מאז ה-7 באוקטובר אנו עדים להתחזקות אתוס ה"ביחד" בחברה היהודית. תחושת ההלם הראשונית מהאירועים התחלפה במהירות בהתארגנות רחבה לתמיכה במשפחות המפונים ובמשפחות הנפגעות. לכך, תרמה גם הצטרפות "המחנה הממלכתי" לממשלה, שחיזקה גם היא אתוס זה.

לעומת זאת ובניגוד גמור, בחברה הערבית הסתמן אתוס של "לחוד" – כל אחד לנפשו, בנפרד, הלם ופחד אישי והסתגרות, שהתחברו למגמות כלליות של התפרקות חברתית.

התחזקות אתוס ה"ביחד" היהודי, עומד בניגוד גמור לכך שבחברה הערבית הסתמן אתוס של "לחוד" – כל אחד לנפשו, בנפרד, הלם ופחד אישי והסתגרות, שהתחברו למגמות כלליות של התפרקות חברתית

התחושות הקשות שמעוררת המלחמה בקרב הציבור הערבי, לצד הנטייה משכבר הימים להיעדר קהילתיות מאורגנת, היחלשות הלכידות חברתית ופגיעה בחוסן הקהילתי בגלל האלימות והפשע – מאיימות כעת יותר מתמיד לפורר את החברה הערבית.

החברה הערבית בישראל חיה כמיעוט לאומי ונמצאת בתחושה מתמדת של הישרדות. האתגרים החברתיים-כלכליים הניצבים בפניה, ובראשם תחושת חוסר הביטחון האישי שאותו העצימה המלחמה הנוכחית, וחשש אמיתי מביקורת ורדיפה, ממעצרים ומפיטורים – מונעים מאזרחים ערבים לבטא את כאבם הלגיטימי על קורבנות המלחמה בעזה.

בצל משבר זה, עד כה בלטה בהיעדרה רשת תמיכה קהילתית מאורגנת וחזקה, האמורה לספק מרחב חברתי ליצירת חוסן לאנשים בתקופות משבר ולחזק את היכולת להסתגל לשינויים דרמטיים.

רבים מעמיתיי היהודים, המופתעים מטענה זו, שואלים אותי: "דווקא אתם אחמד? הרי יש לכם משפחות גדולות ותומכות שחיות בשכונות עם קשרים חזקים".

אז זהו שלא. אומנם יש לנו, או ליתר דיוק היו ויש לנו קהילות אורגניות חזקות, אבל אלו אינן קהילות מאורגנות הבונות חוסן קהילתי. כך, למשל, ניתן לראות השתתפות גבוהה בחתונות ואירועים חברתיים, בעוד שקיימת מעורבות הורית דלה במערכת החינוך ובחינוך הבלתי פורמלי, כמו גם פעילות מועטה מצד החברה האזרחית.

התחושות הקשות שמעוררת המלחמה בציבור הערבי, לצד היעדר קהילתיות, היחלשות הלכידות חברתית ופגיעה בחוסן הקהילתי בגלל האלימות והפשע – מאיימות יותר מתמיד לפורר את החברה הערבית

לכל זה יש הקשר יותר רחב: החברה הערבית עוברת תהליכי מודרניזציה מואצים, המקדשים את האינדיווידואליזם על חשבון הקולקטיב, ויש בהם התרחבות של המעמד הבינוני, החלשת המבנה הפטריארכלי ומגמות אחרות חשובות. התוצאה היא, שבמקום שהחברה תפתח את יכולתה להתמודד עם אתגרים קולקטיביים עדכניים, כדוגמת אתגרי המלחמה –  חל תהליך הפוך של התרחקות והתרופפות הערבות ההדדית.

זו אינה גזירת גורל. לחברה הערבית מאפיינים תרבותיים ומסורתיים שדווקא בעת הזו יכולים לסייע להתמודד עם אתגרי השעה. המבנה המשפחתי ההדוק ודפוסי המגורים המשותפים יכולים דווקא להוות השראה ויתרון נגיש למינוף פתרונות קהילתיים לבעיות חברתיות.

זו מסגרת יציבה, שבעזרת חיבורים נכונים ניתן להרחיבה ולחברה למסגרות מקבילות בקהילה, ובכך לייצר פעולה משותפת עבור אותן מטרות. הדרך לעשות זאת עוברת ביכולת לייצר מעבר מקהילות מסורתיות-אורגניות לקהילות מאורגנות, שיבטיחו קיימות והתפתחות.

לשם כך, אני מציע את מודל "ערבית", המבוסס על חמישה עקרונות מרכזיים:

ע – עורף, חברה אזרחית חזקה עצמאית ויזמית

חיזוק החברה האזרחית הוא בלב הגברת החוסן הקהילתי. לנוכח המצב שבו רשויות המדינה והרשויות המקומיות מתקשות לספק מענים מותאמים לחברה הערבית, יש לפעול להקמת ארגונים מקומיים עצמאיים, שיפעלו בתחומים שונים כמו חינוך, בריאות, תרבות וספורט.

חיזוק החברה האזרחית הוא בלב הגברת החוסן הקהילתי. לנוכח המצב שבו רשויות המדינה והרשויות המקומיות מתקשות לספק מענים מותאמים לחברה הערבית, יש לפעול להקמת ארגונים מקומיים עצמאיים

בנוסף, לעידוד יוזמות להקמת מרכזים ופלטפורמות קהילתיות המספקים תמיכה פסיכולוגית וחברתית, מקומות לפעילות חברתית ולימודית, וסדנאות ידע להעצמה אישית וקהילתית.

ר – רישות ופיתוח מיומנויות ברמת הפרט והקהילה

בניית רשתות קהילתיות מגוונות ופיתוח מיומנויות אישיות וקהילתיות חיוניים לחיזוק החוסן. הקהילה תפעל לפיתוח תכניות הכשרה מקצועיות בתחומים כמו טכנולוגיה, מנהיגות חברתית, יזמות עסקית ותקשורת בין-אישית.

הכשרת קהילות מתנדבים – עמותת אמאנינא

כך ניתן ליצור רשת של קהילות המשולבות זו בזו, המציעות סיוע ותמיכה במצבי חירום ושגרה, ובכך לעבור ממסגרות האפליה והעוני למסגרות השליטה וההובלה הכלכלית והתעסוקתית.

ב – ביטחון אישי וקהילתי כעוגן מרכזי

היעדר תחושת ביטחון ואזלת יד מתמשכת של המשטרה בכל הנוגע לפשיעה הגואה, מאיימים על כלל מרכיבי החוסן. תחושת הביטחון האישי והקהילתי היא מרכיב מרכזי בחוסן הקהילתי.

יש לפעול מערכתית לשיפור הביטחון ושינוי מדיניות ליד קשה מול עברייני פשיעה, לצד הקמת צוותי שמירה קהילתיים. כמו כן, יש להפעיל תכניות למניעת אלימות ופשיעה, ולהקים מערכי תמיכה לנפגעי פשיעה.

היעדר תחושת ביטחון ואזלת יד מתמשכת של המשטרה בכל הנוגע לפשיעה הגואה, מאיימים על כלל מרכיבי החוסן. תחושת הביטחון האישי והקהילתי היא מרכיב מרכזי בחוסן הקהילתי

י – ידע וחיזוק קוגניטיבי בנושאים חיוניים

חינוך והסברה הם עמודי התווך לחוסן קהילתי. יש לפתח תכניות חינוך והרחבת המודעות בתחומים כמו בריאות נפשית, עזרה ראשונה, חינוך פיננסי ומניעת התמכרויות. יש לעשות זאת זאת באמצעות סדנאות קהילתיות להורים ומשפחות בנושאי חינוך ילדים ואוריינות פיננסית וקוגניטיבית, ולהקים קבוצות תמיכה לנוער וצעירים המתמודדות עם אתגרים חברתיים.

מודעות והבנה לאתגרים אלה ודרכי ההתמודדות איתם הם חיוניים לחוסן הקהילתי.

אירוע רשת קודרה, קהילת תורמים הפועלת לקידום חוסן ושייכות בחברה הערבית (צילום: עבד אלכרים סאלח)

ת – תשתיות פעולה בסיסיות

יש לבנות ולחזק תשתיות קהילתיות כגון ועדי שכונות במועצות מקומיות, וליצור שיתופי פעולה בין הקהילות המקומיות. למשל, הקמת פורומים לוקאליים ואזוריים לדיון בבעיות משותפות ולמציאת פתרונות יצירתיים, דוגמת תחזוקה ושדרוג של מבנים ציבוריים ושירותים קהילתיים כמו מרכזי בריאות, מתקני ספורט וגני משחקים. זה בידיים ובאחריות קהילות אלה.

בחברה הערבית טמון פוטנציאל אדיר לבניית חוסן קהילתי. הליך ההתכנסות שעוברת החברה הערבית הופך צורך זה להכרחי מתמיד. המשימה המונחת לפתחנו היא לזהות את האתגרים, להבין לעומק את הצרכים, ולמצוא את הדרכים הנכונות לרתום את הכוחות החיוביים הקיימים בקרבנו למען עתיד טוב יותר לכולנו.

בחברה הערבית טמון פוטנציאל אדיר לבניית חוסן קהילתי. הליך ההתכנסות שהיא עוברת הופך צורך זה להכרחי מתמיד. המשימה היא זיהוי האתגרים, הבנת הצרכים לעומק, ורתימת הכוחות החיוביים בקרבנו

יש לטפח מנהיגות מקומית ולפתח תשתיות שיאפשרו לצמוח ולשגשג, גם אל מול האתגרים הגדולים ביותר, כולל אלו של המלחמה.

אחמד מוהנא הוא יזם חברתי, מנכ״ל רשת קודרה - רשת תורמים מהחברה הערבית הפועלת ליצירת קהילה עם ערבות הדדית ולכידות חברתית. בעבר שימש כיועץ בצוות הבכיר של מטה הקורונה האחראי על החברה הערבית. מייסד, ומנכ״ל לשעבר של עמותת אמאנינא - ארגון המקדם מוביליות חברתית והתנדבות בחברה הערבית. קודם לכן היה יועץ פרלמנטרי של ח״כ אחמד טיבי. עו״ד, מוסמך לתואר שני בניהול מלכ״רים מהאוניברסיטה העברית.