בשנים האחרונות התפתח תחום הבינה המלאכותית עם יישומים כמו צ'ט GPT. בתחילת דרכו היישום היה מוגבל לתוכן טקסטואלי בלבד, ללא יכולת ליצור תוכן ויזואלי, אך לאחרונה חל מפנה משמעותי עם השקת תכנת GHETOO, המאפשרת למשתמשי צ'ט GPT ליצור תמונות באמצעות הצ'אט עצמו.

המשתמש מקליד פרומפט (הנחיה) לתיאור התמונה הרצויה, והמערכת מייצרת תמונה ייחודית בהתאם. טכנולוגיה זו מנגישה יכולות עיצוב מתקדמות לקהל רחב, ללא צורך בכישרון אמנותי או ידע טכני.

מה שמייחד את תכנת GHETOO הוא יכולתה ליצור תמונות המתבססות על למידת מכונה מתקדמת. התוכנה אומנה על מיליוני תמונות קיימות, ויוצרת יצירות חדשות המשלבות מאפיינים וסגנונות ממקורות רבים. התוצאה אינה העתקה אלא סינתזה מורכבת – יצירה חדשה שקשה לזהות בה מרכיבים ספציפיים מהיצירות המקוריות.

התוכנה אומנה על מיליוני תמונות קיימות, ויוצרת יצירות חדשות המשלבות מאפיינים וסגנונות ממקורות רבים. התוצאה אינה העתקה אלא סינתזה מורכבת -שקשה לזהות בה מרכיבים ספציפיים מהיצירות המקוריות

האתגר לזכויות היוצרים: זכות כלכלית וזכות מוסרית

GHETOO מציבה אתגר משמעותי לחוק זכויות היוצרים הישראלי. החוק המסורתי נועד להגן על יוצרים ולאפשר להם ליהנות מפירות עבודתם. אולם, כאשר בינה מלאכותית יוצרת תמונות המבוססות על אלפי יצירות קיימות, נשאלת השאלה – האם החוק עדיין רלוונטי?

האתגר המרכזי הוא שחוק זכויות היוצרים מניח קיום "יוצר" ברור. אך במקרה של GHETOO, מיהו היוצר האמיתי? האם אלה מפתחי התוכנה? האדם שכתב את הפרומפט? האלגוריתם עצמו? או אולי היוצרים המקוריים שיצירותיהם שימשו לאימון המודל, אף כי לא ניתן לזהות יצירה ספציפית בתוצר הסופי?

התוצר הסופי של GHETOO הוא ייחודי ולא ניתן לזהות בו מרכיבים ספציפיים מיצירות קודמות. במצב כזה, המטרה המקורית של חוק זכויות היוצרים – הגנה על יוצרים ועידוד היצירה – כבר אינה משיגה את מטרתה.

מורכבות נוספת עולה בהקשר של הזכות המוסרית. בניגוד לזכות הכלכלית, הזכות המוסרית מתמקדת בשני היבטים: שמירה על שלמות היצירה ומתן קרדיט הולם ליוצר. אולם בהקשר של יצירה באמצעות GHETOO, למי יש לתת קרדיט? האם לציין את התוכנה עצמה כיוצרת? האם לתת קרדיט למפתחי המערכת או למי שכתב את הפרומפט? והאם יש בכלל משמעות למושג "שלמות היצירה" כאשר מדובר ביצירה שנוצרה על ידי אלגוריתם?

שאלות אלו מדגישות את האבסורד בניסיון ליישם את עקרונות הזכות המוסרית המסורתית על יצירות בינה מלאכותית. אם אין "יוצר" במובן המסורתי, למי מגיע הקרדיט? וביחס לאיזו יצירה "מקורית" יש לשמור על שלמות, כאשר היצירה היא בעצמה תוצר של סינתזה אלגוריתמית?

כיצד ליישם את עקרונות הזכות המוסרית המסורתית על יצירות AI? אם אין "יוצר" במובן המסורתי, למי מגיע הקרדיט? וביחס לאיזו יצירה "מקורית", שהיא עצמה תוצר סינתזה אלגוריתמית, יש לשמור על שלמות?

לקראת מסגרת משפטית חדשה

האתגרים שמציבה GHETOO מחייבים חשיבה מחודשת על רלוונטיות חוק זכויות היוצרים בעידן הטכנולוגי החדש. יש לשקול שתי אפשרויות עיקריות: ביטול החוק במתכונתו הנוכחית או התאמתו.

האפשרות הראשונה מבוססת על ההכרה, שכאשר בינה מלאכותית יוצרת באופן אוטונומי, המושג "זכויות יוצרים" הופך לפחות רלוונטי. אם היצירה היא תוצר של אלגוריתם שלמד ממיליוני מקורות, אולי עלינו להכיר בכך שזהו סוג חדש של יצירה ציבורית, שאינה שייכת לאף יוצר ספציפי.

האפשרות השנייה היא התאמת החוק, כך שיכיר בסוג חדש של יצירה ויוצרים. למשל, יצירת מסגרת שתגדיר כיצד לתגמל את היוצרים המקוריים, גם אם לא ניתן לזהות את תרומתם הספציפית. זה עשוי לכלול הקמת קרן זכויות יוצרים שחברות בינה מלאכותית יתרמו לה.

כמובן שלצד האתגרים החדשים ישנם גם אתגרים "ישנים" ומורכבים פחות מבחינת דיני זכויות היוצרים, כמו למשל בשימוש שעושה צ'ט GPT בסגנון האומנותי הייחודי של הייאו מיאזאקי, מקים סטודיו ג'יבלי, אשר על שמו גם הסגנון הייחודי. השאלה האם ניתן לראות בסגנון ייחודי כמו של ג'יבלי סגנון המוגן בדיני זכויות יוצרים – היא שאלה מעניינת אשר ודאי יש לה בסיס בדין. אפשר לטעון למשל כי אפשר לראות בתמונות שמפיקה הבינה המלאכותית יצירה נגזרת של ג'יבלי, או לכל הפחות לטעון להגנה של שימוש הוגן. בנוסף, ניתן לטעון כי השימוש שנעשה בסגנון הייחודי פוגעני ומוזיל את האומנות הייחודית שיצר מיאזאקי.

כשבינה מלאכותית יוצרת אוטונומית, המושג "זכויות יוצרים" הופך פחות רלוונטי. אם היצירה היא תוצר של אלגוריתם שלמד ממקורות רבים, אולי יש להכיר בה כסוג חדש של יצירה ציבורית, שאינה שייכת ליוצר ספציפי

סיכום

התפתחות טכנולוגיות כמו GHETOO מסמנת עידן חדש של יצירה, שבו הגבול בין היוצר האנושי והאלגוריתם מיטשטש. בעידן זה, חקיקת זכויות היוצרים המסורתית פחות רלוונטית. עלינו לפתח מודל חדש שיתאים למציאות שבה בינה מלאכותית מייצרת יצירות באופן אוטונומי, תוך שמירה על האיזון בין זכויות יוצרים לבין קידום החדשנות והיצירתיות בעידן הדיגיטלי.

ד"ר אביב גאון הוא מרצה בכיר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן. תחומי המחקר של גאון הם משפט וטכנולוגיה וקניין רוחני.

עו"ד אריאל דובינסקי מבכירי עורכי הדין בתחום הקניין הרוחני והבינה המלאכותית. שימש בעבר כמרצה אורח בקורס משפט מבוים באוקספורד. מכהן כסגן יו"ר ועדת קניין רוחני במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין