למילים כמו דיקטטורה וטוטליטריזם יש קונוטציה שלילית אוניברסלית חזקה. האסוציאציה הזו שלילית עד כדי-כך, ששום מנהיג סמכותני כיום, אפילו לא המובהקים שבהם, כמו ולדימיר פוטין או קים ג'ונג-און, לא מוכנים להגדיר עצמם ככאלו.

יתרה מכך – לדיקטטורה וטוטליטריזם יש גם היסטוריה רעה מאוד כצורת ממשל, זה הוכח בצורה נחרצת בקטסטרופות שהמיטו אותם משטרים טוטליטריים על עמיהם ועל העולם כשהובילו למלחמת העולם השנייה.

לדיקטטורה וטוטליטריזם יש גם היסטוריה רעה מאוד כצורת ממשל, זה הוכח בצורה נחרצת בקטסטרופות שהמיטו אותם משטרים טוטליטריים על עמיהם ועל העולם כשהובילו למלחמת העולם השנייה

אז למה, וכיצד זה, שמקץ פחות ממאה שנה אנו עדים למגמה חוצת גבולות של גלישה לעבר משטרים סמכותניים במדרון המוביל לדיקטטורה? מה מחזיר את הסמכותניות הזו שוב לחיינו, ומה אנו אמורים לעשות בעניין?

האמת היא כי הריקוד הזה בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא ריקוד עתיק מאוד, ולמעשה, כמו שהאנתרופולוגיה מלמדת אותנו, דמוקרטיה כמבנה חברתי קדמה לדיקטטורה, והמבנה השבטי חמולתי הקדום קיים אורח חיים שוויוני עם מועצת שבט שקבלה את ההחלטות בהסכמה דמוקרטית.

דיקטטורה, או מבנים חברתיים הבנויים על מנהיג סמכותני, הגיעו מאוחר יותר, כשהמסגרות החברתיות הפכו לגדולות יותר ואנונימיות יותר. נראה כי בתנאים מסוימים, מבני קבלת ההחלטות הדמוקרטיים איבדו מיעילותם ונוצרה העדפה להתגבשות מבני כוח סביב אישיות כריזמטית. כפי שקרה למשל בעידן הטירנים של יון העתיקה, או נפילת הרפובליקה של רומי והפיכתה לקיסרות.

כך, לאורך ההיסטוריה אנו עדים למחזורים בהם שינוים חברתיים גורמים לאובדן היעילות של הדמוקרטיות, אובדן שפותח פתח למנהיג כריזמטי לרכז כוח שלטוני  ו"להטיב עם העם".

ואכן, ככלל, בתחילת ימיו, ניכר כי הדיקטטור המצוי יביא שיפור במצב עמו, אך הבעיה היא בהמשך. שוב, ככלל רחב ביותר, כל שלטון טוטליטרי, כך נראה, עתיד לסבך עצמו במוקדם או במאוחר בהרפתקאות הרסניות שיביאו חורבן על צורת השלטון הזו, ימאיסו את רעיון הסמכותניות ויעלו שוב את הדמוקרטיה.

לאורך ההיסטוריה אנו עדים למחזורי שינויים חברתיים הגורמים לאובדן יעילות הדמוקרטיות, ופותחים פתח למנהיג כריזמטי לרכז כוח שלטוני ו"להטיב עם העם". עד שהוא מסבך עצמו בהרפתקאות הרסניות

אז מה בדיוק מפיל דמוקרטיות? ומדוע לעולם השלטון הסמכותני יישא קטסטרופה בקצה כנפיו?

מנהיג סמכותני לא נוצר יש מאין. ראשית התהליך מותנע במפגש בין אוכלוסייה לרעיון. האוכלוסייה היא קבוצה בחברה שחשה עצמה מודרת, והרעיון הוא כי מגיעות לאותה הקבוצה זכויות שנשללו ממנה.

המפגש הזה בין רעיון לאנשים הוא מנוע שניזון מהאנרגיה שנצברה באוכלוסייה כדי להתניע פעולה. אולם לא כל מפגש שכזה מעלה דיקטטור. למעשה, בחברות הענק שלנו מפגשים כאלו מתרחשים תדיר, ורובם מסתיימים באדווה קלה שקבוצות שוליים סהרוריות מייצרות. ליצירת גל משמעותי לשינוי דרוש כשל משמעותי במנגנון הדמוקרטי.

