לטעמי ולהכרותי המועטה בשדה הפעולה, לדעתי חסרות בארץ נשים חזקות חדורות מטרה ממוקדות ואמיצות כמוך.
כתיבתך רהוטה עניינית בועטת ומשביתת שמחה כפי שראוי והכרחי במציאות החיים שכאילו קפאה ב30 שנים האחרונות.
מאסתי בשיח הבוטה ולא מכובד של "נציגי" המזרחיים בכנסת המוציאים דיבתם רעה של ה"מזרחיים" ומקבעים , לטעמי את הסטיריאוטיפים ולא מובילים לשיח מכיל מאחה ומבריא.
אני עדיין תקועה בהגדרתי כצברית בת להורים מרוקאים למרות שברורה לי הכוונה והשימוש בכינוי "מזרחיים". בשונה מהרוב שהיה שרוי בעוני ומצוקה, אבי דאג שהחיה חיי נוחות בתחומים רבים, ברור לי שהוא עבד קשה ודאג גם לתנאים ראויים עם פרישתו, אך ברור לי שזה התאפשר גם הודות למנהליו ה"אשכנזים" אשר כיבדו והעריכו את כישוריו מחויבותו ואופיו.
בתור ילדה הם נתפסו בעיני כבני בית שנטלו חלק בחגיגות המשפחתיות שלנו. לא הייתה לי הבחנה לגבי צבע עדה או הגמונייה. אני שמחה שכך חייתי למרות ההתפכחות הקשה שבאה עם המעבר לעיר חיפה…
מקווה בימינו אנו לזכות לראות אותך בעשייה בארץ, לא מאבדת תקווה, חיים פעם אחת לכן אין לנו את הפריבלגיה הזו.
אמור עפרה לימודי מ.א. נשים ומגדר.
השנה בפעם הראשונה הכרתי את הזרם הפמיניסטי המזרחי.
עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם