מדיווחים המגיעים מדוחה מתברר, כי גם בסבב השיחות של סוף השבוע הדיאלוג בין ארצות הברית לחמאס עמד במרכז הדיונים, בעוד שמשלחת ישראל המוחלשת נדחקה לשוליים. מקומה שם היה מעט טוב יותר רק ממקומו של שליח הרשות הפלסטינית, חוסיין א-שיח', אשר גם העמדות שהוא ייצג לא זכו להתייחסות רצינית.

למרות שסטיב ויטקוף לא ישב פנים מול פנים מול חליל אל-חיה, כמו קודמו למשא ומתן עם חמאס, אדם בוהלר, לא היה בכך צורך – כל הנהגת חמאס נמצאה בדוחה, לצד נציגי הג'יהאד האסלאמי, והם אלה שהיו בליבת המשא ומתן.

למרות שוויטקוף לא ישב פנים מול פנים מול חליל חיה, כמו קודמו למשא ומתן עם חמאס, בוהלר, לא היה בכך צורך – כל הנהגת חמאס נמצאה בדוחה, לצד נציגי הג'יהאד האסלאמי, והם אלה שהיו בליבת המשא ומתן

מה שהעיד על השוליות של משלחת ישראל, על פי דיווחים ערביים, הוא שארצות הברית ביקשה לשנות את מקום המשא ומתן עם המתווכות, קטאר ומצרים, מחשש לציתות ישראלי.

ערב הסעודית ומדינות המפרץ נעדרות לחלוטין מהשיחות, ופירוש הדבר שכל עוד קטאר מובילה את השיחות יחד עם חמאס – מדינות אלה לא בעסק.

אז על מה בדיוק מדברות ארצות הברית וחמאס? כיצד להגיע לשלב ב' ולסיים את המלחמה באופן שיאפשר לבנימין נתניהו להתגבר על משבר הקואליציה ובעיותיו האחרות, כמו חקירות קטארגייט, תוך כדי המשך שחרור החטופים.

אם לשפוט על פי הידיעות מן העולם הערבי, בין ארצות הברית וחמאס כבר יש הבנות בסיסיות על סיום המלחמה בשלב ב' ושחרור כל החטופים. בגלל בעיותיו של נתניהו תיקבע תקופת ביניים עד סוף הרמדאן, שאחריה נתניהו, יחד עם ממשלתו המיוצבת – ילך על מתווה סיום המלחמה. לתקופת הביניים הזאת קוראים "תקופת גישור" בין שלב א' ל-ב'.

עד כה, על פי המידע הזמין, חמאס טוען כי יש הסכם שישראל מפרה, וכי הגיע הזמן לפנות את ציר פילדלפי ולפתוח את מעבר רפיח כבר בתקופת הגישור.

יש ידיעות סותרות על תקופת הגישור – האמריקאים וחמאס גורסים שהיא לא תימשך מעבר לרמדאן, כלומר: כשלושה שבועות. ישראל היא זו שהוסיפה את פסח לתקופת הגישור, והידיעות המגיעות מירושלים כי ויטקוף הוא זה שהציע שהתקופה תימשך 60 יום -הן כמובן ספין.

על פי הידיעות מהעולם הערבי, בין ארה"ב לחמאס סוכמו הבנות בסיסיות על סיום המלחמה בשלב ב' ושחרור כל החטופים. בגלל בעיותיו של נתניהו, תיקבע תקופת ביניים עד לסוף הרמדאן כתקופת גישור

בינתיים, ויטקוף עזב כדי לטפל במשבר באוקראינה, ועם שובו, יש להניח כי אם חמאס יגלה גמישות, הם ידרשו את חידוש הסיוע ואת פתיחת מעבר רפיח.

למצרים הייתה הזדמנות להציג את המתווה שלה לוויטקוף, ולפי העיתונות הערבית, ויטקוף הקשיב בקשב רב. התוצאה הייתה שדונלד טראמפ משך את דרישתו ממצרים לקלוט תושבי עזה מפונים.

בניגוד לגרסאות שפורסמו אודות מסגרת בוהלר-חיה, לפיהן חמאס יסכים לכניסת כוח ערבי-בינלאומי לעזה לשם איסוף הנשק של חמאס, ההצעה המצרית מציעה כי מצרים וירדן יאמנו כוחות עזתיים (בסיני?), שייכנסו לעזה ויחליפו את המשטרה של חמאס, בעוד שחמאס ישמור על נשקו. הסיבה: אין כוח בעולם שיוכל לשכנע את מצרים להיכנס לעזה. הכוח היחיד המסוגל למלא את התפקיד שחיה הציע הוא מצרים, אך הוא כנראה לא התייעץ איתם על כך.

בשבת חזר חיה לקהיר, ויש להניח כי ישוחח עם המצרים על המתווה שגיבש עם בוהלר, אשר אפשר לראות בו את מתווה היום שאחרי, המוסכם על ארצות הברית וחמאס. אבל מצרים מסרת לקבל עליה את התפקיד שאחרים יעדו לה.

המתווה של מצרים הוא החלטות הפסגה הערבית, בהתנגדות סעודיה, בדבר כנס של תורמות לשיקום עזה, כאשר חמאס נשאר במקומו.

חמאס, אין להתפלא, מסכים למתווה המצרי, להקמת ועד "של מומחים שאינם מן הארגונים", אבל בהסכמה בין רמאללה וחמאס, שינהלו את עזה בימי השיקום.

תפקידו של חוסיין א-שייח' בדוחה היה למשוך בדש מעילו של ויטקוף ולהבהיר: "היי, גם אנחנו כאן". עד כה, זה לא עושה רושם על אף אחד, שכן אבו מאזן ממשיך להתנגד למתווה המצרי, שבו הרשות הפלסטינית וחמאס יחד ייתנו את ברכתם לוועדה זמנית של דמויות שאינם מן הארגונים ואשר עתידה לשלוט בעזה. אבו מאזן רוצה שהרשות תחזור לעזה. נקודה. אבל כל הצדדים במשא ומתן שמים פסיק אחרי הנקודה של אבו מאזן.

בניגוד לפרסומים על הסכמת חמאס לכניסת כוח ערבי-בינל' לעזה לאיסוף נשקו – על פי ההצעה המצרית, ירדן ומצרים יאמנו כוחות עזתיים (בסיני?), שייכנסו לעזה ויחליפו את משטרת חמאס, אך חמאס ישמור על נשקו

כרגע, ויטקוף אינו מסכים עם עמדת מצרים שחמאס ישמור על נשקו. אבל, למרות המילים הקשות שוויטקוף הטיח בחמאס, ברגע שנשבר הטאבו על שיחות ארצות הברית וחמאס, הקשר ביניהם יימשך, כך או אחרת. ברגע שוויטקוף יסכים לפחות לתקופת ביניים – זאת תהיה מפלה גדולה לממשלת "האריות הגיבורים" של נתניהו.

אולי זו הסיבה שישראל רוצה להאריך את "הגשר" לחודשיים. הלקח של נתניהו הוא שתמיד טוב לדחות. לשיטתו, אולי רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר.

עלינו לשקול גם מדוע ערב הסעודית מתעלמת משיחות דוחה. השורה התחתונה היא שערב הסעודית רואה בקטאר אויב ולא תשתתף בשום יוזמה קטארית. כבר בוועידת ההכנה בריאד הבהירה סעודיה כי לא תסכים להשתתף בשום תוכנית שיקום לעזה שבה חמאס נשאר, ובוודאי לא על נשקו.

אבל הסוגיות עמוקות הרבה יותר – על כך בטור נפרד.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.