נשים דרוזיות לבושות שחורים נכנסו ביום חמישי שעבר למבואת הסטודיו ליוגה במג'דל שמס כשהאבל שלהן עדיין ניכר וחרוט בפניהן.

שישה שבועות קודם לכן, ב-27 ביולי, חזבאללה שיגר מלבנון רקטת פלק-1 מתוצרת איראן עם ראש נפץ של יותר מ-50 ק"ג. זו הייתה התקיפה הקטלנית ביותר של חזבאללה מאז שארגון הטרור החל לירות לעבר צפון ישראל ב-8 באוקטובר.

"ארגנתי את הריטריט היומי הזה כדי לתת לנשים האבלות של מג'דל שמס הזדמנות להתחיל לרפא את הנפש, הגוף, הלב והנשמה שלהן בעזרת טיפולים אלטרנטיביים", אומרת נחמה שיינה לנגר מפרדס חנה, שעובדת בחסות "מאמאן", ארגון ללא מטרות רווח מקליפורניה.

"ארגנתי את הריטריט היומי הזה כדי לתת לנשים האבלות של מג'דל שמס הזדמנות להתחיל לרפא את הנפש, הגוף, הלב והנשמה שלהן בעזרת טיפולים אלטרנטיביים"

היו גם מתנדבות מ"מלאכי החיילים" ("Chayal's Angels") – ארגון שהעניק 6,970 טיפולים חינמיים לחיילים ברחבי המדינה מאז תחילת המלחמה. טאשה כהן, מייסדת הארגון, רצתה להגיע למג'דל שמס למרות הסיכון.

בהובלתה של כהן, קבוצה של ארבע מכוניות מלאות בנשים ובציוד נסעה צפונה דרך אזורי סכנה תחת ההפגזות של חזבאללה, בכבישים העוברים בין שורות עצים שנשרפו מנפילת טילים, כטב"מים ורסיסים. זו הייתה הפעם הראשונה שהמתנדבות טיפלו באזרחים, ורק בנשים.

הלווית הילדים שנהרגו מפגיעת הרקטה במגרש כדורגל במג'דל שמס, 28 ביולי 2024 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

ערובה אבו סאלח תרמה את הסטודיו שלה ליוגה ומחול, שנקרא "ח'וּטווה" – "צעד" בערבית – לריטריט היומי. "זה המינימום שאני יכולה לעשות כדי לעזור", אומרת אבו סאלח, שאיבדה כמה בני משפחה באותה תקיפה.

בסטודיו המרווח שלה, באורות מעומעמים, המתנדבות סידרו במהירות מיטות טיפול, נרות ופעמוני זרימה לריפוי בצלילים.

נאילה פח'ר א-דין, שבתה בת ה-11, אלמא, נהרגה במגרש הכדורגל, הייתה אחת הראשונות שהגיעו. היא ענדה על חזה סיכה עם תמונתה של אלמא. "זה אובדן שאני ארגיש עד סוף חיי", אמרה פח'ר א-דין לזמן ישראל. "אלמא היא המלאכית שלי".

נאילה פח'ר א-דין, שבתה בת ה-11, אלמא, נהרגה במגרש הכדורגל, הייתה אחת הראשונות שהגיעו. היא ענדה על חזה סיכה עם תמונתה של אלמא. "זה אובדן שאני ארגיש עד סוף חיי", אמרה

לאחר קבלת פנים עדינה, כהן שאלה את פח'ר א-דין ואימה, עדלה אבו ג'בל, שהייתה לבושה בשמלה דרוזית מסורתית ובכיסוי ראש לבן, איפה הן מרגישות כאב.

"אימא שלי מרגישה הרבה חום שיוצא מכפות הרגליים", אמרה פח'ר א-דין.

ענאיה ספדי, במרכז, אימה של ויניס ספדי, ודלאל אבו סאלח, מימין, אימו של חאזם אבו סאלח, מקשיבות לטאשה כהן, מייסדת "מלאכי החיילים", שמסבירה על דיקור בריטריט במג'דל שמס ב-13 בספטמבר 2024. ויניס וחאזם נהרגו בתקיפת הרקטה של חזבאללה ב-27 ביולי 2024 (צילום: דיאנה בלטר)

"איזה טיפולים תרצו?", שאלה כהן. "יש לנו עיסוי, רפלקסולוגיה, ריפוי בצלילים ודיקור".

הנשים היססו; זו הייתה הפעם הראשונה ששמעו על ריפוי בצלילים, ומעולם לא התנסו בדיקור. כהן לא התרגשה מהרתיעה שלהן; היא ידעה שעליה לגשר על פער תרבותי כדי לשכנע אותן לבטוח בצוות המתנדבות.

הנשים היססו; זו הייתה הפעם הראשונה ששמעו על ריפוי בצלילים, ומעולם לא התנסו בדיקור. כהן לא התרגשה מהרתיעה שלהן; היא ידעה שעליה לגשר על פער תרבותי כדי לשכנע אותן לבטוח בצוות המתנדבות

"תישענו עלינו", כהן הפצירה בהן. "תנו לנו לתמוך בכן".

מחוץ לסטודיו נשמעו קולות של ילדים משחקים וצועקים מבית ספר קרוב. השמים היו בהירים ללא עננים והשמש זרחה על מרגלותיו הדרומיים של החרמון, אבל הנשים היו מוצפות באבל קולקטיבי.

הדרוזים מאמינים בגלגול נשמות, אומרת ענאיה ספדי, שבתה ויניס בת ה-11 נהרגה בתקיפה. "האמונה הזאת עוזרת לי", היא אומרת.

