התקיפה הישראלית בדוחה, שיעדה הרשמי היה חיסול מנהיגי חמאס חו"ל השוהים בקטאר, הייתה יותר מאירוע צבאי נוסף. היא סימנה נקודת מפנה דרמטית באסטרטגיה הישראלית במזרח התיכון.
בפעולה נועזת שהפתיעה את העולם, בחרה ישראל להעביר מסר חד וברור: אין מקום מקלט לאויביה, גם לא בבירות ידידותיות של בעלות ברית אמריקאיות. התקיפה כשלה במובן הטקטי ולא השיגה את מטרתה המוצהרת, אך ההשלכות הרחבות שלה חורגות הרבה מעבר לתוצאותיה המיידיות ועשויות לעצב מחדש את המציאות האזורית.
התקיפה בדוחה כשלה במובן הטקטי ולא השיגה את מטרתה המוצהרת, אך ההשלכות הרחבות שלה חורגות הרבה מעבר לתוצאותיה המיידיות ועשויות לעצב מחדש את המציאות האזורית
רבות דובר על תכלית התקיפה בתקשורת העולמית. האם מדובר בתכנון אסטרטגי ארוך טווח או בניצול הזדמנות ממוקד? האם וושינגטון ודוחה קיבלו התראה מוקדמת, או שישראל פעלה על דעת עצמה? עצם העיסוק בשאלות האלו בתקשורת העולמית והערבית בפרט, וללא תלות בתוצאות הטקטיות של התקיפה, מתחיל לשקף את ההשלכות האסטרטגיות של התקיפה.
ההשלכה המשמעותית ביותר עבור מדינת ישראל היא ההשפעה על סיכויי ההסכם הסעודי והמשך הנורמליזציה של ישראל עם מדינות ערביות. וביתר שאת עולה חשש עמוק יותר: האם יתכן שהתקיפה בדוחה מספקת לחמאס בדיוק את מה שחיפש כאשר תכנן את טבח ה-7 באוקטובר? כדי להבין זאת, עלינו לחזור למסמכים שנתפסו במנהרות חמאס ומלמדים על הסיבות של חמאס לבצע את הטבח הברברי.
הפרוטוקולים החשאיים של יחיא סנוואר חושפים כי אחת הסיבות המרכזיות למתקפת ה-7 באוקטובר הייתה הרצון למנוע את תהליך הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. בשיחה אמר מנהיג ארגון הטרור כי יידרש "מעשה יוצא דופן" כדי להסיט ממסלולן את שיחות הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, ש"סיכנו בדחיקת הסוגיה הפלסטינית לקרן זווית".
ההסכם שהתגבש בחודשים שלפני ה7 באוקטובר 2023, זכה לתמיכה אמריקאית מלאה, והבטיח לשנות את פני האזור מבחינה ביטחונית וכלכלית. עבור ישראל, הנורמליזציה הייתה מספקת לא רק הכרה של המדינה הערבית והמוסלמית החשובה ביותר, אלא גם לשילוב מלא ברשת הביטחון האזורית נגד איראן.
מבחינה כלכלית, הדבר יפתח שווקים עצומים, יכניס המון כסף לישראל ויאפשר למדינות רבות לשתף איתה פעולה.
האם התקיפה בדוחה מספקת לחמאס בדיוק את מה שחיפש כשתכנן את טבח ה-7 באוקטובר? כדי להבין זאת, יש לחזור למסמכים שנתפסו במנהרות חמאס ומלמדים על סיבות חמאס לביצוע הטבח הברברי
עבור העולם המערבי, ההסכם הסעודי-ישראלי טומן בחובו פוטנציאל כלכלי עצום בדמות פרויקט צינור הנפט המהפכני. התוכנית כוללת הקמת צינור נפט שיחבר בין ערב הסעודית לאירופה דרך אילת ונמלי ישראל, ויאפשר הובלה זולה ויעילה משמעותית מהנתיב הקיים דרך תעלת סואץ.
