בצילומים שלו במדים, הלסת היא הדבר הגדול ביותר אצל פט טילמן. מלסת כזאת עשה כריסטופר ("סופרמן") ריב המנוח קריירה. יציקת בטון ענקית ומרשימה שנראית כמו עקב מגף של אופנוען. יחסית ללסת, היה טילמן בחור בעל מידות צנועות למדי – 1.80 מטר גובהו – צנועות יחסית לשחקן פוטבול מקצועי שהשתכר חצי מיליון דולר בשנה ב"אריזונה קרדינלס".
בסוף שנת 2001 הציעו ה"קרדינלס" לטילמן את עסקת חייו: חוזה של 3.6 מיליון דולר לשלוש שנים. טילמן ויתר על ההצעה והתנדב לצבא ב-2002. 9/11 עורר אצל טילמן ואחיו קווין, את אותו רגש שאמריקאים מכנים החומר הנכון ושג'ון קנדי כינה "אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות למענך שאל מה אתה יכול לעשות למען ארצך". באפריל 2004 נהרג טילמן באפגניסטן.
משער ה"ספורטס אילוסטרייטד" לשדות הקטל. אם שחקן פוטבול שמסרב ל-3.6 מיליון דולר ובוחר באקט עילאי של פטריוטיות הוא סיפור טוב, שחקן פוטבול שנהרג על אדמת אויב הוא תסריט שנכתב מעצמו. מכוונים את המחשב לשובר קופות. מלהקים במרק וולברג ומקישים Enter.
אם שחקן פוטבול שמסרב ל-3.6 מיליון דולר ובוחר באקט עילאי של פטריוטיות הוא סיפור טוב, שחקן פוטבול שנהרג על אדמת אויב הוא תסריט שנכתב מעצמו. מלהקים במרק וולברג ומקישים Enter
כאשר יוכיחו היסטוריונים ומומחי חוק וחוקה כי שמונה השנים של ג'ורג' בוש בבית הלבן היו פשע מתמשך מבחירתו הראשונה ועד לכתו, וכי ממשלו ושיטותיו שינו לעד את האופן שבו תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את עצמה, יהיה מותו של פט טילמן במקום טוב באמצע הרשימה.
באמצע, משום שאסון קתרינה וההזנחה בעקבותיו, הוא פשע רב קורבנות פי כמה; באמצע, משום שמאז ימי הזיופים הסיטונאיים במלחמת וייטנאם ושכלול השקר לכדי אומנות, לא היה מקרה המותיר את המתעמקים בו בתחושה כה קשה של זוהמה, שקר ובידוי ראיות.
הצבא לעולם הינו גוף הנאלץ למלא חורים שחורים בדיווחיו בבדיות מעולם ההזיה. אבל במקרה מותו של טילמן, החוקרים ודורשי האמת טרם הצליחו להיחלץ מסבך השקרים שטוו. אחרי שלוש שנים הצליחו החוקרים להוכיח כיצד לא מת פט טילמן, כיצד מת וחשפו את השקר. אף אחד אינו יודע מדוע מת.
הצבא לעולם נאלץ למלא חורים שחורים בדיווחיו בבדיות מעולם ההזיה. אבל במקרה מותו של טילמן, החוקרים ודורשי האמת טרם הצליחו להיחלץ מסבך השקרים שטוו
בסוף ספטמבר 2007, תשודר ברשת PBS הציבורית סדרה יוקרתית (נוספת) מאת קן ברנס. הפעם על מלחמת העולם השנייה. ברנס מתמחה בתמצות האירועים הגדולים בתולדות אמריקה לסדרות תיעודיות שהטלוויזיה זקוקה להן כדי להוכיח שהיא יותר ממה שנהוג לחשוב ולומר עליה. מלחמת האזרחים. תולדות הג'אז. וייטנאם.
מלחמת העולם השנייה כה נחשבת בציבוריות האמריקאית שלסדרה קוראים "המלחמה". ברנס מבטיח ל"ספר את האמת אודותיה". איזו אמת? חשבנו שהנאצים כבשו את אירופה, איימו על אנגליה, היפנים הפציצו את פרל הרבור ואמריקה נכנסה למלחמה. עד אז נקטה במדיניות בדלנית. האמת של פט טילמן קשה הרבה יותר.
https://www.youtube.com/watch?v=wT8Q5Cj04VA
פעם ראשונה אחרי הדחתו ממשרד ההגנה, הופיע דונלד רמספלד בקונגרס. הוא זומן על ידי ועדה החוקרת, באיחור ניכר ומשווע, את נסיבות מותו של טילמן ואת שיבוש האמת וכיסוי התחת של הצבא. רמספלד הוא פולמוסן אלגנטי ומפציץ חמקן בחסד עליון. הישיבה ליד שולחן המתנצלים שהופיעו בפני הוועדה, לא הייתה נוחה לו, אבל רמספלד היה במיטבו.
"הגיע הזמן לומר אמת", דחק בו חבר הקונגרס הנרי ווקסמן, דמוקרט מקליפורניה, "הגיע זמן לקבל תשובות. כל שרשרת הפיקוד מודה שהשיטה כשלה, מישהו צריך לשאת באחריות". רמספלד לא אהב את הרעיון שבצבא מתחבאים מאחורי הדרגות ואותו ממסמרים לקיר. לשיטתו, שר ההגנה היה עסוק מדי בעת מותו של טילמן מלהתעמק בפרטים הקטנים סביב מותו של חייל באפגניסטן.
רמספלד לא אהב את הרעיון שבצבא מתחבאים מאחורי הדרגות ואותו ממסמרים לקיר. לשיטתו, שר ההגנה היה עסוק מדי בעת מותו של טילמן מלהתעמק בפרטים הקטנים סביב מותו של חייל באפגניסטן
ברקע של המפגש הטעון בקונגרס, השתלטות הדמוקרטים על שני בתי הנבחרים והתנגדותם למלחמה בעיראק. לעתים בצבצה העוינות, אבל רמספלד נצמד לכתוב. זה לא היה זמן להשתלח בפוליטיקאים. את זה הוא שמר לסוף. "אינני זוכר כיצד שמעתי על מותו של רב"ט טילמן", אמר רמספלד. "יכול להיות ששמעתי בצינורות הפנימיים. יכול להיות ששמעתי בתקשורת".
מעוכים יותר נראו הגנרלים אביזייד ומאיירס שהעידו לפני רמספלד. בחליפות אזרחיות ומחוץ למדי השרד המרשימים, הודו הגנרלים בדימוס בפאדיחה אבל לא באחריות אישית.
מאיירס אמר כי אינו מכיר סעיף בחוקי הצבא לפיו היה אמור לפעול בנידון. אביזייד הודה ב-Screw up – מינוח מכובס לכל המשפחה במקום ה-Fuck up המסורתי שיישמר לסרט. במשך שלוש שנים נזרק תפוח האדמה הלוהט הזה מיד ליד.
הפוליטיקאים לא מיהרו להתגייס. משפחת טילמן התנהלה לבדה. אילו היה טילמן פחות מכוכב פוטבול ופט טילמן האב לא היה עורך דין, היה המקרה גווע באפלת חדר מגורים נידח של משפחה נחשלת, מאלו שבניהן מגיעים לשדרות הלוחמים.
הפוליטיקאים לא מיהרו להתגייס. המשפחה התנהלה לבדה. אילו היה טילמן פחות מכוכב פוטבול ופט טילמן האב לא היה עורך דין, היה המקרה גווע באפלת חדר מגורים נידח
כאשר החל המקרה להסריח כמו משהו שממקד את כל הטינה הדמוקרטית בהתנהלותו הלוחמנית של בוש ומנוף שיכול לגלגל את הסלע על בהונות הבית הלבן, נולדה החקירה.
טוראי-מומחה פט טילמן נהרג ליד גבול פקיסטן במהלך היתקלות של יחידתו עם כוחות אויב. זאת העובדה הנכונה היחידה שדווחה למשפחתו. חוקרי המוות של הצבא הרגישו שלא בנוח בזירת המוות.
השכפ"צ ומדיו של טילמן נשרפו, לא במהלך הקרב. הוא נהרג משלושה כדורים במרכז מצחו במקבץ של צלף במטווח משטרתי. ספק אם חייל המוליך צרור מקלצ'ניקוב יכול להצטיין כל כך.
תוך שעות ספורות הגיעו החוקרים למסקנות הבאות: טילמן נהרג מאש ידידותית. בידי חבריו ליחידה. בעת מותו לא נורתה אש מכל סוג שהוא בידי כוחות אויב. הוא נורה מטווח של עשרה מטר מקליעים בקוטר של M-16, נשק אמריקאי תקני.
אש ידידותית היא לרוב לא מקבץ במצח מעשרה מטר. היא הרעשה ארטילרית לקואורדינטות שגויות; כוחות השוגים בזיהוי לילי; כוחות יורים בגב חבריהם. עם כוכב פוטבול אהוד ולא אנוכי בעליל מוטל מת לרגליו, נתפס הצבא לקדחת יצירתית.
אש ידידותית היא לרוב לא מקבץ במצח מעשרה מטר. היא הרעשה ארטילרית לקואורדינטות שגויות; כוחות השוגים בזיהוי לילי. עם כוכב פוטבול אהוד ולא אנוכי בעליל מוטל מת לרגליו, נתפס הצבא לקדחת יצירתית
מפקד הגזרה, גנרל סטנלי מקריסטל, מיהר לנסח את כתב הענקת המדליה שאחרי המוות. רב"ט טילמן נקטל ב"אש אויב עזה", כתב מקריסטל. בנפרד, וטרם שאנשי הנשיא יכתבו עבורו את הדברים שיישא בעת הענקת כוכב הכסף למשפחה השכולה, הזהיר מקריסטל את בוש כי הסיפור אינו מדויק. טילמן נהרג באש ידידותית, עדכן טילמן את הנשיא, כחול על כחול, בעגה האמריקאית.
