מעולם לא סיפרתי את הסיפור על שושנה. הוא היה שמור בתוך ליבי, נעול וחתום. סוד. היה נדמה לי ששכחתי ממנו לחלוטין, עד שלאחרונה אני נזכרת בו יותר ויותר.

אני לא יודעת למה, אולי בגלל שהגעתי לגיל שמסתכלים בו אחורה על החיים ומסכמים פרקים, או אולי בגלל תהליך העבודה על הפודקאסט שבו אני מדברת על נושאים שונים מזווית אישית, אבל זה בעצם לא משנה.

שושנה הייתה הסוד שלי. חלקתי איתה רגעים מאושרים בחיי. מעולם לא סיפרתי עליה לאף אחד. מדי פעם הייתי משוחחת עם אחי בעניין, לא יותר. עכשיו אני מספרת את הסיפור ומשחררת אותו לעולם.

שושנה הייתה הסוד שלי. חלקתי איתה רגעים מאושרים בחיי. מעולם לא סיפרתי עליה לאף אחד. מדי פעם הייתי משוחחת עם אחי בעניין, לא יותר. עכשיו אני מספרת את הסיפור ומשחררת אותו לעולם

שושנה הייתה בת הזקונים של  דודתי מצד אבי. כשהיא נולדה, בתחילת שנות החמישים במאה הקודמת בתל אביב, אמרו הרופאים שהם ממליצים להשאיר את התינוקת בבית החולים.

אתם מבינים, שושנה נולדה עם פיגור שכלי עמוק ועם בעיות מוטוריות קשות בידיים וברגליים. היום היו  קוראים לה מאותגרת או בעלת מוגבלויות. אז קראו לה מפגרת.

הדודה שלי, אישה קטנת קומה, מאמינה בבורא עולם, מיוחדת במינה ואמיצה מאוד, אמרה להם שאלוהים נתן לה את התינוקת הזו וכי היא לוקחת את שושנה כדי לגדל אותה בבית.

הבית היה בשכונת סלמה, היום כפר שלם בדרום תל אביב, בקצה כביש עפר. הבית שכן בלב פרדס גדול עם עצי הדר, קלמנטינות, אשכוליות ותפוזים מתוקים שקראנו להם צרפתיים.

בחצר הסתובבו תרנגולים, ברווזים, ואפילו היה שם דיר עם כמה עיזים, שהדוד היה חולב מהם מידי יום חלב טרי. בבית הקטן הזה, בלב הפרדס, גדלה לה שושנה. מדי יום הייתה מגיעה הסעה ולוקחת אותה לכמה שעות למוסד חינוכי. כשהיא חזרה מהמוסד, שושנה שיחקה בחצר עם האפרוחים והציפורים.

בשלב מסוים, כששושנה התבגרה, כבר לא הייתה לה מסגרת מתאימה, וכך היא נשארה כול היום בבית, בטיפולה המסור של דודתי. מדי שבת, כשאבא שלי היה חוזר מבית הכנסת, היינו אוכלים ארוחת צהרים מוקדמת והולכים לבקר את שושנה.

כששושנה נולדה, בתחילת שנות ה-50 במאה הקודמת בתל אביב, אמרו הרופאים שהם ממליצים להשאיר את התינוקת בבית החולים. אתם מבינים, שושנה נולדה עם פיגור שכלי עמוק ובעיות מוטוריות קשות

אלו היו שנות השישים המאוחרות. גרנו אז בקרית שלום ואני הייתי בת שבע, אחי היה בן שלוש, ואבא היה מרכיב אותנו על האופנים הגדולות שלו, מרחק של חצי שעה לפחות. אותי הוא הושיב מאחורה ואת אחי מלפנים.

כשהיינו מגיעים לנחל איילון, אז עוד לא היה גשר, היינו יורדים מהאופנים וחוצים אותו בזהירות. בצדו השני של הנחל עלינו בחזרה על האופניים, והמשכנו בנסיעה עד שהגענו לכביש העפר שהוביל לבית של שושנה. בקצה השביל ירדנו מהאופניים ורצנו לעבר הבית.

ליד שער הכניסה בחצר הבית, מתחת לעץ תות ענק, חיכתה לנו שושנה, שיער שחור עד לכתפיה, תספורת פוני. לבשה שמלת שבת לבנה שהייתה מוכתמת ברסיסי דם קטנטנים, כתמי צבע מהתותים האדומים שנשרו עליה מהעץ.

לרגליה נעלה נעליים גבוהות מעור שחור, עם מדרסים מיוחדים מברזל שעזרו לה ללכת. שושנה חיכתה לנו מהבוקר תחת עץ התות. "אמא, דוד יהודה הגיע", צעקה בשמחה כשראתה אותנו מתקרבים, חיוך ענק עיטר את פניה.

היא החלה למחוא כפיים בשתי ידיה הלבנות והכמעט שקופות, שראית דרכן את נימי  הדם הדקיקים. ככה התחיל הביקור שלנו בבית הקטן בקצה כביש העפר. שיחקנו יחד בגינה במשחקי ילדים, רדפנו אחר התרנגולים, ביקרנו את העיזים בדיר, קטפנו תפוזים מתוקים, וכול העת שושנה הייתה אתנו, מחייכת חיוך ענק.

לקראת סוף היום, כשכולנו היינו כבר עייפים, התיישבנו במרפסת, שותים תה מתוק שהכינה הדודה מעשבי תיבול שגידלה בגינה, אוכלים ביסקוויטים של גטניו.

כשהגיעה העת לחזור הביתה. שושנה ליוותה אותנו עד לפתח השביל, מסרבת להיפרד. נופפנו לה לשלום והבטחנו לחזור בשבת הבאה.

ככה עברו להם השנים. מדי שבת הבאנו לשושנה קצת מהעולם הגדול בחוץ. עד שדודתי נפטרה. שושנה עברה לגור במוסד מתאים ולאחר מספר שנים נפטרה. לפעמים אני חושבת מה היה קורה לי אם לא הייתי מכירה את שושנה. איזו דפנה הייתי.

ליד שער הכניסה בחצר הבית, מתחת לעץ תות ענק, חיכתה לנו שושנה, שיער שחור עד לכתפיה, תספורת פוני. לבשה שמלת שבת לבנה שהוכתמה ברסיסי דם קטנטנים, כתמי צבע מהתותים האדומים שנשרו עליה מהעץ

היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מצוין מידי שנה ב-3 בדצמבר ומוקדש לקידום ההבנה לאוכלוסייה זו, לעידוד התמיכה בכבודם, זכויותיהם ושלומם. במדינת ישראל, מדי שנה, מוקדש חודש דצמבר להעלאת המודעות לאנשים אלו.

ממחקר שפרסם מכון ברוקדייל ג'וינט, "אנשים עם מוגבלות בישראל 2023", עולה כי במדינת ישראל, בשנת 2023, היו מוכרים כ-1,254,000 מיליון אנשים עם מוגבלות. מתוכם כ-340,000 ילדים (עד גיל 17) עם מוגבלויות שונות. כש-34% מהם עם יותר ממוגבלות אחת.

בישראל ישנן מאות עמותות שמציעות התנדבות לאוכלוסיית המוגבלים. תחפשו ברשת מה מתאים לכם. חשוב מאוד להכיר אנשים אלה, לתת עזרה אם צריך, לשתף אותם בחייכם. אל תשכחו, בחוץ יש גן של שושנים שמחכה לכם.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.