שנת 2025 השאירה מלחמות והסכמים לא סגורים. כעת, בראשית 2026, ניתן להעריך כי צפויות הכרעות דרמטיות בשנה החדשה. מלחמה או שלום? למה לצפות בשנה החדשה?

*  *  *

המלחמה בעזה, שהחלה באוקטובר 2023, טרפה את כל הקלפים במזרח התיכון. שנת 2024 עמדה בסימן הפסקת האש עם חזבאללה אחרי החלשתו באופן משמעותי וקריסת משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה.

עזה

שנת 2025 תיזכר כשנת העסקה הגדולה שהצליח נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לכפות על הצדדים, ישראל וחמאס – הפסקת האש בעזה והשבת החטופים.

מכיוון שהנס של השבת החטופים אינו מובן עד תומו (ואנו אסירי תודה לנשיא טראמפ), יש לשער כי קיימים בהסכם סעיפים סודיים שלא הובאו לידיעת הציבור, ככל הנראה בדבר מעורבותן של המתווכות, נותנות החסות של ארגון הטרור – קטאר וטורקיה, בכל פתרון עתידי בעזה.

יש לשער כי קיימים בהסכם סעיפים סודיים שלא הובאו לידיעת הציבור, ככל הנראה בדבר מעורבותן של המתווכות, נותנות החסות של ארגון הטרור – קטאר וטורקיה, בכל פתרון עתידי בעזה

אין ספק שחמאס מצדו הסכים לכך ברגע האחרון, לפני מבצע שהיה מסכן את עצם קיומו – האיום הצבאי של צה"ל שעמד לבצע כיבוש מלא של הרצועה. כעת ארגון הטרור קיבל ארכה מסוימת, אך המשך של המלחמה נראה כעת בלתי נמנע, לאור סירובו של חמאס למסור את אחרון החטופים ולהניח את נשקו כמתחייב בהסכם.

לבנון

מצב של מלחמה בלתי נמנעת מסתמן גם בצפון, לאור סירובו העיקש של חזבאללה להתפרק מנשקו. כאן מופעל על הממשלה בביירות לחץ אדיר מכיוון ארה"ב ברמה הדיפלומטית וצבאית, על ידי צה"ל שמפציץ מטרות של חזבאללה בדרום לבנון כמעט כל שבוע מאז הפסקת האש.

אחרי שנה וחצי של המתנה, ניתן לקבוע בפירוש שצבא לבנון לא מסוגל לבצע את הפעולה הנדרשת. נראה כי חזבאללה אף עולה בכוחו הצבאי על צבא לבנון. יתר על כן, פירוק חזבאללה מהווה מדרון חלקלק למלחמת אזרחים.

לא זו בלבד שהמבצע יביא בהכרח למלחמה בין-עדתית, אלא גם לפירוק צבא המדינה. לא מעט חיילים בצבא לבנון הם שיעים, בני משפחה של פעילים בארגון הטרור. על כן, לא תהיה ברירה לצה"ל אלא להכריע. פרשנים ערביים מעריכים כי המתקפה של צה"ל תכלול גם פלישה קרקעית לדרום ולבקעת הלבנון ולכן המלחמה תתקיים אחרי החורף בתנאים נוחים יותר.

סוריה

בסוריה, אחרי שנה לנפילת משטרו של בשאר אל-אסד, התמונה מתחילה להתבהר והיא לא נעימה כלל. משטרו של אחמד א-שרע (מתנגדיו ממשיכים לקרוא לו מוחמד אל-ג'ולאני, להזכיר את עברו המפואר כארכי-טרוריסט) לא הצליח להביא לאיחודה של סוריה.

הבטחותיו של הנשיא להביא לרגיעה במדינה "העייפה ממלחמות", כדבריו, ולהתפנות לשיקום – התבדו עד כה. בפועל ראינו דיקטטור אסלאמיסטי חדש שהחליף את הדיקטטור העלווי הקודם, הממנה ממשלה ופרלמנט – ברובם מקרב אנשיו ונאמניו, ללא שום הליך דמוקרטי, לצד עליית כוח צבאי חדש בעל סממנים אסלאמיסטים ברורים והידרדרות מהירה של הכלכלה.