הפרויקט מבטיח לחולל מהפכה בשוק האנרגיה העולמי: במקום להשתמש באניות קטנות ולשלם מאות אלפי דולרים בדמי מעבר לתעלת סואץ, מכליות ענק יוכלו להגיע ישירות לנמלי ישראל ולהמשיך למערב, מה שיהפוך אותה לגשר אנרגטי מרכזי. עבור סעודיה, הנתיב יספק חלופה בטוחה יותר לנתיב הימי הרגיש, שחשוף לאיומים איראניים במיצרי הורמוז ולפירטיות בים האדום.
ההסכם כולו, הכולל הבטחות ביטחון אמריקאיות חסרות תקדים והענקת מעמד של "בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו" לסעודיה, יכול ליצור ציר יציבות חדש במזרח התיכון נגד איראן ולשנות את פני האזור והעולם כולו.
אולם עבור הפלסטינים, בהסכם היה פוטנציאל למכה קשה, אם שוב, כמו בהסכמי אברהם, לא ייכלל בו אופק מדיני לפלסטינים. המדינה הערבית והמוסלמית המשפיעה ביותר עמדה על סף נורמליזציה מלאה עם ישראל מעל ראשם ומבלי להתלות בשמירה על אינטרסים פלסטינים.
כפי שהבהיר גורם סעודי: "הנורמליזציה תהיה בין ישראל לסעודיה – ואם הפלסטינים יתנגדו, הממלכה תמשיך בדרכה". מהלך זה עלול לנרמל את מצב ניהול הסכסוך, להותירו על כנו, ולחתור תחת עמדת המיקוח הפלסטינית בזירה הדיפלומטית.
ההסכם כולו, הכולל הבטחות ביטחון אמריקאיות חסרות תקדים והענקת מעמד "בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו" לסעודיה, יכול ליצור ציר יציבות חדש במזה"ת נגד איראן ולשנות את פני האזור והעולם כולו
חמאס, יחד עם איראן, שהבינו את הרחשים הגיאופוליטיים המתקרבים וחששו מהשלכותיהם, מצאו עצמם עומדות בפני חלון הזדמנויות שמתכווץ במהירות. במצב זה, למרות הפער הדתי העמוק בין השיעים האיראניים לסונים הפלסטינים, מצאו שני הצדדים עצמם מאוחדים באינטרסים משותפים ברורים: מניעת ההסכם הסעודי-ישראלי. כדי לעשות זאת, הם נדרשו לזעזע את האזור דבר שהוביל, בין היתר לפשיטה המתוכננת והברברית של ה7 באוקטובר.
אין ספק שהתקיפה של חמאס ב-7 באוקטובר הצליחה בחלק ממטרותיה: היא עיכבה את תהליכי הנורמליזציה בין ישראל וסעודיה והחזירה את הסוגיה הפלסטינית למהדורות החדשות בכל רחבי העולם.
במצב דברים זה, קשה מאוד לסעודים, השואפים להיות האומה הערבית והמוסלמית המובילה בעולם, להסכים לנורמליזציה תוך התעלמות מהאינטרסים הפלסטינים שנהפכו בעקבות המלחמה לקורבן העולמי.
אולם, נראה היה שהעיכוב רק קנה לחמאס זמן. ישראל הצליחה למוטט את הציר האיראני מאז ה-7 באוקטובר תוך גיבוי ושיתוף פעולה אמריקאיים. נראה היה שהסעודים והאמריקאים לא וויתרו על חלומות הנורמליזציה ועל ההסכם עם ישראל, גם לאחר כמעט שנתיים של מלחמה בעזה.
כאן נכנסת התקיפה בדוחה לתמונה. פסגת החירום שכינסה קטאר בעקבות התקיפה, בהשתתפות 57 ראשי מדינות ונציגים בכירים מהעולם המוסלמי (כולל יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן) יוצרת בדיוק את הקונצנזוס האנטי-ישראלי שחמאס חיפש. הגינוי הנחרץ למתקפה, שתוארה כ"ברברית" וכ"טרור מדינתי", מלווה במסר מפורש של קטאר שהיא "לא תסכים לתוקפנות הישראלית".
