מומחה רוסי צעיר ליחסים בינלאומיים, אולג שקירוב, צייץ לפני שבוע בדיחה לגבי המשבר הנוכחי באוקראינה:

פלוני שואל: "תגיד, אתה מבין מה קורה?"
"תן לי להסביר לך", אומר לו אלמוני, ונענה ע"י פלוני: "לא, להסביר גם אני יודע. השאלה היא, האם אתה מבין".

המשבר סביב אוקראינה נמשך כבר חודשים, ועמו תחזיות קודרות לגבי מועד ומתכונת הפלישה הרוסית.

לפני שנות דור היינו קוראים עיתון או שניים, צופים בערוץ או שניים, ומקבלים פרשנות אחת או שתיים מאוטוריטה תקשורתית אחת, שהייתה מנחה את הבנת המציאות שלנו ומניחה את דעתנו. אבל היום העולם התקשורתי הופך כל קורא לסוכנות מודיעין קטנה, מציע לו מידע עשיר ומגוון על המשבר, ומותיר אותו לגבש הערכה אנליטית משלו. צרכן החדשות התם מבצע חקירה עצמאית של רצח תאיר ראדה ונדרש להכריע באופן מנומק, האם בנימין נתניהו אשם או לא בתיקי האלפים, והאם מעשיו מחייבים הטלת קלון.

צרכן החדשות התם מבצע חקירה עצמאית של רצח תאיר ראדה ונדרש להכריע באופן מנומק, האם בנימין נתניהו אשם או לא בתיקי האלפים, והאם מעשיו מחייבים הטלת קלון

ביושבנו על הספה בסלון אנו זוכים לצפות בצילומי לוויין עדכניים מדהימים של צבירת הגייסות הרוסיים בערבות המושלגות שמסביב לאוקראינה, מלווים באמצעות איכונים את טיסות האיסוף המודיעיני של נאט"ו ואת ספינות חיל הים הרוסי מגיעות לכיוון אוקראינה דרך מיצרי גיברלטר ותעלת סואץ, זוכים לקרוא תכתובת דיפלומטית  בין רוסיה לבין המעצמות, ועדים להדלפות מידע מודיעיני, שמספרים לנו כי אין רגיש ממנו, שנאסף על ידי סוכנויות מודיעין מערביות.

צילומי לוויין של @Maxar: הכוחות הרוסיים מסביב לאוקראינה pic.twitter.com/J6y0W6trRm

— Amichai Stein (@AmichaiStein1) February 2, 2022

בין אם נרצה ובין אם לאו, עומדים לרשותנו מאות מומחים, שמקדישים את חייהם לחקר העימות הרוסי-מערבי, וספציפית סביב אוקראינה, ולכולם תובנות עומק על המצב.

בבתי הספר למודיעין מלמדים, כי אם ניקח את כל פיסות המידע הקיימות ונרכיב מהם את "הפאזל" של תמונת המודיעין, נבין מה קורה, חרף החורים שיישארו בפאזל. נוכל לתאר את המציאות בקווים גסים ולגשר על "החורים", החלקים החסרים, באמצעות הערכה – השערות מנומקות.

בין אם נרצה ובין אם לאו, עומדים לרשותנו מאות מומחים, שמקדישים את חייהם לחקר העימות הרוסי-מערבי, וספציפית סביב אוקראינה, ולכולם תובנות עומק על המצב

אבל הפאזל המודיעיני סביב המשבר באוקראינה – נדרש לשחזרו ממיליוני חתיכות, והוא בנוי ביותר משלושה ממדים (בנוסף לממדים הפיזיים יש לו גם ממד הזמן, ושל הנרטיבים ההיסטוריים והעכשוויים המתחרים בשאלה מה קרה, מה הוביל למשבר, ומה קורה כעת). מסתבר שיש הרבה דרכים להרכיב את הפאזל, כדי שייראה מושלם, נוצץ וללא חורים.

תא"ל (מיל') איתי ברון, ששימש בעבר ראש חטיבת המחקר של אמ"ן, אחד ההוגים הבולטים בישראל בתחום המתודולוגיה המודיעינית, מבחין בין מספר סוגי שאלות שאנשי מודיעין נדרשים להתמודד עמן:

1. "סודות" (שאלות שיש להן תשובה אחת – סוד שניתן לגלות, למשל, האם יש לסוריה נשק כימי?);
2. "חידות" (שאלה מתוחמת ביחס להתפתחות עתידית, שניתן לעצב להן כמה תשובות אפשריות, למשל, מתי איראן תהפוך לגרעינית);
3. ו"תעלומות" (שאלות רוחב, שיש הרבה מאד גורמים שמשפיעים על האופן שבו המציאות תתפתח, ושלאיש אין תשובה עליהן – למשל, כיצד יראה המזרח התיכון, אחרי שיהיה לאיראן נשק גרעיני?).

