ככל שעוברים ימי המנדט של נתניהו, כך נפקחות עיניהם של יותר ויותר גורמים בפוליטיקה ובאמצעי התקשורת המזוהים עם הימין והחרדים, שמבקשים להתנער מהתמיכה האוטומטית של רוב מחנה הימין בנתניהו. ההתפכחות באה לידי ביטוי בקרב הימין והמגזר החרדי, אך רואים אותה גם בקרב אנשי המחאה.

ככל שעוברים ימי המנדט של נתניהו, כך נפקחות עיני יותר ויותר גורמים בפוליטיקה ובאמצעי התקשורת המזוהים עם הימין והחרדים. את ההתפכחות רואים גם בקרב אנשי המחאה

בימים בהם כונו המפגינים "מפיצי מחלות" (שהרי לנוכח מצב התחלואה כיום הם כבר הפסיקו להפיץ מחלות ועברו לסטטוס של כינים), המפגינים סיפרו שנתקלו בלא מעט אנשי ימין שהתפכחו, עזבו את הליכוד ועברו להשתתף בעצמם במחאה. מי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע כי חלק מאנשי המחאה הם אנשי ימין או אנשי ליכוד לשעבר.

כאמור, הקולות המפוכחים נשמעים גם בתקשורת החרדית. תקשיבו למשל לריבלין (לא הנשיא) הפרשן החרדי יעקב ריבלין, למשל, אמר:

"בוחרים של שישים ואחד מנדטים בחרו באלו שהבטיחו לא לשבת איתו. זה רצון הבוחר, זו פעם רביעית ומן הראוי שנתניהו יכבד אותו וילך הבייתה".

 מאמר שכתב העיתונאי אריאל כהנא ב"ישראל היום" עורר סערה. עצם כתיבת המאמר משקפת את קיומם של בקיעים בחומה הבצורה שנבנתה ע"י הימין כדי להגן על נתניהו. במאמר המדובר, כהנא מנסה לשכנע את חבריו מהימין כי הפתרון למשבר הפוליטי יהיה, כדבריו, לשחרר את הפקק הלו הוא נתניהו.

מהטקסט של כהנא, למי שנתקל לראשונה בכותב, ניתן ללמוד כי הוא בעל עמדות ימין. או כפי שמדקלמים זאת נתניהו ושריו – "על מלא". עם זאת, ניתן לומר לזכותו שהוא מקדם באופן גלוי ובאומץ פתרון פרגמטי ששומר על הימין בשלטון, ללא ראש ממשלה עם 3 כתבי אישום, הפועל על פי האינטרסים האישיים שלו לפני טובת המדינה. פתרון שבאופן אישי בהחלט לא מקובל עלי, כמי שתומך בממשלת שינוי, אך השיח שכהנא מעורר בעקבות מאמרו מעניין, וניתן ללמוד ממנו על הלך הרוח המתגבש בימין.

כהנא כותב במאמרו:

"זו המציאות הפוליטית, טובה או רעה, מוצדקת או מעוותת, הגונה או אכזרית. זה פוצע את הלב, במיוחד לאנשים כמוני שליוו את נתניהו מקרוב. אך ככל שאדם יכול לצפות את העתיד, המציאות הזו לא תשתנה.

הריאל פוליטיק הוא שנתניהו הוא איש הציבור היחיד שאם יזוז במעט מתפקידו הנוכחי, תתאפשר הקמת ממשלה בישראל. אם בנט או סער, או ליברמן, או לפיד, או מיכאלי, או סמוטריץ', יעזבו עדיין לא תקום ממשלה, משום שאף מפלגה לא תשנה את עמדתה בנוגע אליו. לעומת זאת, אם נתניהו יתגמש ניתן יהיה להקים ממשלה ברגע.

זה אולי לא צודק ולא פייר אך זה המצב. אחרי שנתיים של סחרור נוראי, הדרך היחידה להקים ממשלה בישראל היא ויתור של נתניהו.

