הון ומדינאות היו שזורים זה בזה מאז ומעולם. אך מאז שחר הקפיטליזם המודרני, העושר הגלובלי הכולל וממוצע הרווחה האנושית רשמו עלייה דרמטית.

במקביל, גדלה נגישותן של מדינות להון, וכך גם נכונותן להפעיל אותו להשגת מטרות פוליטיות – מגמה המתחזקת במיוחד בתקופות של צמיחה כלכלית מהירה, תמורות טכנולוגיות ותחרות בין מעצמות.

כיום, מקבלי החלטות מתייחסים לגאו־כלכלה כאל סוגיית ביטחון לאומי. הם מגבים את האסטרטגיות הגאופוליטיות שלהם בהשקעות באמצעות קרנות עושר ריבוניות, חברות "דגל" לאומיות ושיתופי פעולה בין המגזר הציבורי לפרטי.

כשגאו־כלכלה הופכת לסוגיית ביטחון לאומי, נכנס לתמונה "ההון האינסטרומנטלי": שימוש בכספים בהכוונת המדינה לקידום מנדט כפול – יצירת תשואות פיננסיות לצד הקרנת עוצמה מדינתית. זהו הון סבלני וארוך־טווח

ניתן לכנות תופעה זו עלייתו של "ההון האינסטרומנטלי": שימוש בכספים בהכוונת המדינה לקידום מנדט כפול – יצירת תשואות פיננסיות לצד הקרנת עוצמה מדינתית. זהו הון סבלני וארוך־טווח, המותאם לסדר היום הפנימי והבינלאומי של מנהיגים ספציפיים.

דפוסי ההשקעה של מדינות הופכים, בהדרגה, לדפוסי התחרות שלהן. בפרדיגמה החדשה הזו, ממשלות אינן מסתפקות עוד בתפקיד הרגולטור של השווקים; הן הפכו לבעלות נכסים ולמקצות הון מהמשפיעות ביותר בכלכלה הגלובלית.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במטוס הנשיאותי לצד אמיר קטאר השייח' תמים בן חמד אאל תאני (משמאל) וראש הממשלה מוחמד בן עבד א־רחמן בן גʼסים א־תאני. 25 באוקטובר 2025 (צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)

מגמה זו אינה בולטת בשום מקום יותר מאשר במזרח התיכון. בעוד שהתפתחותן של מדינות מסוימות באזור עוכבה בשל פעילות ארגוני טרור או מחסור במשאבים, מונרכיות המפרץ העשירות נמצאות על מסלול ברור לשגשוג.

מדינות אלו יציבות, עתירות משאבים, ומסוגלות לקדם סדר יום כלכלי המבודד במידה רבה מהסכסוכים האזוריים. עלייתן היא אחת המגמות החשובות ביותר בגאופוליטיקה ובפיננסים הגלובליים.

הופעתן המודרנית של קרנות העושר הריבוניות ניצבת בלב המהפכה הזו. כווית הקימה את קרן העושר הריבונית הראשונה בעולם בשנת 1953. המודל הכוויתי התפשט ברחבי העולם, ומאז גורמים ריבוניים מהמזרח התיכון מובילים את תנועות ההון הגלובליות.

מונרכיות המפרץ העשירות מסוגלות לקדם סדר יום כלכלי בנפרד מהסכסוכים האזוריים, מגמה חשובה ביותר בגאופוליטיקה ובפיננסים הגלובליים. הופעתן המודרנית של קרנות העושר הריבוניות ניצבת בלב המהפכה הזו

לפי נתוני Global SWF, בתשעת החודשים הראשונים של 2025, משקיעים ריבוניים מהמזרח התיכון היו אחראים לכ־40 אחוזים משווי העסקאות הגלובלי של משקיעי־מדינה, עם עסקאות בהיקף כולל של 56.3 מיליארד דולר.

קרנות העושר הריבוניות במזרח התיכון מנהלות נכסים בשווי של למעלה מ־5.6 טריליון דולר – סכום שאילו היה נחשב לתמ"ג, היה מציב אותן ככלכלה השלישית בגודלה בעולם. עד 2030, מספר זה צפוי לטפס ל־8.8 טריליון דולר.

יאסר אל־רומאיין, ראש קרן ההשקעות הציבורית של ערב הסעודית, נואם בטקס פתיחת יוזמת ההשקעות העתידית (Future Investment Initiative) בריאד, 28 באוקטובר 2025 (צילום: Fayez Nureldine / AFP)

כ־170 קרנות עושר ריבוניות ברחבי העולם – מסין ועד נורווגיה וסינגפור – מחזיקות בנכסים בשווי העולה על 14 טריליון דולר. המנדטים של העושר הריבוני משתנים במקביל להתרחבות היקפם. לאורך רוב ההיסטוריה שלהן, קרנות אלו נקטו אסטרטגיות השקעה פסיביות, בעיקר תוך הצמדה למגמות מאקרו־כלכליות.

כיום, מספר הולך וגדל של קרנות עושר ריבוניות שינו את פניהן; הן הפכו למקצות הון פעילות ולמנוע שמאחורי יעדים טכנולוגיים וגאו־כלכליים רחבים, המייצגים כמה מההימורים השאפתניים ביותר – ובעלי הסיכון הגבוה ביותר – בעולם.

התמורה הדרמטית ביותר מתרחשת במונרכיות המפרץ, שבהן קבוצה מצומצמת של מנהיגים פוליטיים ואנשי סודם – ולא רק מנהלי השקעות מקצועיים – היא שמחליטה היכן, מתי ומדוע יבוצעו ההשקעות

התמורה הדרמטית ביותר מתרחשת בקרב מונרכיות המפרץ, שבהן לעיתים קרובות קבוצה מצומצמת של מנהיגים פוליטיים ואנשי סודם – ולא רק מנהלי השקעות מקצועיים – היא שמחליטה היכן, מתי ומדוע יבוצעו ההשקעות.

קנה המידה וההיקף של ההון האינסטרומנטלי יוצרים זירות חדשות של תחרות ושיתוף פעולה. ההון הזה סולל נתיבים חדשים עבור מדינות לעבר גיוון כלכלי, יתרון טכנולוגי ומנוף גאופוליטי.

אם המודל הזה יחזיק מעמד, הוא עשוי לעצב מחדש לא רק את המזרח התיכון, אלא גם את הארכיטקטורה של הפיננסים הגלובליים ואת הפרקטיקה של המדינאות.

דונלד טראמפ מניף עט שקיבל מאמיר קטאר, השייח' תמים בן חמד אאל-ת'אאני, בטקס חתימה בדוחה, קטאר, 14 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

אחד הביטויים המוקדמים ביותר להון אינסטרומנטלי הגיע מהרפובליקה ההולנדית במאות ה־16 וה־17. במהלך המרד נגד ספרד ההבסבורגית, שנודע כ"מלחמת שמונים השנה", הקימו המחוזות המורדים תאגיד חדשני: חברת הודו המזרחית ההולנדית.

אחד הביטויים המוקדמים ביותר להון אינסטרומנטלי היא חברת הודו המזרחית ההולנדית במאה ה-17, שמומנה על ידי משקיעים פרטיים אך גם על ידי ממשלת הולנד, כדי שתוכל לממן את מלחמת העצמאות שלה

החברה מומנה על ידי משקיעים פרטיים שקיבלו מניות באחת החברות הציבוריות הראשונות בעולם. אך גם ממשלת הולנד תמכה בחברה, מתוך הבנה שהיא זקוקה להכנסות למימון מלחמת העצמאות שלה. בלב המהלך עמד המונופול שהעניקה הממשלה לחברה על הסחר באסיה, שהיה אחד השווקים הצומחים במהירות בעולם דאז.

תקדים זה מהדהד כיום, כאשר ממשלות ברחבי העולם מפעילות כספים והשפעה בהכוונת המדינה – לעיתים קרובות באמצעות חברות ממשלתיות או השקעות אסטרטגיות בחברות פרטיות – כדי להשיג יעדים כלכליים וגאופוליטיים לאומיים, בייחוד במגזרים קריטיים כמו טכנולוגיה ותשתיות.

(צילום: FERDI / AFP)

תוכנית מרשל הייתה דוגמה מאוחרת יותר להון אינסטרומנטלי בהיקף נרחב. התוכנית, שהוצעה תחת ממשלו של נשיא ארצות הברית הארי טרומן ב־1947, הקצתה סכום של 13.3 מיליארד דולר – שווה ערך לכ־150 מיליארד דולר במונחים של ימינו – לשיקום הכלכלות ההרוסות של מערב אירופה לאחר המלחמה. אמנם היה זה סיוע חוץ, אך הוא שירת בבירור גם אינטרסים אמריקאיים.

עבור ארה"ב, היחידה שתעשיותיה לא הוחרבו במלחמה, אירופה משוקמת יכלה לספק שווקים לייצוא האמריקאי, לחזק את ההגמוניה הגלובלית של הדולר, ולבלום את קסמו של הקומוניזם בראשית ימי המלחמה הקרה

בעת שבה ארצות הברית נותרה המעצמה התעשייתית היחידה שתעשיותיה לא חרבו במלחמה, אירופה משוקמת יכלה לספק שווקים לייצוא האמריקאי, לחזק את ההגמוניה הגלובלית של הדולר, ולבלום את קסמו של הקומוניזם בראשית ימי המלחמה הקרה.

תוכנית מרשל עשתה שימוש בהון ממוקד כדי לעצב את מאזן הכוחות של העולם החדש. גם התחרות בין המעצמות הגדולות כיום נשענת על השאלה אילו מדינות מסוגלות לפרוס הון בהיקף נרחב כדי לעגן בריתות, לבנות יכולת תעשייתית ולקבוע את הכללים של הסדר המתהווה.

תצוגת תוכנית מרשל במערב ברלין, יולי 1951. האותיות ERP בראש הבניין הן ראשי תיבות של European Recovery Program (צילום: AP Photo/Schuetz)

היגיון זה נעשה בולט עוד יותר ככל שהמלחמה הקרה התמשכה. הייתה זו תקופה של אינטגרציה כלכלית מוגבלת מבחינה גאוגרפית אך בעלת תחרות גלובלית עזה. עם סיום מלחמת וייטנאם, ארצות הברית נעשתה זהירה יותר בכל הנוגע להסתבכויות צבאיות ברחבי האוקיינוס השקט.

טאיוואן, שחששה מפני נטישה וביקשה לחזק את הקשר המתערער עם וושינגטון, השקיעה בטכנולוגיה – אף שבאותה עת הייתה כלכלה חקלאית ברובה. ההיגיון היה פשוט: כפי שכתב הסופר כריס מילר בספרו Chip War, "ככל שיש יותר מפעלי שבבים באי, וככל שיש יותר קשרים כלכליים עם ארצות הברית, כך טאיוואן תהיה בטוחה יותר".

ככל שהמלחמה הקרה התמשכה גברה האינטגרציה הכלכלית הגלובלית. כך למשל, טאיוואן, שביקשה לחזק את הקשר המתערער עם ארה"ב, השקיעה בטכנולוגיה – אף שבאותה עת הייתה כלכלה חקלאית ברובה

ככל שהמלחמה הקרה עברה לעידן הדטנט וארצות הברית צמצמה בהדרגה את הסיוע הכלכלי לטאיוואן בשנות ה־60 וה־70, האי פנה למסחר כתחליף לסיוע.

בשנת 1968 אישרה "טקסס אינסטרומנטס" את הקמת המפעל הראשון שלה בטאיוואן. חמש שנים לאחר מכן ייסדה ממשלת טאיוואן את המכון למחקר טכנולוגיה תעשייתית (ITRI) בהובלת מוריס צ'אנג. עם 100 מיליון דולר מקרן הפיתוח הלאומית, צ'אנג השיק לאחר מכן את ענקית השבבים TSMC.

נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר, בחליפה כהה, ואת הנשיא צ'יאנג קאי־שק, בטאיפיי, 17 ביוני 1960. אייזנהאואר הגיע לביקור רצון טוב בן 24 שעות בטאיוואן (צילום: AP Photo)

המיזוג בין הון מדינתי לחדשנות טכנולוגית – תוך תמיכה בחוקרי אקדמיה ובמשקיעים ויזמים מהמגזר הפרטי – בנה את התשתית של האקוסיסטם הטכנולוגי האמריקאי בעידן תחרות המעצמות של המלחמה הקרה.

וושינגטון תמכה בסוף שנות ה־60 בפיתוח טכנולוגיות כגון ARPANET, רשת המחשבים המתקדמת הראשונה, ובאקוסיסטם החדשני סביב עמק הסיליקון; אלו, יחד עם חברות כמו TSMC, עתידים היו להגדיר את נוף הטכנולוגיה הגלובלי של ימינו.