בתחקיר שצולם בווידאו מודה הגנרל בפני חוקריו כי ימים ספורים אחרי שהמליץ על הענקת המדליה לטילמן, עלה לפניו החשד כי נהרג באש ידידותית. חשד זה הניע אותו לשלוח מזכר לכל הנוגעים בדבר כדי להזהיר אותם שלא להשתמש בניסוחים נמלצים בהתייחסם למקרה. בעיקר השתדל מקריסטל שהמזכר יגיע לידיו של ג'ורג' בוש.
לחוקריו אמר מקריסטל כי אינו רואה סתירה בין ההמלצה לאזהרה. בשני המקרים היה ראוי טילמן בעיניו למדליה. מקריסטל אמר כי בחר שלא לומר למשפחת טילמן את האמת. ניסוחו ייחשב מופת לחשיבה צבאית: "הכל נעשה בתום לב על סמך תחושתי שמתן מידע לא מדויק לפני תום החקירה אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות נכונה".
דיווחיו הסותרים של מקריסטל נחשפו בידי חוקרי הצבא. הוא ננזף אך לא הודח. מקריסטל הוא מפקד כוחות "המבצעים השחורים" בזירת עיראק ואפגניסטן. כוחותיו הרגו את אל-זרקאווי, סגנו של בן-לאדן. כל קיומו של מקריסטל מושת על הכחשת אחריות. לא מדיחים מצביא אפקטיבי כזה רק משום שחבריו ליחידה של לוחם אמריקאי דפקו לו שלושה כדורים במצח מטווח קצר.
מקריסטל הוא מפקד כוחות "המבצעים השחורים" בזירת עיראק ואפגניסטן. כוחותיו הרגו את אל-זרקאווי, סגנו של בן-לאדן. כל קיומו של מקריסטל מושת על הכחשת אחריות
האמת נודעה למשפחת טילמן רק אחרי שקברו אותו. המשפחה הבודדה היא תמיד הגיבורה האמיתית בנרטיב האמריקאי. נחושים, מנומסים, שוחרי אמת, בודדים במערכה, מאופקים.
בהתחלה התנהלה המשפחה לבדה. ועדת חקירה שהקים הצבא, אימצה את העובדות החדשות והמליצה על הדחת מפקדים. בדיקה של הפנטגון ומשרד ההגנה, הפכה את המלצות הצבא. הקצינים המעורבים יצאו ללא פגע. ועדת הקונגרס עדיין חוקרת. באקלים השורר בוושינגטון בימים אלה, רבים הסיכויים שהיא תמליץ ותאשר הדחות ונזיפות. גסות הקאבר-אפ בלתי נסבלת כשם שהוא מרושע ומסורבל.
למרות הדימוי המיידי שעולה בד בבד עם מעשה ההתנדבות של טילמן, הוא התבטא נגד המלחמה בעיראק. הוא היה נגד בוש והצביע לג'ון קרי בבחירות של 2004. חבריו ליחידה קבעו מועד למפגש עם נעם חומסקי, הבלשן והמבקר הבלתי נלאה של המדיניות האמריקאית. חומסקי אישר את דבר תכנון המפגש.
משפחת טילמן אינה נתפסת לטענות סרק ביזאריות. יותר מכל היא דורשת את התנצלות הצבא על התנהגותו הנפשעת. את הדחת הקצינים שהיו מעורבים.
קווין טילמן, אחיו של טילמן, היה ברכב סמוך בשעת ההיתקלות. נגד טענותיו טרם המציאו בצבא שכפ"צ. המשפחה מסיעה את טענותיה עד הממשל, בעיקר משום התפוצה הרחבה של סיפור הכיסוי ובחירת הצבא להמציא אש אויב במקום להתמודד עם אש ידידותית.
המשפחה מסיעה את טענותיה עד הממשל, בעיקר משום התפוצה הרחבה של סיפור הכיסוי ובחירת הצבא להמציא אש אויב במקום להתמודד עם אש ידידותית
הטילמנים אומרים דברים חריפים על הצבא והממשל, אבל הם מנוסחים כך שקשה לקעקע אותם, מה גם שהצבא מודה בעובדות. בעיקר מתקשים החוקרים והמשפחה להסביר את הטווח והמקבץ. למרות שנוכחותה של יחידת צלפים מיוחדת של הצבא בשטח נחשפה במהלך החקירה, אלו לא היו יריות ארוכות טווח של צלפים. יוזמת השטח של החיילים לטשטש את העובדות, מעידה על אשמה וטיוח.
צבאות חיים ומתים עם אש ידידותית. אבל אופי הירי מצביע על סוג של התעללות חיילים בחבר. אל עבר מישהו שלקח ויכוח או התנכלות, צעד אחד רחוק מדי. אם מדובר בפליטת צרור במהלך קרב, הרי שהצרור הזה פלאי יותר מכדור הקסם שהרג את הנשיא קנדי בדאלאס.
פורסם לראשונה ב"מעריב", 2007
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו