1

כמקובל בממשלה הזו, ובעיקר בקדנציה האפלה הנוכחית, ההחלטה על הסכם הגז עם מצרים התקבלה בצורה הכי עקומה שאפשר: להודעה הבהולה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששלח סרטון מוקלט למהדורות החדשות, לא קדם שום דיון ציבורי וגם לא דיון בממשלה.

הוועדה בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה יוסי דיין שבוחנת את סוגיית יצוא הגז כבר חודשים ארוכים, טרם פרסמה את מסקנותיה והמלצותיה – כך שהעבודה המקצועית שהושקעה בנושא למעשה נזרקה בבוז לפח. ההסכם עצמו לא חשוף לציבור ולתקשורת – כל מה שאנחנו יודעים עליו הוא מה שנתניהו אומר.

גם המניעים של נתניהו, כרגיל, לוטים בערפל: מה הבטיחו לו טראמפ וא-סיסי, אם בכלל, בתמורה לאישור הסכם הגז? האם מדובר בתמורות שחשובות לאינטרס של מדינת ישראל, או לאינטרסים האישיים של נתניהו?

גם המניעים של נתניהו, כרגיל, לוטים בערפל: מה הבטיחו לו טראמפ וא-סיסי, אם בכלל, בתמורה לאישור ההסכם? ואם הבטיחו – האם מדובר בתמורות שחשובות לאינטרס של מדינת ישראל, או לאינטרסים האישיים של נתניהו?

בתחום הצבאי, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה (שנראית יותר ויותר נאיבית) שראש הממשלה לא יכול לצאת למלחמה סתם כי בא לו – יש רמטכ"ל ומערכת שלמה שתפקידם לבלום גחמות אישיות כאלה. בתחום האנרגיה אין רמטכ"ל ואין צבא. יש נתניהו. בתחום הקריטי הזה, ישראל היא כבר אוטוקרטיה על מלא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מכריז על אישור עסקת הגז עם מצרים לצד שר האנרגיה אלי כהן, 17 בדצמבר 2025 (צילום: צילום מסך, משרד ראש הממשלה)

ואחרי כל זה, ובמנותק מהדרך, בכלל לא בטוח שהתוצאה כל כך רעה. לכל הפחות, אפשר לומר שהתמונה מורכבת: יש בהסכם הזה סיכונים אבל גם סיכויים, והתחושה היא שהתגובות בעד ונגד לוקות באוטומטיות ונטועות עמוק בפוזיציה.

בסופו של דבר, מדובר בהסכם על 12-15% מסך עתודות הגז של ישראל. גם אם לא נמכור את המכסה הזו למצרים, צריך להכיר בכך שמאגרי הגז של ישראל סופיים ויש להיערך ליום שאחרי.

בסופו של דבר, מדובר בהסכם על 12-15% מסך עתודות הגז של ישראל. גם אם לא נמכור את המכסה הזו למצרים, צריך להכיר בכך שמאגרי הגז של ישראל סופיים ויש להיערך ליום שאחרי

כשאוצרות הגז התגלו בים הישראלי בסוף העשור הראשון של המאה הקודמת, הייתה תחושה שמדובר בתעודת ביטוח אנרגטית אל האינסוף ומעבר לו. אבל הזמן עובר מהר כשנהנים מאנרגיה זולה, והיום כבר מתחילים לראות את תחילת הסוף של הבוננזה.

הייצוא למצרים יקרב את הקץ בשנים אחדות, אבל מנגד, יצירת תלות מצרית בגז הישראלי היא מהלך בעל חשיבות אסטרטגית.

הנחת צינור גז מהאסדות תמר ולווייתן לאזור התעשייה אלון תבור, סמוך לחיפה, 20 באוגוסט 2018 (צילום: ענת הרמוני/פלאש90)

אגב הסוגייה הגיאופוליטית – כמה מילים על אירוניה ופוזיציה: בימין הישראלי מתחו ביקורת קשה על ממשלת לפיד/בנט שחתמה בזמנו על הסכם 'פרוספריטי' עם ירדן – אנחנו נמכור להם מים והם ייצרו עבורנו חשמל באמצעות שדות סולאריים במדבר הירדני – ובכלל על העובדה שישראל מוכרת מים לירדנים המיובשים גם כשיש כאן בצורת.

אבל ישראל ממשיכה גם כעת למכור מים לירדן ותשמח מאוד לממש את הסכם פרוספריטי שהוקפא עם פרוץ המלחמה. 