שתי הכלכלות הגדולות בעולם, ארצות הברית וסין, מחזיקות כיום ביכולת הרבה ביותר לעצב את תנועות הסחורות וההון הגלובליות, בין אם באמצעות השקעות ובין אם באמצעות כלים כלכליים כגון מגבלות ייצוא ומכסים

שתי הכלכלות הגדולות בעולם, ארצות הברית וסין, מחזיקות כיום ביכולת הרבה ביותר לעצב את תנועות הסחורות וההון הגלובליות, בין אם באמצעות השקעות ובין אם באמצעות כלים כלכליים כגון מגבלות ייצוא ומכסים.

שתיהן, בדרכים שונות מאוד אך לעיתים מתכנסות, משתמשות במדינאות כלכלית לא רק לשם צמיחה אלא גם להשגת מנוף אסטרטגי במקומות שבהם כלים צבאיים או דיפלומטיים אינם מספיקים או שימוש בהם יקר מדי.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ משוחח עם נשיא סין שי ג'ינפינג בעת לחיצת ידיים בתום פגישתם בבסיס חיל האוויר בבוסאן, דרום קוריאה, 30 באוקטובר 2025. (צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)

בחודשים האחרונים וושינגטון חתמה על עסקאות בתחום המינרלים הקריטיים והשבבים, ובמקביל הרחיבה הסכמי השקעה עם מדינות ואזורים מיפן ועד מדינות המפרץ. בייג'ינג הקצינה את המדיניות התעשייתית שלה כדי להבטיח הובלה במגזרים אסטרטגיים ולהאיץ את החתירה לעצמאות.

באמצעות מודל משילות של מדינה־מפלגה המתוכנן ריכוזית, היא שילבה סובסידיות, מדיניות תעשייתית ו"אלופים לאומיים" בבעלות המדינה כדי להפוך מ"בית החרושת של העולם" למתחרה טכנולוגית מובילה בזירה הגלובלית.

באמצעות מודל משילות של מדינה־מפלגה המתוכנן ריכוזית, סין שילבה סובסידיות, מדיניות תעשייתית ו"אלופים לאומיים" בבעלות המדינה כדי להפוך מ"בית החרושת של העולם" למתחרה טכנולוגית מובילה

בעוד שבייג'ינג מגייסת הון בהובלת המדינה כדי לשלוט במגזרים אסטרטגיים, וושינגטון נשענת בעיקר על שוקי הון עמוקים ועל דינמיות יזמית, המתוגברת באמצעות השקעה ציבורית.

הדבר השתלב בוויכוח המתמשך מזה עשור על מדיניות תעשייתית, שבמסגרתו המדינה מממנת יותר ויותר פרויקטים ציבוריים רחבי היקף, מפחיתה סיכונים בהשקעות פרטיות, ומטפלת בכשלי שוק בתחומים כמו מחקר ופיתוח – אם כי לרוב לא באותו היקף או בגישת ה"מלמעלה־למטה" המאפיינת את בייג'ינג.

נשיא סין שי ג'ינפינג ונשיא צרפת עמנואל מקרון סוקרים משמר כבוד בטקס קבלת פנים בהיכל העם הגדול בבייג'ינג, 4 בדצמבר 2025 (צילום: Sarah Meyssonnier / POOL / AFP)

דחף תעשייתי זה לובש צורות שונות אך נשמר בין ממשלים. "חוק השבבים והמדע" מתקופת ממשל ביידן הקצה 39 מיליארד דולר לייצור שבבים מקומי, בעוד ש"חוק הפחתת האינפלציה" ביקש להזרים למעלה מ־3 טריליון דולר למגזר האנרגיה הנקייה.

התאגיד האמריקאי למימון פיתוח בינלאומי (DFC), שהוקם ב־2019 בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ – בין היתר כדי להתחרות ביוזמת "החגורה והדרך" של סין – עיצב מחדש את מימון הפיתוח האמריקאי כדי לקדם השקעות במגזרים אסטרטגיים; זוהי צורה של הון מדינתי. כמו כן, עסקאות השקעה היו מאפיין בולט של כהונתו השנייה של הנשיא טראמפ.

התאגיד האמריקאי למימון פיתוח בינלאומי (DFC), שהוקם ב־2019 בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ, עיצב מחדש את מימון הפיתוח האמריקאי כדי לקדם השקעות במגזרים אסטרטגיים; זוהי צורה של הון מדינתי

התחרות רחוקה מהכרעה – והיא מהווה מאפיין מכונן של ענייני העולם. אף שהפער בין כלכלות ארה"ב וסין מתרחב כאשר התוצר האמריקאי פורץ קדימה, כל אחת מהמדינות מכפילה את השקעות המדינה, במיוחד בתעשיות עתירות הון כגון בינה מלאכותית, שבהן השווקים הציבוריים והפרטיים, כמו גם ממשלות, מזרימים טריליוני דולרים.

ג'ו ביידן נואם בדיון על חוק השבבים (Chips Act), 25 ביולי 2022 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

בשנים האחרונות ראינו גם הופעה של שחקנים חדשים בתחרות הזו – מדינות שהשקעותיהן לעיתים מתחרות בהיקפן באלה של שתי הכלכלות הגדולות בעולם.

עליית ה"יתר" (the rest), מדרום־מזרח אסיה ועד אמריקה הלטינית, התרחשה במקביל להתעצמות העושר של מדינות המפרץ.

עליית ה"יתר" (the rest), מדרום־מזרח אסיה ועד אמריקה הלטינית, התרחשה במקביל להתעצמות העושר של מדינות המפרץ. היא אירעה גם בתקופה של התפתחות פוליטית ששינתה את מסלולו של האזור

היא אירעה גם בתקופה של התפתחות פוליטית ששינתה את מסלולו של האזור. באמצע שנות ה־2010 עלה לשלטון דור צעיר של מנהיגים בערב הסעודית, באיחוד האמירויות, בקטאר – ולאחרונה גם בכווית.

מנהיגים אלה ניצבים בפני שני שינויים יסודיים: מעבר האנרגיה הגלובלי, שעלול לשחוק בעשורים הקרובים את עורק החיים של כלכלותיהם המבוססות על דלקים מאובנים; ועלייתם של יצרני אנרגיה חדשים, מאמריקה הלטינית ועד ארה"ב, שהפכה ליצרנית הנפט הגולמי הגדולה בעולם.