המונח דמוקרטיה הוא מונח מטריה לשלל מנגנונים חברתיים שאמורים בתיאוריה להקנות לפרט כוח בהתוויית אופייה של החברה ודרכה, אך לא כל הדמוקרטיות דומות.

דמוקרטיה עובדת טוב אם היא מצליחה לשמור על רמה טובה של אחידות חברתית, ותיכשל בחברה שסועה. מבנה דמוקרטי שמייצר לעומתיות חברתית ונמנע מלהפחית מתחים פנימיים ולשכך שסעים – עלול לייצר אוכלוסיות מודרות. ואוכלוסייה רחבה מספיק שיכולה להתחבר לאותה תחושת מודרות, על רקע משברי, פותחת אופק לעליית מנהיג כריזמטי שיכול לשדר כוח. הכוח לשנות את המציאות לכאורה לטובת אותן אוכלוסיות.

חברה שסועה עלולה לייצר אוכלוסיות מודרות. אוכלוסייה רחבה מספיק שתתחבר לתחושת המודרות, על רקע משברי, פותחת אופק לעליית מנהיג כריזמטי שיכול לשדר כוח – כוח לשנות את המציאות לטובתה, לכאורה

דיקטטור הוא גולש גלים חברתי, ושסע משברי בדמוקרטיה שלא משכילה לטפל בו, יצבור מספיק אנרגיה ליצירת גל משמעותי, עליו יכול הדיקטטור לרכוב. כמו בגלישת גלים בים, גם בדיקטטורה אנו נוטים להתפעל מביצועי אותו הגולש שבראש הגל, אבל פחות מתעמקים בעובדה כי מה שנושא אותו היא אותה האנרגיה הטמונה בגל.

המרחק אליו יגיע הדיקטטור תלוי אמנם בכישרון הגלישה שלו, אבל גם כאן אורך המסע הוא בסך הכול פונקציה של כישרונו של הגולש למקסם את הפוטנציאל שאותו הגל מקנה לו, ובגל דרדלה גם אלוף גלישה לא יגיע רחוק.

אז מה הופך מנהיג לאלוף גלישה לעבר הדיקטטורה? מסתבר כי מה שדיקטטור טוב צריך זה אויבים. אויבים מבית ואויבים מחוץ, הם אלו שמגבשים את הגל ונותנים לו כיוון.

דיקטטור מוצלח הוא דיקטטור פרנואידי שיודע להקרין את הפרנויות שלו לתומכיו. כך, שלב ראשון בעליית הדיקטטור הוא גיבוש אותה קבוצת תמיכה לתפיסת השלטון. רק לאחר תפיסת השלטון, יוכל הדיקטטור להשתמש במנגנוני השלטון כדי לשנות את המשטר ולשמר את כוחו.

שינוי המשטר דורש השתלטות על התודעה הציבורית דרך הטיית ושיעבוד התקשורת, לטובת הקרנת והעצמת אותן פרנויות מאויבים אמיתיים ומדומיינים.

השלב הבא הוא השתלטות על מערכת המשפט כדי להשתמש בה נגד מתנגדיו, ואז יוכל הדיקטטור להגיע לשינוי חקיקתי של המשטר לטובת ריכוז הכוח בידיו.

דיקטטור הוא גולש גלים חברתי. שסע משברי לא מטופל בדמוקרטיה, יצבור מספיק אנרגיה ליצירת גל משמעותי, עליו יכול הדיקטטור לרכוב. כמו בגלישת גלים בים, גם בדיקטטורה אנו נוטים להתפעל מביצועי הגולש

אז מה מפיל דיקטטורות, ומדוע הן לעולם יפלו?

כוחה של הדיקטטורה היא גם מקור כישלונה, וזו הפרנויה האינהרנטית למשטר דיקטטורי. הבעיה הגדולה עם טיפוח פרנויה זה שהיא מביטה על העולם דרך משקפים מקטבים של טובים ורעים, ומתעלמת ממורכבות האופי אנושי והאינטראקציות החברתיות.

ההתעלמות הזו לטובת שימור הפרנויה מחייב אותה למצוא ולייצר אוייבים חדשים באופן תמידי ובתהליך שמעודד לעומתיות ובידוד הולך וגובר של המדינה משאר העולם, וניכור פנימי הולך וגובר בין האוכלוסיה למנהיג.

כך, התהליך שמעלה דיקטטורים לעולם הביא, ולעולם יביא, למפלתם. כשהנעלם היחיד הוא משך התהליך וכמות הסבל האנושי שנשלם בדרך להתפקחות מאשליית הטובים והרעים.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.