אחרי שנה וחצי של המתנה, ניתן לקבוע בפירוש שצבא לבנון לא מסוגל לבצע את הנדרש. נראה שחזבאללה אף עולה בכוחו הצבאי על צבא לבנון. פירוק חזבאללה אף מהווה מדרון חלקלק למלחמת אזרחים

אמנם הסרת הסנקציות האמריקאיות מביאה תקווה לשיפור, אך עדיין רוב הסורים חיים מתחת לקו העוני והשיקום עדיין לא נראה באופק. המיעוטים חשים מאוימים. כוחותיו של א-שרע מבצעים למעשה מעשי נקם אכזריים במיעוטים הדרוזים והעלווים, ששלטו במדינה ובצבא בחמשת העשורים האחרונים ושדיכאו את הרוב הסוני.

אמנם הנשיא טוען בעקשנות כי הוא מתנגד לפשעים אלה, אך בפועל ההתנכלות והרצח בעיקר כלפי העלווים (כעשירית מהאוכלוסייה) לא מפסיקים. בניגוד לדרוזים שזכו לתמיכה ישראלית, אין לעלווים סיוע חיצוני, ובעלי הברית שלהם, רוסיה ואיראן, נטשו אותם ברגע האמת.

סוריה מאשימה את ישראל בעידוד המיעוטים למרוד במשטר החדש בדמשק. גם הכורדים בצפון סוריה אינם מעוניינים להתמזג בסוריה של א-שרע, מתוך חשש מאופיו הדתי והתייחסותו למיעוטים ולנשים. כעת מיזוג הכורדים (יותר ממאה לוחמים!) בצבא הסורי החדש אינו נראה באופק.

בניגוד לעזה ולבנון, נראה כי 2026 תעמוד בסוריה בסימן של קיפאון. העלווים חסרי ההגנה ימשיכו לספוג פגיעות בנפש, אך כוחות המשטר החדש עדיין אינם חזקים די על מנת להשתלט על הדרוזים בדרום והכורדים בצפון.

ישראל דורשת פירוז של כל השטח מדרום לדמשק, מה שהמשטר הסורי מסרב בתוקף לספק, כי המשמעות היא שלא יוכל לשלוט ביעילות על מחוזות סווידא (הדרוזי), קוניטרה (בגבול עם ישראל) ודרעא (הגבול עם סוריה). אולי גם בסוגיה זו יכפה ממשל טראמפ הסכם על שני הצדדים.

בניגוד לעזה ולבנון, נראה כי 2026 תעמוד בסוריה בסימן של קיפאון. העלווים חסרי ההגנה ימשיכו לספוג פגיעות בנפש, אך כוחות המשטר החדש עדיין אינם חזקים די על מנת להשתלט על הדרוזים בדרום והכורדים בצפון

איראן

המהומות באיראן צוברות תאוצה בימים אלה, כי מצוקת העם הגיעה לשיאה – מחסור חמור במים, אבטלה רחבה, כסף חסר ערך עם אינפלציה גדולה בכל הזמנים, לצד ההשפלה הקשה שספג המשטר בהפצצה הישראלית והאמריקאית על שטחה.

הציבור באיראן מבין היטב כי הוא משלם ביוקר על הציר שבנתה איראן במזרח התיכון בעלות של מיליארדים, אשר הלך לטמיון בשנתיים האחרונות. התסכול הביא לראשונה גם להתערבות הבאזאר (השוק הגדול של הבירה טהראן), המשענת הכלכלית של המשטר, להצטרף למחאות.

ב-2026 יהיה לעלי ח'אמנאי ולמשטר האייתוללות אתגר קשה ומסוכן. הם יתמודדו מבפנים עם מחאות בלתי פוסקות, ומבחוץ עם איום ישראלי לתקוף שוב. המשטר ניצב בפני שתי ברירות גרועות:

1. הם יכולים חלילה לפנות לפתרון צבאי כמוצא מהמשבר ולפתוח במלחמת מנע נגד ישראל. במקרה כזה, התגובה הישראלית תהיה קשה ותתמקד הפעם גם בגורמי השלטון.
2. האופציה השנייה היא לדחות את התקיפה ולהתמקד בדיכוי המחאות.