פורום דוחה בקטאר, 7 בדצמבר 2025 (צילום: THIERRY VAN BIESEN / MOFA / FACTSTORY)

נוכח סביבה מאקרו־כלכלית משתנה, מנהיגי המפרץ החדשים עדכנו את מנדט העושר הלאומי שלהם. כעת, פריסת הון במזרח התיכון אינה מיועדת רק להשגת תשואות – היא מניעה פיתוח לאומי וגיוון כלכלי.

היא מעצבת את האופן שבו מדינות המפרץ מגדרות סיכונים בין המעצמות הגדולות, והיא דוחפת יותר ויותר את כלכלת החדשנות, כאשר טריליוני דולרים מוזרמים ברחבי העולם לתחומים כגון בינה מלאכותית.

נוכח סביבה מאקרו־כלכלית משתנה, מנהיגי המפרץ החדשים עדכנו את מנדט העושר הלאומי שלהם. כעת, פריסת הון במזרח התיכון אינה מיועדת רק להשגת תשואות – היא מניעה פיתוח לאומי וגיוון כלכלי

המפרץ רחוק מלהיות מקשה אחת. מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) חולקות מאפיינים דומים, אך האסטרטגיות שלהן משקפות זהויות לאומיות וסדרי עדיפויות שונים.

רבים משליטי המונרכיות במפרץ מצפים לשלוט עוד עשרות שנים, והם ימשיכו לעצב את תוכניותיהם ולראות בהתגשמותן. כתוצאה מכך, מנהיגים אלו משקיעים באופקי זמן ארוכים, המבדילים אותם מקטגוריות אחרות של מקצי הון.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מארח בבית הלבן את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, 18 בנובמבר 2025 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

הביטוי המובהק ביותר לדינמיקה זו הוא "חזון 2030" של ערב הסעודית, שהושק על ידי יורש העצר מוחמד בן סלמאן ב־2016 במאמץ לבנות "חברה תוססת, כלכלה משגשגת ואומה שאפתנית".

יורש העצר – נכדו של מייסד ערב הסעודית המודרנית, המלך עבד אל־עזיז – מוביל תוכנית תמורה לאומית עבור הכלכלה היחידה בעולם הערבי החברה ב־G20, וביתם של שני המקומות הקדושים ביותר לאסלאם.

הביטוי המובהק ביותר לדינמיקה החדשה במפרץ הוא "חזון 2030" של ערב הסעודית, שהושק על ידי יורש העצר מוחמד בן סלמאן ב־2016 במאמץ לבנות "חברה תוססת, כלכלה משגשגת ואומה שאפתנית"

הצלחת התוכנית תימדד בתוצאותיה מבית. עם אוכלוסייה של למעלה מ־35 מיליון אזרחים – שכמעט שני שלישים מהם מתחת לגיל 30 – הממלכה ניצבת מול מציאות דמוגרפית שונה מאוד מזו של שכנותיה הקטנות במפרץ. נסיבותיה הפנימיות מחייבות את ריאד ליצור משרות במגזר הפרטי בתעשיות חדשות כגון תיירות, בידור וספורט, ומדעי החיים.

משמעות הדבר היא להפוך מרחב עצום ומודל חברתי־כלכלי מסורתי, הנשלט בידי משפחות סוחרים וסובסידיות מדינתיות, למודל המטפח יזמות ומושך רמות הולכות וגדלות של מומחיות זרה, תיירות והשקעות.

טלאל אל־מרי, מנכ"ל חברת אקספו 2030 ריאד, נואם במושב פאנל במסגרת ועידת יוזמת ההשקעות העתידית (FII) בריאד, 29 באוקטובר 2025 (צילום: Fayez Nureldine / AFP)

הצורך להעביר רפורמות חברתיות שלובות בתוצאות כלכליות אלו. כך למשל, צו מלכותי מ־2017 העניק לנשים סעודיות את הזכות לנהוג ולנסוע ללא אפוטרופסות גברית.

יותר נשים נכנסות לשוק העבודה, אך צעדים אלו אינם רק עניין של זכויות אדם שניתנו באיחור; הכללה רחבה יותר מזינה צמיחה, מצמצמת את בריחת המוחות, ועשויה להגביר את התמיכה הציבורית ברפורמות כלכליות, גם כאשר גורמים שמרניים בחברה הסעודית מתנגדים להיבטים מסוימים של המודרניזציה.

רפורמות חברתיות שלובות בתוצאות כלכליות אלו – וזה לא רק עניין של זכויות אדם שניתנו באיחור: הכללה רחבה יותר מזינה צמיחה, מצמצמת את בריחת המוחות, ועשויה להגביר את התמיכה הציבורית ברפורמות כלכליות

מדיניות חוץ וטכנולוגיה הפכו לכלים של שגשוג פנימי. ערב הסעודית מחזרת הן אחר קשרים עם "ערבת הביטחון" שלה, ארצות הברית, והן עם סין, שותפת הסחר הגדולה שלה. הממלכה הופכת למוקד סחר ולוגיסטיקה מרכזי יותר, המחבר בין כלכלות צומחות באסיה (ובמיוחד הודו) לבין אירופה.

כמו כן, היא משקיעה מאות מיליארדי דולרים בבינה מלאכותית, כולל במרכזי נתונים חדשים וב"אלופי" בינה מלאכותית כגון Humain. הדחיפה של ריאד לעבר הובלה בתחום ה־AI היא הימור על כך שטכנולוגיית־על רב־תכליתית זו תוכל לחזק כל מגזר בכלכלה המתגוונת שלה – ושיש לה יתרונות ייחודיים לא רק בזכות גישה להון, אלא גם בזכות סביבה רגולטורית גמישה ושפע של אנרגיה זולה.

אורחים משתתפים בוועידת Global AI 2020 (בינה מלאכותית) בבירת ערב הסעודית ריאד, 21 באוקטובר 2020 (צילום: FAYEZ NURELDINE / AFP)

חזון 2030 השיג תוצאות מרשימות בעשור הראשון שלו. המודרניזציה של ערב הסעודית שינתה אותה עד לבלי הכר בעיני רבים שהכירו אותה בעבר. נכסיה של קרן ההשקעות הציבורית (PIF) חצו את רף הטריליון דולר ב־2025.

עם זאת, בעוד שריאד מוכיחה שהיא איננה רק משקיעה אלא גם בונה, התוכנית ממשיכה להתמודד עם אתגרים חדשים ולהסתגל אליהם. הגירעון התקציבי צפוי לעמוד על 3.3 אחוזים מהתמ"ג ב־2026, והוא עשוי לגדול אם מחירי הנפט העולמיים לא יעלו, דבר שיכרסם בהכנסות המדינה.