אגב הסוגייה הגיאופוליטית, אירוניה ופוזיציה: בימין מתחו בזמנו ביקורת קשה על ממשלת לפיד/בנט שחתמה על הסכם מים עם ירדן, אבל ישראל ממשיכה גם כעת למכור מים לירדנים

גם מצרים מפגינה קו עוין מאוד כלפי ממשלת ישראל מאז ה-7 באוקטובר, והנה נתניהו מרעיף עליה גז. לפי הרטוריקה המתלהמת של הימין, הוא היה צריך להעניש את המצרים ולא לעשות איתם עסקת ענק, שמצילה את משק האנרגיה החנוק שלהם.

מנגד, המבקרים משמאל שכחו לפתע את החשיבות הגיאופוליטית של עסקים עם השכנים, והתמקדו ביוקר המחיה ומחירי החשמל, שעלולים להאמיר ברגע שהגז הישראלי יתחיל לאזול.

ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד באסדת כריש, 30 באוקטובר 2022 (צילום: קובי גדעון/ לע"מ)

המחלוקת על ההסכם חוצה גם את הדרגים המקצועיים בתוך משרד האנרגיה. יש הסבורים שישראל צריכה ללכת על בטוח ולשמור את הגז שלה לעצמה, ומנגד אחרים מאמינים שההסכם והרווחים הנדיבים שהוא ישיא ל'שברון' ידחפו לחידוש חיפושי הגז בים הישראלי ואולי למציאת מאגרים משמעותיים נוספים.

נתניהו, שמתמחה בשיווק עסקי אוויר, כבר נתן את התחושה שגז כזה נמצא ואוטוטו אנחנו עומדים לשים עליו יד, אבל לפי הערכות הגיאולוגים זה רחוק מלהיות המצב. יחד עם זאת, יש גורמים הטוענים שהזמן מביא איתו קפיצות מדרגה טכנולוגיות, ובעשור הבא או בזה שאחריו נדע להגיע לגז שהיום נמצא מחוץ לטווח הקידוחים.

במשרד האנרגיה יש מחלוקת בקרב דרגים המקצועיים: יש הסבורים שישראל צריכה "ללכת על בטוח" ולשמור על הגז שלה, ומנגד יש מי שמאמין שההסכם יוביל לחידוש חיפושי הגז ואולי למציאת מאגרים משמעותיים נוספים

ד"ר עמית מור, מומחה אנרגיה מאוניברסיטת רייכמן וחברת 'אקו אנרג'י', סבור שלממשלת ישראל בכלל לא היה מרחב תמרון. לדבריו, מתווה הגז שנחתם לפני עשור כלל בתוכו את האפשרות לייצא, ואם הממשלה לא הייתה מאשרת היא הייתה חשופה לתביעות של מיליארדי דולרים.

לדבריו, צריך להשלים עם העובדה שמחירי האנרגיה בישראל לא יישארו נמוכים לאורך זמן (רוב הציבור לא מודע לכך, אבל תעריפי החשמל בישראל הם בין הנמוכים במערב), וכבר בסביבות 2037 ישראל תצטרך להתחיל להיערך לייבוא גז נוזלי, שכמובן יקפיץ את תעריף החשמל.

מאגר הגז לוויתן (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

בחיפושים אחר ביטחון אנרגטי במקום הגז ההולך ומידלדל, למור יש הצעה מעניינת: "בפגישה הקרובה של נתניהו עם טראמפ", הוא אומר, "הוא צריך לבקש ממנו אור ירוק לבנות כורים גרעיניים". כורים גרעיניים קטנים (SMR) נתפסים בעולם כדרך הכמעט יחידה לספק את הביקוש לאנרגיה שצפוי לנסוק בחדות בגלל ה-AI וחישמול הרכבים.

ישראל מנועה משימוש בגרעין למטרות אזרחיות משום שהיא מסרבת לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (שתחייב אותה להכניס פקחים לכור בדימונה), אבל יש תקדים היסטורי – ב-2005 הנשיא בוש החריג את הודו ואפשר לה לפתח כורי חשמל גרעיניים. ערב הסעודית פונה חזק לכיוון הזה כעת, ולדברי ד"ר מור זה הרגע שבו גם ישראל צריכה לעלות על הגל.