לרוב, לארגוני המודיעין יש כלים עדיפים מהמומחים החוץ-ממסדיים בגילוי הסודות.

המשבר הנוכחי סביב אוקראינה מקפל בתוכו מספר רב של סודות, חידות ותעלומות. הסוד הגדול הוא, האם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכריע בעד הלחימה באוקראינה, או מהם הקריטריונים שמנחים אותו בהחלטה זו. ובמילים פשוטות: מה פוטין רוצה?

הסוד הגדול הוא, האם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכריע בעד הלחימה באוקראינה, או מהם הקריטריונים שמנחים אותו בהחלטה זו. ובמילים פשוטות: מה פוטין רוצה?

לכאורה, מעקב צמוד אחר התבטאויותיו של פוטין, או יכולת מודיעינית מערבית לחדור למעגל הקרוב של מקורביו, יכולה לגלות את הסוד הזה או לחשוף את החלקים העיקריים של הפאזל.

בעיניי, המפתח להבנת המשבר נמצא בסוגיה זו. בניגוד לאלה שסבורים שפוטין הוא אופורטוניסט שיוצא להרפתקאות מסוכנות בהתבסס על תחשיב סיכונים לקוי, אני נוטה לייחס לו נכונות ליטול סיכונים מחושבים, שמקדמים את האינטרסים שלו, שנסובים סביב יציבות שלטונו וחשיבות מעמדה של רוסיה בזירה הבינלאומית.

עם זאת, אם פוטין שומר את קלפיו קרוב לחזה, אז בטרם הצטייד המודיעין במכשור לקריאת המחשבות, קשה מאד לגלות את הסוד הזה, וגם נעשים מאמצים רבים בצד הרוסי, כדי להקשות על גילויו.

במובן הזה, גם אם יש ל-CIA מקור דמיוני המאפשר לשמוע את פוטין מדבר עם עוזריו הבכירים, בהערכות מצב מסווגות, יתכן שהמידע הזה אינו מספק בסיס מוצק כדי לגלות את "הסוד". הרי ייתכן שגם בסביבה אינטימית זו, פוטין משטה במקורביו.

ניתן לתת תשובות אינטליגנטיות מאד ל"חידות", כגון "כיצד תיראה הפלישה הרוסית?" ואני בעצמי נוהג לשלוח קולמוס בניסיון להתייחס ל"תעלומה" – "כיצד המשבר הנוכחי ישנה את הזירה הבינלאומית". אבל עיסוק באלה מחייב המון צניעות, בגלל "הסוד" הלא פתור אודות המתחולל בראשו של פוטין.

רוסיה, שמאז ומעולם הייתה מדינה צנטרליסטית – ויש המכנים את סוג משטרה שלה כ"היפר-נשיאותי" – עברה בעשרים שנות שלטון פוטין תהליך של הגברת האוטוריטריות. בנסיבות ההיסטוריות הנוכחיות, הכרעות הרות גורל בסוגיות החוץ והביטחון מרוכזות בידיו של פוטין, וכל המערכת הרוסית המדינתית מופעלת כדי להעניק להחלטותיו משקל מקסימלי. פוטין אינו בוחל באפשרות של הונאה והטעיה אסטרטגיים, בקנה מידה לאומי ובינלאומי.

נחזור לערבות המושלגות. לכאורה הכל ברור, אבל למה, אם כך, מנעד הפרשנויות לגבי השאלה "מה פוטין יעשה" הינו כל כך קיצוני?

מצד אחד, מאז סוף המלחמה הקרה לא רוכז כוח צבאי גדול כל כך באירופה. הוא נמצא במוכנות גבוהה, ישנה רטוריקה אלימה ביותר של שיח איומים מהצד הרוסי, והפרשנים יודעים לספר על האמונה העמוקה, לכאורה, של פוטין, כי משימתו ההיסטורית היא להחזיר את אוקראינה לחיקה של אמא-רוסיה. מנהיגים במערב מספרים על סכנה ברורה ומיידית של פלישה רוסית לאוקראינה.

מנגד, אפשר גם לאמץ גישה מקלה, כפי שביטא זאת השבוע שר החוץ יאיר לפיד, כאשר העריך "שלא תהיה מלחמת עולם". הוא לא פירט את נימוקיו, אך כנראה שייחס לפוטין זהירות, רצון להימנע ממחירים מדיניים וכלכליים שהמערב מאיים להשיתם על רוסיה במקרה של מלחמה.

החשיבה הצבאית המודרנית מבקשת למנף את המצב של היצף מידע כדי להשפיע על היריב. הצבאות מנסים לייצר מצג נוח לפני, במהלך ואחרי העימות, כדי לשפר את תנאי הכניסה ללחימה, לנהל אותה בתנאים נוחים יותר, ולנסות ולעצב את תפיסת תוצאותיה – "תמונת הניצחון" הנודעת.

החשיבה הצבאית הרוסית, שנוהגים לתארה במגוון מושגים, שהבולט שבהם הוא "מלחמות הדור החדש" (נא לשכוח מהמונח השגוי "דוקטרינת גרסימוב") מקנה חשיבות יתרה לממד התודעתי-פסיכולוגי של מעשה המלחמה.

היא נבנית על דורות של חשיבה צבאית אסטרטגית ברוסיה הצארית, החשיבה הסובייטית, וגם מתכתבת עם החשיבה הצבאית המערבית. היא רואה ברובד התודעה והפסיכולוגיה של מקבלי החלטות, צבאות וציבורים את שדה הלחימה העיקרי. כדי לנצח במלחמה, נדרש לדכא את כושר ההתנגדות של המערכת היריבה, לפגוע ברצונה להתנגד, ולכפות את רצונה של רוסיה עליה.

החשיבה הצבאית הרוסית מקנה חשיבות יתרה לממד התודעתי-פסיכולוגי של מקבלי ההחלטות, הצבאות והציבורים במלחמה. כדי לנצח נדרש לדכא את כושר התנגדות היריב

האפקטיביות של הפעילות הצבאית נמדדת בעוצמת ההשפעה התודעתית. ההוגים הצבאים הרוסים מחלקים את מצבי העימות לשלבים, ומציעים דרכים לנסות ולשלוט בהסלמה באופן שמשרת את האינטרס הרוסי באופן מיטבי. הפעלת הכוח הצבאי הקינטי, בראייתם, נושאת בחובה סיכונים, וככל שניתן להימנע ממנה, ולהבטיח הישגים באמצעות "אמצעים לא צבאיים" – מוטב לעשות זאת כך.

על כן, בטרם צבא רוסיה ייכנס ללחימה, עומדים לרשותו מגוון כלים להשיג את יעדיו באמצעות "הפחדה" (ustrasheniye), מושג רוסי המתאר כפייה הרתעתית וכן פעילות הנוגעת ל"הפגנת כוח".

השלב הזה נועד לפגוע ברצון הצד השני להילחם, להתישו מורלית-פסיכולוגית, להכניס אותו לדיס-אוריינטציה ביחס לכוונות של רוסיה. אם תשיג את יעדיה בשלב הזה – מה טוב; אם לא, השלב הזה יסייע לה לעלות בסולם ההסלמה במצב טוב יותר.

התפיסות הרוסיות אינן שונות לחלוטין מהתפיסות המערביות, אולם אופיו של צבא רוסיה והמדינה הרוסית המודרנית מאפשרים מאמץ לאומי טוטלי, חסר עכבות, בשדה לחימה התודעתי.

חוקר ישראלי מוביל לחשיבה הצבאית הרוסית הוא פרופסור דימה אדמסקי מאוניברסיטת רייכמן. הוא מתאר את ההתנהלות הרוסית האסטרטגית כ"כפייה חוצה-ממדים". הארסנל הרוסי הגרעיני הגדול מבטיח שיריבים רבים לא ירצו להתמודד עם רוסיה במישרין.

היכולת הקונוונציונלית, שהתחזקה מאד בשנים האחרונות, מאפשרת לרוסיה כושר איום ופעולה משמעותיים מאד – יש לה את הצבא הקונוונציונלי החזק באירופה, ואילו יכולותיה בתחום לוחמת מידע מאפשרים הן שדה פעולה בפני עצמו, והן הנכחה והבלטה של התדמית ההרתעתית הגרעינית והקונוונציונלית.