חזון 2030 השיג תוצאות מרשימות בעשור הראשון שלו. המודרניזציה של סעודיה שינתה אותה עד לבלי הכר בעיני רבים שהכירו אותה בעבר. נכסיה של קרן ההשקעות הציבורית (PIF) חצו את רף הטריליון דולר ב־2025

המאזן החיצוני של ערב הסעודית נתון ללחץ בשל פרויקטים מקומיים עתירי הון, הדורשים ייבוא עצום של מכונות, טכנולוגיה ומומחיות – גורמים שצמצמו בחדות את עודף הסחר של הממלכה.

כתוצאה מכך, פרויקטי־ענק ("גיגה־פרויקטים") של חזון 2030 – כגון קידיה, דירעיה, ועיר העתיד המתוכננת ניאום – הואטו או צומצמו באופן משמעותי, שעה שמחירי הנפט העולמיים נותרו נמוכים והממלכה בוחנת מחדש את האסטרטגיה ואת יכולת הביצוע שלה. אך מדובר יותר בכיול מחדש מאשר בשינוי כיוון, והדבר משקף את רצון הממלכה לפנות מקום לתיק הולך וגדל של הימורים ארוכי טווח.

כנס "חזון 2030 של ערב הסעודית: מפת דרכים לקיימות" בפורום Fortune Global בניו יורק, 11 בנובמבר 2024 (צילום: Jemal Countess / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP)

לחצים כאלה רק מגבירים את הדחף לגיוון כלכלי. ממלכה שתהיה פחות תלויה בהכנסות מנפט תוכל לפעול באופן עצמאי יותר במישור הגאופוליטי, לפתח צורות נוספות של השפעה ומנוף, ולמצב את עצמה כמרכז אזורי למשקיעים בענפים מגוונים.

ביקורו של יורש העצר בוושינגטון בנובמבר – ומפגשיו של טראמפ בריאד במאי עם בכירי תעשיית הטכנולוגיה האמריקאית – הדגישו כיצד רפורמות כלכליות מעגנות את הממלכה בארכיטקטורת הביטחון האמריקאית.

ממלכה שתהיה פחות תלויה בהכנסות מנפט תוכל לפעול באופן עצמאי יותר במישור הגאופוליטי, לפתח צורות נוספות של השפעה ומנוף, ולמצב את עצמה כמרכז אזורי למשקיעים בענפים מגוונים

מבין מדינות המפרץ, איחוד האמירויות הערביות – מדינה שגודל אוכלוסייתה ושטחה הוא שבריר מזה של ערב הסעודית – השיגה את ההתקדמות המהירה ביותר לעבר גיוון כלכלי.

גישתה החלוצית לטכנולוגיה הייתה ייחודית במיוחד. ב־2017 מינתה אבו דאבי את שר הבינה המלאכותית הראשון בעולם. בשנה שלאחר מכן השיקה את חברת G42, המשמשת כיום כ"אלופה הלאומית" שלה בתחום ה־AI.

נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד אאל נהיאן ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באבו דאבי, 15 במאי 2025 (צילום: Giuseppe CACACE / AFP)

ב־2023 פרסמה מועצת המחקר לטכנולוגיה מתקדמת של אבו דאבי את Falcon, אחד ממודלי השפה הגדולים (LLM) המשמעותיים הראשונים בשפה הערבית, והרחיבה בכך את טווח ההשפעה הטכנולוגי של האמירויות ליותר מ־400 מיליון דוברי ערבית בעולם.

השקעות מוקדמות אלו העניקו לאמירויות את יתרון הראשוניות. כאשר כ־70 אחוזים מהתפוקה הכלכלית של המדינה מגיעים מענפים שאינם נפט וגז, מנהיגיה אינם רוצים לאבד את מעמדם כבעלי המערכת הכלכלית המגוונת ביותר באזור.

השקעות מוקדמות אלו העניקו לאמירויות את יתרון הראשוניות. כש־70 אחוזים מהתפוקה הכלכלית מגיעים מענפים שאינם נפט וגז, מנהיגיה אינם רוצים לאבד את מעמדם כבעלי המערכת הכלכלית המגוונת ביותר באזור

במשך שנים העבירו עסקים גלובליים את עובדיהם ואת המטות האזוריים שלהם לאיחוד האמירויות – תחילה לדובאי בראשית שנות ה־2000, וכיום גם לאבו דאבי, שהפכה לבירה מסחרית בנוסף להיותה בירה פוליטית.

כיום אבו דאבי היא העיר העשירה ביותר בעולם במונחי הון המנוהל בקרנות עושר ריבוניות, מה שהקנה לה את הכינוי "אבו דאבי בע"מ".

קו הרקיע של אבו דאבי, 14 במאי 2025 (צילום: FADEL SENNA / AFP)

אקוסיסטם של קרנות עושר ריבוניות מתוחכמות מניע היבטים שונים של כלכלת האמירויות ומזין מערך שאיפות מתרחב. רשות ההשקעות של אבו דאבי (ADIA), שהוקמה ב־1976, היא מהגדולות והמשפיעות בעולם, בעלת אופק השקעה ארוך טווח ומעמד מוביל בסוגי נכסים אלטרנטיביים.

חברת הפיתוח הממשלתית מובאדלה (Mubadala) הושקה ב־2002 עם מיקוד בגיוון כלכלי. לאחר מיזוג ב־2017, החברה החדשה כיילה את עצמה להיות "ממוקדת עתיד", והשקיעה ביותר מ־50 מדינות בענפים הנעים מתעופה וחלל ועד שבבים.

רשות ההשקעות של אבו דאבי (ADIA), שהוקמה ב־1976, היא מהגדולות והמשפיעות בעולם, בעלת אופק השקעה ארוך טווח. זהו אקוסיסטם של קרנות עושר ריבוניות מתוחכמות, שמזין מערך שאיפות מתרחב 

MGX הוא כלי השקעה ממוקד בינה מלאכותית שהוקם במשותף ב־2024 על ידי מובאדלה ו־G42, שביחד השיקו גם חברת בריאות משולבת בשם M42.

קרן ADQ, שהוקמה ב־2018, משמשת כזרוע של אבו דאבי לטרנספורמציה כלכלית פנימית במגוון ענפים. וב־2023 השיקה איחוד האמירויות את Lunate, פלטפורמת השקעות אלטרנטיביות, מה שהדגיש את הביטחון הגובר של המדינה בעולם פיננסי ההולך ומתפצל.

