התקיפה הישראלית בדוחה, שיעדה הרשמי היה חיסול מנהיגי חמאס חו"ל השוהים בקטאר, הייתה יותר מאירוע צבאי נוסף. היא סימנה נקודת מפנה דרמטית באסטרטגיה הישראלית במזרח התיכון.

בפעולה נועזת שהפתיעה את העולם, בחרה ישראל להעביר מסר חד וברור: אין מקום מקלט לאויביה, גם לא בבירות ידידותיות של בעלות ברית אמריקאיות. התקיפה כשלה במובן הטקטי ולא השיגה את מטרתה המוצהרת, אך ההשלכות הרחבות שלה חורגות הרבה מעבר לתוצאותיה המיידיות ועשויות לעצב מחדש את המציאות האזורית.

עידו תמיר הוא קצין בשירות מילואים, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בממשל בהתמחות במדיניות ציבורית ושיווק פוליטי מאוניברסיטת רייכמן, ובוגר תוכנית ארגוב למנהיגות ודיפלומטיה.

בשבועות האחרונים ממשלת ישראל טוענת שיש הכרח להיכנס לרפיח, ויש בה אפילו גורמים המציעים לכבוש את רפיח. זאת כדי להשיג את "הניצחון המוחלט" המובטח לנו מזה 7 חודשים. כנגד הכניסה הצבאית המלאה לרפיח עומדת על הפרק עסקה עם פוטנציאל גבוה מאלו שהוצעו לפניה להחזרת החטופים.

ישנה דחיפה בינלאומית משמעותית לקבל את העסקה בהובלת האמריקאים. מחמאס ומממשלת ישראל נשמעו קולות שאינם מרוצים מהעסקה הנוכחית. חמאס טוען שלא יקבל שום עסקה שלא תפסיק את הלחימה לצמיתות ואילו איתמר בן גביר, אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ' טוענים שאם הלחימה תיפסק ללא כניסה לרפיח הם יפילו את הממשלה.

עידו תמיר הוא קצין בשירות מילואים, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בממשל בהתמחות במדיניות ציבורית ושיווק פוליטי מאוניברסיטת רייכמן, ובוגר תוכנית ארגוב למנהיגות ודיפלומטיה.

במדינת ישראל, מדינה שהתמודדה עם טרור ומלחמות לאורך כל תולדותיה, קיים נרטיב דיכוטומי בכל הקשור לאידיאולוגיות ימין ושמאל. לפיו, אלו המחזיקים באידיאולוגיית הימין, המאופיינת פעמים רבות בשימוש בכוח צבאי והרתעה, נתפסים כריאליסטים. זאת בעוד, שאידאולוגיית השמאל, המדגישה באופן מסורתי הסתמכות על דיפלומטיה וקידום שלום, נקראת לעיתים קרובות נאיבית. אולם, קישור פשוט זה אינו מצליח ללכוד את המציאות מלאת הניואנסים.

נרטיב זה תופס כחלשים ונאיבים את אלו ששואפים להימנע ממדיניות של שימוש בכוח –  ודוחק אותם לקצוות השמאל של המפה הפוליטית בישראל. זאת בעוד שהבייס המיליטנטי, שמדגיש את הצורך בעצמאות והרתעה צבאית, נתפס כחזק. במיוחד כשאותם פוליטיקאים מהימין מדברים על הצורך שלא להסתמך על אף אחד מבחוץ ולא להיות מושפעים מביקורת בינלאומית.

עידו תמיר הוא קצין בשירות מילואים, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בממשל בהתמחות במדיניות ציבורית ושיווק פוליטי מאוניברסיטת רייכמן, ובוגר תוכנית ארגוב למנהיגות ודיפלומטיה.

האירועים הטרגיים של ה-7 באוקטובר גרמו למכה חזקה בבטן לתנועת השלום בשולי השמאל הישראלי. זוהי מכה קשה לאידאולוגיה, שכבר שני עשורים מנסה להתאושש מהמכה הקודמת שספגה בימי האינתיפאדה השנייה. האינתיפאדה ההיא גרמה לפחד עמוק בציבור הישראלי בעקבות פיגועי טרור איומים שכוונו לאזרחים ולתשתיות חיוניות.

הפחד הזה פגע עמוקות באמון של הבוחר הישראלי ברצון וביכולת של הפלסטינים להגיע לשלום בר קיימא עם מדינת ישראל, והמחישו את הצורך בביטחון כדבר החשוב ביותר בסדר העדיפויות הפוליטי.

עידו תמיר הוא קצין בשירות מילואים, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בממשל בהתמחות במדיניות ציבורית ושיווק פוליטי מאוניברסיטת רייכמן, ובוגר תוכנית ארגוב למנהיגות ודיפלומטיה.

כשמדברים על המחיר הכלכלי של המלחמה, מדברים על תקציב הביטחון, על הגירעון, על ימי המילואים, על הפגיעה בעסקים ועל הירידה בצמיחה. הרבה פחות מדברים על מחיר נוסף, שהולך ומצטבר מתחת לרדאר: הפגיעה בתעסוקה ובהכנסות של מאות אלפי עובדים בחברה הערבית.

זו אינה רק בעיה של החברה הערבית. זו פגיעה מתמשכת. זהו הפסד למשק הישראלי כולו.

חוסאם אבו בכר הוא ד"ר למנהל חינוכי, מנכ"ל ארגון אלפנאר לפיתוח כלכלי חברתי וקידום תעסוקה, פעיל ויזם חברתי. מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, במערכת החינוך ובחברה האזרחית. עמית בארגון צעד - תקשורת בונה אמון.

אחרי כמה שנים של משברים רצופים, היה קל להניח שהכלכלה העולמית מתקרבת לנקודת שבירה. מגפה, מלחמות, זעזועי אנרגיה, אינפלציה, עליית ריבית, מתיחות בין ארה"ב לסין ושיבושים בשרשראות האספקה יצרו תחושה של מערכת שנעה ממשבר למשבר.

אלא שהדוח החדש של הפורום הכלכלי העולמי, המבוסס על סקר כלכלנים ראשיים מהמגזר הציבורי והפרטי, מציג תמונה מורכבת יותר. לא עולם יציב יותר, אלא עולם שמפתח יכולת טובה יותר להמשיך לתפקד בתוך חוסר יציבות.

ד"ר בלה ברדה־ברקת היא עורכת דין, אנליסטית מאקרו־כלכלית וגאופוליטית ויועצת אסטרטגית, מייסדת Blue Pumpkin Strategic Intelligence Lab.