למרות שאני כבר לא גר ברעננה, משהו ממני נשאר ברעננה לתמיד: זו לא רק העיר שבה גדלתי, אלא גם המקום שבו קבור אבי, איציק, שנרצח באירוע טרור בשנת 2001.
מאז, השכול האישי שלי קשור בעבותות גם לעיר השקטה שעזבתי וגם לפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, שאליו הצטרפתי זמן קצר אחרי הרצח.
ד"ר איתי שניר הוא מרצה לפילוסופיה פוליטית ומחשבה חינוכית. איציק, אביו של איתי פתח מפעל בירדן עם שותפו וחברו זיאד. החלום התנפץ כאשר בשנת 2001 התנקש בו אדם בירדן בגלל היותו יהודי וישראלי. מאז הוא חבר בפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני ואף כיהן בוועד המנהל. כמו כן ד"ר שניר חבר בארגון "אקדמיה לשוויון"
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנופלסטיני , בהגדרה, הוא ערבי השולל את זכותם של היהודים למדינה ריבונית משל עצמם.
לא הייתה להם זהות לאומית יחודית לפני הצהרת בלפור וכתב המנדט. הם התחילו לחשוב על עצמם כ"פלסטינים" רק ברגע שהבינו שתהיה כאן מדינה ליהודים. לפני כן הם פשוט היו ערבים.
לכן לא יכול להיות פלסטיני חף מפשע, ולכן לא יכול להיות הסכם שלום עם פלסטינים. זה פשוט נובע מההגדרה של פלסטינים. יש בהחלט ערבים חפים מפשע ואפשר להגיע להסדר שלום עם ערבים.
מי שלא מכיר את איתי עלול בטעות לחשוב שרק בעקבות האירוע של 2001 הוא אמץ עמדות כאלה. אבל זה לא נכון. איתי החזיק בעמדות שמאל קיצוניות, ולעתים אף אנטי-ישראליות הרבה קודם.
מלחמת הנקם שמנהלת מדינת ישראל בפלשטנאצים בעזה היא מהמוצדקות שבמלחמות ישראל. כישראלי וכשיהודי לא אכפת לי כלל גורלם של הפלשטנאצים בעזה. כולם רוצחים בפוטנציה. ילד פלשטנאצי שתהרוג היום, לא יהפוך למחבל חמאס מחר. גם לפני ה-7 באוקטובר לא היתה לי אפילו גרם של אמפתיה או סימפטיה לפלשטנאצים בעזה. מ-7 באוקטובר יש רק שנאה יוקדת ונקמנית – שיישרפו כולם בעזה, ומי שהעמדה הזאת לא נראית לו מוזמן לשתות מהים של עזה, כדברי הפדופיל חובב הנערים אל קיווה (ובשמו המומצא יאסר עראפאת, צורר היהודים הגדול ביותר בדורות האחרונים, גדול אפילו מיחיא סינוואר).