אריק טראמפ נואם בוועידת הקריפטו באבו דאבי, 10 בדצמבר 2024 (צילום: יח"צ)

ככל שהיקפן של קרנות אלו מתרחב, איחוד האמירויות מבצרת את מעמדה כאחד הכוחות המובילים בעולם בהנעת תנועות הון חוצות גבולות.

תוך הפגנת יכולותיה וטווח ההגעה שלה בין סוגי נכסים ותמות שונות, אבו דאבי מציבה את עצמה יותר ויותר כנקודת כניסה לניווט באזור ובנוף קרנות העושר הריבוניות המתפתח שלו.

תוך הפגנת יכולותיה וטווח ההגעה שלה בין סוגי נכסים ותמות שונות, אבו דאבי מציבה את עצמה יותר ויותר כנקודת כניסה לניווט באזור ובנוף קרנות העושר הריבוניות המתפתח שלו

איחוד האמירויות מנסה גם לרתום את הבינה המלאכותית כדי להפוך לצומת אסטרטגי בתשתיות גלובליות, באופן שיסייע לה לבנות קשרים קונסטרוקטיביים עם מעצמות גדולות, כולל ארצות הברית.

במקביל, היא הופכת למתווכת בעלת השפעה הן באקוסיסטמים הטכנולוגיים של המערב והן באלה של אסיה, ואף מעצבת מגמות השקעה גלובליות בשרשרת הערך של הבינה המלאכותית.

דגם של מרכז הנתונים הגדול ביותר הנמצא בהקמה באיחוד האמירויות, באבו דאבי, במסגרת יוזמת Stargate — מיזם משותף של G42, מיקרוסופט ו־OpenAI — במהלך תערוכת וכנס הנפט הבינלאומי של אבו דאבי (ADIPEC), 3 בנובמבר 2025 (צילום: Giuseppe CACACE / AFP)

בצל תלות כה גבוהה בהון אינסטרומנטלי לצורך גיוסי כספים, חברות פרטיות מגלות שההחלטה של אבו דאבי להשקיע – או להימנע מהשקעה – מעצבת תפיסות שוק רחבות יותר באשר לשאלה האם הן מוערכות יתר על המידה או מתומחרות כראוי.

בעוד שהשקעותיה הריבוניות של איחוד האמירויות יכולות לעצב שווקים, הן גם הציבו את המדינה באור הזרקורים הגאופוליטי. תחת לחץ של בכירים אמריקאים משתי המפלגות, מנהיגי האמירויות פעלו לצמצם קשרים טכנולוגיים עם סין.

השקעותיה הריבוניות של איחוד האמירויות יכולות לעצב שווקים, אך גם הציבו את המדינה באור הזרקורים הגאופוליטי. כך, תחת לחץ אמריקאי, מנהיגי האמירויות פעלו לצמצם קשרים טכנולוגיים עם סין

בסוף 2023 אמר מנכ"ל G42 פנג שיאו ל"פייננשל טיימס": "כדי שנוכל להעמיק את מערכת היחסים שלנו – שאותה אנו מוקירים – עם שותפינו האמריקאים, פשוט איננו יכולים לעשות הרבה יותר עם שותפים סינים [מהעבר]. איננו יכולים לעבוד עם שני הצדדים. איננו יכולים".

למרות שהחששות נותרו בעינם, ביטולו במאי של כלל "דיפוזיית הבינה המלאכותית" מתקופת ממשל ביידן – שהגביל ייצוא שבבים מתקדמים למדינות המפרץ כגון איחוד האמירויות – הגיע ימים ספורים לפני ביקורו של טראמפ באזור, ופתח פתח להרחבת ייצוא השבבים.

גביע העולם בכדורגל – המונדיאל – בקטאר (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

עלייתה של קטאר מאוחרת יותר, אך לא פחות מרשימה. עבור רבים, דוחה פרצה לתודעה העולמית עם אירוח מונדיאל 2022.

עד אז, מדינה שגודלה כשל מדינת קונטיקט בנתה תשתיות כדי לארח מיליוני תיירים ואירועי ענק בינלאומיים. היא עשתה זאת בעזרת חברות "דגל" לאומיות שנבנו באמצעות השקעות ריבוניות של גופים כמו רשות ההשקעות של קטאר (QIA).

עלייתה של קטאר מאוחרת יותר, אך לא פחות מרשימה. עבור רבים, דוחה פרצה לתודעה העולמית עם אירוח מונדיאל 2022. מדינה שגודלה כקונטיקט בנתה תשתיות כדי לארח מיליוני תיירים ואירועי ענק בינלאומיים

לבנק הלאומי של קטאר יש כ־20 מיליון לקוחות ב־28 מדינות; אל־ג'זירה טוענת לקהל עולמי של 430 מיליון צופים; ו־Qatar Energy מייצרת הכנסות של למעלה מ־43 מיליארד דולר מדי שנה.

"קטאר איירווייז" מעסיקה יותר מ־50 אלף עובדים ומפעילה את אחד מציי המטען הגדולים בעולם. כמעט 53 מיליון בני אדם עברו בשנה שעברה בנמל התעופה הבינלאומי חמאד, מה שהופך אותו לאחד העמוסים באזור.

אוהדים קטארים במשחק בין סנגל וקטאר במונדיאל, 25 בנובמבר 2022 (צילום: AP Photo/Petr Josek)

נכון לעכשיו, המגבלה של דוחה איננה פיננסית – אלא גאופוליטית ודמוגרפית. ערב הסעודית יכולה להעסיק מיליונים מאזרחיה ופועלת לספק תעסוקה למיליונים נוספים.

קטאר, עם מעט יותר מ־300 אלף אזרחים ומספר גדול של עובדים זרים, אינה מסוגלת לכך. איחוד האמירויות מושכת זה מכבר כישרונות מכל העולם; קטאר טרם עשתה זאת לאורך זמן או בהיקף דומים.

קטאר, עם מעט יותר מ־300 אלף אזרחים ומספר גדול של עובדים זרים, אינה מסוגלת לכך. איחוד האמירויות מושכת זה מכבר כישרונות מכל העולם; קטאר טרם עשתה זאת לאורך זמן או בהיקף דומים

כדי לצמצם את הפער הדמוגרפי, דוחה שואפת להכפיל את מספר "האלופים הלאומיים" שלה, במטרה למשוך עד 2.5 מיליון עובדים מיומנים בעשור הקרוב בתחומים כגון תיירות, חינוך, בריאות, אירוח, פינטק ובינה מלאכותית.