אך נראה כי התקיפה הישראלית על איראן בשני המקרים היא בלתי נמנעת, לנוכח מאמצי הצבא האיראני להשתקם (בעיקר במאגר הטילים). בכל האופציות, הפצצות חיל האוויר יחלישו עוד יותר את כוחו של המשטר מול המפגינים ויסכנו משמעותית את הישרדותו.   

נראה כי התקיפה הישראלית על איראן בלתי נמנעת, לנוכח מאמצי הצבא האיראני להשתקם. הפצצות חיל האוויר יחלישו עוד יותר את כוחו של המשטר מול המפגינים ויסכנו משמעותית את הישרדותו

סעודיה, תימן ועוד

אפשר לשכוח בטווח הקרוב מהרחבת הסכמי אברהם. סעודיה, וביתר שאת אחרי המלחמה בעזה, אינה מוכנה לשום התקרבות לישראל תחת ממשלת בנימין נתניהו הימנית-קיצונית, ומתנה את הנורמליזציה בפתרון שתי המדינות.

במקביל, כבר מאז 2023 מעדיפה הממלכה להדק את קשריה דווקא עם איראן, מה שהביא מבחינתה להרגעת הזירה התימנית ולסיומה של מלחמת 8 השנים נגד החות'ים.

קשריה של סעודיה עם ארה"ב פורחים ללא שום תלות בישראל, שאינה יכולה להתחרות בהשקעה הכלכלית חסרת התקדים של סעודיה באמריקה (טריליון דולר). בלי נורמליזציה קיבלה הממלכה את כל דרישותיה: מטוסי F-35, כור גרעיני אזרחי (בשלב זה) והסכם הגנה חסר תקדים.

ההכרה הישראלית בסומלילנד סוללת את הדרך לנוכחות ישראלית מול חופי תימן, מה שיאפשר בטווח הקרוב איסוף מידע מודיעיני יעיל על החות'ים, לקראת הסבב הבא. החות'ים כבר איימו שחידוש המלחמה בעזה יהווה מבחינתם עילה לחידוש ירי הטילים על ישראל – עוד מלחמה בלתי נמנעת למרבה הצער.

הפרשן הערבי הוותיק ריאד קהוג'י סיכם לעיתון א-נהאר הלבנוני את המצב היטב: יש ב-2026 שילוב מסוכן בין שני גורמים, שיביא למלחמה במזרח התיכון בכמה זירות.

מצד אחד, יש ארגוני טרור שלא מוכנים להתפרק ומאיימים על ישראל (חזבאללה וחמאס, וקהוג'י מכניס גם את המיליציות השיעיות בעיראק ואת החות'ים בתימן) וגם האיום של איראן המחדשת את מאגר הטילים שלה.

מצד שני, יש בישראל שנת בחירות ושלטון עם סקרי בחירות בעייתיים, המעוניין לחזק את כוחו ולהעלות את מספר בוחריו על ידי הכרעה בשדות הקרב. הנשיא טראמפ נתן אור ירוק לישראל לתקוף בכל הזירות הבעייתיות. התוצאה ברורה.

קשרי סעודיה וארה"ב פורחים ללא תלות בישראל, שלא יכולה להתחרות בהשקעה הכלכלית הסעודית באמריקה. בלי נורמליזציה קיבלה הממלכה את דרישותיה: מטוסי F-35, כור גרעיני אזרחי (בינתיים) והסכם הגנה

ב-2025 אכן אירע נס עם עסקת החטופים. כולנו תקווה שהמחאות באיראן יפילו את המשטר ושהמתווכות (קטר וטורקיה) בלחץ אמריקאי יביאו לפירוקו של חמאס. אולי רק קריסת המשטר באיראן יכולה לשכנע את חזבאללה להתפרק מנשקו. אנשאללה.

אך אלה יותר מדי ניסים שצריכים לקרות בו-זמנית. למרבה הצער, הסיכוי להכרעה במלחמה נראה גבוה יותר כעת.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q