שלושה שופטים של בית המשפט העליון קיבלו לידיהם את האפשרות להסדיר את המחלוקת הפומבית שהתגלעה בין נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לבין המשנה שלו נעם סולברג, בעניין מדיניות קביעת הרכבים בתיקי בג"ץ רגישים על ידי עמית.

ההזדמנות נפלה לידיהם במסגרת עתירה שהגיש אזרח, שהתרתח מהעיתוי שקבע עמית לקיום הדיון הנוסף בנוגע לאופן מינויו של נציב שירות המדינה הבא – 21 בספטמבר – כך שהשופט יוסף אלרון, הפורש ימים אחדים קודם לכן, לא ייכלל בהרכב.

אלא שפסק הדין שניתן בעתירה הזו השבוע, שדחה אותה על הסף, לא סייע לפוגג את הערפל סביב המחלוקת בעליון בסוגיה הניהולית המצויה בידיו של עמית. אולי להיפך: הדברים שכתב בפסק הדין השופט יחיאל כשר, ושעליהם חתמו השופטים עופר גרוסקופף ורות רונן, רק מגדילים את התהיות בנוגע לשאלה האם בבית המשפט העליון מתפתח מעין מרד ביחס לאופן שבו משתמש עמית בסמכויותיו.

הדברים שכתב בפסק הדין השופט יחיאל כשר, ושעליהם חתמו השופטים עופר גרוסקופף ורות רונן, רק מגדילים את התהיות בנוגע לשאלה האם בבית המשפט העליון מתפתח מעין מרד

תקציר הפרקים הקודמים: הרכב הסניוריטי של העליון – הכולל את עמית, סולברג ודפנה ברק-ארז – פסק לפני ארבעה חודשים בעתירות בעניין מתכונת מינויו של נציב שירות המדינה הבא. פסק הדין, שקיבל את העתירה וחייב את הממשלה לקיים הליך תחרותי למינוי הנציב, ניתן בדעת רוב של עמית וברק-ארז, נגד דעת המיעוט של סולברג.

השופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הממשלה הגישה עתירה לדיון נוסף, הנושא הועבר לשופט הרביעי ברשימת הוותק, דוד מינץ, שהחליט כי יתקיים דיון נוסף בהרכב מורחב של חמישה שופטים וכי דיון זה יתקיים עוד לפני ראש השנה.

בעקבות זאת, הנשיא עמית קבע שהדיון יתקיים ב-21 בספטמבר – חלון זמנים צר במיוחד שממוקם יום למחרת פרישת אלרון ויומיים לפני ראש השנה. לפיכך צורפו להרכב השופטים מינץ ווילנר, שהפכה לחמישית ברשימת הוותק עם פרישתו של אלרון. על פי פרסומים, החלטתו של עמית לקבוע את מועד הדיון אחרי פרישתו של אלרון עוררה כעס בקרב חלק משופטי העליון, ובהם סולברג ומינץ.

את העתירה הציבורית לבג"ץ נגד עמית הגיש אזרח פרטי, תושב קריית גת בשם דוד בן שטרית. הוא טען שתי טענות, עקרונית וקונקרטית.

בהיבט העקרוני, העותר טען כי עמית צריך למשוך את ידו מקביעת הרכבים בתיקי בתי המשפט מאחר שיש בכך כדי "להטות תוצאות הליכים משפטיים", ויש לקבוע הרכבים באופן רנדומלי לחלוטין.

בהיבט העקרוני, העותר טען כי עמית צריך למשוך את ידו מקביעת הרכבים בתיקי בתי המשפט מאחר שיש בכך כדי "להטות תוצאות הליכים משפטיים", ויש לקבוע הרכבים באופן רנדומלי לחלוטין

קונקרטית, העותר ביקש לבטל את ההחלטה לדחות את מועד הדיון הנוסף בעניין נציב שירות המדינה עד לאחר פרישתו של אלרון, כך שיתאפשר לו להשתתף בהרכב.

שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון בדיון על הארכת מעצרו של אלי פלדשטיין, 16 בנובמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

לשופטי בג"ץ היו כל הסיבות להעיף את העתירה הזו בפסק דין של שורה אחת, בפרט לאחר שהעותר לא שילם אפילו אגרת הגשת עתירה. אלא שהם המתינו חודש ימים, והשבוע פרסמו את החלטתם.