הרעיונות מסתובבים בחלל האוויר. בכיר אחר מהליכוד שיחליף אותו. רוטציה מעוגנת בחוק וערובות אחרות. לא הפרטים חשובים אלא העיקרון. בלי נכונות של נתניהו לשחרר את הפקק, לא תוקם ממשלה בעתיד הקרוב או הרחוק. ודאי וודאי שלא תוקם ממשלה לאומית, שתחולל את הרפורמות במערכת המשפט, תדאג להתיישבות ובכלל תהלום ערכיהם של נתניהו ומצביעיו".

נחסוך לכם את ההשמצות שספג כהנא בטוויטר בתגובה למאמרו. לפי תגובתו להשמצות, ניתן להבין שהאיש מכיר היטב את נתניהו:

"אני מלווה את נתניהו 25 שנה. בבחירות 1996 עמדתי בצמתים עם תמונותיו. כעיתונאי, מאז שב לראשות ב-2009, כשדיברו על 'בידוד מדיני', אני כתבתי שישראל פורחת. כשלעגו לקשריו עם פוטין טענתי אני בשבחם. כשהשמיצו את נאומיו בקונגרס, דיברתי על גדולתם. איני צריך הטפות".

והנה גם הפרשן החרדי יאיר שרקי מצטרף ומעז להציע אלטרנטיבה לתקיעות האינסופית:

"ואחרי ימי הזיכרון והעצמאות, בלתי נתפס שאחדות לא עולה אפילו כאפשרות כדי לפתור את המצב הפוליטי. בפעם הקודמת השמאל-מרכז התפשר ורוּמה. עכשיו תור הימין לוותר: אם נתניהו לא מסוגל להיות שני ברוטציה, ממשלת אחדות של בנט – לפיד עדיפה מעוד בחירות והמשך ההתגוששות".

ואחרי ימי הזיכרון והעצמאות, בלתי נתפס שאחדות לא עולה אפילו כאפשרות כדי לפתור את המצב הפוליטי.
בפעם הקודמת השמאל-מרכז התפשר ורוּמה. עכשיו תור הימין לוותר:
אם נתניהו לא מסוגל להיות שני ברוטציה, ממשלת אחדות של בנט – לפיד עדיפה מעוד בחירות והמשך ההתגוששותhttps://t.co/Tf1v3PGsSA

— יאיר שרקי (@yaircherki) April 15, 2021

וישנו גם בני רבינוביץ', פרשן חרדי הכותב ב"יתד נאמן", שנראה כי מאס בסגידה לנתניהו:

האפשרות היחידה שלפנינו (אחרי שנכשלת כבר 4 פעמים) חדה וברורה; חלאס. לך לקיסריה, ותוך 5 דקות תוקם כאן ממשלה יציבה וחזקה. https://t.co/6r1r0aOKe1

— בני רבינוביץ (@benirabin) April 18, 2021

אם כן התחושה הרווחת, המגובה במספר דוגמאות, היא שמחלחלת ההבנה שהפתרון לתקיעות הפוליטית היא שאסור לתת לנתניהו להרכיב ממשלה וכי מדובר בטעות פוליטית. וכאמור, גם גורמים בימין ובמגזר החרדי מתחילים להבין זאת ולגלות את הפנים האמיתיות של נתניהו מתחת למסיכה (לא זו של הקורונה).

אם כן התחושה הרווחת, המגובה במספר דוגמאות, היא שמחלחלת ההבנה שהפתרון לתקיעות הפוליטית היא שאסור לתת לנתניהו להרכיב ממשלה וכי מדובר בטעות פוליטית

אותם ח"כים, פעילים פוליטיים ועיתונאים שהתפכחו – חייבים להשמיע את קולם ולפעול ביחד למען יצירת תפנית במציאות הפוליטית ההזויה. תומכי הליכוד סבורים שהרוב בחר בנתניהו, כלומר ב-30 מנדטים, אך כפי שריבלין אמר וכפי שנאמר לא מעט – הציבור בחר ב-62 מנדטים שמתנגדים לנתניהו. אמרתם שהרוב קובע והפעם אתם צודקים. לפי השיטה, הרוב נגד נתניהו.

בכתבה דילמת הליכודניקים ששודרה אמש (ראשון) ניתן לראות כי למספר ליכודניקים ירד האסימון, או בעידן של היום – ירדה האפליקציה, והם מבינים שבלי נתניהו יכלה להיות להם ממשלה ימנית עם ראש ממשלה אחר מהליכוד.