"עיר החינוך", מתחם קמפוסים של אוניברסיטאות בינלאומיות שהושק ב־2003, מהווה רכיב מרכזי באסטרטגיה זו, ומכשיר הן קטארים והן סטודנטים זרים לעבודה בענפים המקומיים.

קמפוס אוניברסיטת טקסס A&M ב"עיר החינוך" בדוחה, קטאר, 2011 (צילום: AP Photo/Osama Faisal)

אולם גאופוליטיקה עלולה לסבך את התמונה. קטאר גובלת בערב הסעודית ונמצאת מעבר למפרץ מול איראן. בין 2017 ל־2021 הוטל עליה מצור בהובלת איחוד האמירויות וערב הסעודית בעקבות האשמות בתמיכה בארגונים אסלאמיסטיים.

השנה, טילים איראניים חלפו מעל דוחה בדרכם לפגוע בבסיס אווירי אמריקאי סמוך בשטחה. קטאר ביקשה לאזן לחצים אלו באמצעות תמרון בין צדדים שונים של המחלוקות הפוליטיות, אסטרטגיה שחלק כינו "ניטרליות טקטית".

הגאופוליטיקה מסבכת את התמונה. קטאר גובלת בסעודיה ונמצאת מול איראן. בין 2017 ל־2021 הוטל עליה מצור בהובלת איחוד האמירויות וערב הסעודית בעקבות האשמות בתמיכה בארגונים אסלאמיסטיים

דיפלומטים קטארים רכשו ידידים רבי־עוצמה וחיזרו אחר המחלוקת באמצעות מעורבות גלובלית, במיוחד בתיווך בסכסוכים. דוחה סייעה בקידום משא ומתן בין רוסיה לאוקראינה וכן בין רואנדה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

היא אירחה את מנהיגי הטליבאן וחמאס – לעיתים לבקשת וושינגטון – מה שעורר ביקורת אך גם חיזק את השפעתה ואת מנופי הלחץ שלה. לאחרונה מילאה ההנהגה הקטארית תפקיד בולט במשא ומתן לשחרור החטופים משבי חמאס בעזה וכן בתוכנית השלום לאזור.

חלקי טיל איראני שיורט מעל שמי קטאר, 23 ביוני 2025 (צילום: AFPTV / AFP)

השקעותיה של קטאר ותפקידה כמתווכת הקנו לה תמיכה מצד המעצמות הגדולות. כדי לחזק את קשריה הקרובים ממילא עם ארצות הברית, דוחה מימנה את בניית בסיס אל־עודייד, המשמש כיום כמתקן הצבאי האמריקאי הגדול ביותר באזור. ב־2022 הגדירה ארה"ב את קטאר כבעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו (MNNA).

ב־2022 הגדירה ארה"ב את קטאר כבעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו. השנה דוחה קיבלה ערבות ביטחונית מארצות הברית והודיעה על תוכניות להקים מתקן אימונים חדש לחיל האוויר הקטארי במדינת איידהו

שלוש שנים לאחר מכן, זמן קצר לאחר תקיפה ישראלית נגד יעדי חמאס בבירה הקטארית, דוחה קיבלה ערבות ביטחונית מארצות הברית והודיעה על תוכניות להקים מתקן אימונים חדש לחיל האוויר הקטארי במדינת איידהו.

במקביל, קרן העושר הריבונית של קטאר, המנהלת למעלה מ־500 מיליארד דולר, בוחנת הזדמנויות השקעה ברחבי העולם, כולל בארצות הברית, אירופה וסין.

בסיס אל-עודייד המשמש את חיל האוויר האמריקאי בקטאר (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

המודל של הון אינסטרומנטלי, שפותח בידי מדינות כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר, הולך ומתפשט.

בשנת 2020 הכתירה עומאן סולטאן חדש ראשון מזה חמישה עשורים והשיקה את "חזון 2040". כווית מקדמת כעת רפורמות כלכליות וממשלתיות שמובילה הקרן השנייה בגודלה באזור, רשות ההשקעות של כווית (KIA).

המודל של הון אינסטרומנטלי, שפותח בידי מדינות כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר, הולך ומתפשט במפרץ והגיע גם לכווית, שהכתירה סולטאן חדש והשיקה את "חזון 2040", ולבחריין, שמתכננת להשקיע בארה"ב

ההשקעות המתוכננות של בחריין בארצות הברית בהיקף של 17 מיליארד דולר נשענות על הסכם האינטגרציה הביטחונית והכלכלית המקיף בין המדינות.

ואם "הסכמי אברהם" יתרחבו, הצעדים הבאים עשויים לכלול אינטגרציה כלכלית עמוקה יותר והשקעות נוספות, כאשר ישראל תשוב ותטה את מאזן הכוחות הגאופוליטי באזור.

שלט חוצות על הרחבת "הסכמי אברהם" בתל אביב, יוני 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

עלייתו של ההון האינסטרומנטלי מעניקה למונרכיות המפרץ – ול"מדינות מתנדנדות" גאופוליטיות ברחבי העולם – את היכולת לחרוג ממשקלן הדמוגרפי או הצבאי, בדומה לתפקיד שמילא הנפט במאה ה־20.

ההון האינסטרומנטלי מעניק למונרכיות המפרץ ול"מדינות מתנדנדות" את היכולת לחרוג ממשקלן הדמוגרפי או הצבאי, בדומה לתפקיד שמילא הנפט במאה ה־20

ההבדל כיום הוא שמגמה זו מואצת על ידי שתי רוחות גביות משמעותיות: התלות ההדדית האסטרטגית בין ארצות הברית לסין (שהן שותפות סחר מובילות ובו בזמן מתחרות מרכזיות), והופעת הבינה המלאכותית היוצרת כטכנולוגיה המניעה כלכלה וזקוקה להון ולמשאבי אנרגיה בשפע – משאבים הנפוצים כל כך במפרץ.

כיום, יכולת זו משנה את נסיבות הפנים של מונרכיות המפרץ ומעניקה להן השפעה בכל מגזר וגאוגרפיה – משבבים ועד התחרות הבין־מעצמתית – תוך הפיכת פריסת הון למנוף גאופוליטי בדרכים חדשות.

שדה הנפט חוראייס, כ-150 ק"מ מזרחית לריאד בערב הסעודית (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

קרנות עושר ריבוניות קיימות כבר יותר משבעה עשורים, והקצאות הון בהכוונת המדינה קיימות כבר מאות שנים. אולם עלייתו של ההון האינסטרומנטלי מעצבת כעת מחדש את יחסי המדינות עם הפיננסים הגלובליים ואת אופן התחרות שלהן בזירה הבינלאומית.