ויניס ספדי, 11, שנהרגה בתקיפת הרקטה של חזבאללה על מג'דל שמס ב-27 ביולי 2024 (צילום: באדיבות משפחת ספדי)

ספדי מספרת שכשהיא ובעלה אדהם שמעו את הפיצוצים באותה שבת הם מיהרו אל מגרש הכדורגל, שנמצא במרכז היישוב. "הבת שלי הייתה שם, בצד הימני של השער", היא אומרת. "כשראיתי אותה, ידעתי שהיא מתה".

אחרי שבעלה, חובש במד"א, מצא את בתם, הוא הניח את הצער האישי שלו בצד כדי לעזור לפצועים.

"ויניס הייתה חכמה וכיפית ואהבה אנשים", אומרת ענאיה. "אנחנו מאמינים שאלוהים נותן ואלוהים לוקח".

חיה בן ברוך מצפת, מתנדבת שהציעה טיפולי דיקור, סיפרה לנשים כיצד איבדה שלושה ילדים, שכולם נולדו עם תסמונת דאון. "את לעולם לא מתגברת על אובדן של ילד", אמרה בן ברוך. "ואת לעולם לא שוכחת אותו".

עד סוף היום המתנדבות העניקו לנשים 48 טיפולים. כהן אמרה שאחרי הטיפולים הראשונים, הנשים הראו נכונות רבה יותר לבטוח במתנדבות. הן אפילו רצו לנסות ריפוי בצלילים ודיקור, אבל נגמר להן הזמן.

עד סוף היום המתנדבות העניקו לנשים 48 טיפולים. כהן אמרה שאחרי הטיפולים הראשונים, הנשים הראו נכונות רבה יותר לבטוח במתנדבות. הן אפילו רצו לנסות ריפוי בצלילים ודיקור

לנגר אומרת שקיבלה את הרעיון להעניק טיפולים אלטרנטיביים לנשים במג'דל שמס לאחר ששוחחה עם שרה ראוף ג'ייקובס מ"מאמאן", עמותה שממשיכה לספק סיוע פיננסי לתוכניות שונות בישראל במהלך המלחמה.

ג'ייקובס ייסדה את מאמאן, מילה שפירושה "אימא" בפרסית, לאחר שראתה את "העוצמה של הקהילה היהודית-איראנית של אימא שלי", שתמכה באימה כאשר נאבקה בסרטן.

חיה בן ברוך מעניקה טיפול בדיקור במג'דל שמס ב-13 בספטמבר 2024 (צילום: באדיבות "מלאכי החיילים")

זמן קצר לאחר התקיפה של חזבאללה, ג'ייקובס שמעה מראניה פדיה דין, דרוזית מהעיר מע'אר בצפון שמתגוררת כעת בלוס אנג'לס ומתנדבת בהסברה למען ישראל. ג'ייקובס אמרה לה, "אנחנו צריכות לעזור. אלה בני העם שלי".

השתיים החלו מייד לגייס כסף לטיפולים אלטרנטיביים במג'דל שמס. הטיפולים הללו משלימים את מגוון התוכניות לבריאות הנפש, לרבות טיפולים אישיים וקבוצתיים, שמציעות קופות החולים.

"כאימא בעצמי, אני לא יכולה לדמיין את גודל הכאב שהאימהות האלה חוות", אומרת דין. "זה מייסר". ג'ייקובס ודין גייסו את לנגר, שמעניקה טיפולים ידניים לשורדי קיבוץ בארי מטבח ה-7 באוקטובר.

"טראומה מוחזקת בגוף", אומרת לנגר בסוף היום במג'דל שמס, ומסבירה שהרפלקסולוגיה עזרה לנשים לשמוע את "הקול הקטן, הדומם" שבתוכן.

"חלק מהנשים בכו הרבה כשרק החזקתי להן את הראש. אמרתי להן לשים לב לחלקים בגוף שלהן שמרגישים חזקים ולחלקים שמרגישים כאב. ואז הן התחילו בשיח השקט הזה והקשיבו למה שהגוף שלהן אומר"

"חלק מהנשים בכו הרבה כשרק החזקתי להן את הראש", מספרת לנגר. "אמרתי להן לשים לב לחלקים בגוף שלהן שמרגישים חזקים ולחלקים שמרגישים כאב. ואז הן התחילו בשיח השקט הזה והקשיבו למה שהגוף שלהן אומר".

נחמה שיינה לנגר מעניקה טיפול רפלקסולוגי לנאילה פח'ר א-דין במג'דל שמס, 13 בספטמבר 2024 (צילום: דיאנה בלטר)

היא וחלק מהמתנדבות האחרות מתכננות להמשיך לבקר במג'דל שמס מדי שבוע ולהציע טיפולים אלטרנטיביים כדי "לעזור לשחרר חלק מהכאב של הנשים".

"התאמנו לנשים מה שאנחנו בדרך כלל עושות בשביל חיילים, ואנחנו רגישות לצרכים שלהן", אומרת כהן. "הן עברו מקושי לנשום ושיברון בלתי נסבל לתחושה שהן מוחזקות".

"התאמנו לנשים מה שאנחנו בדרך כלל עושות בשביל חיילים, ואנחנו רגישות לצרכים שלהן", אומרת כהן. "הן עברו מקושי לנשום ושיברון בלתי נסבל לתחושה שהן מוחזקות"

"היינו אסירות תודה לנשים שהעניקו מכל הלב, חלקו את הצער העמוק שלנו", אומרת דלאל אבו סאלח, ששכלה את בנה חאזם בן ה-15.

ערובה אבו סאלח, בעלת הסטודיו ליוגה, מוסיפה כי לא ציפתה שאנשים מכל רחבי הארץ יבואו לעזור במג'דל שמס. "לא חשבתי שאנשים יתמכו בנו כל כך", היא אומרת.