בDNA הליכודי לא יוצאים פומבית נגד המנהיג המכהן. אבל אחרי 4 מערכות בחירות וחוסר יכולת להקים ממשלה החלו להישמע, בינתיים בקטן כמעט בהתנצלות, דברים שהם ממש בגדר כפירה: לשקול את החלפת ביבי. היה מפתיע לשמוע קולות כאלה בכנס הליכוד בסופ״ש. הנה הכתבה מהמהדורה אמשhttps://t.co/NmysQQnOxB

— zion nanous (@zionnenko) April 19, 2021

הזכרתי את ישראל היום בשל המאמר של כהנא. אבל ראוי להתעכב גם על רגעים מעניינים שאירעו באולפן שישי האחרון, כשבועז ביסמוט הגדיר את העיתון שאותו הוא עורך: "עיתון ימני שמרן שמתנגד לכניסה של רע"ם לממשלה".

זו לא הפעם הראשונה שביסמוט שוגה בדיווח או בניתוח המציאות. ישראל היום הוא עיתון שפועל לפי דגם ישן שדי נעלם מהעולם, כך שיתכן שכדאי לשנות את שמו ל"ישראל אתמול". עיתון מגויס שנולד ע"י מקורבו של נתניהו שלדון אדלסון המנוח, במטרה להביע תמיכה/לקדם/לחזק את נתניהו, על פי הדגם הסובייטי שנולד בראשית המאה ה-20 והתחדד בתקופת המלחמה הקרה. דגם לפיו, כדי להנחיל את מסרי השלטון לכלל האוכלוסייה, הפעילה המדינה הקומוניסטית מכונת תעמולה משומנת היטב. פייק ניוז שנקרא, למרבה האירוניה: "אמת". פראבדה.

הוויכוח בין גדי סוקניק לשי גולדן, שלאחרונה קיבל זמן מסך עודף במקום ד"ר הילה קורח הנפלאה, ממחיש את הוויכוח הקיים היום בין אלו שזועמים על התועמלנים, או בשפה של היום "השופרות", לבין אלו שתומכים בהם כחלק מהתמיכה בנתניהו. מי שמקשיב לאחרונה לגולדן מבין היטב את סוקניק.

רשימת השופרות ארוכה, וקוראת תיגר על הקביעה שהתקשורת שמאלנית, שיש ממש בהתקפה של נתניהו על התקשורת, ובעיקר מרדדת את התקשורת.

נחזור לביסמוט, שמדי יום שישי, בעידוד הפרשן עמית סגל, עושה מאמצים כדי לאתרג את נתניהו ולדבר בשבחו ללא שום רסן, עד שזה נראה שהוא מנסה לבסמט לנו את התודעה. חצי עם מעריך את השופרות, חצי עם מתקשה לצפות בהם על המסך ולשמור על לחץ דם תקין.

ביסמוט, מדי יום שישי, בעידוד הפרשן עמית סגל, עושה מאמצים לאתרג את נתניהו ולדבר בשבחו ללא שום רסן. חצי עם מעריך את השופרות וחצי עם מתקשה לצפות בהם על המסך תוך שמירה על לחץ דם תקין

ואם כבר ישראל היום, אי אפשר לסיים את הפוסט מבלי להתייחס לבחירה שלו  להקדיש את השער בערב יום הזיכרון לחייל אליאור עזריה, מה שמשקף את הערכים והסטנדרטים של העיתון, שמשקפים נאמנה את אלו של השלטון שאותו הם מדבררים.

גיליון ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל של החינמון. ע״פ הסטנדרטים המקולקלים של הביסמוטון, זהו בדיוק היום המתאים לקידום כתבה מפרגנת על החייל הפרחח והעבריין אלאור עזריה, שהוציא דיבתו רעה של כל מי שהיה לוחם בצה״ל. תחי מדינת ישראל. pic.twitter.com/u1fF0iXra7

— ????????Daniel Petel (@danielpet4) April 13, 2021

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת

המלך עבדאללה עבר למתקפה ומכפיש באופן מתוחכם את הנסיך חמזה, למרות ההכרזה הרשמית על סיום המחלוקת בבית המלוכה. המלך עבדאללה סבור כי הנסיך חמזה היה חלק מתוכנית סעודית לממש את תוכנית "עסקת המאה" ולהחליף את ירדן בתפקיד האפוטרופוס על המקומות הקדושים בירושלים.

ירדן איננה נרגעת מהפרשה האחרונה של "ניסיון ההפיכה" או "קשירת הקשר" של הנסיך חמזה ומקורביו נגד אחיו למחצה המלך עבדאללה, למרות שהמלך עבדאללה הודיע על סיום הפרשה ועל כך שהנסיך חמזה חתם על "מכתב נאמנות" אליו וליורש העצר והתחייב לכבד את החוקה.

ירדן איננה נרגעת מהפרשה האחרונה של "ניסיון ההפיכה" או "קשירת הקשר" של הנסיך חמזה ומקורביו נגד אחיו למחצה, המלך עבדאללה, למרות שהמלך עבדאללה הודיע על סיום הפרשה ועל כך שהנסיך חמזה חתם על "מכתב נאמנות"

המלך עבדאללה והנסיך חמזה נראו יחדיו, בפעם הראשונה מאז פרוץ המשבר, באירוע לציון 100 שנים להקמת המדינה ההאשמית. אולם אין לטעות, המשבר נותר עמוק מאוד. בפרשה עדיין עצורים כ-20 איש ולא ברור מה יעלה בגורלם. ברחוב הירדני לא מאמינים לגירסת השלטונות על קשירת קשר כביכול של הנסיך חמזה, ביחד עם "גורמים חיצוניים" (סעודיה) להפיל את שלטון המלך. הציבור דורש הסברים מהממשלה ולא מקבל אותם, והרושם הכללי הוא שהיה כאן ספין תקשורתי גדול של ארמון המלוכה כדי לחפות על הכישלון הגדול שלו בטיפול במשבר הכלכלי ובמגיפת הקורונה.

המלך עבאדללה מודאג מהפופולריות הרבה שלה זוכה הנסיך חמזה ברחוב הירדני ומהתמיכה של השבטים הבדואים בדרום ירדן באחיו למחצה.

הנסיך חמזה הצליח לרכוש את אהדת הרחוב הירדני באמצעות הסרטונים וההקלטות שפירסם, במיוחד הקלטת הויכוח הלוהט בינו לבין הרמטכ"ל יוסף אלחניטי שהגיע לביתו כדי להזהירו. עכשיו עבר המלך עבדאללה לשלב של מתקפת נגד כדי להכפיש את הנסיך חמזה.

למרות שהתובע הכללי בירדן אוסר על אמצעי התקשורת, כולל הרשתות החברתיות, לפרסם שום מידע בפרשה – פירסם אחד מ"שופרות התעמולה" של המלך עבדאללה מאמר הכפשה נגד הנסיך חמזה.

את המאמר בעיתון הירדני "אלע'ד", פירסם העיתונאי פהד אלחיטאן, יו"ר מועצת המנהלים של ערוץ הטלוויזיה הירדני, המקורב לבית המלוכה, בו הוא האשים את הנסיך חמזה כי בשל החלומות והשאיפות האישיים שלו חרג ממעמדו והיה מעורב בקשירת קשר נגד המלך עבדאללה. מזימה שאף נקבעה לה "שעת אפס" ולוח זמנים מפורט, עד להתערבות גורמי הביטחון הירדנים בפרשה.

המלך עבאדללה מודאג מהפופולריות הרבה לה זוכה הנסיך חמזה ברחוב הירדני ומתמיכת השבטים הבדואים בדרום ירדן באחיו למחצה. חמזה הצליח לרכוש את אהדת הרחוב הירדני באמצעות הסרטונים וההקלטות שפירסם

המאמר של פהד אלחיטאן היה ההאשמה הרשמית הראשונה של גורם ממשלתי רשמי נגד הנסיך חמזה, למרות שהמלך הודיע על סיום הפרשה. המאמר עורר זעם רב ברשתות החברתיות על פירסומו למרות האיסור של התובע הכללי. נשמעו קריאות להעמיד את אלחיטאן לדין והיו תגובות תמיכה רבות בנסיך חמזה, אולם, לציבור הירדני ברור כי המאמר הוא פרי עטו של השופר של משפחת המלוכה.

בכך לא נסתיים מסע ההכפשה של  הנסיך חמזה, ראש הממשלה בשאר אלח'צאוונה כינס לדיון סגור את חברי הפרלמנט לתדרוך על "קשירת הקשר" נגד המלך. אחרי דיון סוער שנמשך כמה שעות הודלפו לאמצעי התקשורת הערביים פרטים מגמתיים נגד הנסיך חמזה.

בסקירה של ראש הממשלה לחברי הפרלמנט נמסרו הדברים הבאים:

1

קשירת הקשר נגד המלך עבדאללה נועדה להחלישו בגלל התנגדותו ל"עסקת המאה" של טראמפ. הנסיך חמזה ו"גורמים פנימיים וחיצוניים" ניסו להוביל מהלך, שבו יביעו השבטים הבדואים בדרום ירדן נאמנות לנסיך חמזה, שהציג את עצמו בפגישות עימם כתחליף למלך עבדאללה.

הנסיך חמזה דחה כל מיני יוזמות שהציע לו המלך עבדאללה והוא הפר את החוקה הירדנית.

2

ראש הממשלה סירב לומר מיהם "הגורמים החיצוניים" המעורבים בקשר, שרצו לזעזע את ביטחון ויציבות הממלכה, אך רמז למעורבות של סעודיה.

3

ראש הממשלה מתח ביקורת על הנסיך חמזה, בתואנה שלא התנהג כיאה ל"נסיך האשמי" וקצין בצבא ירדן, כאשר הקליט בחשאי את הרמטכ"ל הירדני והדליף את ההקלטה לאמצעי התקשורת בעולם.

4

המלך עבדאללה ניסה להניא את הנסיך חמזה מהשאיפות האישיות שלו ללא הצלחה.

בהמשך מסע ההכפשה של חמזה, רה"מ בשאר אלח'צאוונה כינס לדיון סגור את חברי הפרלמנט לתדרוך על "קשירת הקשר" נגד המלך. אחרי דיון סוער של שעות הודלפו לאמצעי התקשורת הערביים פרטים מגמתיים נגד חמזה

5

גורמי הביטחון הירדנים התערבו וערכו מעצרים רק ברגע שהתוכנית של הנסיך חמזה ומקורביו באסם עוואדללה והשריף חסן בן זיד נכנסה לשלב מעשי ונקבעו לה תאריכים ולוחות זמנים. התוכנית הייתה להסית את השבטים הבדואים נגד המלך עבדאללה ומוסדות המדינה. "הגורמים החיצוניים" העבירו כספים לבאסם עוואדאללה לרכוש נדל"ן במזרח ירושלים כדי לקדם את "עסקת המאה" על רקע התנגדות המלך לתוכנית ולויתור על ירושלים ומחיקת הזהות הלאומית הפלסטינית.

6

החקירה נמצאת באחריות התובע הכללי, שיעביר כתבי אישום נגד המעורבים לבית הדין המיוחד לביטחון המדינה.

*  *  *

"מלחמת האחים" בבית המלוכה הירדני נמשכת, למרות שרשמית הפרשה הסתיימה. המלך עבדאללה מנסה לשקם את הנזקים שנגרמו לו בדעת הקהל בירדן ולהכפיש את הנסיך חמזה.

עם זאת, למרות שברור כי לא היה שום ניסיון הפיכה בירדן, הפרשה מעידה על החשש הגדול של המלך עבדאללה מכך, שלמרות שהנשיא טראמפ איננו עוד בבית הלבן – תוכנית "עסקת המאה" לא ירדה מן הפרק, וכי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מנסה לבחוש בנעשה בירדן, באמצעות הנסיך חמזה. זאת כדי להביא בסופו של דבר להשתלטות סעודית על מעמד האפוטרופסות על המקומות הקדושים בירושלים, שמוקנית לירדן בהתאם להסכם השלום עם ישראל משנת 1994.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)