פיודור לוקיאנוב, אחד המומחים הבולטים ברוסיה בתחום היחסים הבינלאומיים, שזוכה מדי שנה לראיין את הנשיא פוטין במשך מספר שעות במסגרת "מועדון וולדאי" – פלטפורמה להשמעת מסרים מדיניים של הקרמלין – טוען כי ניהול המשבר הרוסי-מערבי בחודשים האחרונים מתנהל "על פי הספר".

לדבריו, לפני רוסיה משימה בלתי אפשרית כמעט, בקנה מידה היסטורי. היא מבקשת לכפות על המערב להכיר ולהתחשב בכוחה בסביבתה האסטרטגית באירופה באמצעות הידברות דיפלומטית, בשעה שבעבר נדרשו מלחמות עולם (ראשונה, שנייה, קרה) כדי לקבע הכרה כזאת.

רוסיה מבקשת לכפות על המערב להכיר ולהתחשב בכוחה בסביבתה האסטרטגית באירופה באמצעות הידברות דיפלומטית, בשעה שבעבר נדרשו מלחמות עולם (ראשונה, שנייה, קרה) כדי לקבע הכרה כזאת

מאחר שכך, רוסיה מעלה באופן מכוון את המתח מול המערב, ועוד לא הגענו לשיא. לוקיאנוב, אגב, נוטה לחשוב, כי לא נגיע למלחמה. מאחר שגם הוא לא נמצא בתוך ראשו של פוטין, לא הייתי מציע לאמץ את דעתו ללא קורטוב של ביקורת בריאה.

Фёдор Лукьянов о войне, которая на пороге — https://t.co/vZEnizxS95 pic.twitter.com/QwJCLhat6b

— СВОП (@SVOP_1992) January 31, 2022

מייקל קופמן, אחד המומחים המערביים המובילים לצבא רוסיה ולאסטרטגיה המדינית הרוסית, הרבה יותר פסימי מלוקיאנוב. הוא חושב שהמוכנות הגבוהה של צבא רוסיה שונה מכל מה שהכיר בעבר.

בראייתו, המניעים של פוטין ותמונת המצב הצבאית מעלים מאד את הסבירות למלחמה בקנה מידה רחב, עד כדי כיבוש רוסי מוחלט של אוקראינה והשלטת שלטון מריונטות בקייב.

חשוב להבין ששדה הלחימה העיקרי של המשבר הנוכחי הוא התודעה. פוטין, שיזם את המשבר, מנסה להתיש את מקבלי ההחלטות במערב ולגרום להם לתהות ביחס לכוונותיו האמיתיות.

המצב שבו פוטין משמר בידיו את ההחלטה, בעוד שצבא רוסיה במוכנות שיא בגבול אוקראינה, במקביל למשא ומתן מדיני רוסי-אמריקאי, נועד להעניק לו מנופים מדיניים מקסימליים.

שדה הלחימה העיקרי של המשבר הנוכחי הוא התודעה. פוטין, שיזם את המשבר, מנסה להתיש את מקבלי ההחלטות במערב ולגרום להם לתהות ביחס לכוונותיו האמיתיות

בסבירות רבה, המידע הזמין לסוכנויות ביון מערביות אינו מאפשר להם יכולת משופרת ביחס ל"מומחה על הספה", בבואן להחליט האם תהיה או לא מלחמה באוקראינה. נדרש להתייחס ברצינות רבה לתרחיש החמור של מלחמה ולמגוון תרחישי משנה, ולהיערך אליהם במקביל.

המחלוקת בין ישראל לבין אוקראינה שהתפתחה ביממה האחרונה היא טעימה קטנה של לחצים מדיניים סותרים שישראל תעמוד בהם, אם המלחמה הזאת תתרגש עלינו.

ישראל, שלא נמצאת על אדמת אירופה, נהנית מהלוקסוס של לנתח את המצב בריחוק מה. כל תרחישי הקצה וגם מצבי הביניים שביניהם מציבים בפני ישראל לא רק איומים אלא גם הזדמנויות, ברמה האזורית והבינלאומית. כדאי שתזהה אותן, ותעצב תוכניות כיצד לנצלן.

סאל (מיל.) דניאל ראקוב הינו עמית מחקר בכיר במכון הירושלמי לאסטרטגיה וביטחון (JISS) וחוקר בכיר במרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגית אוויר וחלל באוניברסיטת תל אביב. קודם לכן, הוא שרת בצהל 21 שנים, מרביתן באגף המודיעין. מתמחה במעורבות המעצמות במזרח התיכון, בדגש על האסטרטגיה הרוסית באזור ויחסי רוסיה-ישראל.