הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.
גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המפלגה מונהגת על ידי בני גנץ… האיש שתקע סכין בגב שותפיו ומצביעיו, שהתנהל כמו סרמטוט בקואלציה של נתניהו (שכמובן לא נתן לו את הרוטציה – האיש גם פתי), שריכז את מרבית מרצו וכוחו הפוליטי בממשלת השינוי לניפוח הפנסיות השמנות של חבריו הקצינים (במקום, נאמר, למערכת הבריאות שהייתה ממש על בירכייה באותם ימים או למעט המורים הטובים שנותרו לנו).
גנץ לא ראוי, הוא חליפה ריקה וחסרת אידיאולוגיה. מקווה שיעלם מהפוליטקה במהרה, מגיע לנו מנהיגים טובים ממנו.