במישור העקרוני, השופטים מזכירים כי חוק בתי המשפט מעניק לנשיא העליון את הסמכות לקבוע את גודל ההרכבים שידונו בתיקי בג"ץ, את השופטים שידונו בכל תיק ואת המועד שבו יחל הדיון בתיק.

ההרכבים ברוב רובם של התיקים אמנם אינם נקבעים אישית על ידי הנשיא, אך הסמכות נותרת בידו והנשיאים האחרונים של העליון הפעילו אותה בתיקים רגישים משפטית או ציבורית.

העותר טען כי נטייתו של עמית לקבוע בתיקים רגישים כאלה "הרכב סניוריטי" מאפשר "להנדס" את התוצאה. השופט כשר מסלק את הטענה זו, וקובע כי היא חסרת בסיס מאחר שרשימת הוותק ומועדי הפרישה אינם בשליטת הנשיא.

"קביעת הרכבים בהתאם למה שמכונה שיטת הסניוריטי אינה כלי להרחבת סמכותו של נשיא בית המשפט העליון, אלא מגבלה, שהחליטו נשיאיו האחרונים של בית המשפט העליון להטיל על עצמם מרצונם"

"קביעת הרכבים בהתאם למה שמכונה שיטת הסניוריטי", כתב כשר, "אינה כלי להרחבת סמכותו של נשיא בית המשפט העליון, אלא מגבלה, שהחליטו נשיאיו האחרונים של בית המשפט העליון להטיל על עצמם מרצונם".

שופט בית המשפט העליון יחיאל כשר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אלא שביחס לראש השני של העתירה, הנוגע לטענות העותר בעניין הדרתו של השופט אלרון מהדיון בנוסף בעניין נציב שירות המדינה, היה חשוב משום מה לשופט כשר לומר דברים, שלא רק שאינם מפיגים את הערפל סביב החלטתו של הנשיא עמית, אלא אף מעבים אותו.

"קודם שאבהיר את הטעמים העומדים ביסוד עמדתי לפיה גם דינו של חלק זה של העתירה להידחות על הסף", כתב כשר, "אבקש להבהיר מה אינו מהווה טעם לדחייה".

מה שהיה חשוב לכשר להדגיש הוא שאף אם לשונו של חוק בתי המשפט בעניין סמכויות הנשיא לקביעת הרכבים היא לשון מפורשת ובלתי מסויגת, אין משמעה סמכות בלתי מוגבלת. הנשיא אינו רשאי לעשות שימוש לרעה בסמכותו זו, או שימוש למטרות זרות או ממניעים פסולים.

עניינית כשר אמנם צודק, אך מדוע היה לו חשוב להדגיש זאת בהקשר של עמית ואלרון? "האמור נכון גם ביחס להפעלת סמכויותיו של נשיא בית המשפט העליון, ובכלל זה החלטות בקשר לקביעת זהות השופטים שיישבו בדין ולקביעת מועדי תחילת דיון".

"האמור נכון גם ביחס להפעלת סמכויותיו של נשיא בית המשפט העליון, ובכלל זה החלטות בקשר לקביעת זהות השופטים שיישבו בדין ולקביעת מועדי תחילת דיון"

ואם זה נשמע כמו האשמה חמורה מאוד כלפי עמית, או לפחות רמיזה להאשמה כזו, כשר טורח ומבהיר שזו כלל אינה כוונתו: "מבלי לומר, ולו ברמז, כי לטענותיו של העותר, המבוססות כולן על השערות בעלמא, יש בסיס כלשהו".

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בדיון בעתירות הנוגעות לאופן מינוי ראש שב"כ, בית המשפט העליון בירושלים. 1 ביולי 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם אין יסוד להשערותיו של העותר שלפיהן עמית שקל שיקולים לא ענייניים במינוי ההרכב בדיון הנוסף בעניין הנציב, מדוע הדבר איננו חלק מההנמקה לדחיית חלק זה של העתירה? מה היה דחוף לכשר להצהיר שלנשיא אין סמכות לעשות שימוש לרעה בסמכותו, אם כל זה ממילא אינו חלק מהסיבה שבגללה החליט לדחות את העתירה גם בהיבט הזה?

לשופט כשר פתרונים. וגם לשופטים גרוסקופף ורונן, שאשררו בחתימתם את כתב החידה הזה.

העתירה נדחתה, אגב, בשל היעדר זכות עמידה בחלק הנוגע לעתירה הספציפית בעניין הנציב, בשל אי צירוף משיבים רלוונטיים ובשל אי מיצוי הליכים.