השנה המלאה הראשונה של דונלד טראמפ בחזרה לבית הלבן הציבה בפני בעלות הברית האירופיות של אמריקה שאלות קיומיות רבות יותר מאשר כל כהונתו הראשונה גם יחד.

טראמפ טען שוב ושוב שהאיום האמיתי על ביטחון אירופה איננו ולדימיר פוטין מרוסיה אלא נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי; האובססיה העדכנית שלו היא השתלטות על גרינלנד מידי דנמרק, בעלת ברית בנאט"ו.

האירופים יצאו מגדרם כדי לרצות בית לבן בלתי צפוי ולשמור את טראמפ לצידם. הם הסכימו להגדלות דרמטיות בתקציבי הביטחון הלאומיים, ובמקביל חיזרו בזהירות אחר נשיא ארצות הברית.

האירופים יצאו מגדרם כדי לרצות בית לבן בלתי צפוי ולשמור את טראמפ לצידם. הם הסכימו להגדלות דרמטיות בתקציבי הביטחון הלאומיים, ובמקביל חיזרו בזהירות אחר נשיא ארצות הברית

בשנה האחרונה הם הגיעו להסכמים שבמסגרתם ממשלות אירופה ישלמו למעשה לארה"ב כדי לשמר את זרימת הנשק לאוקראינה, ואף יתחייבו להציב כוחות משלהן להבטחת ריבונותה של קייב, במקום ערבויות אמריקאיות כלשהן.

אולם בשבועיים האחרונים, המשוואה השתנתה. טראמפ, מחוזק מתפיסתו המוצלחת של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, נראה נחוש להפוך את הפנטזיות הגאופוליטיות העקביות שלו למציאות – בין אם מדובר בפלישה לגרינלנד ובין אם בהפקרת אוקראינה.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נפגש עם מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה בשולי הפורות הכלכלי העולמי בדאבוס, שוויץ, 21 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

התפנית הפומבית ביותר בחשיבה האירופית התרחשה השבוע, כאשר אנדריוס קוביליוס, נציב ההגנה של האיחוד האירופי, העלה את הרעיון ל"מועצת ביטחון אירופית". גוף זה יכלול 10-12 מדינות אירופיות ויוכל לפקד על כוח משולב של עד 100 אלף חיילי קבע, בהובלת הנציבות האירופית.

רעיון כוח הקבע האירופי אינו חדש. האירופים דנו במשך שנים ברעיון של מעין "צבא איחוד אירופי", עם תוצאות מעורבות. אף שיש נהלים המאפשרים לאיחוד לפרוס נכסים של נאט"ו, סוגיית הפיקוד המלא של האיחוד הייתה מאז ומתמיד קשה להסכמה בקרב המדינות החברות. בעוד שרוב מדינות האיחוד חברות בנאט"ו, יש מדינות – כמו אירלנד ומלטה – שהן ניטרליות באופן רשמי.

"[קנצלרית גרמניה דאז] אנגלה מרקל הציעה את הרעיון של מועצת ביטחון אירופית כבר ב-2015", אמר לי השבוע בכיר נאט"ו לשעבר, שביקש להישאר בעילום שם.

"הבעיה הייתה שבעוד שמדינות גדולות כמו צרפת (ובעבר גם בריטניה) אהבו את הרעיון, מדינות קטנות ובינוניות סלדו מהמחשבה ש'הגדולים' של האיחוד יקבלו דריסת רגל משמעותית יותר בביטחון הלאומי שלהן, וייצרו שכפול של מנגנונים שכבר קיימים בנאט"ו".

"הבעיה הייתה שבעוד שמדינות גדולות כמו צרפת (ובעבר גם בריטניה) אהבו את הרעיון, מדינות קטנות ובינוניות סלדו מהמחשבה ש'הגדולים' של האיחוד יקבלו דריסת רגל משמעותית יותר בביטחון הלאומי שלהן"

אותו בכיר לשעבר ציין שמספר מדינות חזית הגובלות ברוסיה חשו אי-נוחות עם יוזמה שתעניק לגרמניה השפעה רבה על יכולתן להגן על עצמן מפני תוקפנות הקרמלין, לנוכח התלות של גרמניה באותה תקופה בגז רוסי זול.

ג'ארד קושנר, סטיב ויטקוף, ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, נשיא צרפת עמנואל מקרון, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי וקנצלר גרמני פרדריך מרץ במסיבת עיתונאים אחרי חתימה על ההסכם להציב כוחות לשמירת השלום באוקראינה לאחר המלחמה. הפסגה התקיימה בפריז ב-6 בינואר 2026 (צילום: Ludovic MARIN / POOL / AFP)

מדינות אירופה נרתעו בעבר גם מהרעיון שהנציבות האירופית תשחק תפקיד מוביל בכל סוג של מבנה פיקודי. כל תפקיד רשמי לנציבות מעלה מייד את השאלה: כיצד גוף שאינו נבחר ישירות על ידי הציבור, אלא מורכב מנציבים הממונים בידי המדינות החברות והפרלמנט האירופי, יכול לייצג את כל 27 המדינות החברות בענייני ביטחון והגנה? זאת במיוחד לנוכח טווח הדעות העצום בתוך הגוש עצמו.

למשל, אפילו בקרב הניצים ביחס לרוסיה, פולין אינה מוכנה לשלוח כוחות לשמירת שלום באוקראינה, בעוד שצרפת כבר התחייבה לעשות זאת במקרה של הסכם שלום. התמונה נעשית מעורפלת עוד יותר כשמביטים במדינות ידידותיות יותר לרוסיה, כמו הונגריה וסלובקיה.

