שמינה ראש הממשלה אהוד ברק ב-1999 כדי לנסות ולמצוא הסדר חדש לגיוס תלמידי הישיבות, לאחר שפסק דין של העליון מ-1998 ביטל את הפטור הגורף שקיבלו תלמידי הישיבות.

בעקבות דו"ח הוועדה נחקק ב-2002 "חוק טל", ואולם עתירות חוזרות ונשנות שהוגשו לבג"ץ נגד החוק התקבלו בסופו של דבר, כאשר בג"ץ הורה ב-2012 על ביטול החוק ומציאת הסדר חדש, המתיישב עם עקרון השוויון, לעניין גיוסם של חרדים.