קרנות עושר ריבוניות קיימות כבר יותר משבעה עשורים, והקצאות הון בהכוונת המדינה קיימות כבר מאות שנים. אולם עלייתו של ההון האינסטרומנטלי מעצבת כעת מחדש את יחסי המדינות עם הפיננסים הגלובליים

לא כל קרנות העושר הריבוניות פועלות לפי אותם כללים. קרן קרנגי ציינה כי צמיחתן של קרנות אלו מגדילה את הסיכון שהן "ישמשו צינורות לשחיתות, הלבנת הון ופעילויות בלתי חוקיות אחרות".

זמן קצר לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה ב־2022, הטיל משרד האוצר האמריקאי סנקציות על קרן העושר הלאומית של רוסיה ועל קרן ההשקעות הישירות הרוסית (RDIF), בטענה כי האחרונה "נחשבת במידה רבה לקופה קטנה עבור הנשיא ולדימיר פוטין ומסמלת את הקלפטוקרטיה הרחבה יותר של רוסיה".

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מבקר במוצב צבאי, 20 בנובמבר 2025 (צילום: RUSSIAN PRESIDENTIAL PRESS OFFICE / AFP)

כאשר מדינות בעלות הון מחפשות הזדמנויות השקעה בטכנולוגיות ובאזורים קריטיים חובקי עולם, ומבקשות למשוך השקעות זרות משותפים חדשים, נוצרת הזדמנות עבור מקבלי החלטות במערב.

הם יכולים לזהות אינטרסים משותפים וליישר קו בין השקעות ריבוניות לבין ערכים דמוקרטיים כגון שקיפות, אחריותיות וכיבוד זכויות אדם, תוך חיזור אחר מדינות מתנדנדות בדרכים חדשות.

כאשר מדינות בעלות הון מחפשות הזדמנויות השקעה בטכנולוגיות ובאזורים קריטיים בעולם, ומבקשות למשוך השקעות זרות משותפים חדשים, נוצרת הזדמנות עבור מקבלי החלטות במערב לקדם אינטרסים משותפים

גם בעלי קרנות העושר יכולים לבחון מחדש את שותפויותיהם. המדיניות האמריקאית במזרח התיכון משתנה מממשל לממשל. מבלי לדעת מי יהיה הדייר הבא בבית הלבן, בעלי הקרנות מבקשים להגדיל את עצמאותם ולהשיג איזון, מתוך הבנה ששלוש השנים הבאות עשויות להיות קריטיות להוכחה שמערכות היחסים שלהם אינן נשענות רק על מחויבויות העבר, אלא גם הכרחיות לעתיד.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם אמיר קטאר השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני, דוחה, 15 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

ההצלחה ארוכת הטווח של השקעות מדינתיות, בדומה להשקעות שמובילות חברות פרטיות, תיקבע על ידי מנגנוני השוק והמשוב.

ההצלחה ארוכת הטווח של השקעות מדינתיות תיקבע על ידי השוק, ונותר רק לראות אם ההימור של מדינות המפרץ יצליח מול הגישה האמריקאית החופשית והסינית המרוכזת

בסין, מדינת־המפלגה מאפשרת תיאום בקנה מידה גדול ודומיננטיות תעשייתית בענפים מסוימים, אך ייתכן שהיוהרה הטמונה בתכנון מרכזי מתחילה להיחשף דרך דשדוש שוק הנדל"ן המקומי והחוב המאמיר.

השיטה האמריקאית של יוזמה חופשית מניעה את צמיחתה, ומוסדות המחקר והחברות המובילים בעולם מזינים את אקוסיסטם החדשנות שלה; אולם אילוצים פיסקליים מחמירים ושסעים פוליטיים מגבילים את המיקוד האסטרטגי שלה.

מדינות המפרץ מהמרות שהאסטרטגיות שלהן יחוללו תמורה בכלכלותיהן – אך השקעת־יתר בענפים שאינם רווחיים, או רפורמות כלכליות וחברתיות שייכשלו, עלולות לבלום את ההתקדמות המרשימה שלהן.

דונלד טראמפ, נשיא ומנכ"ל תאגיד השבבים האמריקאי Nvidia ג'נסן הואנג ונשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד אל־נהיאן, צופים במנכ"ל מובאדלה ח'לדון ח'ליפה אל־מובארכ ובשר המסחר האמריקאי הווארד לוטניק חותמים על הסכם הבינה המלאכותית באבו דאבי, 15 במאי 2025 (צילום: Ryan CARTER / UAE PRESIDENTIAL COURT / AFP)

כאשר כל כלכלה גדולה מזרימה השקעות חסרות תקדים אל עבר ההבטחה של הבינה המלאכותית, חלק מהמיזמים יצליחו ויספקו תשואות בקנה מידה עצום, בעוד אחרים ייכשלו.

אם חברות בינה מלאכותית לא יספקו את הצמיחה או החיסכון שהבטיחו, או אם יופיעו צווארי בקבוק שימנעו את צמיחת התעשייה ואת תפוצת ה־AI, משקיעים עלולים לחוות תיקון בשווקים עם סיכוני ירידה מתמשכים.

אם חברות בינה מלאכותית לא יספקו את הצמיחה או החיסכון שהבטיחו, או אם יופיעו צווארי בקבוק שימנעו את צמיחת התעשייה ואת תפוצת ה־AI, משקיעים עלולים לחוות תיקון בשווקים עם סיכוני ירידה מתמשכים

אם העבר מלמד על העתיד, הרי שעלייתו של "עושר האומות החדש" הזה, וחשיבותו לעתיד של קדמה, צמיחה ותחרות, יימשכו. ההון לא יחליף את הדיפלומטיה או את ה"עוצמה הקשה" באף מערכת פוליטית.

אבל מדי יום, השקעות מדינתיות מניעות את הכלכלה הגלובלית ומסיטות את מאזן הכוחות. בעידן שבו אופן ההשקעה של מדינות מגדיר כיצד הן מתחרות, הון אינסטרומנטלי עשוי להתברר כגורם המכריע.

ג'ארד כהן הוא נשיא תחום העניינים הגלובליים בגולדמן זקס ושותף־ראשי של מכון גולדמן זקס הגלובלי. ג'ורג' לי הוא שותף־ראשי של מכון גולדמן זקס הגלובלי.