אך פחות מחודש לתוך 2026, והתחשיב כבר משתנה. "יש כעת חלון הזדמנויות שבו זה באמת יכול לקרות", אומר מקור אירופי בתחום הביטחון. בניגוד לניסיונות קודמים, "זה לא יהיה מבנה אקסקלוסיבי של האיחוד, שכן קוביליוס כבר אמר שזה יכלול גם את בריטניה".

לדבריו, מאחר שבריטניה היא אחת משתי המעצמות הגרעיניות העצמאיות היחידות ביבשת, נוכחותה תהיה "חיונית להצלחתה של מועצת ביטחון בהובלה אירופית".

"יש כעת חלון הזדמנויות שבו זה באמת יכול לקרות", אומר מקור אירופי בתחום הביטחון. בניגוד לניסיונות קודמים, "זה לא יהיה מבנה אקסקלוסיבי של האיחוד, שכן קוביליוס כבר אמר שזה יכלול גם את בריטניה"

גורמים בסביבת קוביליוס ציינו כי אף שהדברים אינם מייצגים שינוי רשמי במדיניות האיחוד, בבריסל מקובל באופן רחב שהחשיבה על ביטחון אירופי – כולל תפקידו של האיחוד במבנים עתידיים כלשהם – חייבת להשתנות. ייתכן שמוסדות האיחוד אף יצטרכו "לפנות את הבמה" כדי לאפשר את צירופם של שותפים נוספים.

נציב ההגנה של האיחוד האירופי אנדריוס קוביליוס בבריסל, 14 בינואר 2026 (צילום: Nicolas TUCAT / AFP)

בשבועות האחרונים הצטברו עדויות לכך שמדינות אירופיות – כולל חברות בנאט"ו – מוכנות יותר ויותר להציב את עצמן בעימות ישיר מול ממשל טראמפ. מנהיגי שש מדינות אירופיות – בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, פולין וספרד – חתמו על הצהרה משותפת יחד עם דנמרק, שבה נאמר כי "גרינלנד שייכת לאנשיה, ורק דנמרק וגרינלנד יכולות להחליט בעניינים הנוגעים ליחסים ביניהן".

בימים כתיקונם זו הייתה הצהרה בנאלית, אך היא מגיעה על רקע איומים חוזרים ונשנים מצד הבית הלבן לפלוש לטריטוריה הדנית. אותן מדינות, יחד עם חברות נאט"ו נוספות, אף שלחו כוחות לגרינלנד כחלק ממשימת סיור.

הסיבה הרשמית למשימה היא, לפי גרמניה, "לבחון אפשרויות להבטחת הביטחון לאור איומים רוסיים וסיניים באזור הארקטי", אך קהל היעד האמיתי יושב בבירור בוושינגטון.

אשליות הנחמה של אירופה – שפוטין אינו איום גדול כל כך, ושהאמריקאים תמיד יהיו שם – התנפצו אל קרקע המציאות, והתחושה היא כי נדרשת עבודה דחופה כדי להעמיד חלופה אירופית אמינה לביטחון שמספקת נאט"ו בהובלה אמריקאית.

אשליות הנחמה של אירופה – שפוטין אינו איום גדול כל כך, ושהאמריקאים תמיד יהיו שם – התנפצו אל קרקע המציאות, והתחושה היא כי נדרשת עבודה דחופה כדי להעמיד חלופה אירופית אמינה לביטחון שמספקת נאט"ו

עם זאת, נראה כי המבנים הנוקשים של האיחוד האירופי אינם מסוגלים להכיל את הגמישות ואת ההרכב הנדרשים. מועצת ביטחון אירופית תצריך ככל הנראה משהו חדש לחלוטין, שאינו כבול לאמנות קיימות ואינו נשען על מבנים קודמים (כמו הסכם "ברלין פלוס" בין האיחוד לנאט"ו), שעדיין מערבים את ארה"ב ומעניקים למדינות שמעכבות תהליכים זכות וטו.

חיילים מצבא דנמרק נוחתים בנוק, בירת גרינלנד, ב-19 בינואר 2026 (צילום: Mads Claus Rasmussen/Ritzau Scanpix/via REUTERS)

כבר קיימים מבנים המאגדים מדינות בעלות תפיסות דומות ללא אמנות כובלות – ה-G7 והקהילה הפוליטית האירופית, למשל. אלה יכולים לספק נקודת פתיחה טובה לכל מבנה ביטחוני אירופי חדש, המבוסס על הסכמה פוליטית הדדית.

לעיתים, עצם העלאת הצעות כאלה על הכתב נראית סוריאליסטית. אך ב-2026, טראמפ הפך את ארצות הברית מבעלת ברית בלתי צפויה למדינה שעלולה להיות עוינת ומאיימת על עתיד נאט"ו.

לעיתים, עצם העלאת הצעות כאלה על הכתב נראית סוריאליסטית. אך ב-2026, טראמפ הפך את ארצות הברית מבעלת ברית בלתי צפויה למדינה שעלולה להיות עוינת ומאיימת על עתיד נאט"ו

לאירופה אין זמן לנווט במבוך הפוליטי המסובך של מוסדות ישנים, שפעלו על בסיס הנחות שכבר אינן תקפות. כפי שניסח זאת מקור בכיר בביטחון האירופי, כשנשאל על דבריו של קוביליוס: "אנחנו חיים במציאות חדשה. גם אנחנו צריכים לשנות את המנטליות שלנו".

לוק מקגי הוא עיתונאי זוכה פרס האמי, המסקר דיפלומטיה אירופית. בעבר היה עורך מדיניות אירופית ב-CNN.