אי שם במעמקי יוטיוב מסתתרת תוכנית שנראית כמו שידור של חובבת קונספירציות מרירה מאריזונה. התוכנית מצולמת ברישול, הפוקוס הוא על הרקע ולא על הדוברת, שמדקלמת טקסטים נחרצים על גדולתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בטון מונוטוני.
יש עשרות אלפי תכנים דומים של טראמפיסטים, שמקליטים משהו חובבני במרתף וחולמים על הכרה. התכנים משוכפלים ומשובטים, אבל התוכנית הזו שונה. המנחה היא אנגלייה ולא אמריקאי לבן מתוסכל. היא אפילו הייתה ראשת ממשלת בריטניה, ולו להרף עין.
ליז טראס – התשובה לשאלה "מי היה ראש הממשלה לזמן הקצר ביותר בבריטניה" (49 יום, שחלק מהם הוקדש לאבל על מות המלכה אליזבת השנייה) – זכורה בעיקר כמי שהפסידה לחסה בתחרות על חיי מדף וכמי שכמעט ריסקה את הכלכלה הבריטית. ומזה שלושה שבועות היא מגישה מדי שבוע את "המופע של ליז טראס" בערוצי יוטיוב ובשאר פלטפורמות חברתיות.
אם לא שמעתם על התוכנית, לא הפסדתם המון, אבל השואו של ליז הוא לא בלתי-חשוב. לא בגלל התוכן אלא בגלל ה"צייטגייסט" – רוח הזמן שטראס, בדרכה הגמלונית והלא-מודעת, לוכדת בהצלחה
אם לא שמעתם על הפודקאסט, לא הפסדתם המון, אבל השואו של ליז הוא לא בלתי-חשוב. לא בגלל התוכן אלא בגלל ה"צייטגייסט" – רוח הזמן שטראס, בדרכה הגמלונית והלא-מודעת, לוכדת בהצלחה. זהו עידן שבו אחריות נופלת רק על אחרים, שבו שקר הוא אמת אלטרנטיבית, ובו נאמנות למנהיג העליון היא הערך היחיד שחשוב.
הפרק הראשון בפודקאסט "המופע של ליז טראס" שעלה ליוטיוב ב-5 בדצמבר 2025
השאלה הראשונה, השנייה, האחרונה וכזו שעולה מכל פריים, היא איך לעזאזל האישה הזו הגיעה לדאונינג 10. התשובה הפורמלית היא שבידי קומץ חברי מרכז של המפלגה השמרנית נמצא הכוח לבחור ראש ממשלה בזמן כהונת הפרלמנט.
בוריס ג'ונסון הותיר אחריו כאוס, אדמה חרוכה ומפלגה שהתבלבלה בין כריזמה ליכולת להנהיג. טראס, פוליטיקאית צווחנית מדגם דיסטל-סילמן, נבחרה על ידי שמרנים מבוגרים ונואשים.
זה נגמר מהר מאוד, אחרי שהתברר לכל שמדובר באיום על המדינה. טראס לא הייתה התשובה למשבר, אלא המשבר עצמו; תוצאה של מפלגה שהתמסרה לרעיון הברקזיט והפכה לקיצונית.
טראס נחלה כישלון היסטורי במחוז הבחירה שלה בבחירות האחרונות, בהן איבדה רוב של 26 אלף קולות. אובדן הרוב במחוז דרום-מערב נורפוק נחשב לאחת המפלות הגדולות בהיסטוריה של שר לשעבר.
טראס נחלה כישלון היסטורי במחוז הבחירה שלה בבחירות האחרונות, בהן איבדה רוב של 26 אלף קולות. אובדן הרוב במחוז דרום-מערב נורפוק נחשב לאחת המפלות הגדולות בהיסטוריה של שר לשעבר
כמו כדורגלן שהפרישה נכפתה עליו, טראס מחפשת מאז אפיק אחר, אבל עדיין בטוחה שהקהל מריע לה. היא משוכנעת שהיא הכוח הצעיר של מפלגת השלטון, שהיא ממונה על משרדים חשובים ושכלי התקשורת מחכים לשמוע אותה. מפתה לחשוב שהדיסוננס הזה הוא כר פורה לקומדיה שהוא "המופע של ליז טראס", אבל האפקט מתפוגג במהירות.