פסגת החירום שכינסה קטאר בעקבות התקיפה, בהשתתפות 57 ראשי מדינות ונציגים בכירים מהעולם המוסלמי (כולל יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן) יוצרת בדיוק את הקונצנזוס האנטי-ישראלי שחמאס חיפש
המשמעות האסטרטגית מרחיקת לכת: התקיפה בדוחה מעמיקה את הסולידריות הערבית-מוסלמית נגד ישראל, ועלולה לשבש את תהליך הנורמליזציה הקיים והעתידי. האירוע עלול להוביל לגיבוש מהלך ערבי מוסלמי מתואם נגד ישראל ולהשפיע על "הסכמי אברהם" ועל הברית הביטחונית האנטי-איראנית.
במקום שהתקיפה והמסר שלה יחזק את מעמדה האזורי, ישראל עלולה למצוא עצמה מבודדת יותר, עם קונצנזוס ערבי מתגבש נגדה, ועם תהליכי נורמליזציה שנתקעים או אף חוזרים לאחור.
לא בכדי הזהיר לאחרונה ראש הממשלה בנימין נתניהו שישראל עלולה להידרש לאמץ מודל של "כלכלה אוטרקית" ולהידמות ל"סופר-ספרטה" בשל החשש מבידוד מדיני וכלכלי גובר.
אם התקיפה בדוחה תייצר חזית ערבית אחידה מול ישראל ותמנע את הסכם הנורמליזציה עם הסעודים מלצאת אל הפועל – הרי שתקיפה זו תספק לחמאס את הניצחון המוחלט לו שאף ב-7 באוקטובר. הארגון יוכל לטעון שהצליח לא רק לעכב את תהליכי השלום, אלא להפוך אותם לחלוטין, ובכך להשיג את המטרה האסטרטגית שהציב לעצמו כבר בתכנון "הפרויקט הגדול".
השאלה המרכזית שעומדת כעת בפני ישראל היא, האם היא מוכנה לשלם את המחיר האסטרטגי הזה עבור מסר טקטי של הרתעה, שגם הוא, על פניו, נחל כישלון.
אם התקיפה בדוחה תייצר חזית ערבית אחידה מול ישראל ותמנע את הסכם הנורמליזציה עם הסעודים מלצאת אל הפועל – הרי שתקיפה זו תספק לחמאס את הניצחון המוחלט אליו שאף ב-7 באוקטובר
ההיסטוריה תשפוט אם התקיפה בדוחה הייתה מהלך חכם או שמא מתנה לא מכוונת לחמאס – שיאפשר לו לטעון לניצחון אסטרטגי שלא הצליח להשיג אפילו ב-7 באוקטובר.
עידו תמיר הוא קצין בשירות מילואים, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בממשל בהתמחות במדיניות ציבורית ושיווק פוליטי מאוניברסיטת רייכמן, ובוגר תוכנית ארגוב למנהיגות ודיפלומטיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומאמר מעניין וחכם, אבל גם קצת נאיבי. בעצם מאוד נאיבי. כל המטרה של התקיפה הייתה אחת – תחזוק הקואליציה. לא היה בה שום ממד טקטי ולא אסטרטגי, רק ממד פוליטי, כמו כל החלטה דרמטית שנתניהו קיבל בחודשים האחרונים. בכלל, כבר אין טעם לשפוט את ההחלטות של מדינת ישראל דרך משקפיים אסטרטגיים או גאו-פוליטיים או כל מילה גדולה אחרת. הכול מתנהל אך ורק לפי שיקולים קואליציוניים.
נתניהו שוקל שיקולים זרים כאוות נפשו, מנווט את ישראל ממיצר למיצר ומשרטון לשרטון, ושומרי הסף של המדינה – שמחזיקים בסמכויות חוקיות לעצור זאת – טומנים את ראשם בחול, וגם כשהם מחויבים להוציא אותו, הם מקפידים להסתכל לכיוון הלא נכון ולא לראות את מה שרואה כל אזרח פשוט. שומרי הסף של המדינה מפקירים את הדמוקרטיה הישראלית לידי כוחות פשיסטיים ואנטי דמוקרטיים.