בחיפושים אחר ביטחון אנרגטי במקום הגז ההולך ומידלדל, לד"ר עמית מור יש הצעה מעניינת: "בפגישה הקרובה של נתניהו עם טראמפ", הוא אומר, "הוא צריך לבקש ממנו אור ירוק לבנות כורים גרעיניים"

ויש עוד אפשרות: אם לא יימצא עוד גז בקרקעית הים הישראלי, ואם העולם לא ייתן לנו לבנות כורים, במקום לייבא גז נוזלי יקר ולהיות תלויים במדינות אחרות – בדיוק הפוך מביטחון ועצמאות אנרגטית, שבמלחמה האחרונה למדנו כמה הם חשובים – ישראל צריכה להאיץ אל המקסימום את ההסתערות לעבר אנרגיית השמש.

אם לנתניהו היתה ראייה אסטרטגית והשקפת עולם מנומקת בתחום האנרגיה, לצד ההודעה על מכירת נכסי הגז שלנו למצרים, הוא היה צריך לבשר על פרויקט לאומי – הגברת הפקת האנרגיה הסולארית, בליווי מתקני אגירה.

פאנלים סולאריים על גג בית הספר "נוף אדום" בחבל אילות (צילום: אינטר מהנדסים בע"מ)

בשנים האחרונות נרשמת סוף סוף התקדמות לא מבוטלת בתחום הזה. חטיבת האנרגיה המקיימת במשרד האנרגיה דוחפת בכל הכוח, אבל הגידול איטי בגלל סבך אילוצים תכנוניים וביורוקרטיים.

בדיוק בשביל זה יש – או אמור להיות – ראש ממשלה, בשביל לתכלל את האתגר הלאומי הזה ולהגדיל את היעדים בחדות מ-30% מכלל משק האנרגיה ב-2030 (יעד שבפועל נגיע אליו כנראה רק ב-2032/3), ל-50% בתוך עשור.

בשנים האחרונות נרשמת סוף סוף התקדמות לא מבוטלת בתחום האנרגיה הסולארית, אבל הגידול איטי בגלל סבך אילוצים תכנוניים וביורוקרטיים. בדיוק בשביל זה אמור להיות ראש ממשלה שידאג לפרויקט הלאומי הזה

זה קשה, אבל זה אפשרי. ואם זה יושג, יהיו לנו הרבה פחות סיבות להצטער על הגז שמכרנו למצרים, כי יהיה לנו חשמל זול, נקי ובטוח ממשאב טבעי שמצוי בישראל לא פחות מגז – השמש.

מגדל השמש בתחנת הכוח אשלים בנגב, יולי 2022 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

2

"רוכבי אופניים הם אסון לכלכלת המדינה: הם לא קונים מכוניות ולא לווים כסף כדי לקנות. הם לא משלמים פוליסות ביטוח. לא קונים דלק, לא משלמים על טיפולים ברכב, ואין צורך בתיקונים. הם לא משתמשים בחנייה בתשלום. לא גורמים לתאונות גדולות. אין צורך בכבישים מהירים ומרובי נתיבים.

"הם לא משמינים, אנשים בריאים אינם נחוצים או מועילים לכלכלה. הם לא קונים תרופות. הם לא הולכים לבתי חולים או לרופאים, הם לא מוסיפים דבר לתמ"ג של המדינה.

"להיפך, כל סניף מקדונלד'ס חדש יוצר לפחות 30 מקומות עבודה – 10 קרדיולוגים, 10 רופאי שיניים, 10 דייאטנים ותזונאים – כמו גם האנשים שעובדים בחנות עצמה.

"נ.ב.
הליכה היא אפילו גרועה יותר. הולכי רגל אפילו לא קונים אופניים".

(טקסט שרץ ברשתות החברתיות בעולם ומיוחס לדמות פיקטיבית בשם אמריק סילו. תורגם לאחרונה על ידי גרינפיס ישראל).

גבר רוכב על אופניים חשמליים סמוך לציור קיר שהוצב ליד אתר בנייה ברמת גן, סמוך לתל אביב. 29 באפריל 2015 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

3

עגלת הקפה המומלצת של השבוע: "גאולה" במושב תקומה שליד נתיבות. משקיפה על שורות-שורות של גפנים ומוקפת ירוק ושלווה מכל עבר, כאילו אין מלחמה במרחק כמה קילומטרים מכאן.

האוכל פשוט וטעים (אני יכול להעיד על כריך קציצות הירק), ולחובבי הז'אנר – יש תעודת כשרות!

עגלת הקפה "גאולה" במושב תקומה שליד נתיבות (צילום: אביב לביא)

4

זה לא האמזונס, אלא בסך הכל גשר החבלים שעובר מעל נחל הבשור, אחרי הגשמים העוצמתיים של השבוע שעבר.

זרימה משמעותית בגשר החבלים מעל נחל הבשור, דצמבר 2025 (צילום: אייל בריברם)