"אנחנו חיים בדיסטופיה סוציאליסטית, אסלאמית מוכת פשע", אומרת ראשת ממשלת בריטניה לשעבר. "אם הם היו עושים את 'כן, אדוני השר' היום, היועץ לשר היה פעיל טרנסג'נדר קיצוני", היא קובעת. "המצב גרוע עוד יותר, הציבור הבריטי לא מבין את חומרת הבעיה בגלל התקשורת, עם 'מאפיות גייל' שלהם ומגורים מאחורי גדרות, שמסרבים לומר להם את האמת".
"אנחנו חיים בדיסטופיה סוציאליסטית, אסלאמית מוכת פשע", אומרת ראשת ממשלת בריטניה לשעבר. "אם הם היו עושים את 'כן, אדוני השר' היום, היועץ לשר היה פעיל טרנסג'נדר קיצוני"
מרק הפירות המילולי הזה מכיל את כל המרכיבים המוכרים של תנועת MAGA הטראמפיסטית: תיאור של המדינה (שהייתה עד לפני שנה תחת שלטון שמרנים רב-שנים) כאזור אסון של שמאלנים, מוסלמים, טרנסג'נדרים, ה-BBC ואפילו רשת מאפיות פופולרית שבה ניתן לקנות לחם מחמצת בניגוד ללחם הלבן התעשייתי (רשת GAIL's הפכה בבריטניה לסמל תרבותי של מעמד הביניים הליברלי, ולכן טראס תוקפת אותה).
אמנם הפשע במגמת ירידה, אחוז המוסלמים בבריטניה נמוך יחסית, הלייבור היא מפלגת מרכז ואם הציבור רוצה לקנות לחם מחמצת במחיר מופרז אין שום מניעה חוקית – אבל לטראס אין עניין בעובדות. התקשורת אכן עוסקת בחלק מהטענות האלו באופן אובססיבי, אך לטראס אין עניין גם ביצירת תוכנית טובה או בשכנוע הציבור לבחור בה שוב לפרלמנט. זהו ריאיון עבודה לתנועה הטראמפיסטית.
בתוכנית השלישית אירחה טראס את מוניקה קרולי, מנהלת הפרוטוקול בבית הלבן המקורבת לטראמפ ומגישה לשעבר בערוץ "פוקס ניוז". קרולי נראתה ונשמעה בדיוק כמו שמקורבת ומגישה לשעבר בערוץ "פוקס ניוז" נראית ונשמעת. אין צורך לבדוק, כבר ראיתם אותה באלף צורות שונות (כולל, אגב, בתמונה מסתורית שלה מקבלת את פני ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נחיתתו לביקור בוושיגנטון).
טראס והשיבוט פרכסו זו את זו, הנהנו ללא הרף וחזרו על מילות מפתח כמו "מרקסיסטים", "דיפ-סטייט", "חירות", "מהפכת נגד", "הנשיא טראמפ", "אירופה המנוונת" ו"המערב הקורס". הן כינו את ויקטור אורבן, הרודן ההונגרי, "נקודת אור", ולשיא הגיעה טראס כשאמרה ש"קיר סטארמר שונא את בריטניה".
בכל רגע נדמה שטראס תפצח בנאום חוצב להבות שבו היא תגן על הזכות של האמריקאים לשאת נשק ולטבוח בילדים, ומי יודע, אולי היא עשתה זאת.
זהו עידן חוסר הבושה. טראס אמורה ליהנות מפנסיה ולהתנדב בחנות צדקה למען מקלט לחתולים, אבל במקום זאת היא מדברת על "הדיפ-סטייט" שהפיל אותה ומטנפת על בריטניה.
היא אמורה להרהר מדוע היא הייתה ראשת הממשלה הכושלת ביותר בתולדות בריטניה, ובמקום זאת היא מספרת איך האליטות הכשילו את הברקזיט.
טראס אמורה ליהנות מפנסיה ולהתנדב בחנות צדקה למען מקלט לחתולים, אבל במקום זאת היא מדברת על "הדיפ-סטייט" שהפיל אותה ומטנפת על בריטניה
היא מספרת על התוכנית שלה להציל את המערב ומתמסרת לטראמפ, שהכריז מלחמה על אירופה ועל כל ערך משותף בינה ובין ארצות הברית.
טראס, גם כשהיא מעלה במקרה נקודה ראויה לדיון כמו חופש הביטוי בבריטניה, עושה את זה כאודישן לימין האמריקאי. זאת תוך כדי חנופה בלתי פוסקת לטראמפ, שהכריז מלחמה (כולל הטלת סנקציות) על כל מי שמעז למתוח עליו ביקורת בארצו ובמערב אירופה.
צפייה בתוכניות שלה מזכירה סרטי זומבים: הטון, האינטונציה, המבט הקר והנגיף הטראמפיסטי המשתולל. טראס היא משקל נוצה, אישה שהפכה לשאלה קלה מדי בחידון טריוויה, כמו ההרוג הראשון בסרט אימה. איש לא יודע את שמו אפילו, אבל היא עושה כמיטב יכולתה – ולא מדובר ביכולת יוצאת דופן – להפיץ את הנגיף.
"אני עייפה ממנהיגים שטועים בהכול, אליטות שמסרבות להקשיב ומנהיגים חלושים", אמרה זו שטעתה בהכול, סירבה להקשיב לאזהרות והייתה המנהיגה החלשה ביותר בתולדות בריטניה. אין אחריות, אין מודעות, יש רק מסרים ומילות מפתח.
"אני עייפה ממנהיגים שטועים בהכול, אליטות שמסרבות להקשיב ומנהיגים חלושים", אמרה זו שטעתה בהכול והייתה המנהיגה החלשה ביותר בתולדות בריטניה
לזכותה של טראס ייאמר שהיא לפחות לא מסתירה את היותה שפחה טראמפיסטית אנטי-בריטית. בריאיון ל-LBC בשבוע שעבר היא נשאלה מה לדעתה צריך ה-BBC לעשות מול תביעת המיליארדים של הנשיא טראמפ, שטוען שהתאגיד הוציא את דיבתו. "אני מעדיפה שהכסף שלי יגיע לתקשורת של דונלד טראמפ ולא ל-BBC, לבטח".
'I'd rather my money was going to Trump's media than the BBC.'@trussliz tells @NickFerrariLBC that the BBC is an 'affront to democracy' and an 'outrageous organisation'. pic.twitter.com/jVYoy2CPBv
— LBC (@LBC) December 25, 2025
"הוא מצפה לפעולה ממך", אמר המראיין. "זה טוב שהוא יודע שיש לו בעלי ברית בצד הזה של האוקיינוס האטלנטי", השיבה טראס.
הימין הפופוליסטי אוהב את המסרים האלו, אבל טראס מגישה גרסה מיוחדת: במקום מנהיג חזק או שדר כריזמטי, ישנה אישה נעדרת כריזמה או כוח שמנסה להציל את שרידי המעמד הפוליטי שלה. "אני אחשוף את מי שהכשילו אותי", היא אומרת, ושוכחת שכוחות השוק החופשי הם אלו שהעיפו אותה בבעיטה מדאונינג 10.
הימין הפופוליסטי אוהב את המסרים האלו, אבל טראס מגישה גרסה מיוחדת: במקום מנהיג חזק או שדר כריזמטי, ישנה אישה נעדרת כריזמה או כוח שמנסה להציל את שרידי המעמד הפוליטי שלה
קשה שלא לדמיין איזה "אינסל" אמריקאי שמסתכל עליה, כי האלגוריתם שלח לו את הווידאו שלה, ואומר לעצמו: "מי לעזאזל האנגלייה המיובשת הזו?" כמוה יש בכל פינת רחוב דיגיטלית בארצות הברית, רק ששם הם יותר קיצוניים, יותר פסיכיים ויותר טראמפיסטים.











































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומי זה שאול אדר? כל מה שמצאתי עליו הוא שהוא כתב ספר על קבוצת ליברפול. המאמר הזה לא כולל שום טיעון רציני. מי בוחר את הכתבות לזמן ישראל? לפעמים נדמה שאם הכתבה היא נגד הימין היא תתפרסם גם אם היא רדודה ביותר.